צור קשר
...Loading...

סיפור אהבה - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן

כשהייתי בת 16 התאהבתי בפעם הראשונה. טוב, לא בדיוק, הייתי כבר מאוהבת בגן חובה, אבל מגיל 16 אני זוכרת את רגע ההתאהבות עצמו. רגע הטרנספורמציה מצפרדע לנסיך או במקרה הזה, מחרגול לנסיך. הוא היה בן חברים של הורי ונראה כמו חרגול. רזה וצר מכף רגל עד ראש. לא יפה, די יבשושי, לא אהיב במיוחד. בשבת אחת באנו לבקר. הוריו הגאים ביקשו שיראה לנו סרט שעשה. החדר הוחשך וצפינו בסרטון מלא רגש ואמונה על יפי הטבע והתשוקה לאלוהים... נמסתי. כשהסרט  נגמר והאור עלה לא הייתי אותו אדם. גופי רעד, מעי המו, עיני נפערו ומולי עמד נסיך יפה תואר.

למרבית האכזבה התהליך לא היה הדדי, כך שבזאת בערך מסתיים הסיפור. אבל הקסם התרחש...

בבלוג הקודם שאלתי מהו השריון והאם ה"אביר" יכול להשתחרר ממנו. תיארתי את השריון השרירי המגן על המהות הפנימית שלנו מפני פגיעה. העליתי אפשרות של יחסים חדשים עם השריון. לא הסרתו, שהרי השריון הוא אנחנו, אלא דרך חדשה להכיר בעצמנו ולחיות עם המגבלות והאפשרויות שלנו.

אבל לפעמים השריון נמס! היום אני רוצה לכתוב על רגעים מסוג נדיר ומיוחד – בחיים וגם בטיפול – שבהם השריון לפתע מתפוגג. נס ברגעי חסד.

נס וחסד בנסיך צפרדע? האמת שלא חשבתי שאכתוב אי פעם על המעשייה הזו, היא ממש לא אחת האהובות עלי... אבל לאחרונה נזכרתי מספר פעמים במוטיב המופיע בה ובמעשיות נוספות שבהן יש טרנספורמציה לנסיך או נסיכה מדוב, חמור, ושאר בעלי חיים, כמו בסיפור המוכר של היפה והחיה. בכולן בצורה זו או אחרת היופי והאצילות הפנימיים של הגיבור או הגיבורה חבויים בתוך כסות חייתית. זה איננו השריון שמדמיינים בהקשר לאביר אבל גם הוא סוג של שריון, מעטה המסתיר את המהות הפנימית. ברגע מסויים, בהקשר לאהבה, המעטה נעלם והנסיך או הנסיכה הפנימיים מתגלים.

הנושא עלה בי כאשר בכמה וכמה טיפולים שמתי לב שברגעים בהם המטופל או המטופלת מרפים ונכנסים למקום עמוק בתוך עצמם, השרירים מתרככים, הנשימה מתמלאת, ו... פתאום אני רואה אותם מוארים, יפהפיים ואהובים. לפעמים זה קורה בסדר הפוך: אני חשה בתוכי אהבה, ואז קולטת מה מתרחש: התרככות, נשימה, ו... יופי.

מריון רוזן כתבה בספרה "שיטת רוזן לטיפול במגע – גישה אל התת-מודע דרך מגע":

"לתומי חשבתי כי הרגשות שעלינו להרגיש הם בעיקר כעס, עצב, שמחה ופחד. אבל יום אחד שמתי לב שכאשר אנשים מעזים להמשיך ולהעמיק את השחרור וההרפיה באיזור הבטן, הם באים במגע עם אהבה שטרם חשו כמוה. מדוע קבור רגש זה כה עמוק בגוף? זהו לדעתי הרגש היקר ביותר שלנו, ואנו כל כך פגיעים סביבו, שאנו מגינים עליו יותר מכול." (עמ' 42)

אנחנו באים לעולם עם האהבה שלנו, עם התנועה הספונטנית לקשר וחיבור. אם התגובה שאנו מקבלים גורמת לנו להרגיש נדחים או מנוצלים, אנחנו חווים פגיעה קשה, כאב, השפלה, אכזבה, חוסר אונים, כעס, זעם. ואלה משפיעים על כל מערך גופנו. השכמות מתקשחות שלא לתת לזרועות להיות מושטות. הידיים נשמטות. החזה מתכווץ. ה"זנב" נכנס בין הרגליים (כיווץ שמרגישים לעתים באיזור הסקרום ועצם הזנב). הגוף כולו נערך שלא לחוות שוב את הפגיעה. אנחנו מסתירים את האהבה שבתוכנו, לא נותנים ולא מקבלים.

מריון ממשיכה וכותבת:

"נראה שזהו הרגש האחרון ש[אנשים] מאפשרים לו לעלות, וזה קורה רק כאשר יש הרפיה מלאה של הבטן והסרעפת גם יחד. על מנת שהסרעפת תוכל לחזור אל טווח התנועה המלא שלה צריך ראשית להתפתח אמון, ואחר כך ויתור. כשזה קורה, גם האהבה מופיעה. זו איננה אהבה כלפי אובייקט מסוים או חוויה מסוימת, אלא האהבה הטבועה באנשים מעצם בריאתם, והיא המתחילה עתה לעלות על פני השטח. אנשים מלאים באהבה, לא משנה מה קרה בחייהם, אך הם לא תמיד מודעים לכך. כאשר הם נפתחים אל אותה אהבה הם נכנסים לממד אחר לחלוטין...." (עמ' 43)

הרגע הזה מרגש מאוד. כשהאהבה עולה היא נוגעת ומשפיעה. שני הצדדים משתנים. כשהסרעפת של האחד משתחררת, היא משפיעה על הסרעפת של השני. נסיכים מופיעים כשהעיניים מתרככות. העיניים מתרככות כשהשריון כולו מתרכך... הדהוד עדין של גוף ונפש בין שני בני אדם. אני יכולה למצוא עצמי כמטפלת מרגישה אהבה גדולה כלפי המטופל או המטופלת שלי. והם מרגישים אהובים. זהו רגע נפלא. האהבה החבויה עולה על פני השטח ופועמת. מאירה. קורנת.

