צור קשר
...Loading...

אני לא סינדרלה ושמי לא שלגיה - שירלי כהן

הם הביטו בה בשקט בשולחן ליל הסדר

היא מכירה היטב את המבטים האלה שלהם.

פעם היו להם מילים, למבטים,

שפצעו בתוכה

כל חלקה טובה.

היום המילים רבצו בפינה, שותקים.

ובשתיקתם דברו יותר 

מאשר היתה מוכנה לשמוע.

והיא,
בתוך כל השקט, שומעת את קולות 
׳המודאגים׳ מבית הדודה והדוד, 

מודאגים מהרווקות שלה, 

מודאגים ממצב הביציות שלה,
משתגעים מתקתוק השעון חסר הרסן.

כך לאט לאט ... השנים חולפות מהר מידיי...

בשקט שלהם היא שומעת הכל.

תיק תק. תיק תק. תיק תק...

היא לא מגיבה

רק מחייכת מעט כהרגלה,
מרכינה ראשה במבוכה

והבטן סופגת את השברים

שהגוף לא יכול לשאת עוד

היא,

אשה, רווקה, בת 37, ללא ילדים.

כמהה בתוכה לביחד,
אבל מודה,
מבלי שאף אחד ישמע,
שגם מהלבד שלה היא דווקא די מרוצה.  

ממש בא לי להרגיע אותם,

להגיד להם

שזה ממש בסדר לה

ואפילו קצת נחמד

היום הבטתי בה

וכאבתי אותה.


היום,

הישרתי אליה מבט ושאלתי

מדוע היא חשה בושה?

תהיתי מה עובר על גופה?
האם נאמן הוא לעצמו או נכנע?

ועד לאיזה איבר בגוף הנשימה מגיעה?


היום, התבוננתי בה

ותהיתי ביחד אתה

מה היא באמת רוצה ...


סיפורים מהסוג הזה עולים לא מעט מחדר הטיפולים
וצפים במלוא תפארתם בתקופת החגים.


הלחץ המופעל על נשים מגיל מסוים, להתמסד, הוא נורא!

נשים שמגיעות ״לגיל שאפשר להתחיל״ ועדיין רווקות (מבחירה או שלא),
מתויגות חברתית ״כסחורה פגומה״, ״רווקות זקנות״, ״רקובות״
ועוד שלל תיאורים משפילים שאינם מתיישבים בקנה אחד עם המציאות.


מאותו רגע,
לא מעט נשים יעשו הכל כדי להחלים מהרווקות הכרונית
שהפכה מזמן למן מחלה...

חלקן תפתחנה חרדה,

חלקן אפילו דיכאון

או אולי חוסר שביעות רצון

או סוג של שיגעון ...

הסחורה הפגומה שחלקנו אולי מזדהות אתה, לא באמת קשורה אלינו!

היא בסך הכל בבואה של החברה בה אנו חיים.


חברה שמקדשת ערכים של צייתנות פאסיבית (סינדרלה) - לצד יופי ולובן (שלגיה).

אנו לא נחכה עוד לנסיך על הסוס הלבן שיחפש את האחת
שמידת כף רגלה תתאים למידותיו.


ובאשר אליה,

היא מחייכת.

קצת אחרת מהרגלה,

כל הגוף מחייך איתה.

היא רק רוצה את חירותה;

לחפש, לחקור, לגעת ולהוקיר את מידותיה שלה

עבור עצמה.

ולמען אלו היודעים לאהוב באמת ...



בלוגים נוספים

בואו נצא מהסרט שהסרט(ן) בגללנו - הבלוג של שירלי כהן
כאשר חליתי בפעם הראשונה בסרטן השד (לפני כ 9 שנים), עברה בי מחשבה בראש שאולי זה השכר שעליי לשלם עבור ה'חטאים' שלי...והאמת? בתוך תוכי, לא היה לי ברור במה 'חטאתי' שהגיע לי לכאורה עונש מסוג כזה.
הגברים בוכים בלילה - הבלוג של שירלי כהן
אני רוֹצֶה לבכות אמר בקול חלש, אבל, אני לא יכול. את מבינה, נכון? הגברים אינם בוכים ביום
סרטן שד כקרש קפיצה - הבלוג של שירלי כהן
הרגע הזה שהאונקולוגית מעדכנת אותי ברצינות מהולה בציניות שמשתולל בשדיים שלי "גן חיות פראי", וכי אין מנוס, עומדים לרשותי 50% סיכויי הישרדות. הראש מסרב לקבל את האמירה הזאת כאופציה היחידה שעומדת בפניו להחלמה. פשוט מסרב. הגוף גם הוא חש חוסר נוחות וזז על הכיסא באי שקט.