צור קשר
...Loading...

לא לפחד להתאהב שישבר הלב - רוני אריאל עד

הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל אינו הכרחי- בודהה 

בתוך מערכות יחסים זוגיות אנחנו מבקשים שליטה, לדעת אם אוהבים אותנו, מה מוכנים לעשות בשבילנו, ואולי הכי חשוב לקבל את הוודאות שלא נעזב או נינטש במהלך הדרך, שלא יבגדו בנו או ישברו לנו את האמון.

פרידה, נטישה או בגידה מעוררים כאב ועצב עצום ולעיתים יכולים גם למוטט חלקים בתוכנו.

והעולם לא נראה כמו שהיה  לפני כן.

בגלגול הקודם שלי (בחיים אלו ממש) הייתי בזוגיות טובה, הוא היה ג'נטלמן, מפרגן, אוהב, מבשל, מכבד, מצחיק, כלום לא מפריע לו, הוא דואג, רק שלי יהיה טוב, ואני, חייתי את החלום, כל מה שרציתי קרה, המציאות שלי הייתה של אושר ושמחה.

עברנו למגורים משותפים, רצינו להגשים חלום של בית ומשפחה.

החלום היה מענג, מיהרתי כדי שלא אתעורר, חודש אחרי שהחלטנו לגור יחד, עזבתי  את דירת הרווקות  שלי, פיניתי הכל, שכרתי קליניקה חדשה, פיזרתי באהבה את כל מטלטלי ועברתי לעיר אחרת.

הגעתי הביתה- אליו, לביתו הרגשי וביתו הפיסי.

התחלתי להתרגל למקומי החדש, כשהרגשתי שאני כבר בבית והנה תכף מגיעה המשפחה שאנחנו רוצים ליצור. החלום נגמר, השעון צלצל והייתי צריכה להתעורר.

"אני חושב שזה לא יעבוד ביננו", הוא אמר, כשנכנסתי הביתה, מיום ארוך בקליניקה, כשהתיק עדיין על הגב וכוס הקפה הטרמית עוד ביד.

"מה?, שאלתי בהלם, זה לא מתאים, הוא אמר".

באותו הרגע ממש, שמעתי את הלב שלי נשבר.

הדם קפא בי, הרגליים איבדו את היציבות, הרגשתי  שאני תכף  מתרסקת על הרצפה.

"אבל למה?, מה קרה? שאלתי", ולא קיבלתי תשובה.

ההלם שאחז בי היה משתק, לא הצלחתי לדבר.

בבוקר למחרת לקחתי תיק עם כמה בגדים ויצאתי מאותו בית שחשבתי שהוא שלי וחזרתי לבית ההורים.

המציאות קרסה לי, אין לי בית משלי, אין לי זוגיות, השליטה שחשבתי שהיתה לי באהבה שלו התפוגגה כאילו לא  היתה מעולם.

ובעיקר לא הבנתי מה קרה.

חווית הנטישה הייתה חדה וכואבת, היא  ניפצה את הלב שלי למיליוני שברים קטנטנים. 

הרגשתי שהעולם  השתנה, האישיות שלי, האמונות, הביטחון, לא הכרתי את עצמי, לא ידעתי מי תיוולד מאותם הרסיסים.

" הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל אינו הכרחי " הזכרתי לעצמי לפחות פעם ביום, את חוכמתו של בודהה.

נתתי לעצמי להישען, על המשפחה שלי, על החברים שלי. והם היו שם עם לב פתוח וידיים פרושות רק מחכות לחבק אותי ואת מיליוני השברים שהתפזרו ממני.

ביקשתי מהם  לשמור לי על הלב בזמן שהוא מלא כאב ופחד.

ביקשתי מהם לדבר אלי, לאסוף אותי, להסביר לי, ובעיקר להרים אותי מאותו מקום נמוך.

היום אני יודעת שזה היה השלב שבו הפכתי אחרת.

זה היה הזמן שלי לאסוף אותי למישהי חדשה.

אותה אישה בלתי שבירה שהייתי, נשברה, משם בניתי לי גבולות חדשים.

רכים, גמישים, מאפשרים.

למדתי להקשיב לקצב האחר שנולד בי. אין לי לאן למהר. מה שצריך לקרות יקרה,בין אם ארוץ מהר או אלך בנחת ואביט מסביב.

"איך זה יכול להיות, שאחרי נטישה כזו את עדיין סומכת על אנשים, שלא נדבר על גברים? שאלה אותי חברה ".

באותה תקופה, הבנתי שאני יכולה לחיות בפחד, בבידוד, בהגנות שישמרו עלי לא להיפגע, אבל הם גם לא יאפשרו לי לחיות כמו שאני רוצה.

אז הסכמתי, להיות, לסמוך, להקשיב, לקחת את הסיכון, וללכת עם הלב.

בחרתי למצוא זוגיות אמיתית, עם אחד שלאו דווקא יסכים עם כל מה שאני אומרת, שיביע את דעתו וגם נתווכח.

שם הסכמתי להניח את הלב שלי, באמת, בתוך כפות הידיים שלי ולהראות אותו למי שנמצא איתי, להגיד לו שהוא שביר, הוא לא חסין, והוא גם לפעמים כואב.

ובעיקר הסכמתי להיות חלשה- אותה מילה שכל קשר ביני לבינה  היה מקרי בהחלט.

וכך אחרי ארבעה חודשים של כאב יצאתי חזרה לעולם הדייטים.

הכרתי גברים מקסימים!!

איתם למדתי להכיר את עצמי עוד יותר.

להגיד אני לא רוצה ולהתמודד עם הלב שלהם שנשבר.

להגיד אני כן רוצה ולקבל את הלא רוצה שלהם ולכאוב.

עד שהכרתי אחד, כזה שדיברתי איתו שעות בטלפון, וכשנפגשנו בפעם הראשונה זה הרגיש שאנחנו כבר מכירים.

איתו אני מתווכחת, לפעמים צודקת ,לפעמים טועה.

איתו אני ישנה ואיתו אני מתעוררת.

הוא מכיר את החולשות שלי ומחבק אותי ואותם, אני מכירה את החולשות שלו ומחבקת אותו ואותם.

הוא לוקח את החוזקות שלי ומעצים אותי ואותם, אני לוקחת את החוזקות שלו ומעצימה אותו ואותם.

הוא נשוי לי ואני לו.

הסיפור הכואב שלי, זה שמוטט את קירות ליבי הוא גם זה שברא את מי שאני כיום.

בלעדיו כנראה שלא יכולתי להיבנות מחדש.

ולך, שקורא/ת את המילים שלי, מזדהה, כואב/ת, לא מאמינ/ה, כועס/ת, לא שוכח/ת ולא סולח/ת לו/לה

אני מבקשת לומר כמה מילים.

פרידה, בגידה  או נטישה זו חוויה כואבת, כמעט כמו לעבור בגיהנום עצמו,

מותר לך לכאוב, מותר לך להתאבל על מה שהיית ואינך.

בסוף

החיים ממשיכים, תבחר/י איך את/ה  רוצה שהם יראו.

לפני שייגמר- עידן רייכל
לא לפחד להתאהב
שישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד

לקום כל בוקר
ולצאת אל החיים
ולנסות הכול לפני שייגמר

לחפש מאיפה באנו
ולחזור בסוף תמיד להתחלה
למצוא בכל דבר עוד יופי
ולרקוד עד שנופלים מעייפות
או אהבה

מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו

לחבק אותה בלילה
כשהיא נרדמת
אז כל העולם נרגע
לנשום אותה עמוק
לדעת שתמיד
אני אהיה שם בשבילה

רוני אריאל עד - לכרטיס האישי שלי

הכותבת הינה פסיכותרפיסטית גופנית, מטפלת פרטנית, מנחת קבוצות, ומדריכה.

חוקרת רוב חייה מערכות יחסים ותפקידים בדינמיקות קבוצתיות.  

מתמקדת ומעמיקה בעשור האחרון במערכות יחסים ויצירת זוגיות מתוך אמונה שכל אחד יכול ליצור זוגיות שטובה ונכונה עבורו.  

בלוגים נוספים

הנסיכה והצפרדע
רוני אריאל עד
ביטחון עצמי במערכות יחסים- הבלוג של רוני אריאל -עד
כשהלב מתחיל להיפתח, להקשר, לרצות. תפישת המציאות שלנו לגבי עצמנו וגם לגבי הקשר משתנה.