צור קשר
...Loading...

ניצוץ של תקווה - הבלוג של שירלי כהן

50% הישרדות נתנה לי האונקולוגית אם אבחר שלא ללכת יד ביד עם הפרוטוקול הרפואי.
50% !
האמת, שלא שאלתי אותה בכלל כמה סיכויי הישרדות עומדים לרשותי,
משום מה היה לה חשוב לעדכן אותי בפרט 'הקטן והשולי' הזה.

אולי בסתר ליבה היא קיוותה שאכנע ללחציה ואקבל על עצמי את ייסורי הכימותרפיה.
כמובן שסירבתי. רק אלוהים יחליט מתי תגיע שעתי.

בחרתי לא ללכת על 50% הישרדות, אלא על 100%ריפוי.
האמונה והתקווה הפנימית שלי בהבראה היו ועדיין דבר מובן מאליו,
כמו בערך העובדה שיש לי שתי ידיים ולב אחד פועם.

ובכלל, מה זה הנוהג הזה של רופאים להעריך את תוחלת החיים של מטופלות סרטן השד?
אני רואה בכך נבואה שמגשימה את עצמה.
למה שמישהו יגדיר למישהו אחר את גבולות החיים?
אני הצלחתי לראות את הסטטיסטיקה מצד אחד ולנטוש אותה מצד שני.

אני מסרבת לקרוא לעצמי שורדת סרטן השד, אני לא שורדת, אני חיה במלוא מובן המילה.

אני רואה בתקווה כוח המניע החזק ביותר המשפיע על יכולת האדם להירפא.
החלטתי להשתמש בטכניקות המופלאות שרכשתי מעולם הפסיכותרפיה הגופנית-נפשית
;
החל מהקשבה מלאה וחומלת לכל מה שעולה בי וכלה בטכניקות של הרפית הגוף ומציאת מקומות בטוחים ומוחזקים שהשפיעו ישירות על הנפש ולהיפך. 

התחלתי לעסוק בדברים שאני באמת אוהבת, שיוצקים לחיי משמעות ולפתח מערכות יחסים עם אנשים שעזרו לי לאהוב את עצמי באמת.
מאותו רגע המערכת החיסונית שלי התחילה להגיב בצורה מיטיבה.
כך שהבראה עצמית היא עניין של בחירה
בחירה בחיים.
היא דורשת מידה של עשייה יצירתית, התמדה ומאמץ גדול. 
היות ולא הסתמכתי על תרופות ורופאים ש"יצילו" אותי מה 50% הנותרים,
לקחתי את השליטה על חיי לידיים שלי ואני למעשה עובדת במסירות עד אין קץ לנתב את חיי בצורה הנכונה ביותר עבורי.


אני מאמינה שתהליך ההבראה מתחיל בניצוץ אחד של תקווה.
תקווה שבכוחה לחולל נסים מרחיקי לכת על הגוף והנפש ועל תוחלת החיים.

מי ייתן והתקווה תהיה גשר איתן המחבר בין הרופאים למטופלים.
תקווה נגישה ומונגשת לכל

תקווה שרירה וקיימת כמו שתי ידיים ולב אחד פועם 



בלוגים נוספים

הגוף כמשאב - הבלוג של שירלי כהן
הגוף הוא לא רק אתר הכאב. הגוף הוא גם מרכז העונג שלנו. "כיכר העיר" איתו אנחנו יוצאות לעולם ומתקשרות דרכו.
פסיכותרפיה גופנית וחרדות- הבלוג של יהל ברסון לרום
דמיינו שההתקף הראשון נחווה כשהוא נכנס לרכב שלו באיזה בוקר רגיל, ככה משום מקום הגוף התחיל לאבד שליטה..
אם לשיער היה ערך הוא לא היה גדל בתחת – תיאור מקרה
לא ברור לי ממה אני חרדה יותר, היא אמרה בכעס, מהטיפול הכימי או מהאפשרות שאאבד את השיער? "אני מעדיפה להיות סגורה בבית מאשר לתת לך או למישהו אחר לראות אותי עם קרחת" - אפשר גם אחרת, הבלוג של שירלי כהן