gtag('config', 'AW-1004124347');
צור קשר
...Loading...

ניצוץ של תקווה - הבלוג של שירלי כהן

50% הישרדות נתנה לי האונקולוגית אם אבחר שלא ללכת יד ביד עם הפרוטוקול הרפואי.
50% !
האמת, שלא שאלתי אותה בכלל כמה סיכויי הישרדות עומדים לרשותי,
משום מה היה לה חשוב לעדכן אותי בפרט 'הקטן והשולי' הזה.

אולי בסתר ליבה היא קיוותה שאכנע ללחציה ואקבל על עצמי את ייסורי הכימותרפיה.
כמובן שסירבתי. רק אלוהים יחליט מתי תגיע שעתי.

בחרתי לא ללכת על 50% הישרדות, אלא על 100%ריפוי.
האמונה והתקווה הפנימית שלי בהבראה היו ועדיין דבר מובן מאליו,
כמו בערך העובדה שיש לי שתי ידיים ולב אחד פועם.

ובכלל, מה זה הנוהג הזה של רופאים להעריך את תוחלת החיים של מטופלות סרטן השד?
אני רואה בכך נבואה שמגשימה את עצמה.
למה שמישהו יגדיר למישהו אחר את גבולות החיים?
אני הצלחתי לראות את הסטטיסטיקה מצד אחד ולנטוש אותה מצד שני.

אני מסרבת לקרוא לעצמי שורדת סרטן השד, אני לא שורדת, אני חיה במלוא מובן המילה.

אני רואה בתקווה כוח המניע החזק ביותר המשפיע על יכולת האדם להירפא.
החלטתי להשתמש בטכניקות המופלאות שרכשתי מעולם הפסיכותרפיה הגופנית-נפשית
;
החל מהקשבה מלאה וחומלת לכל מה שעולה בי וכלה בטכניקות של הרפית הגוף ומציאת מקומות בטוחים ומוחזקים שהשפיעו ישירות על הנפש ולהיפך. 

התחלתי לעסוק בדברים שאני באמת אוהבת, שיוצקים לחיי משמעות ולפתח מערכות יחסים עם אנשים שעזרו לי לאהוב את עצמי באמת.
מאותו רגע המערכת החיסונית שלי התחילה להגיב בצורה מיטיבה.
כך שהבראה עצמית היא עניין של בחירה
בחירה בחיים.
היא דורשת מידה של עשייה יצירתית, התמדה ומאמץ גדול. 
היות ולא הסתמכתי על תרופות ורופאים ש"יצילו" אותי מה 50% הנותרים,
לקחתי את השליטה על חיי לידיים שלי ואני למעשה עובדת במסירות עד אין קץ לנתב את חיי בצורה הנכונה ביותר עבורי.


אני מאמינה שתהליך ההבראה מתחיל בניצוץ אחד של תקווה.
תקווה שבכוחה לחולל נסים מרחיקי לכת על הגוף והנפש ועל תוחלת החיים.

מי ייתן והתקווה תהיה גשר איתן המחבר בין הרופאים למטופלים.
תקווה נגישה ומונגשת לכל

תקווה שרירה וקיימת כמו שתי ידיים ולב אחד פועם 



בלוגים נוספים

סרטן שד כקרש קפיצה - הבלוג של שירלי כהן
הרגע הזה שהאונקולוגית מעדכנת אותי ברצינות מהולה בציניות שמשתולל בשדיים שלי "גן חיות פראי", וכי אין מנוס, עומדים לרשותי 50% סיכויי הישרדות. הראש מסרב לקבל את האמירה הזאת כאופציה היחידה שעומדת בפניו להחלמה. פשוט מסרב. הגוף גם הוא חש חוסר נוחות וזז על הכיסא באי שקט.
הלוחשת למדרכות - הבלוג של עדי פרקש
על הליכה בעיר - פוסט על חיבור לסביבה ואיכות חיים
החופש לבחור אחרת - סרטן שד- הבלוג של שירלי כהן
שהתבשרתי לראשונה לפני 8 שנים שחליתי בסרטן השד, החוורתי. החסרתי בערך מיליון פעימות, תחושה שהקרקע נשמטת תחת רגליי ולא הצלחתי בכלל לחשוב בהיגיון.