צור קשר
...Loading...

להעיר את הרגש דרך הגוף

בשני הבלוגים הקודמים (כאן וכאן( תיארתי מקרים ומצבים שבהם מוחזק בתוכנו "משהו" שאנחנו לא בקשר איתו, מעין "יפהפיה נרדמת" ששוכנת בנו. ההחזקה גורמת לנו להרגיש שמשהו לא מתבטא בחיים שלנו, שיש בנו יותר ואנחנו לא בקשר עם עצמנו. 

מה ישן בנו ומדוע? איך אפשר ליצור קשר עם החלקים הישנים בתוכנו כדי להופיע בחיים במלואנו, במלוא הפוטנציאל שלנו?

בשביל שהיפהפיה הנרדמת תתעורר צריך נסיך, ועליו אני רוצה לדבר הפעם. או יותר מדויק, על הנסיך כדימוי לאיכות של המגע בעבודה הטיפולית בשיטת רוזן. המגע בשיטת רוזן מאפשר להקשיב לעצמנו, לשים לב לחיים הפנימיים שנמצאים בנו מעבר לחומות הטירה ושיחי הקוצים הסבוכים, מאפשר ל"יפהפיה הנרדמת" להתעורר. מאפשר להעיר את הרגש דרך הגוף.

באגדה היו שני תנאים להתעוררות היפהפיה הנרדמת: שיעברו מאה שנים, ושיגיע נסיך ויישק לה. אלו הם שני תהליכים שונים – הבשלה מבפנים, וקשר עם מישהו מבחוץ. ההתעוררות מתרחשת כאשר שני התהליכים נפגשים.

הנסיך, גיבור ככל שיהיה, לא באמת יכול להציל את הנסיכה כל עוד לא יעברו מאה השנים. הוא יודע זאת, ואף על פי כן יוצא לדרך. הוא שמע על הנסיכה היפהפיה הנמה בארמון מוקף שיחי שושנים קוצניים. הוא יודע שנסיכים רבים ניסו להגיע אליה ונכשלו. ובכל זאת מעז לנסות, חותר בנחישות אל הארמון דרך השיחים הקוצניים, דרך הסכנות הרבות האורבות בדרך, ממשיך בדרכו בהתמדה, למרות שההתעוררות שלה אינה תלויה רק בו. הוא רוצה להיות שם ברגע שבו יגיעו מאה השנים לתומם - והיא תתעורר.

דוגמא טיפולית:

אני נוגעת במ. באיזור הסטרנום (עצם החזה). היד שלי חשה במתח רב. פלג הגוף העליון נראה כאילו לקחה אוויר ועצרה את הנשימה מבלי לנשוף אותו החוצה. החזה מוחזק מורם, האוויר כלוא בפנים. למה היא מחזיקה כך את עצמה? אני יודעת שהיא היתה צריכה לעשות מאמץ גדול כדי שיראו אותה, כדי שיתפעלו ממנה, אחרת היתה הולכת  לאיבוד מתחת לרדאר של המשפחה שלה. ראו אותה כשהיתה מצטיינת: היא התחילה ללכת מוקדם, לקרוא מוקדם, היתה תלמידה חרוצה, עד היום היא בת טובה להוריה. אני מקשיבה עם הידיים, מנסה להבחין האם יש תנועה של נשימה בחלל החזה? אין. דממה. אני מתכוונת עם הידיים ומקשיבה עמוק יותר פנימה, אל תוך חלל בית החזה. שקט, כמו בבית שישנים בו. 

היית צריכה לשמור על השקט בבית? אני שואלת.
ברור
, היא נאנחת. הזמן בין 2-4 היה קדוש אצלנו בבית, כשההורים נחו אוי ואבוי אם אני והאחים שלי היינו מרעישים.
כן, מרגישים בגוף שהיית צריכה לעצור את הנשימה, אני אומרת. באותו רגע משהו מרפרף בפנים, כמו איוושה עדינה של כנפי פרפר. מה קורה? אני שואלת.
היא לא עונה, אבל אני רואה דמעה בזווית העין. משהו נגע בה. אולי זה שראיתי אותה, ראיתי איך היתה צריכה לעצור את הנשימה ולשמור על השקט.
עכשיו כשקלטתי את התנועה הפנימית אני כולי מכוונת להקשיב לה. הידיים שלי מקשיבות דרך הסטרנום עוברות אל צידי כלוב הצלעות ומקשיבות דרך השרירים הבין-צלעיים החיצוניים ועד הפנימיים, עד שרירי החזה הרוחביים (
Transversus thoracis), מקלעת של שרירים וגידים מתחת לעצם הסטרנום. השרירים הללו מאפשרים באופנים שונים לבית החזה להתרחב עם הנשימה, או מגבילים אותו. אני מקשיבה לתגובת השרירים, שמה לב מתי הם מתרככים ומאפשרים לי להתקרב אל המקום בו מ. מחזיקה את עצמה ועוצרת את הנשימה, ומתי הם מתקשים והודפים אותי. אני "מדברת" איתם במגע, מנסה להגיד להם: אני כאן, מחזיקה במקומכם, אולי אתם כבר לא צריכים להחזיק בעצמכם? עולה בי דימוי של השיחים הקוצניים סביב הטירה של היפהפיה הנרדמת. הידיים מפלסות דרך בין השרירים כמו הנסיך שמפלס דרך בין השיחים, מגיע למבוי סתום, משנה כיוון, אך ממשיך להקשיב לנשימתה של הנסיכה הישנה בתוך הארמון. מתכוון אליה, מתמיד ולא מתייאש.
השרירים נענים למגע יותר ויותר, מתרככים. לפתע נשימה גדולה ממלאה את בית החזה.
נשמת, אני אומרת בהתפעלות. הפנים שלה מוארות, חיוך עולה והיא צוחקת. צוחקת בקול! מה קורה?
החזקתי כל כך חזק...... כל כך חזק....... את....... הצחוק שלי!!!
ובבת אחת הוא הופך להתייפחות. צחוק ובכי מתערבבים. שנאתי לשמור על השקט. רציתי לצעוק! לצווח! ל... היא עוצרת, תשומת לבה מופנית פנימה לגוף. נעים לנשום, היא אומרת.
כן. נעים לנשום,
אני חוזרת אחריה.
אני רוצה לנשום, היא אומרת. אני לא רוצה יותר להיות שקטה.
כשהיא קמה ממיטת הטיפולים הפנים שלה רגועות, העיניים בורקות. כך זה, כשהגוף נושם... היא כל כך יפה ככה.  

העמדה הטיפולית והמגע בשיטת רוזן משלבים בין חיפוש אחר קשר, לבין הבנה של הצורך בהבשלה מבפנים. המגע מקשיב, מכבד, מחפש ברגישות וסבלנות קשר עם המטופלת כפי שהיא, במרחב, בזמן בקצב שלה. 

אני רוצה לסיים את הפוסט ברגע שבו פתחתי לפני שני פרקים: אני עומדת על סף הדלת ברגע הפרידה מהמטפלת, בגרון מכווץ. מה היה שם? היום אני יודעת הרבה יותר על מה שהצוואר שלי החזיק ולמה, על מנעד הרגשות שלא יכולתי להרגיש. אני חושבת על עצמי שם ונחמצת, גרוני שוב מתכווץ. אני קולטת שהקשר עם המטפלת בכלל לא היה אפשרות מבחינתי. הייתי אצלה שנה וחצי בטיפול, אבל בתפיסה שלי הייתי לבד. וכאן על סף הדלת, פתאום רפרפה בי ההכרה שבעצם כשהייתי איתה לא הייתי  לבד. היינו ביחד. הרפרוף לא ממש הבשיל להגיע אל ההכרה, אבל העלה דמעות שנחנקו בגרוני. עצוב לעזוב קשר. עצוב לעזוב קשר שהיה ולא חשתי בו.

האם יש משמעות להרגיש היום את מה שהיה אז? הרי את שהיה לא ניתן לשנות. מסתבר שכן. יש משמעות לחוויה גם אם היא בדיעבד. כאשר הרגשות מתעוררים ומתחילים לנוע ולהניע אותנו המוח לומד מחדש להרגיש ולהיות בקשר, התאים מתחדשים, החיים מתחדשים.

כשאנחנו מדחיקים רגש אחד, גם רגשות אחרים מודחקים. והנה עכשיו עם התעוררות העצב מתעוררים נימים נוספים, העולם מתחיל להופיע ביותר צבעים, יותר עומק. ועולה גם... שמחה. שמחה-עצובה על שאני מרגישה. פשוט מרגישה.
הכישוף הוסר, הארמון כולו על כל דריו ותושביו מתעורר לחיים.

בבלוג אני מתארת את העבודה והנסיון שלי בטיפול ובהוראה של שיטת רוזן. עוד על השיטה אתם יכולים לקרוא כאן

אתם מוזמנים להצטרף לסדנאות הקרובות.
פרטים בדף הנחיתה: 
https://lp.vp4.me/ew3z

להצטרפות אל דף הפייסבוק של שיטת רוזן כאן

לקבלת מידע על סדנאות ופעילויות שלחו אלי מייל: ronimn@gmail.com.
 
הפעילויות והסדנאות הקרובות:

סדנאות מבוא - אל הלא-מודע דרך מגע

עם רוני מוסנזון

27-28 בדצמבר 2018

בסטודיו תנע בקיבוץ עין שמר

7-8 בפברואר 2019 בתל אביב 
פרטים: 
https://lp.vp4.me/ew3z

סדנת העמקה אביב

עם אנה סודרלינד משבדיה ורוני מוסנזון 
31 במרץ - 5 באפריל 2019
בנווה שלום

פרטים כאן


רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 


בלוגים נוספים

במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
התשובה כל כך עשירה ומורכבת. השאלה נפתחת ונפקחת ככל שהעבודה במגע מתפתחת.
הכח לרחף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
להתעורר אל החיים
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן