צור קשר
...Loading...

תלות רגשית למה את כאן?- הבלוג של רוני אריאל-עד

"מסע הגילוי האמיתי לא נובע מחיפוש אחר נופים חדשים, אלא הסתכלות בעיניים חדשות"

מארי פרוסט

היא מגיעה מידי שבוע, כבר כמה חודשים.

במפגשים האחרונים היא כואבת וכאובה, רגשית ופיזית.

אחרי פרידה שמוטטה את כל קירות ההגנה שעמלה ובנתה במשך שנים.

מחייכת בכניסה לחדר מתיישבת במקומה ובוכה.

פרידה זה כואב,  אני לא יכולה לשרוד את התופת הזו שוב פעם.

הלב שלי נשבר, אני לא מסוגלת להרכיב אותו מחדש היא אומרת.

לשבת מול שיברון הלב שלה מכווץ ומכאיב ללב שלי, העיניים  לא מחזיקות את הכאב וזולגות ממני דמעות, העצב  ממלא את החדר ואנחנו איתו וגם אחת עם השנייה, מחייכות אחת לשנייה ומנגבות דמעות.

ממפגש למפגש היא מרזה , אוכל לא מגיע לפיה, אין לי תאבון היא אומרת, גם לאכול כואב לי.

אלו רגעים שאין מה לומר- אני מבינה את הכאב שלה, גם לי נשבר הלב כמה פעמים בחיים.

כל מה שצריך זה מישהו אחד שיאמין שאפשר, כל מה שצריך זה מישהו אחד שיאמין שאפשר,

 כל מה שצריך זה מישהו אחד שיאמין שאפשר.....

 משפט שמתנגן לי בראש כמו מנטרה כשהיא בוכה למולי.

בלי הכנה מוקדמת המשפט נפלט לי מהפה, הוא נאמר בקול, בחדר, אליה.

היא הרימה את העיניים, אלו שהספיקו להתנפח מדמעות, לקחה נשימה עמוקה ואמרה אבל אני כבר לא מאמינה, הוא היה הכל בשבילי, והוא הלך, אני מרגישה כמו עלה נידף ברוח, כמו חשופית שמטיילת על המדרכה בלי בית ובלי הגנה ומשאירה אחרי שובל, של דמעות .

והמשפט לא מניח לי, הוא ממשיך וממשיך לצד התלות, הסיפור, הכאב, הנטישה, הקושי, והפחד שנמצאים בחדר, צריך מישהו אחד שיאמין שאפשר..

אין בי את היכולת לעשות אחרת, אני לא יודעת איך להרים את עצמי מהשיברון, אני רוצה ולא רוצה. אני בעיקר לא יודעת היא אומרת.

כל חיי הייתי לבד, גידלתי את עצמי, אימא הייתה אבל לא תפקדה, אבא היה אבל עבד ימים שלמים מחוץ לבית. גדלתי לבד, בבית בו כל אחד היה עם עצמו. אחות אחת עם המחשב, אחות שנייה עם הספרים, אחי עם הטלוויזיה. ואני תוהה איך לשרוד את החיים.

מגיל צעיר מאוד הבנתי שאני חייבת לשמור על עצמי. כי אין דמות שתשמור עלי. ליוויתי את עצמי לחוג, בחושך, בגשם, בגיל 9 , אני זוכרת שפחדתי אבל  כ"כ אהבתי לרקוד בלט שהפחד לא עניין אותי, בטח שלא גרם לי להפסיד את החוג בלט.

ואז הוא בא, החלום שלי התגשם  הגבר שלי היה קשוב, ומכיל, ואמפתי, ושמר עלי, הוא בעיקר שמר עלי מהעולם.

עד שהפך להיות כל העולם שלי. לא עשיתי צעד אחד מבלי להתייעץ איתו. הרגשתי שככל שהזמן עובר אני צריכה ממנו אישור, לכל דבר, הוא לא ציפה לזה, אני  ביקשתי את האישור, כל הזמן, על כל דבר, החל מבגדים ועד לימודים, עבודה או אם לצאת עם חברות או להישאר בבית.

הרגשתי איך זה מעייף אותו, אבל הוא מעולם לא אמר דבר, המשכתי, האישור שלו נתן לי את התחושה שאני קיימת.

שאני שייכת, שיש לי בית ומקום שאני חלק ממנו.

ככל שהמילים מהדהדות בתוכי והחוויה מוטמעת בגופי, אני מרגישה איך אני הופכת נוזלית, התחושה הגופנית היא שאין חווית גוף מוגדרת, יש תחושה של אינסוף.

אינסוף עצב, אינסוף כאב. וידיעה ברורה שהגוף מסמן מה היא צריכה ואיך.

ביקשתי את רשותה לעבור לעבודת גוף, היא שמחה, היא תמיד נענית בחיוב לשיח עם הגוף שלה.

ביקשתי שנעמוד אחת מול השנייה ונביט אחת לשנייה בעיניים. היא בחרה את המרחק ואת ההעמדה של שתינו בחדר. עמדנו קרוב אבל לא מידי- במרחק של הושטת ידיים.

התבוננו, נשמנו, ביקשתי ממנה להתחבר לזיכרון ולחוויה של  הילדה שהייתה ,  זו שידעה שצריכה לדאוג לעצמה, זו שפחדה אבל החוג היה כ"כ חשוב לה ובחרה לצאת בחושך עם הפחד.

המבט הפך ממוקד, הגב התייצב, הנשימה הפכה סדירה, מידי פעם כפות הידיים אוגרפו והשתחררו.

היא דיברה על זרמים שחווה לאורך הגוף, הם היו נעימים לה, היא פירשה אותם כאות חיים.

בשבועות שלאחר מכן עבדנו על החלקים הקיימים בתוכה, אלו החזקים ואלו הפגיעים, היו מפגשים שהגיעה כך ומפגשים שהגיעה אחרת.

"לרוב, כאשר אנחנו שומעים את המילה תלות, הקונוטציה שמתלווה למילה זו היא נזקקות, חוסר אונים.

לפי פרויד, בתהליך ההתפתחותי תקין אנחנו עוברים ממצב תלותי ללא שליטה על דחף עם אגו שברירי למצב שבו יש ויסות ואנו איננו זקוקים לאחר על מנת שימלא את צרכינו , הפיזיים והרגשיים". (ויקיפדיה).

כשעלתה המילה תלות בחדר, היא כיווצה את המצח בניסיון להבין אם זה מתחבר אליה. אני לא תלותית היא אמרה, אני... אני...

הרגשתי את הכיווץ מבשיל לי בבטן התחתונה, הנשימה שלי הפכה ממהרת וקצרה, הסתכלתי עליה ושאלתי אותה- מה את?

 אני חשופית ללא בית. זה מה שאני.

ומה החשופית הזו צריכה? שאלתי

הגנה היא אמרה.

ג'ון בולבי בתאוריית ההתקשרות ציין שהתינוק הינו חסר אונים, אין לו ברירה אלא לסמוך על האחר, הוא זקוק שיספקו לו את הצורך בהזנה פיזית (אוכל שתייה), רגשית (חום, אמפטיה, הכלה) על מנת לשרוד ולהתפתח.

כאשר ילד מרגיש ביטחון מול הוריו ובנוכחות ההורים, היכולת לחוש בנוח ביחסי תלות, לקבל את העובדה שאנחנו תלויים באחר והאחר תלוי בנו חובקת בתוכה את העצמאות, הסקרנות, האומץ ואת היכולת להשיג מטרות, ובריאות נפש טובה.

העצמאות האמיתית מתפתחת דווקא מהמקומות שאנחנו לומדים להישען על בן הזוג שלנו.

ככל שההתנסויות יהיו מטיבות עם דמויות הסמכות במהלך החיים, כך היכולת שלנו להיות בעצמאות וביטחון גדלים.

מה קורה כאשר יש מערכת יחסים שאינה מגיעה ממקום של ביטחון ועצמאות?

מי שאינו גדל בבית שסיפק לו את הצרכים הנ"ל לרוב יספק אותם לעצמו בשלבי התפתחות מאוחרים יותר. ובדרכים אחרות.

לרוב תחושות של נרקסיזם יהיו נוכחים בחייהם, אני שם את עצמי לפני כולם, אני צריך שיראו אותי, אני צריך לדעת שהחברה מבינה את החשיבות שלי בעולם.

 בתוך מערכות יחסים או חיפוש זוגיות הם יחוו:

-חוסר סיפוק תמידי- תחושת בן הזוג שכל מה שהוא עושה לעולם אינו מספיק לצד השני.

- ציפיות מתוך מערכות היחסים שלא ניתנו לסיפוק.

- בחירות בני זוג שאינם מתאימים- לרוב יחוו נטישה. 

- אובססיביות.

-צורך תמידי בהודיה , הערכה, אהבה, תשומת לב.

- פחד תמידי לאבד את בן/בת הזוג.

-פחד מדחייה  ו/או נטישה מנהל את מערכות היחסים בחייהם.

-יחוו שתחושת הערך העצמי שלהם תלויה בבן/בת הזוג ומותנית בכך. .

במערכות יחסים עם האדם התלותי יתכנו שני מצבי קיצון

פחד מנטישה ופחד מעצמאות.

המפגשים חולפים , היא חזקה יותר, משקלה התייצב, חזרה לעבוד, להתאמן, לצאת, להיפגש עם חברים.

החלקים בתוכה הפכו בהירים ואסופים.

דרך ההבנה הקוגניבית והגופנית אנחנו מעבדות את החוויה ואת מערכת היחסים שחוותה, מה היה תפקידה ומה  תפקיד בן זוגה, היא רוצה לנהל מערכת יחסים שונה, שבה היא נשענת מתוך בחירה, ובן זוגה יוכל גם הוא להישען עליה.

כל מה שצריך זה מישהו אחד שיאמין שאפשר.

זה החלום/ אולב האוגה

זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.


בלוגים נוספים

לא מספיק טובה- הבלוג של רוני אריאל -עד
נכון אני רווקה, ואין לי זוגיות. אז מה? זה מבטל את כל ההצלחות שלי?
ביטחון עצמי במערכות יחסים- הבלוג של רוני אריאל -עד
כשהלב מתחיל להיפתח, להקשר, לרצות. תפישת המציאות שלנו לגבי עצמנו וגם לגבי הקשר משתנה.