צור קשר
...Loading...

פרצופו של המטפל - יפעת פרס

אני זוכרת שבשנה האחרונה בלימודים עוד שאלתי את המורה שלי "אבל עם איזה פרצוף את יושבת מול המטופל שלך?" היא לא ענתה. העניין הזה מאוד העסיק אותי. מי אני עבור המטופל הזה? אני דף חלק ופנים ללא הבעה? אני אנושית ורכה? אני מורה ומחנכת?

כשדמיינתי טיפול קלאסי ראיתי מטפל חמור סבר או בלי סבר יושב ומהנהן. מסיפורים של מטופלים רבים שהגיעו אליי הבנתי שזה לא רק משהו שקוראים עליו בספרים, זה באמת קורה. עבור אלה שהגיעו אליי זו הייתה חוויה קשה ואפילו מעוררת חרדה, כזו שלא רק שלא הטיבה עימם אלא ממש גרמה להם לברוח מהטיפול. כמובן שמאז ישבתי בעצמי מול פסיכולוגית אחת או שתיים וגיליתי שלא כך הם תמיד פני הדברים, או פני המטפלים. לאחת הייתה הבעה קצת קשוחה ואפילו סיגריה בזווית הפה אבל כשדיברה אליי הרגשתי מובנת, עד כאב. השנייה - עיניה רכות וקולה היה רך ועוטף. מבטה נח עליי כמו שמיכה קיץ אוורירית. כל אחת מהן הביעה בדרכה ובפניה משהו שאיפשר לי לבטוח בה, להתמסר אליה ואל הטיפול, ובמילים אחרות – ליצור איתה "ברית טיפולית."

במהלך הלימודים שמעתי שהבסיס של הריפוי בטיפול הוא הקשר, שגרם של קשר שווה טון של שינוי. זה הרגיש לי נכון בבטן וזה הוכיח את עצמו במקומות שבהם זה התאפשר. הרבה פעמים מול מטופלים זה הרגיש לא בשליטתי, מאתגר ובמקרים מסוימים אפילו בלתי אפשרי.  הקשר והברית הטיפולית היו חשובים לי, אבל הדרך לשם לא הייתה ברורה. בפועל, מי מהמטופלים שהייתה לו אפשרות לסמוך, לבטוח, לעשות קשר בקלות - הצליח להכיל קשיים בתהליך ונשאר, ואילו מי שעבורו יצירת ברית הייתה מאתגרת יותר לא החזיק. אצל אחרים שנשארו יכולתי להרגיש את המרחק בינינו ואת השמירה שלא יכולה הייתה להתרופף.

אחרי כמה שנים בקליניקה התחלתי ללמוד "התמקדות." בשיעור הראשון למדנו על הקשבה. הקשבה זה מסוג הדברים שתמיד נדמה שמיותר ללמוד, כמו גם אמפתיה. איזה מטפל לא יודע להקשיב ולהיות אמפתי? לא יודעת מה איתכם אבל אני גיליתי דברים כל כך בסיסיים ומהותיים לטיפול שלא היו לי קודם. למדנו על איכות הקשבה שיש כשלא מחכים שהמטופל יסיים לדבר. כשאני לא מחכה לתור שלי כי יש לי משהו להגיד, בשבילו, אבל שלי. למדנו לנוח לתוך הקשבה, ואחר כך גם מה הם הדברים החשובים שכדאי לשים לב אליהם במיוחד, כשאנחנו מקשיבים. עוד הרבה לפני שהבאתי "התמקדות" מלאה למטופלים שלי, הגיע הבסיס שלה - ההקשבה והאמפתיה. אי אפשר היה שלא להבחין בשינוי שזה עשה, פשוט כי הייתה לו צורה - דמעות. משהו ברכות, בהקשבה, בקבלה, בחידוד של ההבנה מה באמת אני עושה שם מול המטופל שלי היה חזק. פתאום אני עבדתי פחות קשה, בפחות מאמץ, והם קיבלו מקום לרגשות שלהם, ומקום בתוך קשר. כבר לא לבד, וכבר לא רק בתוך הראש והמחשבות שלהם.

כשהחלטתי לחבר בין הברית הטיפולית והתמקדות, קראתי וגם נאמר לי בהדרכה שיכולת ליצור ברית טובה עם מטופלים היא עניין אישיותי, שהיכולת לעשות קשר היא כזו שפשוט יש או אין. במידה מסוימת זה בוודאי נכון - לכל אחד מאיתנו כמטפלים יש סגנון היקשרות אחר ומאפיינים אישיותיים שונים. בכל זאת, גם אם הבסיס שאנחנו באים אתו לא זהה, אני מאמינה שזה אפשרי ללמוד הקשבה, להבין באמת מה זו הקשבה, וגם מה זו ביקורת (הן הפכים בעיניי, וביקורת היא גם מונח שנדמה לנו שאנחנו מבינים אבל אני רואה שהוא מאוד מפוספס אם לא לומדים אותו). הדרך שאני בחרתי בה היא להציע את הלימוד הזה דרך תרגול של "התמקדות," והוא משפיע עלינו לא רק כמטפלים אלא כבני-אדם בעולם.

בחזרה לפרצופה של המטפלת - בתאוריה הפוליווגאלית של סטיבן פורג'ס יש מונח שנקרא "yCues of Safet". התאוריה הזו עוסקת במערכת העצבים שלנו, אותה מערכת שאמונה על בדיקה של כמה אנחנו בטוחים עכשיו, וזו שמשדרת לנו שאפשרי ובטוח להיות עכשיו בקשר (או שמאותתת על מצב סכנה ומגיבה בהתאם). בטיפול היום חשוב לי "לדבר" למערכת הזו. אם אני רוצה ליצור קשר, אני קודם כל צריכה לדאוג לתחושת הביטחון של המטופל. כמה מ"סימני הביטחון" המובהקים שמערכת העצבים שלנו קולטת כשאנחנו מול אדם אחר קשורים בפנים שלו - בהבעת העיניים, בסוג החיוך, בגובה וטון הקול, במחוות הגופניות. בקליניקה, אני משתדלת לשדר בהבעה שלי "בטוח לך כאן," וגם "אני איתך," "אני מקשיבה לך," "מה שיש לך להגיד מעניין אותי," "אני מבינה איך זה להיות את/במצבך" (עד כמה שאני יכולה). האופן שבו זה נראה בפועל על הפנים שלי משתנה מאוד בהתאם לתוכן השיחה. אני לא תמיד אקבל מטופלת בחיוך אם נדמה לי שפניה נפולות בדלת, ולא אלבש מבט רציני וחמור אם היא מאושרת מזוגיות חדשה שנכנסה לחייה. לעומת זאת, כמעט תמיד הקול שלי יהיה רך והשיקוף יעשה בטון יורד. אני אדבר מעט יותר לאט מהמטופלת אבל לא באופן מובהק (זה תומך בכניסה פנימה לעצמי ומגע עם תחושות וגם בוויסות במצבים של הצפה) אשתמש בתנועות ידיים (כשיקוף או כמחווה). בנוסף, אני אבדוק עם עצמי האם התגובות שלי כנות,  האם האמפתיה אותנטית. במצבים שאני לא מצליחה להיות אמפתית וקשובה אני יודעת שיש לי בירור שעליי לעשות עם עצמי, ואז אני פונה להדרכה או להתמקדות. באופן כללי בתאוריה הזו נקרא לזה וויסות. אני אביא את העצמי המווסת שלי לחדר הטיפולים (כשמערכת העצבים נמצאת בנתיב שנקרא "Ventral" בו אני מרגישה בטוחה ונוכחת מה שמשפיע כל התיפקודים הפיזיולוגיים, ההתנהגותיים והריגשיים שלי). במצב כזה אני יכולה לווסת דרך הקשר גם את מי שמולי. הוא בתורו יוכל לעשות קשר עם התחושות והרגשות שלו ולא להיות מוצף או מנותק מהן. 

