צור קשר
...Loading...

נשימה - אופיר קנטור

נשימה

אני עוצם עיניים ונושם

בעצם אני רק עוצם עיניים

ואז משתדל לא לעשות יותר כלום.

הנשימה קורת מעצמה. המחשבות\תחושות\רגשות באות והולכות

צלילים ברקע

בדרך כלל זה מחבר אותי לעצמי, לאינטואיציה שלי.

הספר הכי אהוב עלי הוא "סידהרתא" מאת הרמן הסה.

מדובר על ילד שיוצא למסע. מסע אל החיים. בו הוא מחפש את עצמו.

לבסוף הוא מוצא את עצמו – קרוב לנהר, מקשיב, עובד כדוברן. 

היום בבוקר שמתי את העדשה של העין שלי הפוכה. במשך כשעה סבלתי, התלוננתי בפני עצמי, ניסיתי לשפשף את העין, לעצום אותה, להתפלל שיפסק המטרד. בסוף, למרות שהידיים שלי לא היו אחריי ששטפתי אותן, הוצאתי את העדשה, למרות שלא היה לי חומר ניקוי, הפכתי אותה, והחזרתי אותה לעין. כעבור 2 דק הכל היה בסדר. מושלם. רגוע.

איך קורה טיפול? איך קורה ריפוי? מה עושה לי טוב שאני בטיפול? ההכלה, שמקשיבים לי. שמקשיבים לכל נים וגיד בתוכי, לתחושות שלי, רגשות, מחשבות, שפת גוף, להכל. שרואים את הכוליות שלי. זה נותן לי תחושה טובה, ומשם, מהמקום הזה ניתן רק להתפתח. כי אם יש 2 אנשים מחוברים אחד לשני, כל אחד לעצמו ושניים ביחד אז יש שם  מערכת שעובדת ביחד ופועלת ביחד לשם מימוש והגשמה.

"תעשה ככה" "תכתוב ככה" תאמר ככה" "ככה עושים". מי קבע אמת אובייקטיבית? מי קבע את הכללים? השבוע מישהו קרא לי נון קונפורמיסט.

מותר לנו לשמוח

מותר לנו להינות

מותר לנו לצחוק

מותר לנו לנשום.

בלוגים נוספים

מבט אישי על ספר מרתק - הבלוג של אופיר קנטור
מתחשק לי לפתוח מעגל של גברים. מעגל של גברים מוכים. מוכים הדחקות. מוכי שליטה. מוכי אכזבה , ואבודים בעולם. לא פגשתי הרבה שהם לא כאלה , כולל אני....
כדור מנייר טישו – וינייטה טיפולית לירית - הבלוג של שירלי כהן
בין ניירות הטישו לשברי הלב, עמד כדור מלא כאב. עמד ממתין להיזרק
ההתחלה, לפני שאני מטפלת אני קודם כל מטופלת.
תמיד אהבתי פסטיבלים, הצבעים, הבחירות המגוונות, הסדנאות, התנועה, המוזיקה, האנשים הפתוחים המזמינים ומעוררי ההשראה. הכל הקסים אותי, סחף אותי בתוך ים של מידע והשראה.