צור קשר
...Loading...

האמבה כמשל

וילהלם רייך היה פסיכואנליטיקאי שחי במחצית הראשונה של המאה הקודמת, שרצה לספק את היסודות הביולוגיים לפסיכואנאליזה אליהם פרויד התייחס בראשית דרכו. הרבה מהגישות הטיפוליות שמתייחסות לאחדות הגופנית- נפשית, נשענות על התיאוריה שלו, שמבוססת על נסיון למצוא קשר בין מצבים רגשיים ותחושתיים לבין תנועה פיסיולוגית. אחד התחומים שרייך התמקד בהם היתה חקירה של זרימת האנרגיה בגוף בתגובה למצבים רגשיים, ולהתארגנות האורגניזם בתגובה לאיכות המפגש של הסביבה את צרכיו. להתארגנות זו קרא קרקטר. מוקד חקירה מיוחד היה זרימת האנרגיה במצבי נעימות ועונג, שהיא זרימה מתרחבת ממרכז הגוף לפריפריה, והתנועה ההפוכה בחרדה, של כיווץ והתכנסות, מהפריפריה למרכז. בהקשר למופע זה, רייך חקר גם את הכיווצים השריריים שיחד עם השריון הקרקטרולוגי, מנעו את הביטוי הרגשי החופשי של האורגניזם.

כדי להמשיג תופעות אלה רייך נעזר בעבודות של שני מדענים גרמניים – מקס הרטמן, ביולוג, ולודוויג רומבלר, זאולוג, שבאמצע שנות השלושים חקרו תנועתיות של אמבות ביחס לסוגי גירויים שונים. בסידרת ניסויים הרטמן ורמבלר חשפו אמבה לסדרת גירויים (כימי, מכני, תרמי, חשמלי ואופטי). תלוי במשך ובאיכות הגירויים האלה, האמבה הגיבה באחת משתי דרכים – או שנמשכה לגירוי, או שנמנעה ממנו ואפילו "עשתה את עצמה כמתה". החוקרים התבוננו בצורה של זרמי הפלסמה שבתוך האמבה. זרמי פלסמה מהמרכז לכיוון פני השטח של האמבה ניצפו במקביל להתקרבות שלה לגירוי, שכנראה נחווה כנעים, וזרימת פלסמה לכיוון מרכז האמבה והתרחקות מפני השטח שלה קרתה במקביל להתרחקות מהגירוי, שכנראה נחווה כלא נעים.

רייך ראה בתנועות האלה של האמבה, שהיא יצור חד תאי, ביטוי אנלוגי לנעשה בגוף האדם – הן בכל תא ותא, באיברי הגוף, שהם קבוצת תאים, או בנו כגוף, שניתן להסתכל עליו כתא אחד גדול... התרחבות ויציאה אל העולם, שזו המשמעות הבסיסית של התנועה האגרסיבית, שמאפיינת סיטואציות נעימות, והתכנסות למרכז התא\גוף והתרחקות מהעולם, שמאפיינת מצבי חרדה.

פן נוסף של ניסוי זה מסביר את תופעת התקבעות ההצטמצמות הרקמתית והתנועתית כתוצאה ממפגש מתמשך עם סביבה שמייצרת בנו תחושה שלילית. כאמור, התנועה הבסיסית של האמבה (כמו של כל תא בגופנו ושלנו כיישות) היא תנועה פעימתית של התרחבות והתכנסות. כשהאמבה התרחבה ופגשה בגירוי לא נעים, היא התכנסה. אחרי מספר פעמים של מפגש כזה, תנועת ההתרחבות של האמבה התחילה להצטמצם, כדי לא לפגוש את הגירוי הלא נעים. מסתבר שבמקרים שבהם הגירוי הלא נעים נמשך יותר מפעמים ספורות, תנועת ההתרחבות נשארה מצומצמת. האמבה למדה להצטמצם כדי להגן על עצמה, והגנה זו נשארה גם הרבה אחרי שהגירוי הלא נעים הוסר.

ניסוי זה מתאר בצורה מוחשית את מה שקורה לרובנו, בצורה זו או אחרת, במהלך חיינו – אנחנו מגיעים לעולם עם גוף חי ופועם באופן מלא, מצויידים ביכולת לביטוי עצמי אותנטי, בתנועתיות חופשית, ביכולת לקחת את עצמנו החוצה למילוי צרכינו ורצונותינו, ליזום, לחקור, לווסת קירבה ומרחק בהתאם לצרכינו, להושיט עצמנו לקשר ולהציב גבול, כל אלה ביטויים של האגרסיה הבריאה שלנו.  כדי שגופנו, התנועתיות ויכולת הביטוי שלנו יישארו פתוחים וחופשיים, אנחנו זקוקים לסביבת התפתחות שתענה לצריכנו באופן מיטיב-דיו. כשהסביבה מגיבה אלינו באופן שנחווה על ידינו כשלילי – עויין, מתעלם, פולשני, משפיל, תוקפני וכו – התגובה שלנו, כמו זו של האמבה, היא של כיווץ והצטמצמות. מכיוון שאנחנו חיים במערכות יחסים בעלי איפיונים מסוימים, ברוב המקרים החווייה השלילית חוזרת על עצמה, ותגובת ההצטמצמות מתקבעת והופכת לכרונית, כיווץ שמתוחזק על ידי מנגנוני שלילה עצמית כמו קולות פנימיים של בושה, אשמה, הטלת ספק בעצמי וביכולותי.  הצטמצמות זו משפיעה על הביטוי העצמי בכלל, ועל הביטוי האגרסיבי בפרט.


בימים אלה מוצעות מספר פעילויות שעוסקות בסוגיות שקשורות בספקטרום התנועה האגרסיבית:

ב-30.11.2018 תתקיים סדנא להכרות עם הפרדיגמה שבלב ספקטרום התנועה האגרסיבית.

בנוסף, תתקימנה שתי פעילויות מתמשכות:

סדנא מתמשכת לעבודה אישית בסוגיות שקשורות בתנועה האגרסיבית כתומכת בקרבה ונפרדות -תתקיים אחת לחודש בימי ששי אחה"צ,  (מפגש ראשון ב-28.12.2018).

קורס - סוגיות הקשורות בעבודה טיפולית עם אגרסיה על גווניה השונים, יתקיים בחמישי בערב אחת לחודש (מפגש ראשון – 13.12.2018).

לפרטים נוספים ליחצו כאן.

עוד אודות ענת גיחון, אפשר לקרוא בכרטיס שלה באתר.

.

בלוגים נוספים