צור קשר
...Loading...

שקט עכשיו...וכל אחד חוזר לענייניו - הבלוג של יסמין פז

***הבלוג הינו חוויה  אישית שלי למושג השקט ולחקירה שמתקיימת בי לגביו כמטפלת ,כאישה, כבת זוג ,כאימא וכאדם שחי בסביבת אנשים ובתוך אירועי חיים. אין בו להצביע על דרך אחת נכונה או מתכון שמתאים לכולם,  אולי רק הזמנה להתבונן עד כמה אנחנו מאפשרים אותו, מה יכולות להיות הסיבות שלא ומה יכול לקרות אם כן..

היא מגיעה אליי כל שבוע , תקופה די ארוכה. היא מדהימה, משתפת פעולה ובאה לעבוד. קשובה לעצמה וגם לי ,משתפת באופן פתוח ומאוד מחויבת. בפגישות האחרונות עלה במפגש נושא השקט. שאלתי אותה מה יקרה אם כשיגיע הערב לא תדליק טלוויזיה, לא תהיה עם הנייד ולא תדבר עם אף אחד, פשוט תהיה בזמן איכות עם עצמה ועם מה שהשקט מביא עימו.

עלו לה דמעות " אני לא מסוגלת, אין לי כוחות, אני יודעת מה יעלה..."

היא מנתה מספר זיכרונות שדוברו בחלק מהפגישות ביננו ובתוכם הרים של רגשות שהתקשתה לפגוש ולקבל, כל כך הבנתי אותה.

אבל גם היא הבינה, בשנייה, שכדי שהמטרה הטיפולית שלשמה באה תתממש היא חייבת לפגוש את מה שהיא סוגרת בתוכה.

 ואז היה שקט..

אני לא מכירה הרבה אנשים שאוהבים להיות בשקט. אנשים שאוהבים לשתוק. להיות שקטים ובשקט. בלי ניידים , בלי מסכים , בלי ספר, בלי אנשים, עם אנשים  ,פשוט שקט. גם לשתוק אבל בעיקר להיות שקט.. להקשיב בנוכחותו של השקט רק למה שקורה בתוכנו מבלי לעשות עם זה כלום, אין הרבה אנשים שאוהבים את זה. ככה פשוט כמו שזה , שקט.אחת ההפרעות שלי, מודה היא לבדוק במילון את ההגדרה המילונית של מילים שאני חוקרת אותם דרכי ודרך אנשים, לא כי המילון הוא כתב עיון מקצועי אלא בשל הפרוש הפשוט שהוא מציע, פרוש המילה כפי שנכתבה תוך הצגת המשמעות שניתנה לה.  ה אני תמיד מופתעת מחדש ממה שהפירוש הכתוב אומר לעומת הפרשנות שאנחנו נותנים לזה (רובנו),אולי בגלל זה זה הפך להפרעה, ההפתעה בנפילה לפרשנות והאפשרות לקבל עוד נקודת התבוננות ומקום לחקירה מזווית אחרת. .

אז הפירוש למילה שקט במילון מתחלק לשניים :

1.     לשון המקרא: שלווה, מנוחה, מרגוע.

           "וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א׳ כב, פסוק ט)

2.     הֵעדר קול, שתיקה, דומייה. "אנא, שִמרו על השקט, אני מנסה להירדם".

            חייבת לומר שהופתעתי שוב J

יהא אשר יהא מי שכתב את המקרא, (אני אישית בעדו, כפי שהוא, לא תמיד כפי שמציגים אותו), בהנחה שלא היו בתקופתו הסחי דעת כבימינו ,הם ראו בשקט שלווה ,מנוחה ומרגוע.

נדמה לי שאנחנו היום יותר ויותר משתמשים בשקט כפי שהוא מוצג בפירוש השני ,בעיקר כדי לנסות להירדם, גם שם זה לא תמיד מצליח לנו.

מה יקרה ברגע השקט? ברגע שייעלם לו הקול ותהיה שתיקה ודומיה? מה יהיה אם נעיז רגע לעצור ופשוט לא לעשות כלום.

