צור קשר
...Loading...

"החופש הגדול" מתחיל מבפנים - רוני מוסנזון נלקן

כמה אני רוצה לנוח, להרפות מכל העומס הזה. רוצה שמישהו יקח ממני את הדאגות, את המשימות, את הגודש, הלחץ. רוצה חופש גדול!

שיקחו ממני את העומס, שיתנו לי חופש.
כל כך הרבה מטופלים באים עם ההרגשה הזאת. ואני בעצמי מכירה אותה היטב, בחיי... סנדלרית יחפה.

דוגמא אחת מיני רבות מתוך טיפול אופייני:

אני נורא בעומס. ממש מותשת. לא הספקתי לעשות שום דבר השבוע.
כך היא אומרת, שבוע אחר שבוע. חודשים על חודשים.
היא שוכבת על מיטת הטיפולים כמו ארון שעולה על גדותיו, אם יפתח, כל תכולתו תיפול ותתפזר. מחזיקה אותו סגור בכח. הרבה כוחות גוף ונפש מופנים להחזיק את הארון סגור. אני תוהה אם היא מרגישה את המגע שלי. אם היא מרגישה בכלל.

לפעמים היא מספרת לי כל מה שקרה לה השבוע. עוד דבר ועוד דבר. עבודה, לימודים, משפחה, חברות. רשימה ארוכה. כאילו אם תמנה את כל העניינים, יוקל לה. כמו שסתום לחץ.
ולפעמים ההרגשה היא שיש כל כך הרבה מה לספר שאין אפילו טעם להתחיל. אז היא שותקת. הפה שלה קפוץ. הסרעפת קפוצה. הירכיים מהודקות, הזרועות קרובות לגוף. כך שומרים  "ארון סגור" בגוף.

לפעמים בסוף טיפול שבו בקושי דיברנו היא שואלת אותי אם יש טעם לבוא לטיפול כל כך מותשת.
אולי מה שאת צריכה זה לנוח? אני שואלת.
כן, אבל לבוא רק כדי לנוח?
רק???
כאילו אם אין רשימת תובנות שהיא יוצאת איתה מהטיפול, אין בו טעם. גם בטיפול היא צריכה לעבוד קשה.

יום אחד היא באה ואומרת: אני צריכה חופש.
יופי! אני ממש שמחה לשמוע!
אני שמה לב למשהו שונה באופן שהיא אומרת את זה. בגוף מורגש ניואנס של שינוי, כמו פתח קל. אני מפליגה עם שמחת השינוי כאשר היא ממשיכה ואומרת:
אבל אני לא יודעת מתי, אולי בשבוע האחרון של אוגוסט. אולי בחגים. לא בטוח שיסתדר לי. לא בטוח שיתנו לי בעבודה.
אבל למה שלא תקחי חופש עכשיו?!
מה?
היא משחררת צחוק קצר בפה הקפוץ. אני לא יכולה עכשיו, אני עובדת ויש לי עדיין מבחנים, והילדים ו... (רשימה)
אני מתכוונת למה שלא תקחי חופש ברגע הזה. הגוף שלך עובד כל כך קשה כרגע, זה באמת נחוץ? מה היה קורה אם היה נח עכשיו?
אני לא יכולה לנוח כשיש לי כל כך הרבה דברים לעשות!
נכון, זאת ההרגשה... ובכל זאת ממילא את לא יכולה לעשות שום דבר כל עוד את כאן...
חיוך בפה קפוץ. אבל משהו זז בפנים. אני קשובה לתזוזות האלה, עוקבת אחריהן, כמו פתח שאפשר להתקרב דרכו.
מה כבר היה קורה אם לא היית סוגרת עכשיו את הארון כל כך חזק? אני מדברת בשקט, אל הגוף, לא אל המחשבות. אני מרגישה שמבפנים משהו מתחיל לבחון את האפשרות.
היא שותקת, לא מדברת, אבל בפנים מרגיש כאילו מישהו מזיז דברים בתוך הארון הסגור. אני מחכה... משהו זז, אני אומרת. היא לא עונה, אבל אני מרגישה שההכרה שלי במה שקורה בפנים מתחברת לה עם החוויה. תשומת הלב שלה מתרחבת. אני מרגישה את זה בשינוי שחל במשקל הגוף. הוא מונח יותר על מיטת הטיפולים. אמנם הדלת לא נפתחת, אבל הארון כולו קצת נח... משהו משתנה, אני אומרת. היא עדיין לא עונה במילים, אבל הגוף עונה בנשימה קצת יותר רחבה.

כמטפלת אני יודעת שלפעמים יש סיבה טובה לא לפתוח את הארון. לפעמים זהו רק פחד, אבל לפעמים הפחד מציאותי, משהו באמת עלול להיות יותר מידי עבור הנפש. לפעמים באמת יש צורך להחזיק את הארון סגור. אני לא יודעת עבור המטופלת מה נכון לה. אני רק יכולה להתקרב אל הארון, לאפשר לה להרגיש בעצמה האם אפשר לקחת חופש מהמאמץ, ובאיזו מידה.
לחופש יש דרגות ומידות, זה לא או חופש או לא חופש. אפשר גם "קצת חופש". חופש במידת האפשר. ואת זה ניתן לחפש עכשיו, על מיטת הטיפולים. השינוי מתרחש כרגע אל מול עיני. אני רואה אותה לוקחת קצת חופש, במידה האפשרית לה. בעצמה. היא לא מחכה שאקח ממנה את העומס או שמישהו יתן לה חופש. היא מרגישה את עצמה מבפנים ובוחנת כמה אפשר להניח. ממצב של סגירה הרמטית ולא מודעת, יש עכשיו מעט יותר מעבר של אויר. כאילו דלתות הארון אמנם נשארות סגורות אבל הן עשויות עכשיו מחומר פחות אטום, יותר נושם.

הטיפול התרחש כמעט בלי מילים. הדיאלוג היה ברובו במגע. מעט המילים שאמרתי שיקפו ותיקפו עבורה את החוויה שעברה בפנים, כמו עוד יד תומכת. כשהיא קמה מהמיטה העיניים שלה נראו בורקות יותר (כך זה כשיש בגוף יותר חמצן) והפה חייך חיוך רחב.

בטיפול שלאחר מכן היא סיפרה שקנתה כרטיסים לה ולבתה לחופשה של חמישה ימים בכרתים בסוף אוגוסט.

למתעניינים - כן, באמצע החופש הגדול! J

אל הלא מודע דרך הגוף
סדנת מבוא לטיפול במגע בשיטת רוזן 
ב-1-2 באוגוסט 2019 בקיבוץ עין שמר

לפרטים נוספים:https://www.rosenmethod.org.il/
להרשמה:
https://www.rosenmethod.org.il/contact-us
כרמית בלום 050-2151628

להצטרפות אל דף הפייסבוק של שיטת רוזן כאן

לקבלת מידע על סדנאות ופעילויות שלחו אלי מייל: ronimn@gmail.com

עוד על השיטה אתם יכולים לקרוא כאן

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן. 

מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

בלוגים נוספים

הכח לרחף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
לגעת ברגש - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן
הפחד לחיות במלואי
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן