צור קשר
...Loading...

תדרים בתנועה- יומן מסע 2- הבלוג של ולרי שפע

מרחב מואר, נקי ונעים, מתמלא בכוונה משותפת של עומק, התבוננות, אומץ וגדילה.

ידיים נעות לאט על גופי, מלאות רוך ואהבה, מקרינות רוך ואהבה מליבי לחזי, לבטני, רגליים עיניי ועורפי. ידיי שלי, מלאות באהבה שלי מלטפות את הגוף שלי בתשומת לב רכה ואוהבת. אני עוצמת עיניים ורואה את פכפוך המים בין צלילי המוזיקה, מרגישה את המים שוטפים אותי בעדינות, מרככים כל פינה חדה שעוד נשארה בי.

צלילי הכחול מרפאים אותי ברכותם, בזרימתם המנקה. אני שוכחת שיש עולם שלם בחוץ, כלום לא קיים עכשיו מחוץ לחדר הזה. אני כאן, הגעתי. אני נוגעת באדמה.

כשהתופים האדומים מתחילים לתפוס את החלל, הרגליים שלי מתעוררות לחיים, חזקות וגדולות.

הגוף שלי שומע מוזיקה ורוקד, כשאני מתחברת עמוק מספיק הגוף מתחיל לספר את הסיפור שלו, הסיפור שעולה בו עכשיו כתוצאה מהמרחב והמוזיקה שבו.

סיפור שמקבל ביטוי שונה לחלוטין ממילים, מרגשות, ללא שום עיבוד מחשבתי. האנרגיה נעה בתוך הגוף ומספרת את סיפורה, אין כאן 'אני' האני שלי הוא הצופה מהצד, הצופה מבפנים. אני צופה בסיפור שעולה דרך התנועה של האנרגיה בשרירים שלי, אני צופה בתמונות שמתעוררות בחיבור של הצלילים והתנועה.

התנועה משתנה עם תדר הצלילים, היא פרועה וקופצנית יותר כשהצלילים מנגנים בירוק, עמוקה וכבדה יותר כשהצלילים אדומים ומשתוללת יחד עם הצהוב, כמו להבה שמחה של אש.

ככה אנחנו עוברות בין הצלילים, הצבעים, פותחות את הגוף לחוויה שלמה של כל החלקים שבנו.

מתישהו אני שוכחת את עצמי והופכת לצלילים שסביבי, אני רואה את הידיים שלי מפזזות ואת הנוף בעיניים משתנה עם כל צליל, כל תזוזה של הרגליים. אני מרגישה כמו רוח קלה, גל שחולף ונע במרחב, אין יותר סיפורים, אין מחשבות או מילים, רק תנועה וצליל. וצחוק מתגלגל.

זה היה רק החימום. עכשיו עוברים לדבר האמתי

אני מקשיבה פנימה, מזמינה את צבעי הרצון שלי לבוא, להתכנס אליי מכל הכיוונים, לשטוף אותי מבחוץ ומבפנים.

בהתחלה מגיע הוורוד, ורוד עתיק ומלכותי. עוטף אותי בעצמה ורכות, מרים אותי כמו על ענן ומראה לי את העולם, דרך מבט רך של אהבה.

ואז מצטרף הכחול, עמוק וכהה. מלא חכמה עתיקה ואהבה ללא גבול, ללא תנאי. הם מתחילים לשחק יחד, הוורוד נשי, רך ושובב, הכחול גברי, מדוייק ומסודר.

אני רואה את הצבעים, מרגישה את התדרים, אך לא יודעת לקשר לרצון שלי, מהו הרצון שלי? איך אני מתרגמת אותו למילים?

הראש מתחיל לדהור במחשבות "הנה שוב את לא יודעת מה את רוצה!" "איך תצליחי להתקדם ככה בחיים?!" "את חייבת לבחור! כאן ועכשיו!" "מה יהיה איתך? מתי תתבגרי כבר?"

קשה לי ממש, קשה לי לשמוע את המילים המבקרות האלה, שוב ושוב. לא רוצה לחזור לוויכוח המוכר על הזכות להיות ילדה והצורך להתבגר שהגיע מוקדם מדי.

אני מחליטה לשנות אסטרטגיה ופשוט להתמסר לתנועה, לצלילים. עוצמת עיניים ונותנת לעצמי להיות, להיות גוף נע.

אחרי כמה דקות אני פוקחת עיניים, מסתכלת על הידיים שלי, מקשיבה לתנועה.

אני שמה לב שהן מסדרות משהו, מזיזות חלקים קטנים בתוך ומחוץ לגוף דמיוני שנמצא מולי. כמו מסדרות פאזל גדול ומורכב.

פאזל שחלק מחלקיו נמצאים בקופסא וחלקם לא. אני שולפת את החלקים שבפנים ושמה אותם במקומם, אני קוראת לחלקים שבחוץ ומחזירה גם אותם למקומם.

ולרגעים הידיים שלי נראות כמכשפות, רוקחות שיקוי קסמים כלשהו, זורקות קמצוץ מזה וקמצוץ מזה, אני מערבבת טוב ומוסיפה חיוך של שובבות אוהבת.

הפעולה קורת מעצמה, הידיים שלי מתמסרות לתנועה והראש נהיה צופה מן הצד, בוחן ומנתח את התנועות ובאופן מפתיע לא מתערב, לא משתלט, רק מתבונן ובוחן, כמו חוקר מהצד.

אז מה הרצון שלי?  "ליצור סדר בעיניים ומרווח לנשימה, לנשמה" עונה קולה עמוק בתוכי. אני נושמת עמוק, נותנת למילים, לתנועה, לצבעים, לחלחל עמוק לתוכי.

הנה הרצון שלי, כל כך חי וברור. אם כך, למה היה לי קשה כל כך לראות אותו בהתחלה? למה לא נמצאו להן המילים עד עכשיו? מהו הדבר הפנימי הזה? שכובל אותי? משתק אותי?

ביחד, כדי לתת עדות לתהליך, התחלנו לחקור ולחוות את הדפוס הכובל.

לרוב יש כמה וכמה דפוסים שמונעים מאיתנו לפרוח, שמרחיקים אותנו מהרצון הפנימי שלנו או מהגשמתו.

הפעם בחרנו אחד, הדפוס הכי נוכח כרגע, בימים אלו ממש. התחלנו מלתת ביטוי קיצוני לדפוס בתוך הגוף שלי. מה התנוחה שהכי מבטאת את הדפוס? מה התנועה שהכי מבטאת את הדפוס? 

עם כל העמקה של התנועה הגוף שלי נהיה קשה יותר, השרירים מכווצים יותר, הפנים שלי לבשו צורה מכוערת וכואבת והקולות המקטינים בראשי התעצמו עוד ועוד.

ואז, הדפוס הכובל קיבל ביטוי חיצוני, חוט נכרך מסביבי, מנע את תנועתי, הכאיב לגופי.

חוט שמסמל את הדפוס הכובל שלי וע"י כך מאפשר לי להתייחס אליו כמשהו חיצוני.

לאט לאט מתחיל לו ריקוד השחרור. עם כל תנועה החוט מתרופף, אני מוצאת את הדרך להשתחל החוצה ממנו.

זוג עיניים אוהבות מביטות בי, תומכות בי בתהליך.

העדות הזו, התחושה שהנה משהו רואה אותי, רואה את המאמץ שאני משקיעה, רואה שאני מצליחה, זה נוגע בי עמוק בפנים, זה מעורר בי עוד ועוד כוח, עוד ועוד רצון להתגבר, להצליח, לצאת לחופשי.

להיות עדה לשחרור הזה, גם זו מתנה גדולה עבורי. לראות את העצמה הרכה שמתגלמת בתנועה של הגוף, תנועה נחושה.

אני מרגישה שמספיקה תנועה אחת והחוט כבר יורד מעצמו, מספיק שהגוף יביא את רצונו להשתחרר והנה הכבלים כבר כמעט נעלמו.

אני מתרגשת עבור בת זוגתי, מתרגשת מהקלות של תנועותיה, מהכוח הרך הניכר בתנועותיה. היא כל כך יפה שלבי מחסיר פעימה, החיות מפעמת בה בכוח וכל תנועה לשחרור מגבירה את זוהר החיות בפניה.

אני נפעמת.

העצמה של התהליך שעברתי הלכה איתי ימים רבים. האפשרות להרגיש את האנרגיה של הדפוס שמגביל אותי בתוך הגוף, האפשרות לבחור להניע את הגוף החוצה מתוך הדפוס.

יש משהו מאוד פיזי וגשמי בתהליך הזה, השינוי קורה לא רק בנפש, או ברוח או במחשבה. השינוי הוא פיזי באמת, בתוך הגוף, בתוך השרירים.

המפגש הזה היה רגע לפני פסח, כשהשאלה, "מהי חירות?", קופצת אליי מכל סטטוס וברכת חג.

אז חירות עבורי היא להיות חופשיה לבחור, חופשיה לנוע, חופשיה לבחור לנוע באופן הנכון והמדויק עבורי.

בחלל הפנימי שלי, בין הסיפורים הרגשות והתחושות, ובחלל החיצוני שלי, בין האנשים, המצבים והמקומות.

חירות היא החופש לבחור את התנועה שאני רוצה לעשות בחיים. לבחור לאן אני משקיעה את תשומת הלב שלי ואת האנרגיה שלי. לבחור לאן אני מנתבת את גופי ואת חיי.

  • על סיגלית צפריר והקורס המיוחד הזה אתם מוזמנים לקרוא עוד כאן: סיגלית צפריר- תנועת החיים
  • תודה לסיגלית אהרוני על האפשרות לשימוש בציור שלה. הציור מבטא בצורה נפלאה את צבעי הרצון שלי והיווצרותם מתוך הצלילים.


ולרי שפע - מאמינה שהמפתח לאושר נמצא אצל כל אחד מאיתנו, ושלחיות בשמחה, בשלווה ובנועם זו זכות בסיסית של כל אדם.

ליצירת קשר וצפיה בכרטיס של ולרי, לחצו כאן


בלוגים נוספים

יומן מסע 3 - ריקוד הניגודים- הבלוג של ולרי שפע
מהו יחס? איך הוא משפיע על הצדדים שיוצרים אותו? מה התקשורת שנוצרת בין הקצוות?.
ילדה בגוף אישה - הבלוג של ולרי שפע
מתישהו בחודשים האחרונים הסכמתי לראות שיש בי גם ילדה קטנה, והבטחתי לה שאקשיב לה יותר. ולרי שפע
תדרים בתנועה יומן מסע -הבלוג של ולרי שפע
התחלנו יחד, גב אל גב, לא מכירות עדיין וכבר נשענות אחת על השנייה בביטחון.