סביר להניח שבאותו הרגע מלא מחשבות, טרדות, חרדות, זיכרונות, עצב, כעס , כולם יעלו להם על פני השטח וילחמו מלחמת חורמה כדי לקבל מקום שהרי אנחנו לא רגילים בימינו לעצור. כשאנחנו עוצרים לרגע  אנחנו לא מצליחים לשלוט שם בכלום , הצפה של כאוס ,בליל מחשבות, רגשות ותחושות ואלו שהכי לוחצים לקבל את המקום יצאו ראשונים , סביר להניח שיהיו אלו שנמצאים ברבדים המודעים יותר שלנו ,שאנחנו מכירים אותם ויודעים שהם שם. הם כנראה יהיו הראשונים ממלוא חומרים אחרים שאספנו במהלך חיינו וכעת רוצים לצאת לחופשי, את חלקם בכלל שכחנו שאספנו (לא מודעים) והם אולי כואבים או מפחידים ולכן לא אפשרנו להם להיות חלק מחיינו. אבל כולם שם רוצים ביטוי ,כולם הם חלק ממי שאנחנו. כולם מחפשים לצאת. ואז ברגע שזה מתחיל שיש שקט שמאפשר זאת  ,אופס.. היד נשלחת אל הנייד, לשיח ,למסך . כי הרי קשה לנו ללא קול, בשתיקה ודומיה, בשקט, אנחנו לא רגילים... 

הפרשנות הזו שאנו נותנים לשקט ברמה מסוימת מונעת מאתנו להגיע לשלווה מנוחה ומרגוע, כי הסחי הדעת תפקידם להחזיר  לנו את הרעש, ושם אנחנו כבר רגילים, לא תמיד נעים אבל נוח לנו איתם, אין משהו חדש או ישן לפגוש.. זה לא  מפחיד וזה מאוד מוכר . הרעש  אתנו כל הזמן, בכל רגע של שקט, אולי שומר עלינו ,אולי מונע מאתנו, אולי דברים אחרים, כל אחד ותפקידו של הרעש בחייו והוא כל כך לגיטימי ומקובל, הוא נחלתו של כולנו.

אבל אולי , מתחת לכל הרעש הזה יש דברים אחרים שרוצים להתגלות, מתחת לכל אלה הנלחמים לצאת ישנם תובנות של חסד שגם הן חבויות ומוסתרות ואינן נגישות לנו וגם הן חלק ממי שאנחנו. אולי רצונות, חלומות, אולי מי אנחנו באמת מתחת לכל מעטה הרעש ובו הנורמות, הציפיות של האחרים והצרכים היומיומיים. אולי שם אכן ממקום של שקט אפשר לחזור למקום של השלווה המרגוע ובעיקר המנוחה.

המחשבה הזו על שקט הגיע אליי לפני סופשבוע נוסף של תרגול ויפאסנה בעין דור.

השנה בספטמבר השתתפתי בסופשבוע של ויפאסנת יום כיפור בכליל . אחרי שיצאתי משם הבטחתי לעצמי שאחת לחודשיים אני יוצאת לסופשבוע תרגול. זה משהו שנהגתי לעשות יותר בעברי ,לפני שביתי הבכורה נולדה. עשיתי את זה על בסיס די קבוע ובאי שקט של המעבר להורות התמסרתי לרעש בחיי לטוב ולפחות טוב שבו , לא היה בי מקום לשקט, מודה. על אף שניסיתי להכניס אותו ולתרגל אותו בחיי היומיום משהו ממני ברח מזה. הרגשתי שאין לי כוחות , אבסורד לא? אין לי כוחות לשקט ומאידך הכי הייתי זקוקה לו ולמה שהוא אפשר לי בתקופה שתרגלתי.

כתבתי על אותו סופשבוע  בכליל בלוג , קראתי לו "זבובים של החיים" מוזמנים לקרוא כאן אבל לאלה שאין כוח לקרוא, התובנה המרכזית מהבלוג שהזבובים המזמזמים (נחיל שלם מהם) שבהם נלחמתי במהלך סופשבוע שלם והפרו את שלוותי עד כדי הופעת כעס ותסכול הם אותם זבובים בחיינו שאנו ממהרים להעיף מאתנו ולא מאפשרים לעצמנו את המרחב לפגוש בהם, כן גם בכעס ובתסכול שהם מביאים. זבובים כמו אובדן, פרידה, אי מימוש, פיטורין, כל אחד ושלו. והנה שבוע לפני היציאה הנוספת שהבטחתי לעצמי אז, עם הידיעה הברורה של החוויה המעצימה שאני פוגשת שם בתוך בלילי הסיוט שצף ועולה, אני מוצאת את עצמי שוב באי שקט, בהתלבטות ולא אגזים אם אומר שבכל רגע בא לי ללחוץ על כפתור הביטול במייל שנשלח ולוותר על ה"תענוג". לוותר על השקט. ואולי על התרגול שדורש ממני לגעת בו שוב, ללמוד אותו מחדש כפי שאני היום כדי שאולי אצליח לנוח, להיות שלווה יותר ולמצוא מרגוע בתוך האינטנסיביות של החיים שהכול נשאב אליה ללא עצירה.