The therapy hour may be the one time in their week when co-regulation is possible. Therapists have a responsibility to regulate their own autonomic state and bring a reliable flow of vental vagal energy to the session" / Dana Deb - "The Polyvagal Theory in Therapy"

בנובמבר הקרוב אני פותחת קורס "התמקדות בסיס" למטפלים – "התמקדות והברית הטיפולית".

בקורס נעסוק במאפייני הקשר המאפשרים ותומכים בברית. (קודם נלמד ברית בתוכנו ועם כל החלקים שלנו ומשם תצמח הברית עם המטופלים שלנו). נלמד "התמקדות" ככלי שייתן לנו קשר חוויתי עם עצמנו דרך הגוף. היכולת שלנו להקשיב לתחושות הגופניות שלנו תביא לתנועה ושינוי אמיתיים בחיינו, ושוב אחר-כך אצל המטופלים שלנו.

בנימה אישית - אני מטפלת כ 17 שנה ויש לי קליניקה פרטית מגיל 23. התחלתי דרכי כמטפלת גוף, למדתי שיאצו שלוש שנים ועוד טכניקות במגע. אחר כך נוספו לזה פרחי באך ורייקי. הקשר עם האנשים והכמיהה לעזור ברמות נוספות הביאו אותי ללמוד פסיכותרפיה גופנית ("ביוסינתזה"), "פסיכולוגיה ביהדות" , ו"התמקדות". לצערי התמקדות היתה האחרונה ברשימה. אני מרגישה שאם הייתה לי ה"התמקדות" בתחילת הדרך הרבה מפגשים עם מטופלים היו נראים אחרת. תמיד היה לי קל יחסית ליצור קשר ולעשות ברית אבל כשלאחר שישב מולי זה היה מאתגר לא היו לי ההבנה והכלים לעזור לו בזה. בראיה שלי ברית והתמקדות נותנות בסיס חשוב מאין כמוהו לכל שיטת טיפול. כי לפני כל טכניקה ותאוריה יש בחדר הטיפולים שני בני אדם ולשניהם יש כמיהה אחת משותפת- קשר. זהו צורך הישרדותי וכשהוא מקבל מענה הריפוי כבר מתחיל. אחרי הברית נוכל לעזור לאדם לשהות גם בחוויה הגופנית שלו ולא רק במרחבי השכל וכל דבר אחרשנביא אחר כך - מגע, טיפול רוחני-אנרגטי, שיחה, תנועה, אימון, יצירה יקבל גוון עמוק יותר ויוביל לשינוי חוויתי וממשי ולא רק ברמת ההבנה או המנוחה/הקלה הרגעית. 

פרטי הקורס :

ימי חמישי – תל אביב- מתחילים 14/11/19 - שעות 10:00-14:00 – 18 מפגשים – 3800 ש"ח (בהרשמה מוקדמת). 

כל מי שעוסק בטיפול/אימון/ליווי/הדרכה יתרם מהקורס הזה בצורה יוצאת דופן. 

לפרטים נוספים

יפעת פרס

מאמינה שאפשר שיהיה טוב יותר, קל יותר ומדוייק יותר, במה שקורה לנו בפנים ובמה שמתרחש בחוץ.  מאמינה שאנחנו יכולים להתהלך בעולם זקופים יותר, שקולנו יכול להישמע, שאנחנו יכולים להרגיש ראויים, שיכול להיות לנו נוח ונעים בתוכנו וגם מחוצה לנו. למעבר לכרטיס של יפעת, לחצ (י) כאן

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

לחיות ולא להיות- הבלוג של יפעת פרס
ושאלה אחת אני מצליחה לשאול שבאה מתוכי והולכת עד אליה: "מה יקרה אם נשתוק, אם יהיה פה שקט?"
עת לבהות
יפעת פרס
מעוררי השראה - הבלוג של יפעת פרס
הם כולם היו חלוצים או אמיצים, הם הלכו עם הלב והקריאה הפנימית שלהם.