צור קשר
...Loading...

פנים רבות לו לקשר - הבלוג של יסמין פז

פנים רבות לו לקשר 

אני והקשר החדש שלי במשבר

אני כבר מבינה שיש בינינו קשר מחייב  אינטימי וקרוב אבל לאחרונה אני מרגישה קצת לבד אתו ושהוא לא רואה אותי .שאני לפעמים שקופה, שאני מרגישה איתו לבד ונראה לי שהוא לא ממש מבחין בזה, או שאני כבר לא  מובנת לו ,כל הדבר הזה חדש בינינו .אולי אני מחמירה עם עצמי ויש שם משהו שקשור בו. אולי זו העובדה שאין לו מספיק זמן, שהוא עמוס? אולי השתנו בו דברים שאני לא יודעת כי עדיין לא שיתף אותי בהם. זה בהיר לי וברור שהכול ייפתר כשנמצא זמן לתקשר את מה שקורה. אבל לא תמיד יש איך, ולא תמיד זה מצליח לנו ,טיימינג... אבל בינתיים אני בוחרת להישאר , כן אני שם איתו , למרות הכול. אני מאמינה כבר , מאמינה בנו ובדרכנו המשותפת עד כה למרות  שהאמון שלי עדיין לא לגמרי מבוסס, זה עדיין קשר צעיר ויש עוד שלבים בדרך שנאלץ להתמודד עימם, לטפס בהם. כן עדיין אין לי אמון מלא ביכולת שלנו להישאר יחד לטווח ארוך לא משנה מה נאלץ לעבור. 

אני בוחרת  בו שוב ושוב , כל יום מחדש עד שהאמונה והסבלנות שיש בי יחבקו גם את האמון המלא שאתן בו כשתגיע העת.  עם כל זאת חשוב לי להבין איך להיות שם עבורו וגם עבורי ופחות לתת לקולות ממש רחוקים מהעבר שהוא מציף בי להשתלט על מה שיש בנו ,קולות כמו פחד, ספק, חוסר וודאות ,חוסר שליטה ,לא לתת להם לקולות האלה לגרום לכל מה שיש בינינו לרדת לטמיון לתפוס את כל המקום ולקשר להיעלם ולהימחק ברגע.

כן אני מתעקשת  להקשיב לקולות האלה , להיות מודעת אליהם , לסמן אותם אבל בו בעת להמשיך להאמין ולבחור שוב ושוב להישאר.אני נשארת עד שאדע בוודאות אם האמון הצטרף לשאר החבורה ואם לא, כנראה שאוותר על הקשר ביננו, קשר ללא אמון מעולם לא עשה לי את זה. אני יותר אישה של קשר קרוב ומשמעותי.

אבל זה עדיין לא הזמן, אני עדיין מאמינה בו ,במה שנתן לי עד כה וקיבלתי באהבה .

אני מאמינה בי וביכולת לתת גם לו בחזרה, כמה שאני יכולה, כל עוד אני רוצה.....ואני עדיין רוצה.

עד לפני חודשיים הוא  היה לי בטוח, היה לי בו אמון ואז הגיע מה שחוויתי כמשבר ביננו. התחלתי לאבד קצת את האמון בעצמי כשהתחלתי להאט את הקצב כי לא תמיד ידעתי אם זה נכון עבורי, עבורו. כשלא ידעתי איך עושים את זה ,איך מתקדמים כל כך מהר , איך מרגישים כל כך הרבה? אני הרי הייתי רגילה לקצב משלי...עד שהכרנו , אבל מאז הוא ממשיך להשתנות לי ואני עדיין בוחרת בו ומאמינה. עד ש.."

למונולוג/לשיח הפנימי  הזה היתה לו אפשרות  להתקיים  עם כל מי שנמצא/חווה מערכת יחסים קרובה, או שיתף בה. מע' יחסים משמעותית אינטימית(לא בהכרח מינית) , מערכת יחסים עם מודעות שמתוכה בוחרים  להישאר גם במקומות של חוסר וודאות עם התבוננות, למידה. מודעות לגבולות/למגבלות. כל אחד ושלו. 

כאן הכול התחיל...

עברתי לצפון לפני חמש שנים לפני הלידה של בני הצעיר,עזבתי סביבה מוכרת למקום חדש, עבודה לאזור חדש, מטופלים יקרים  וקליניקה במרכז, קולגות , מורים ומדריכים משמעותיים שליוו אותי מאז התחלתי את דרכי המקצועית המשמעותית. המעבר הוליד הפסקה של כמעט שלוש שנים, לפני קצת מעל לשנתיים חזרתי לטפל. התחלתי כמו בתחילת הדרך רק עם קורטוב של ישן נושן והווה ושוב עבר ועתיד.. וכל מה שהם מביאים עימם , נושאת את כולם בתרמיל שלא פעם מכביד על כתפיי.

הייתי זרה פה, אני יסמין פסיכותרפיסטית גופנית מתחילה מההתחלה ואף אחד לא מכיר אותי .והתחיל מחול קולות, אף אחד לא יפנה אליי ,אף אחד לא יודע על קיומי. ובכל זאת הקשבתי  ובחרתי להתחיל... האמנתי שזה הזמן, הרגשתי את הגעגוע למשהו נכון  ומדוייק עבורי, למה שבחרתי לעסוק בו ובאמונה שזה מי שאני רוצה להיות , לטווח ארוך, אם זה תלוי בי לתמיד.. יצאתי החוצה עם התרמיל ועוד טונה של חוסר וודאות וידע לתוך המרחב הוירטואלי. חידשתי את הדף העסקי , בעיקר את היותי כותבת בו ויצאתי לדרך, זה היה שלב א', לכתוב.. לעשות את מה שאני אוהבת ולהתחיל . להיפגש עם האחר, לחקור את המרחב החדש, להתבונן ולהאמין שבגלל שהוא כאן כל כך נוכח במאה הזו חייבים להיות לו דברים איכותיים להציע .

במקביל לכתיבה התחברתי לקבוצות של נשים מופלאות , רציתי לקרוא, להכיר, לאסוף מידע, חדשה בצפון !! וכמה מידע, וואו, פתאום התחלתי להרגיש שייכת גם לאזור המגורים שלי, לפחות ברמת הידע וההכרות עם הגליל הנפלא שבחרתי לגור בו. ונוצרו מערכות יחסים והתחילו להכיר אותי וגם לקרוא אותי ,את מה שאני כותבת, ואני התחלתי להכיר שמות ופנים והמשכתי להגיב , לשתף, לבקש חברויות ,לאשר אותן, לצרף אימוג'ים, הרשיתי לעצמי להכיר, למהל דיאלוג, קשר שמתבסס אט אט ועובר מקריאה לחיבור,לרגש.. גם מול מה שקיבלתי וגם כשנתתי.. זה ממש כמו בחיים, זה הדהים אותי.

למדתי המון, הכרתי המון וכל המטופלים שהגיעו אליי הגיעו בעזרת הדף העסקי ,האתר , ופייסבוק פרטי שמחבר לעסקי שמחבר אליי...אותה גברת מאחורי כל האמצעים הרווחים שיכולתי להם בעת בה נכנסתי לעולם הווירטואלי רק עם קצת יותר אינטנסיביות , התלהבות וסקרנות מאשר בהתחלה, אבל זה היה נעים . לאט לאט בקצב שלי, תוך צעדים קטנים אבל מאוד משמעותיים כמו לעזוב עבודה כשכירה , לחזור לטפל במקום משלי , לכתוב כי אני אוהבת . ממקום של זרה מוחלטת חזרתי להיות בקשר , כי גם פה כמו שאני מאמינה זו הדרך היחידה לגרום לזה לקרות...וזה קרה ונולדה קליניקה פעילה חיה ופועמת... ומתוך אותו עידן מהיר שהיה מהיר לי מידי והפך עם הזמן למהיר אך אפשרי .

היכולת לתקשר עם האחר היא אחד מהדברים החשובים ביותר שכל אדם צריך בחייו. בכל יום אנחנו נמצא את עצמנו מבלים בסביבת אנשים, חלקנו ברב שעות  היום ואחרים בחלקו , אותה הסביבה בחיינו כוללת בני משפחה, מקום עבודה, מערכת יחסים זוגית, קשרים חברתיים כאלה או אחרים, אין מקום כמעט בו איננו נזקקים לתקשורת עם האחר. השיח עם האחר הוא כלי  שכולל העברת מסרים ומידע בין אנשים אבל יתרה מכך זהו הכלי היחיד שמאפשר  לאחר להבין, לפגוש ולהכיר  את הדעות ואת הצרכים שלנו  ,  ברמת הידע אך גם ברמה הרגשית. במובן מסוים, באמצעות השיח והתקשורת הבינאישית אנו יכולים להשיג את מה שהיינו רוצים עבור עצמנו.

