צור קשר
...Loading...

כן, לא ,שחור, לבן: תיאור מקרה - רוני אריאל עד

במפגש הראשון בחדר הטיפולים עם מ', בהיתי בה כשסיפרה על עצמה.

אני זוכרת שאמרתי לעצמי "היא כל כך יפה, היא  כל כך חכמה ורהוטה, איזו מדהימה היא".

מ' הגיעה אלי כי הרגישה שהיא שוקעת. בשנים האחרונות היא חווה שינויים, כאלו שלא מאפשרים לה להישאר בקשר הן עם הפנים והן עם החוץ. היא מרגישה שהיא מבודדת את עצמה מהסביבה והולכת לאיבוד בתוכה. כמה חודשים לפני שהגיעה לקליניקה, אמר לה בעלה ברגע של תסכול וייאוש  "אם את לא מתחילה לטפל בעצמך, מערכת היחסים בינינו לא תשרוד".משפט זה טילטל אותה וגרם לה לפעול בקשר למצבה הרגשי.

מ' יושבת מולי, אבודה ומתוסכלת מהאישה שהפכה להיות. שמתי לב שאני יושבת מולה בניתוק רגשי, קפואה, עם נשימה רדודה ונעלמת. בזמנו הייתי בתחילת דרכי המקצועית. אני מודה שמעולם לא חוויתי לפני כן חווית ניתוק וקיפאון חזקים כמו אלו שהרגשתי במפגשים איתה ופחדתי.

בכל מפגש איתה התעצמה התחושה הזו בתוכי. הלכתי במחוזות זרים, כאלו שכפות רגלי עדיין לא הכירו.

להיות בקשר עם ניתוק, קיפאון, העלמות, כמיהה ליצירת קשר ואי הצלחה בכל פעם מחדש, היו מעוררי אימה עבורי בזמנו. לקחתי את החוויה שלי להדרכה ועבדתי עם החלקים שמאיימים עלי. 

ברגע שהסכמתי לקבל את התחושות ואת החלקים שהקשר שלנו מפגיש אותי איתם, יכולתי לשחרר את ההחזקה והאחיזה בחוויית הפחד, ולהיות נוכחת עם מה שעולה בחדר.

ביקשתי ממ' לספר לי על הקשרים שיש לה בחיים, על מערכות יחסים ואיך היא מתנהלת בתוכן.

"אני מרגישה שאף אחד לא באמת קרוב אלי, אף אחד לא באמת מכיר אותי" היא ענתה. "מגיל קטן כולם העריצו אותי ואף אחד לא באמת התקרב אלי ולא ידע מי אני. תמיד הייתי 'הכי'.

הכי יפה בעיר.

הכי חכמה ומצטיינת בלימודים.

הכי מוצלחת בחברה.

הכי טובה בבית.

עד שבני הבכור נולד, שם כבר לא הייתי 'הכי טובה'. כשהוא נולד ,הפכתי להיות הכי עצובה והכי מוזנחת והאמא הכי רעה, ואישה הכי בלתי נסבלת לבעלי. הרגשתי בלתי נראית. שאף אחד לא מבין מה עובר עלי. אני לא הבנתי מה עובר עלי. אני מרגישה שחירבתי את כל מערכות היחסים שהיו לי - עם ההורים שלי, עם החברות, עם חמותי, עם אחותי והכי נורא עם בעלי. כל מי שפעם העריץ ואהב אותי, מסתכל עלי היום בכעס, בתסכול, ברחמים ובעצב".

ממפגש למפגש הכאב של מ' תפס יותר ויותר נוכחות בחדר. היא איפשרה לו להיות, היא איפשרה לעצמה להביא את ה"חלקים החלשים". מ' תיעבה את החלקים הפגיעים, החלשים, החשופים, והנשברים שהיו בה.

מערכת היחסים בינינו היתה מורכבת. בכל פעם שמ' חוותה קושי היא הרחיקה אותי, נאטמה, סגרה את הלב והתבודדה עם הקושי והעצב. היא דיברה על תחושותיה ורגשותיה בבוז והרחיקה גם אותם ממנה.

הסירוב לקבל את אותם חלקים היה נחרץ. "זה לא שלי, אני מסרבת לקבל את זה, אני לא אישה כזו חלשה, אני מכירה את עצמי, אני מזיזה הרים". עבדנו על החלקים הללו יחד, עם סבלנות לקושי שעולה בתוכה. למדנו להכיר ולזהות את התנועה של ההרחקה, כשעולים בתוכה תחושות ורגשות שהיא לא אוהבת, ובעיקר למדנו איך להיות בקשר אחת עם השנייה כשקושי מגיע ומציף אותה.

היו מפגשים שהיו בהם חיבור, הבנה ותהליך של שינוי, והיו מפגשים שעסקו בהדיפה, במרחק, בהתבודדות ובקושי. במפגשים האלה יכולתי להרגיש איך אני הופכת לבלתי נראית ו'לא טובה'. איפשרתי לעצמי להרגיש ולהסכים לקבל את תחושת הניכור, ויכולתי לחבור אליה מתוך אמפטיה ולהחזיק איתה יחד את אותם החלקים הנוראיים שהיא לא יכלה להחזיק לבדה.

מ' סיפרה לי באחד המפגשים את החוויה שלה כילדה הכי טובה, יפה ומוצלחת. היא הבינה שהעולם (האנשים הבוגרים סביבה) מקטלג לטוב ולרע. "אם אני לא הכי טובה ומוצלחת, אני הכי רעה" היא אמרה. היא למדה להתאים את עצמה לציפיות הגבוהות של  ההורים שלה. הדבר היחיד שהיה חשוב לה הוא שיהיו גאים בה. "הייתי מוכנה ללכת עד קצה העולם כדי לשמוע את ההורים שלי מספרים לחברים שלהם כמה הם גאים בי, הם מעולם לא ידעו שוויתרתי על ההנאות שהיו לכל הילדים בשכבה שלי ועבדתי כל כך קשה כדי לקבל מהם אהבה". הדבר היחיד שלא הסכמתי לעשות עבורם הוא השידוך שהם רצו עבורי.

מ'  גדלה כחילונית, אך בעדה שממנה היא מגיעה ההורים מוצאים שידוך לילדים על ידי תיאום עם ההורים של המיועד. מ' התחבטה עם עצמה. היא ידעה שזהו הנוהג בחברה שממנה היא מגיעה אך הרגישה שלא תוכל לוותר על בחירה של בן זוג. היא התייסרה ימים כלילות עד שהחליטה - "על זה אני לא מסכימה להתפשר". מ' יצאה למבצע. היא לקחה יום חופש מהעבודה והלכה עם אמה ליום כיף. בסוף היום אזרה אומץ וסיפרה לה שהיא לא רוצה להינשא בצורה הזו, היא רוצה לבחור לבד עם מי תחייה את חייה, וגם אם הוא לא יהיה מהעדה, הכל יהיה בסדר. זו היתה הפעם הראשונה שבה הרגישה איך היא מאכזבת את ההורים שלה. תחושה זו היתה בלתי נסבלת עבורה ועלו בה תהיות לחזור בה כדי שהאשמה תתפוגג והיא תוכל לחזור להיות הילדה הטובה של הבית.

אבל אז, כמו בסיפורים, היא הכירה בחור ולאחר כמה חודשים נישאה לו. היום ההורים שלה אוהבים אותו כמו בן. "אחרי שמרדתי בהחלטת ההורים, הרגשתי שבעוד רגע יקרה לי אסון. אמרתי להם לא, אבל להפתעתי הם כיבדו אותי ואת הבקשה שלי. הבנתי שהם אוהבים אותי גם כשאני אומרת  לא". היא ישבה מולי בשקט, מכונסת. לאחר שכל המילים יצאו מפיה, היא הסתכלה עלי במין מבט שלא ראיתי אצלה לפני כן, וספק שאלה ספק אמרה: "יכול להיות שזה מה שאני עושה מאז?, בודקת כמה אוהבים אותי?". ישבתי מולה גם כן בשקט, מאפשרת להבנה ולמילים שלה לקבל מקום, בתוכה, בתוכי, במרחב. החזרתי את השאלה אליה: "יכול להיות שזה מה שאת עושה מאז? בודקת כמה אוהבים אותך?". המבט שלנו הצטלב ונוצרה עוד שכבה בקשר שלנו, שכבה עמוקה ומאפשרת יותר.

במפגשים שלאחר מכן, דיברנו על כך שהחיים אינם שחור או לבן, טוב או רע. שיש לנו מקום להיות גם וגם. ההבנה הזו היתה משחררת מצד אחד ובלתי נסבלת מצד שני. השנים שאבדו, העבודה הקשה, הוויתורים שעשתה בשביל להיות 'הכי טובה', קיבלו פתאום משמעות אחרת. מ' התאבלה על השנים שבהן היא פעלה מתוך הקטבים. הרצון שלה ללמוד ולהפנים את האמצע, הביא את התהליך ללמידה של גבולות מאפשרים. איך היא מאפשרת לאוהבים והאהובים שלה להיות לצידה ברגעים הקשים וגם להקשיב לקול הפנימי שלה מבלי לשנות את עמדתה.

מ' יודעת מה היא רוצה או לא רוצה, אך היא מתקשה להביע את הצורך שלה כשעומד מולה מישהו שאוהב אותה ושחושב אחרת ממנה. במשך שנות ילדותה היא מילאה את הצורך של האחר וביטלה את שלה עצמה. היום היא כעוסה, מתבודדת, שותקת, נלחמת ללא מילים, נאלמת ונעלמת לעצמה ולכולם. עבודה על גבולות וביטוי שלהם בתוך הקשר שנוצר בחדר הטיפולים, איפשר לה לצאת החוצה ולתרגל את הגבולות בבית ועם הסובבים אותה. היא למדה לבקש עזרה, להתייעץ ולהביע את העמדה שלה מתוך מקום שמכיל את הרצון שלה ואת רצון האחר, ובעיקר למדה לחבב את אותם חלקים שתיעבה בעבר. ככל שלמדה לתת מקום לאותם חלקים היא תקשרה את החוויות ביתר קלות.

נולדה בה רכות.

לפעמים היא שמחה ולפעמים היא לא, לפעמים היא טובה ולפעמים היא לא.

היא גם וגם.

היא בעיקר מקבלת את עצמה.

 לכרטיס האישי שלי 

הכותבת הינה פסיכותרפיסטית גופנית, מטפלת פרטנית, מנחת קבוצות, ומדריכה.

חוקרת רוב חייה מערכות יחסים ותפקידים בדינמיקות קבוצתיות.  

מתמקדת ומעמיקה בעשור האחרון במערכות יחסים ויצירת זוגיות מתוך אמונה שכל אחד יכול ליצור זוגיות שטובה ונכונה עבורו.  

בלוגים נוספים

תפקידים במשפחה וההשפעה על בחירת הזוגיות- הבלוג של רוני אריאל-עד
האם בבגרות אנו משמרים את תפקידנו מבית ההורים ומעתיקים את התפקיד למערכות יחסים זוגיות?