צור קשר
...Loading...

צעד קדימה שניים אחורה - הבלוג של חן ברק

כשנכנסתי לעולם של הטיפול לקחתי בחשבון שאני הולכת לעשות עבודה על עצמי וחשבתי שצפויה לי שנה ראשונה לא פשוטה עם הרבה שינויים ואחר כך אני אתייצב ואלמד לטפל.

התבדיתי ובגדול. השנה הראשונה הייתה הקלה והפשוטה בין השנים שעברתי. כל ההגנות שלי היו, החומות שבניתי עמדו איתן ולא באמת עשיתי הרבה מעבר להציץ בין החרכים שלהן.

בעצם ההחלטה הראשונה שאני מבינה עכשיו שקיבלתי כשנכנסתי לעולם הזה, היא להתחיל להסתכל פנימה ולראות מי נמצאת בכלל בתוך החומות האלה. והאמת שהיה לי מאוד קשה למצוא אותי בין ההרגלים, הפחדים וההגנות שבניתי במהלך השנים.

בשלב מסויים הבנתי שכדי להגיע אל עצמי באמת אני אצטרך לוותר על חלק מהאבנים מהחומה כל פעם ובאמת לא ידעתי אם אוכל לעשות את זה ופחדתי מאוד.

הרי ההגנות האלה מלוות אותי ושומרות עלי כל כך הרבה זמן, ואני יודעת איך להתנהל איתן. והכי חשוב שאת הסבל של לחיות בתוכן אני מכירה, לא ידעתי את מי אני הולכת לפגוש בפנים ויש רגעים שבכלל לא הייתי בטוחה שיש שם מישהי כבר.

אני זוכרת שכשהייתי ילדה והיה לי מסובך או קשה עם עצמי, הייתי עוצרת ומסתכלת לעצמי עמוק לתוך העיניים ומיד הייתי מתאהבת בי בחזרה, אבל הטריק הזה לא עבד לי כבר שנים ולמען האמת לא ראיתי אף אחת מבעד לעיניים שלי באותה תקופה.

אבל כן שמעתי קול בתוכי, חלש מאוד כמעט בלתי נשמע, כזה שיכלתי בקלות להשתיק ולא לשמוע עוד לעולם אם רק הייתי רוצה, אבל למרות שהיה חלש היתה לו עוצמה מאוד גדולה בשבילי והתחלתי.

זה לקח לי הרבה זמן, נעזרתי בהרבה אנשים נפלאים בדרכי, המטפלת שלי נעמי שצעדה איתי צעד צעד בקצב שלי והצליחה לראות את כל מה שאני לא יכולתי, המורים שלי שהביאו תרגיל ועד תרגיל ועוד נסיון ועוד אמונה ולא ויתרו עלי גם כשאני ממש ממש רציתי.

חברות שלי שתמיד זכרו לי את מי שאני  והחזיקו עבורי את מה שלא הרשתי לעצמי לזכור

ובעלי שזכר תמיד את העוצמה שהוא ראה בי כשהכרנו.

זאת הייתה דרך ארוכה, מלאה נפילות, קשיים ופחדים. היו לא מעט רגעים שנראו חסרי סיכוי אבל היו בדיעבד הרגעים עם הכי הרבה פוטנציאל.

בכל פעם הייתי צריכה להסיר אבן מהחומה ולהתחיל לחפור ולבדוק מדוע הנחתי אותה שם מתי יצרתי אותה והאם אני עדיין צריכה אותה. ויש אבנים שכבר לא יכולתי לזכור מתי ואיך ולמה והייתי צריכה להיעזר בגוף שלי, בנשימה,  בחוכמה שלו לשחרר את האבנים האלה ולהכניס אלי אור.

תמיד סלדתי מפסיכולוגים, הכעיס אותי לשבת ולחפש מי אשם בכל מה שקרה לי ולהפנות אצבע מאשימה כדי להציל את עצמי זה לא נראה לי הגיוני.

וזאת אכן לשמחתי כלל לא המטרה של טיפול, למרות שזה קורה, אבל זהו שלב, שלב בדרך לסליחה לקבלה למחילה לעצמך ולסובבים אותך.

המטרה האמתית היא לגלות מתי התחיל דפוס מסויים, המטרה האמיתית היא לגלות שכל ההגדרות שאתה מגדיר את עצמך בהן הן מיותרות, החיים דינאמיים וגם אנחנו מוזמנים להיות.

המטרה היא להבין שכאשר המבצר שבנית הופך לכלא אתה יכול לבחור להשתחרר ממנו.

אני חושבת שהדבר הכי שווה בכל העבודה המטורפת הזאת היא השלב שבו הפסקתי לראות את החושך כחושך בלבד והבנתי שהוא בהכרח חלק מהאור כפי שהיום מורכב מבוקר ולילה.

 החושך הוא הזדמנות עבורי למצוא אור גדול יותר ולשנות, לבחור אחרת.

 החושך הוא בית הגידול הטוב ביותר לצמיחה, בדיוק כמו ברחם.

מאחלת לכולנו לנצל את ימי אלול שנותרו להסתכל על מה שהיה בחמלה ואהבה ולהתכוונן קדימה באמונה ושמחה.

חן ברק - מתעסקת בנשיות, דימוי גוף, התאמת הפנים לחוץ וקשב פנימי. הכלים שלי שיח, מגע, נשימה והתמקדות. לחצו כאן למעבר לכרטיס של חן

בלוגים נוספים

mind the gap - הבלוג של חן ברק
אני זוכרת מצבים שבהם הייתי נוסעת באוטו, מאזינה למוסיקה שאני אוהבת ברדיו, מצב רוחי מצוין ואז במעבר חד, נכנסת למקום בו נמצאים אנשים אחרים ומשתגעת, מתעצבנת ונעשית חסרת סבלנות או עייפה. אז, אפילו לא הייתה לי אפשרות לחשוב על המעבר החד הזה. הוא היה ברור, חלק מהחיים לא צפוי ועם זאת תמיד צפוי.