אז בעונה הזו אין זבובים, וגם אם אפגוש בהם אני יודעת אחרי הפעם הקודמת שהם חלק מהחיים והם יגיעו, גם אם לא בהווייתם המוחשית והמזמזמת. אבל אני גם מבינה שעם כל אי השקט שהם מביאים הם רק זבובים, וכשנותנים להם מקום הם קצת פחות מטרידים.

אז למה בכל זאת מופיע אי השקט מהשקט ? שאלה זו לקחה אותי למחשבה שאולי האי שקט מגיע מחלקים אחרים שממתינים להתגלות גם אם הם זבובים אאלץ לפגוש אותם שוב ואולי שוב את האי שקט והתסכול. ככל שהסופשבוע  מתקרב כך גם הופיעה בי ההכרה שמרב ששכחנו מה שקט מאפשר ישנה דרך סיזיפית שיש  לעשות על מנת באמת לאפשר שלווה ורוגע בתוך חיי היום יום בעידן שבו אנו חיים. או שאולי החשש הינו דווקא מהלמידה מחדש של מהי באמת מנוחה בתוך עולם של הסחי דעת בתוך עולם שרחוק שנות אור מימי המקרא ועבר גלגולים רבים , לטוב ולפחות. הפחד לגלות מי אנחנו מתחת לכל אלה, הפחד בגילוי החלומות, הרצונות, הכמיהות שבתוך עולם של הסחי דעת השארנו מאחור עד כדי שאין אנו יודעים איך לגלות זאת מחדש ומה זה יעשה לחיינו.

יש בשקט הרבה מסתורין, הרבה חוסר וודאות וחוסר שליטה. יש בשקט עולם שלם שממתין להתגלות ונראה לי שאנחנו קצת מפחדים ממנו, איננו יודעים מהו.קצת התרחקנו ממנו אבל אולי אנו גם נוגעים בו יותר ויותר ככל שהזמן עובר, נוגעים בצורך בו, למיינדפולנס וליתרונותיו ועוד כלים אחרים וטובים שמאפשרים את השקט שמרגיע ,בי אישית חזר אותו צורך והתעורר אחרי הרבה שנים של רעש, הרבה ימים ואירועי חיים שהפכו לזבובים..

יש בשקט הרבה וכלום .יש בשקט מקום אחד ששייך לכולנו, שהוא גדול מאתנו במה שהוא מאפשר . מקום שמזמין אותנו להעמיק ולהכיר יותר מי אנחנו ,להיות יותר בחברת עצמנו, יותר בהקשבה לעצמנו וכך גם לאחרים , מקום בו אפשר לחבר ולאחות חלקים שנקרעו בנו ,לגלות בו את הפער הזה שקיים בנו- מי הפכנו להיות ומי אנחנו באמת ולקבל את זה, אולי זה כל מה שצריך כדי לנוח, להירגע ולמצוא שלווה. מפגש עם מי שאנחנו וקבלה שלמה ללא פרשנות ושיפוטיות לגבי מי שנאלצנו להפוך להיות בעידן בימינו,

אולי משם המפה לחזור למקום השקט הזה ,לאפשרות שנמצאת בכולנו, האפשרות להתבונן ולקבל את השקט ואת עצמנו אולי זה המצע לשלווה ,למרגוע ולמנוחה .

ואסיים בכמיהתה של יונה וולך, אולי כמיהה  אוניברסאלית באופן כזה או אחר, בדרך זו או אחרת.... כמיהה שימצא בנו שקט ושאולי פחות נחשוש ממה שנמצא בו.

שלח לי שקט טוב מוגן

שלח לי שקט מענן

שלח לי שקט ממוכן

לשמוע שקט לא מכאן

תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

 

" הקשר הטיפולי מהווה בעיני גשר לקשר בראש ובראשונה עם עצמנו. ובכך מסייע בעבודה משותפת על מכאובים פיזיים, רגשיים, אובדן , דיכאון, קושי במערכות יחסים  

ועוד מצבים שונים ואחרים היוצרים חוויה של תקיעות." לכרטיס של יסמין לחץ כאן

©יסמין פז -מטפלת רגשית בפסיכותרפיה גופנית



בלוגים נוספים

פנים רבות לו לקשר...
הבלוג של יסמין פז
על "תשליך" ושינוי
הבלוג של יסמין פז