צור קשר
...Loading...

עול העולם: מעבדות לחירות - רוני מוסנזון נלקן

אני נושאת את העולם על כתפי.

כאילו אם לא אשא אותו, הוא יפול. 

כאילו אם לא אני, אף אחד אחר לא ישא אותו.

כאילו אני היחידה בעולם לשאת אותו.

וכך נראה כמעט כל אדם שאני פוגשת בקליניקה.
הכתפיים שלנו מחזיקות, כואבות, המתח והלחץ משפיעים על הנשימה, על המחשבה, על ההרגשה, על איכות החיים.

אם זה לא היה רציני זה היה מצחיק: תארו לעצמכם את כולנו, כל אחד מאיתנו נושא את "העולם" באותה אחריות רצינית, מוחלטת, טוטאלית. וכל אחד מאיתנו מרגיש שרק אני, בלעדי אי אפשר...

האם זה באמת נכון? האם באמת כל העולם על הכתפיים שלי?

אטלס, בן הטיטאנים מהמיתולוגיה היוונית, נידון לשאת על כתפיו את כיפת השמיים כעונש על כך שנלחם באלים. בתודעה העממית וביצירות אמנות רואים אותו לרוב נושא על כתפיו את כדור הארץ, אולי מפני שהדימוי כל כך מדבר אלינו ומוכר.

כאשר אני נפגשת עם מטופלים, כמעט תמיד השרירים באיזור הכתפיים והשכמות מכווצים ודחוסים, מורגלים למשא כבד, כמו שור הנושא בעול. עול הוא כינוי למוטות שבעזרתם השור מחובר למחרשה ומושך אותה. הוא מונח על צווארו וקשור אליו בעזרת המוסרות. אנחנו משתמשים במילה גם באופן מטפורי כדי לתאר את המשא הרובץ עלינו ועל צווארנו. אנחנו מסתובבים בעולם עם עול על צווארנו, כבד, מאלץ, מגביל.

הערכות גופנית נוספת הקשורה באיזור הצוואר-כתפיים-שכמות, מתאפיינת בכך שהשרירים נמצאים בהיכון למשקל נוסף שיוטל עליהם. תארו לעצמכם שאתם עומדים ומחכים שמישהו יעמיס חבילה כבדה על גבכם. השרירים נערכים כך שיוכלו לעמוד במשקל. אם חלילה לא תהיו מוכנים והמשא הכבד יפתיע אתכם, יש סיכוי שתקרסו. לכן הגוף מתכונן. אנחנו מסתובבים בעולם בהיכון למשא שעוד יוטל עלינו...

העול שאנחנו נושאים יכול להיות מורכב מהמטלות שעלינו לעשות, מהתמודדויות רגשיות, מתחושת האחריות על המשפחה, בעבודה, בעולם, כל דבר ש"רובץ" עלינו. הוא יכול להיות מציאותי: יש מצבים שבהם מוטל עלינו המון, אך הוא יכול להיות מורכב גם מהרגל ומחשש, יותר מאשר מהעול עצמו. לעתים קרובות, התחושה של כובד האחריות חזקה מכובד המשא הממשי. לכן כשאנחנו פוגשים במתח השרירי באיזור הכתפיים אנחנו מדברים על חוויה נפשית של "צריך", "חייב", "אחריות" ו"כובד העולם".

בדרך כלל כאשר החוויה היא ש"העולם מוטל על כתפי", יש שם גם עומס רגשי ולא רק העול המציאותי, הקונקרטי.

הייתי במצבים קשים מאוד בחיי, בהם היה מוטל עלי עול בלתי נסבל פיזית ורגשית. מה שעזר לי בכל פעם מחדש היה למדוד את כוחותי ולהתארגן לשאת רק את מה שהכרחי וממשי. כך עמד לי כוחי.
דווקא במצבים פחות דרמטיים, לפעמים אני כושלת מפני שתחושת העול מרחפת מעלי כמו ענן של פניקה ואני מתבלבלת, לא יודעת מה באמת מוטל עלי ומה נדמה לי.

הנושא עלה בי לקראת פסח. חשבתי על השיעבוד הכרוך בלשאת את העולם על כתפי. האם יש אפשרות לצאת לחירות מעול העולם? הרי הוא שם!

אטלס לא יכול היה להוריד מעליו את המשא. מישהו תמיד חייב לשאת עליו את העולם. לכן כאשר הרקולס ביקש ממנו להביא לו תפוחי זהב מגנה של הרה (סיפור אחר לפוסט אחר...) הוא ביקש ממנו לקחת לרגע את העולם. אלא שאז הרגיש לפתע את טעם השחרור ובחוזרו מהמשימה לא רצה לקחת מהרקולס את העולם בחזרה. הרקולס התחמן העמיד פנים כאילו הוא מוכן להמשיך ולשאת בנטל, ורק ביקש מאטלס לקחת את העולם לשנייה אחת כדי לארגן את הגלימה שלו... אטלס הסכים, וברגע שהעולם שוב היה על כתפיו ברח הרקולס עם התפוחים והשאיר אותו לנצח לשאת בעול.

טוב, הבנו את הרמז. מישהו באמת מוכרח לשאת את העולם על כתפיו. אז מה, אין דרך להשתחרר??? על מה כל הפסח הזה, מעבדות לחירות, אם אי אפשר להשתחרר? אני מאמינה שהשיעבוד קשור במידה רבה ב"תפיסת העולם" שלי, מה וכמה נדמה לי שאני אמורה לשאת. כנראה אי אפשר לחיות ביומיום בלי שום עול, בחופש מוחלט. תמיד יש דברים שצריך לעשות, אחריות בתוך קשרים ומסגרות. לשם כך אנחנו צריכים להערך פיזית ורגשית. השחרור הוא מההחזקה המיותרת. אפשר לשים לב מתי הגב שלנו מתכונן לנשיאת משקל שהוא מעבר למה שבאמת חייבים, מתי הוא ממשיך להחזיק גם כאשר יש הקלה. אפשר להתאים את ההערכות הגופנית והנפשית שלנו, פחות לכלות כוחות על הרגלים ופחדים.

בטיפול בשיטת רוזן אנחנו פוגשים את המתח השרירי באמצעות המגע. השרירים מחזיקים במתח כל כך עוצמתי לא משום שיש בו צורך ולא מתוך בחירה מודעת אלא מתוך הרגלים, לרוב לא מודעים. המגע מחבר לחוויה הגופנית ומאפשר להבחין מתוך עצמנו בהחזקה ובאפשרות לשחרר. הוא מזכיר לשרירים להיות יותר בהתאמה, גמישות ויצירתיות ביחס לנשיאת העול. כאשר יש שינוי פיזי בהחזקה המורגלת, היחסים שלנו עם העולם משתנים. כל עוד אנחנו מחזיקים באותו האופן, העולם הוא מה שאנחנו מאמינים: מוטל עלינו, כבד מנשוא. כשהכתפיים מגלות אפשרות חדשה ללא המתח הרב, משהו משתנה בגוף כולו, בנשימה, בחווית הקיום. כן, קשה להאמין עד כמה! זה כמו להפוך סימן קריאה לסימן שאלה:

אני נושאת את העולם על כתפי?
כאילו אם לא אשא אותו, הוא ייפול?
כאילו אם לא אני, אף אחד אחר לא יישא אותו?
כאילו אני היחידה בעולם לשאת אותו?

אם אני לא צריכה לשאת כל כך הרבה, הכוחות המופנים להחזקה המיותרת משתחררים ו... מה מביא עמו החופש?

מי אני בלי כל העולם על כתפי???

אני מאחלת לכולנו להשתחרר משיעבוד מיותר ולהתיר לחירות להפתיע אותנו לטובה.

אם המגע והטיפול בשיטת רוזן מעניינים אתכם, אתם מוזמנים להצטרף לסדנאות הקרובות.

לפרטים נוספים: 
כאן

להצטרפות אל דף הפייסבוק של שיטת רוזן כאן

לקבלת מידע על סדנאות ופעילויות שלחו אלי מייל: ronimn@gmail.com

עוד על השיטה אתם יכולים לקרוא כאן

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן. 

מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 


הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

בלוגים נוספים

הכח לרחף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
לגעת בשריון: האביר החופשי - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
לגעת בשריון: "כדי לגעת בשריון אנחנו צריכים לגעת באופן משולב בגוף, במחשבה וברגש, בתוך הקשר"