צור קשר
...Loading...

שמירה עצמית - ענת גיחון

כל יצור חי זקוק לדרך לשמור על עצמו. בעלי חיים שמתייחסים לשטח המחייה ולטריטוריה שלהם, כמעט כמו לגופם, ירגישו מאויימים כשמישהו פולש אל תוך אלה, וישתמשו בגופם ובקולם כדי לגרש את הפולש. אין מי שמגדל חתול או כלב, שלא שמע וראה אותו כשחיה אחרת מנסה להיכנס לביתו....

אנחנו, בני האדם, כדי שנוכל להרפות ולהרגע, צריכים לדעת שנוכל להגן על גופנו, רגשותינו, כבודנו ופרטיותנו - שנוכל להדוף כל איום על תחושת השלמות, האינטגריטי שלנו, ואת כל מי שירצה לפגוע בנו פיסית, לפלוש למרחב שלנו בלי רשותנו, כולל למרחב הרגשי בצורה של התנהלות לא מכבדת, מעליבה, משפילה או מביישת.

השמירה העצמית נעשית בעזרת חלקי הגוף שמחברים אותנו לעולם, כמו  הגפיים, ובעזרת אמצעי הביטוי כמו הקול. כבר מראשית קיומנו, עוד בתקופת העוברות וכמובן שאחרי הלידה, הגפיים משמשות לחקירה של המרחב, להושטה לקשר, לקירוב ולהרחקה. תינוק מושיט את זרועותיו כשהוא רוצה מגע. כשהוא מתרגש, לעיתים בשמחה, לעיתים בכעס, הוא לא פעם הודף ובועט. עם הזמן הוא לומד שהוא יכול לשלוט בסביבה, כולל בוויסות הקרבה והמרחק מגופים אחרים. אלמנט גופני נוסף שמצטרף ליצירת קשר עם העולם ותומך בשמירה העצמית, היא  הבעה קולית. התינוק מספר לעולם על עצמו בעזרת קולו – בוכה, צועק, צורח, צוחק, ממלמל וכו'. בשלב מסוים להבעה הקולית מתווספות מילים, חלקן מקרבות וחלקן, כמו מילות שלילה, מסייעות בהרחקת גירוי לא נעים, בהצבת גבול ובשמירה על עצמו.

כדי שהדיפה קולית ותנועתית תחווה כאפקטיבית, יש צורך בסביבה התפתחותית שמאפשרת ביטוי כזה, ומכבדת אותו. כדי שתהליך כזה יתאפשר, הדמויות ההוריות צריכות לתת לתינוק והפעוט המתפתח לבטא את עצמו, את עוצמתו, גם אם הביטוי השלילי מכוון אליהם, בלי לראות בו התנהלות "רעה" של הילד. ויניקוט, במאמרו הגאוני  "השימוש באובייקט" מתייחס ליכולת של הילד לבטא כעס ואף שנאה כלפי הסביבה המשמעותית, וליכולת הסביבה להכיל ביטוי כזה, כאחד התנאים החשובים ביותר להתפתחות תקינה. כשהסביבה המשמעותית לא מקבלת בברכה ביטוי של מחאה והדיפה, התנועה נעצרת.

האזורים המשמעותיים בעצמנו שנחווים כחדירים, הם פתחי הגוף – העיניים, הפה, האף, האוזניים, אלה הפתחים שקשורים לחושים שלנו ולמערכת הנשימה, והפתחים התחתונים – אברי ההפרשה והמין. כשאין תחושה מבוססת של רשות לשמור על עצמי על ידי הצבת גבול והדיפה של כל מה שמאיים על תחושת השלמות, הפגיעות של אזורים אלה גדלה.

במצבים כאלה נמצא לא פעם כיווץ רב בשרירים הטבעתיים שבונים את פיתחי הגוף, כיווץ שיבוא לידי ביטוי בעצירות כתגובה למתח במערכת העיכול ובפי הטבעת; קושי בהרפיה בזמן מתן שתן, או כיווץ כרוני בנרתיק, שגורם לכאב בזמן קיום יחסי מין. מנסיוני הקליני עם מטופלים שסובלים מתופעות שקשורות בכיווץ יתר במערכת השרירים הטבעתיים, בפתחי הגוף ובעיקר בפתחי ההפרשה והמין, ניתן למצוא בהיסטוריה שלהם נטיה לריצוי של הדמויות ההוריות, וקושי בשימת גבול -  אם אני לא יכולה להגיד "לא" לסביבה, אני אומרת זאת על ידי כיווץ שרירי גוף שונים. במקרים כאלה עבודה טיפולית שמעודדת הפעלה תנועתית של הגפיים בעוצמות שונות, תוך מתן רשות לתנועות הדיפה, להצבת גבול,לביטוי של כעס, יכולה להקל... גם עבודה קולית, שמרעידה בין היתר את הצינור המרכזי, את ליבת הגוף, תורמת לתהליך איטי של שחרור.

ב-26 ביולי (9:00 עד 16:00), אקיים סדנא בנושא: "התנועה האגרסיבית כתומכת קירבה ונפרדות", סדנא בה יושם דגש על חקירת הביטוי האגרסיבי על גווניו השונים. בסדנא תשולב עבודה גופנית באוריינטציה ביואנרגטית עם עיבוד סוגיות שתעלנה מתוך עבודה זו, ומתוך אינטראקציה בין אישית, פרטנית וקבוצתית.

הסדנא מתקיימת לקראת פתיחתה של תוכנית ההכשרה למטפלים באנליזה ביואנרגטית.

עוד אודות ענת גיחון, אפשר לקרוא בכרטיס שלה באתר

.

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים