צור קשר
...Loading...

שחזור שד - הזכות שלך לבחור - הבלוג של שרלי כהן

כשתתעוררי, את תראי,

בנו לך שד חדש

עם חדר ריק לנשמה

יש לו צורה

אך הוא חסר תחושה

ואת,

מיטלטלת קדימה ואחורה

בין כאב לשיממון

ורק מלטפת,

בכרית אצבעך החשופה

שמרגישה,

כבתוך כפפה

עבה ונוקשה

וככה לאט,

מתוך השקט המובס

מאמצת אל חיקך

את שדייך

כאילו מעולם היו שלך.


את השיר הזה כתבתי כמה חודשים לאחר כריתת שני שדיי.

דווקא כשהתחלתי להתיידד עם גופי ולחקור את המיניות שלי, נאלצתי להתמודד עם המחשבה הכל-כך מבעיתה - שאני עומדת לאבד את שני שדיי לצמיתות,
ואיתם את הדימוי העצמי והחברתי שפיתחתי עם השנים.
פחדתי לא רק מאובדן השדיים, אלא גם מאובדן האטרקטיביות שלי כאישה ותפיסת הגוף המוכרת לי ולסביבתי.
חששתי להיראות מעוותת וחסרה.
ובעיקר פחדתי למות.

הנה אני, עומדת לפני המנתח הפלסטי שאצלו בחרתי לבצע את כריתת שני שדיי, מבולבלת ומפוחדת עד אימה.
חלק בי נוכח שם כצופה וחלק אחר בתוכי תר לו על אי בודד, מתרחק מכל מה שמפריע לשגרת חיי להתנהל כסדרם.
הרופא מביט בי וממלמל משהו - מילים שמסרבות בתוקף לחדור לתוכי.
הוא מסביר לי בהרחבה על יתרונותיו הברורים של תהליך השחזור ומצטט באוזניי מחקרים שהראו כי רווחתן הנפשית של חולות סרטן שד אחרי שחזור, טובה יותר מזו של נשים שבחרו לא לבצע שחזור שד
.

מילותיו כמו עוברות לידי. והחלק הצף שבי שואל בייאוש מהול בפחד: "ד"ר, אולי נוותר על שחזור? למה לי להתמודד עכשיו עם ההרחבה הניתוחית הכואבת והמורכבת הזאת?"
לא ידעתי מהיכן לגייס את עצמי לנשימה, להליכה במרחב, לקיום בתוך העלטה הקודרת שאפפה אותי באותם רגעים שהרגישו כמו נצח.
"אישה לא מרגישה שלמה בלי שד!" פסק הרופא בנחרצות, וברגע אחד קטע את עומס מחשבותיי שהתרוצצו ללא הרף.
"נשיותה נפגעת. מיניותה נפגעת. היא מאבדת את ביטחונה העצמי".
השתררה דממה בחדר. ומתוכה כמו בקעה זעקת אבלים
.

המסר שקיבלתי היה שאין שום סיכוי שאתעורר מהניתוח ללא שדיים. הוא הבטיח לעשות כל שביכולתו לברוא עבורי "שדיים חדשים ויפים".
הפסיקה הישירה של הרופא, שכללה בתוכה גם הסדרים של כוח, התקבלה על-ידי בגוף שותק ונעדר שליטה.
אך באותה נשימה, היא גם התיישבה כמו כפפה ליד על פחד עמוק ביותר ששכן בתוכי: "הכיצד אתנהל בעולם ללא שדיים
"?

תהליך כריתת השד, הוא תהליך מורכב ועמוק אשר הזמין אותי לדיאלוג מחודש עם השדיים שלי. דיאלוג זה הפגיש אותי מחדש עם החוויה שלי כלפי עצמיותי, גופי, נשיותי ומיניותי.

השינוי הגופני בעקבות כריתת השדיים והשחזור ללא ספק חייב אותי לתהליך הסתגלות מחדש לאותו לגוף שביקש להעלים את צלקות הכריתה ופצעי הזמן.

כמטפלת בפסיכותרפיה גופנית, מחלימה מסרטן, אני מודעת לכך שתהליך כריתת השד מערער את הזהות הגופנית והנפשית בקרב נשים רבות המתמודדות איתו.
יחד עם זאת, עשויה להיווצר דרכו הזדמנות פז לפגוש אזורי גופנפש נשכחים או מדוכאים.

מתוך המפגש עם הסרטן צומחת אפשרות גדולה יותר שאולי אפשר גם אחרת. שרק רגע לעצור. לשקול. לנשום. לשאול. לחקור ביני לבין עצמי – האם בכלל מתאים לי ההליך השיחזורי? האם זה מחייב שיקרה במעמד אותו הניתוח?
או שיכול להמתין עד להתאוששות? האם אני בכלל רוצה שדיים משוחזרים?
בהחלט יש לא מעט נשים כיום שמעדיפות להמתין עם השחזור ומגלות, ככל שעובר הזמן, שדווקא ממש בסדר להן להתהלך בעולם ללא שדיים.

בתהליך הזה יש גם צד מעורר השראה:
הניתוח הוא לא עוד תהליך טרגי, והשד אינו איזה אידיאל נשגב עליו משליכים גברים את ערגותיהם הארוטיות,
אלא מזמין אותנו הנשים לחקירה והתבוננות מאוד אישית בנוגע למשמעותו של השד ולשימוש בו, הרבה מעבר להתניות חברתיות
.

המסע הוא מסע מאוד אישי. ומה שמתאים לאחת לאו דווקא מתאים לאחרת.
אבל הכי חשוב בעניי זה לבדוק באומץ וברגישות מה באמת מתאים לי ולא (רק) מה מצופה ממני. מה אני ורק אני רוצה, איך ומתי.

אשמח לשמוע אותך בהתמודדות שלך מול סוגיות כאלו, דומות ואחרות.
אני באמת מאמינה שמותר לנו לבחור גם אחרת בכל תחום ותחום בחיים שלנו.

שירלי כהן – ליווי תהליכי בחירה בהתמודדות עם סרטן השד


בלוגים נוספים

המוות חשוב לחיים לא פחות מאשר החיים עצמם
כשהמוות מסתכל עלינו בעיניים, ככה כמו שהוא, בלי להניד עפעף, בדרך כלל עומדות בפנינו שלוש אפשרויות: להתכחש לו, לקפוא למולו או להקשיב לו, אני בחרתי להקשיב לו