"אני והקשר החדש שלי במשבר.

אני כבר מבינה שיש בננו קשר מחייב  אינטימי וקרוב אבל לאחרונה אני  מרגישה קצת לבד אתו . שהוא לא רואה אותי. שאולי אני  לא  מובנת לו, שאני לפעמים שקופה, ביחחוד כשאני מרגישה איתו לבד והוא לא מבחין בזה."(אני בתחילת הבלוג, 2018)

זוכרים?אז מה קרה ביננו לפני חודשיים ???

Bowlby  (1973) הניח כי איכות תפקודה של מערכת ההתקשרות והשגת קִרבה וביטחון תלויות בתקינותה של מערכת ההתקשרות של הילד, אך גם בזמינותו של השותף לקשר בעת הצורך, ברגישותו ובהיענותו לרמזים של חיפוש קִרבה ותמיכה, וביכולתו להקל את הדחק. אינטראקציות עם דמויות רגישות, מגיבות ותומכות בעת צורך מאפשרות את תפקודה המיטבי של מערכת ההתקשרות ומקדמות את היצירה של תחושה קבועה של ביטחון בהתקשרות. כתוצאה מכך מתבססות אמונות אופטימיות ביחס להתמודדות עם דחק, מתעוררות ציפיות אופטימיות בנוגע לכוונותיו הטובות של הזולת, נוצרת ראייה חיובית של העצמי כבעל יכולת וכמוערך, ונוצרות דרכים בונות לוויסות הרגש.

הוא המשיך באותו קצב, מיהר לו קדימה אתר ואז התחיל להביא לי בלוגים, אחר כך הציע לי  לייבים  (ממשיך לנג'ס-ולא מבין שאני פחות מתחברת לפורמט- כרגע)  ואז דפי נחיתה, רשימות תפוצה ועוד כל מיני שמות שעדיין לא תפסתי, ולי.. לי נהיה קשה לנשום. כבר לא הצלחתי לעמוד בקצב, גם לגוף שלי כאב . זה התחיל להרגיש לא נעים , אבל כבר ידעתי והבנתי..

המונולוג הזה הוא שלי, והוא על העידן המהיר, על המימד הוירטואלי. על הקשר שיצרתי איתו, על העומקים שגיליתי על עצמי בעזרתו, על המטופלים שזכיתי להכיר בזכותו, על האינטימיות שחוויתי מול אנשים זרים אולי בפעם הראשונה בחיי , הידיעה שזה אפשרי..להרגיש כל כך הרבה, כל כך קרוב לפגוש את  הקשיים שאני חווה מולו, קשיים שמחזירים אותי לעבר בהווה  ולעתיד בו זמנית אבל כל הזמן מתקיימים בהווה. קשר בינאישי קרוב,עם כל המשמעויות שבו אבל גם השלכות של זה על חיי , אז, היום ובוודאי לאורך המשך הדרך. שוב ושוב...אני רואה את זה, זה מרגש אותי .אבל האמון.. כמו אז קצת נשאר מאחור,כשהוא זז מהר מידי.. ועדיין להישאר ולא לוותר כי זה עדיין חדש עבורי ,מלמד ואחר ממה שהכרתי בו בזמן. וזה מתקיים, וזה גם קשר והוא משמעותי, והוא חי.... חי בי.עם כל מה שיש בו.

המשבר בינינו בעצם התחיל כשאני התחלתי לאבד קצת מהביטחון בעצמי ,כשאני הרגשתי לא נראית וקצת אבודה....הרגשתי שהוא משאיר אותי מאחור. העידן המהיר נהיה לי שוב יותר מידי מהיר. אבל היי, אנחנו כבר מכירים.