ועם זה יש ברגע-אמת זה גם סיכון. דווקא משום שמדובר במקום כל כך פגיע ורגיש. כשהעיניים נפקחות הן רואות נסיך, נסיכה, אבל כאן עלולה לחול טעות. ברגע שהשריון נמס והעיניים נפקחות לאהבה, המטפל/ת והמטופל/ת עלולים להתבלבל. האהבה מפתה להאמין שמדובר בנו באופן אישי. כמו בכל העברה, לא מדובר בנו. חשוב לזכור זאת בטיפול בכלל, ובוודאי כשמדובר באהבה משום הפגיעות שכרוכה בה. כמטפלים אנחנו חייבים לעמוד בנסיון, לשמור מכל משמר על המטופלים, בכבוד ובהבנה העמוקים ביותר. לאפשר להם מה שאולי לא התאפשר בילדות: להופיע קורנים במלוא יופיים הפנימי, במלוא אהבתם, ולהתקבל. בלי דחייה, בלי התעלמות, בלי ניצול.

כשהרגע הזה מתרחש באופן בטוח הוא יכול להיות משמעותי ומכונן בתהליך הטיפולי. כשאנחנו מרגישים בטוחים להופיע במלוא יופינו ואהבתנו, אנחנו יכולים לראות יופי גם באחרים. מריון אומרת שגילוי האהבה בתוכנו משפיע על כל הסביבה שלנו. גם אם נחזור אחר כך לדפוסים המוכרים ולמבנה המשוריין, השינוי חל, איכות אחרת מחלחלת. כשמשהו אמיתי נפתח, הדברים כבר לא חוזרים להיות בדיוק כפי שהיו קודם לכן.

יחד עם זה, אם אנחנו לא מוכנים, התהליך לא יקרה. הסרעפת היא ססמוגרף עדין ביותר. היא לא מרפה אם אנחנו חשים בחרדה. היא מגינה עלינו, וטוב שכך. תהליך הרפייה עמוק יכול לקרות רק כאשר יש אמון. לכן יצירת סביבה טיפולית בטוחה היא חלק כה מהותי מהתהליך הטיפולי. אני יוצרת סביבה בטוחה קודם כל כמו בכל סוג של טיפול פסיכותרפי (על אף ששיטת רוזן מוגדרת כ-bodywork ולא כפסיכותרפיה) על ידי סטינג ברור של זמן, מקום ותשלום. שמירה ברורה על גבולות וכללי אתיקה. בכל מצב ורגע המטופל תמיד במרכז ולא אני המטפלת וצרכי. וכמובן, בהקשר לטיפול במגע, הבטחון נובע מהמגע עצמו. המגע משקף לגוף את האופן בו הוא מחזיק ומאפשר למטופל לחוש את עצמו בגופו. המטופל מרגיש שאני שמה לב אליו, שאני איתו עם כל מה שהוא עובר, מקשיבה, חשה, מתעניינת. המגע לא מנסה לשנות את המטופל, הוא לא שיפוטי, וגם לא אישי, רגשי או רגשני. המגע נותן למטופל מרחב להרגיש ולחוות את עצמו, לחוש את עצמו ולא להיות דרוך כלפי, להיות עם עצמו בנוכחותי.
כל אלה מרכיבים את המרחב הבטוח המאפשר העמקה אל מקומות נסתרים, עמוקים ורגישים.

ברגע האהבה יש איכות של אינטימיות עמוקה, קשר וחיבור עם עצמנו, עם האחרים הסובבים אותנו ועם העולם, מה שמעבר לנו. בהקשר הזה מריון רוזן דיברה על "החוט המחבר את התהליך כולו – מהגופני אל הרגשי וממנו אל הרוחני". (עמ' 43)

מה מאפשר את הטרנספורמציה? האם היא יכולה להשאר לנצח? זוהי רק טיפה בתוך נושא עמוק ורחב. המשך יבוא...

שחג האביב יביא עמו אהבה וחופש. 


 

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע, פרטים על הסדנאות הקרובות בהן אני מלמדת:

מפגש התנסותי עם שיטת רוזן והעבודה שלי בטיפול במגע 
בכנס "פעימה משותפת" 
ב-26 ביולי 2018 יתקיים בתל אביב. להרשמה כאן

סדנת מבוא: לגעת בסיפור חיינו ב-21-22 באוגוסט בסטודיו תנע בקיבוץ עין שמר. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 




רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

בלוגים נוספים

השד בבקבוק: סיפור מתח - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
באותו היום הדייג לא העלה בחכתו דבר, והנה לקראת הערב, דג בקבוק. בקבוק? בשביל מה אני צריך בקבוק, אני רעב, לא צמא!
להעיר את הרגש דרך הגוף
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן - להעיר את הרגש דרך הגוף
יהיה טוב? - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן