צור קשר
...Loading...

קשב ריכוז וחרדה - הבלוג של שחר שגיא

אני לא סובלת מהפרעת קשב וריכוז, אני נהנית ממנה.

בזכותה יש לי חושים רגישים שמספרים לי בדיוק מה נעים לי ומה לא- קל להגיע לרגיעה וסיפוק כשמקשיבים להם ונענים לרצונם. הרגישות החושית הגבוהה עוזרת לגוף שלי לדעת בדיוק מתי אני חלשה או בריאה. גם ברמת המחשבות והרגשות. הדמיון שלי שופע וחיי עשירים בהתרחשות, פנימית וחיצונית. מוסחות קשב וריכוז נותנת לי את מתנת העושר של החוויה. כל מה שאני חווה- בגוף, רגש ומחשבה, הוא מלא, מגוון ושופע.

הסבל שלי הוא מהחרדה החברתית שמתלווה אליה.

הפיזור שלי לפעמים היה פוגע באחרים, גורר עונש קולקטיבי בילדותי או תגובות שנטמעו כדימוי עצמי נמוך: אי אפשר איתך, או – כולם חיכו לך ובגללך... או אי אפשר לדבר איתך את לא מקשיבה, או לא שמה לב לפרטים, או לא זוכרת לחזור להודעה ששלחתי לך... השכחנות הייתה מתפרשת כחוסר אחריות ואכפתיות, וכך הרגשתי לא עומדת בציפייה או בסטנדרט קבוצתי. תחושת חוסר ההצלחה יכולה הייתה להתעורר בגלל דבר הכי "פשוט" כמו לא להצליח לצבוע בלי לצאת מהקווים כמו כולם, או לקשור שרוכים ופעולות יום-יומיות נוספות של מוטוריקה עדינה. לעיתים קרובות ילדים עם מוסחות גבוהה מתקשים להתאמן במוטוריקה עדינה והדבר משפיע על מיומנויות רבות.

לפעמים הייתי מרגישה שהראש שלי מכיל כל כך הרבה יותר מהמציאות הנראית לעין שהוא בטח נראה כמו בלון. מתקיים בו כל כך הרבה במקביל, תנועות, משפטים ומחוות שהייתי רוצה להביע ולפעמים הם "מתנגשים" וכל מה שיוצא ממני היא תנועה מגושמת וחצי הברה סתומה. לפעמים אני כל כך מוצפת מחשבות, מראות, ריחות ותחושות עד שאני חייבת ללכת הביתה לחדר שלי.

אנחנו עלולים להיקרא חצופים, חסרי רגישות, או פשוט מוזרים. חושים רגישים וחושים תת-רגישים נותנים מתנה, וגם כאב. חוויה לעיתים מבודדת, שאינה מובנת למי שמחוץ לה. מתוך תחושה עמוקה של חוסר שייכות, נתחיל לפחד מקבוצות ו"קליקות", או נחוש אשמה מראש על האופן שלנו, ונצמצם מגע חברתי. אנחנו עלולים להעביר חיים שלמים בתחושת לבדות, וב-להסתדר בעצמנו.

כל "תופעת" קשב וריכוז משתנה מאדם לאדם. כאשר קליטת הגירויים היתרה או החסרה מעוררת "הצפה", במצבים כמו: מקומות הומים, תחרות והישגיות, למידה וקריאה, עמידה ברף או מסגרת נוקשים- אסטרטגיות ההתמודדות (המודעות והלא מודעות) יכולות להיות הימנעות או השתלטות, כלומר צמצום הנוכחות (חלימה בהקיץ, הסתגרות חברתית) או החלת שתלטנות לעיתים כוחנית, קולניות ותנועתיות. יהיו שההצפה החושית תעורר בהם התקפי זעם ויהיו שלא. ואלו הן רק מספר מצומצם של אפשרויות להשפעת התופעה על ההתנהגות וחוויית העולם שלנו.

התוספת של היפראקטיביות לפיצול קשב וריכוז מפלפלת לפעמים את התגובה שלנו למצב "מציף", ובמקום להסתגר ההיפראקטיביים נוטים להתמרד, להוביל ולבלוט. הם אנשים בוגרים כריזמטיים שעלולים לחוש לא פחות לבד מחבריהם המכונסים וזקוקים ללא פחות תמיכה, אך חוסר האיזון בחוויית החושים שלהם "מקפיץ" אותם לחפש התקדמות, אדרנלין ותנועה ויהי מה, וזו מתנתם וכאבם. גם אם היו רוצים לעצור ולהתכנס בקונכייה, או להיתמך, המחסור באדרנלין ותחושת חיות לא היה מאפשר להם. הם בעלי יכולת אדירה. בילדות והתבגרות הקושי החברתי בולט ביותר עם הכניסה לבית הספר והמטענים של חוויית חוסר ההצלחה, העמידה ברף הישגי, הבידול משאר הכיתה והקושי לעצור ולהיתמך- ממשיך ללוות גם אותם כאנשים בוגרים.

גם אם עברו שנים מאז חוויית בית הספר והלימודים, אם עוד צרורים בתוככם חוויות כואבות מאז, אמירות פנימיות מגבילות, סבל, חרדה או מועקה – בואו נפתח ונשחרר אותם. הגיע הזמן לשחרר את כל דמעות המאבק שהביאנו עד כאן. להכיר במתנות של מערכת הקשב והחושים שנולדנו איתה, לגייס אותם לטובתנו ורווחתנו. 

קצת על שחר:

מאז ומתמיד ריתקה אותי החברה האנושית, על מגוון הקונפליקטים העזים שבה,

והמפגש המורכב שלנו עם הטבע- זה שמחוץ לנו וזה שבתוכנו.

לצד העשייה החברתית-חינוכית אני יוצרת וחוקרת בעולם הביטוי האומנותי


לכרטיס המטפל של שחר לחצו כאן

בלוגים נוספים

זהות והגשמה עצמית
הבלוג של שחר שגיא
חושך ומסתורין- הבלוג של שחר שגיא
בחושך המציאות משתנה. כל מה שידעתי איך נראה ביום, עשוי להיות אחר ומבהיל, בלילה.
להרגיש את הפחד- הבלוג של שחר שגיא
למה באת לכאן עכשיו, פחד? להרעיד את עולמי? אתה בעדי או נגדי? לך ואל תחזור! תן לי לחיות את חיי בשקט.