אולי פעם הייתי מוותרת עליו , אבל היום אני כבר לא מוכנה לוותר עליו , על הקשר איתו, גם אם שלנו התחיל רק לפני שנתיים ,הוא טוב לי בכל כך הרבה מובנים ואני לא מוותרת עליו כל כך בקלות. אני עדיין נשארת כי קיבלתי ממנו כל כך הרבה ונתתי את נפשי וגופי בבילוינו המשותפים (הישיבה מולו לפעמים מכווצת אותי מאוד). יש בינינו משהו משמעותי, שלא בא לי לוותר עליו. גם לא  לוותר לעצמי/על עצמיי רק בגלל שאני לא בטוחה כמו קודם.. גם הוא זקוק לנו , הוא זקוק גם לי כי כל אחד שאיתו בקשר מביא את עצמו כפי שהוא יכול, בדרך בה הוא בוחר וזה אמיתי מאוד עבורו, אנחנו כולנו מזינים גם אותו, כל אחד והמיוחד שבו.

יש בו כל כך הרבה איכויות, הוא מאפשר להיות מחובר במקומות בהם אתה הכי לא בטוח ובמובן הזה עבור אנשים רבים הוא מקום מדויק בטוח ומאפשר מה שקשר אחר לא מצליח עבורם. חשוב שהוא פה. הוא פותח דלתות של הכרות, שייכות ,קרבה, אהבה. כן גם אהבה רבה.. הוא מהווה דלת לקשר בכל כך הרבה מובנים ואופנים, קשר לו אנחנו כולנו זקוקים..

אני מוצאת את עצמי מהרהרת לא פעם בתקופה האחרונה מה היה קורה אילולא הגעתי אליו אחרי שעשיתי מסע ללמוד מערכות יחסים וקשר. הרבה לפני שהגיע, הרבה לפני שהבחנתי בו. זה קצת כמו דלת מסתובבת להציץ מה היה קורא אם עידן מהיר היקר היה תופס אותי לפני שני עשורים ? ביום שנמאס  לי להיות לבד וחיפשתי את הדרך לקשר..

האם הייתי פוסעת באותם שבילים או מבלה אתו רב הזמן? או שמא הייתי מוותרת עלינו ועושה הסבה מקצועית..

קצת מורכב לענות ,דלתות מסתובבות זה רק סרט.. אבל לא רק בגלל זה. אני מודה שגם מהסיבה הפשוטה שעוד לא העמקתי וחקרתי את זה מספיק.. זה עדיין חדש עבורי. עדיין חלק מרכזי בחיי מחזיק בקשר האנושי בחיים האמתיים אבל שפנים רבות לו לקשר וגם פה ,בעידן המהיר זה מרגיש, זה קרוב וזה משמעותי , כזה שלא נכון לי עדיין לוותר עלינו , לא כל עוד אני מצליחה לנוע בו , להאט את הקצב לפעמים, להיפגש עם מה שעולה ולבחור שוב ושוב אם להמשיך או לוותר....

ואני ממשיכה... 

לפני סיכום, סטיב ג'ובס אמר: "טכנולוגיה היא כלום. מה שחשוב זה האמונה שלך באנשים, שהם ביסודם טובים וחכמים, ואם תביא להם כלים, הם יעשו איתם דברים מופלאים."

אני יודעת היום כמה הוא צדק, מה שהוא אמר יפתח גם את הבלוג המסכם והאחרון לנושא זה שיתפרסם בהקדם. אחרון לא כי הוא נגמר , כי הוא הווה, אולי בעתיד עוד נחזור ונתחדש, כל עוד נבחר להישאר יהיה במה להתחדש זה אין לי ספק..

מקווה שתחזרו אליי ואליו- העידן המהיר והיקר שלי, אנחנו כבר שם, בדרך.

מוזמנים להגיב, לשאול, להתכתב , להיות איתי בקשר... זה נותן לי עוד זוויות חדשות להתבונן על דברים כתובים, גם אם הם שלי....

Bowlby, j (1973). Attachment and Loss: Separation, Anxiety and Anger. New York: Basic Book

.לכרטיס של יסמין לחץ כאן

הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו.

ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות."

©יסמין פז -פסיכותרפיסטית גופנית

פיתוח מיומנויות קשר -גשר לחיים

בלוגים נוספים

דיאלוג עם קמטים
הבלוג של יסמין פז
פנים רבות לו לקשר...
הבלוג של יסמין פז