צור קשר
...Loading...

פסיכותרפיה גופנית - התשובות בפנים - הבלוג של יהל ברסון

מהו טיפול? מהי פסיכותרפיה גופנית?

איך אפשר לדעת אם אני צריך טיפול?

איך אדע שזהו הטיפול המתאים עבורי?

מה משך טיפול סטנדרטי? איך אדע שהתהליך הושלם?

שאלות אלו ורבות דומות בנוגע לתחום הטיפול איתו אני עובדת, פוגשות אותי בדרכי בזמן האחרון. תחום טיפול הפסיכותרפיה הגופנית ונישות שונות בתוכו, לשמחתי הרבה, מוצאות את דרכן לעוד ועוד אוזניים סקרניות המוכנות להקשיב, ומחפשות מענה מדויק לכאבם.

במאמר הקרוב אנסה לענות על השאלות המוצעות - אולם יש בי חלקים שממהרים גם לדייק ולומר שאיני מתיימרת לדעת על כל התחום הרחב הזה,או על כל הנישות המוצעות בו, ואוכל לשתף אתכם ממקומי הפרטי והאישי בלבד.

אז לפני שאתחיל אשען רגע לאחור אקח נשימה, ואשב לי בנוח.

מציעה לכם לעשות את אותו הדבר  :)

מהו טיפול ? מהי פסיכותרפיה גופנית?

כשאני נותנת לשאלה הראשונה מקום להדהד בי, עולה בי התרגשות - כמו מים חמימים שממלאים לי את חדרי הלב ומאפשרים חום  ורוויה – חוויה של התרחבות.

עולים בי גם מיד קולות שונים, של מורים גדולים שליוו אותי בדרכי כשהייתי סטודנטית, שורות זכורות מתוך ספרות היסטורית, חבריי הקולגות ועוד.

ראשית ברצוני להניח כאן, שהפסיכותרפיה הגופנית , הינה כותרת אחת המכילה בתוכה תחומים וגישות שונות ועל כן, הניסיון להגדירה במספר מילים מועט, אינו פשוט כלל.

כשהתחלתי את דרכי כסטודנטית, ניסיתי לענות על השאלה הזאת מספר רב של פעמים, ורק לאחרונה, 7 שנים מתחילת המסלול, לאחר תהליך ארוך של הרבה שאלות, אני יכולה להתחיל לנסות ולהגדיר:

טיפול פסיכותרפיה גופנית, בחוויה שלי, הוא טיפול הוליסטי - הכוונה שהוא מתייחס לאדם כמכלול- גוף-נפש או מדויק יותר לומר "גופנפש" - וההתייחסות בטיפול היא לכל הרבדים גם יחד.

לכל היבט נפשי רגשי, יש חוויה כלשהי בגוף ולהפך, חוויות שונות בגופינו, הן הרבה פעמים, התגלמות או ביטוי של חלקים רגשיים.

לדוגמא – "לפני כל מבחן אני חווה כאבי בטן איומים".

בטיפול שכזה, הפסיכותרפיה הגופנית, תוכל להתייחס לכאבי הבטן, ולנושא המביא אותם, בדרכים שונות ומגוונות - דרך שיחה "על הכאב", או "עם הכאב", דרך מגע, דרך נשימה או תנועה, צליל או קול –

בהתאם למה שנוכח באותו הרגע, ומתאים כמובן למטופל ולמטפל.

דוגמא נוספת – "אני כל הזמן עייפה, הרופא אומר שבדיקות הדם שלי תקינות אבל אני לא מצליחה  לתפקד".

במקרה כזה נוכל גם לפנות לעייפות, דרך מגוון הכלים שציינתי קודם - בהתאם למה שנוכח - בכדי לנסות ולהתבונן בעייפות בחיי, ולהבין את מקורה. מנסיוני, השהייה עם הנושא או הכאב בגוף וההקשבה לו, מניבות הרבה פעמים תשובות מדויקות משיכולנו לחשוב ולנתח בראש - וזה אולי ההבדל המהותי שבין טיפול זה לטיפול הפסיכולוגי הקונבנציונאלי,

שבו יש הרבה מקום בעיקר לשיח המילולי, וניתוח התכנים שעולים – דרך הראש.

בטיפול פסיכולוגי נדבר על הכאב מהראש – בפסיכותרפיה הגופנית נדבר עם הכאב מהגוף.

 בקליניקה שלי אני עובדת עם הכלים השונים שציינתי (מגע, כתיבה, קול, תנועה, צליל , הקשבה פעילה ונשימה ) – בהתאם לטיפול ולמטופל, בגישה התייחסותית התמקדותית.

 בגישה זו אני מלווה את המטופל בהיכרות שלו עם החלקים השונים המתקיימים בו, בו זמנית, הכוונה לחלקים השונים שכולנו מכירים – חלקים פוחדים, חלקים כועסים, חלקים ביקורתיים או עצובים, ילדיים, בוגרים ועוד, כאשר המפגש האנושי ביני לבין המטופל, הוא הכלי המרכזי.

זהו תהליך עצמתי המאפשר התבוננות סקרנית עדינה ואמפטית על המתרחש מתחת לתחושות של הגוף,וביחד ובקצב המדויק והמתאים למטופל, אנחנו צוללים לתוך עולם קסום ומלא באוצרות, שרק מחכים שיגיעו אליהם שיגעו בהם, שינשמו איתם ושיהיו איתם לרגע.

מהניסיון שלי כמטופלת וכמטפלת - עצם השהייה המשותפת (של המטופל ושלי), הרכה, הסקרנית והאמפטית עם החלקים השונים, יכולה אולי, להניב תנועה אחרת. 

הגוף שלנו יודע לרפא את עצמו – רק צריך להקשיב לו לרגע.

איך אפשר לדעת אם אני צריך טיפול??

לשאלה "האם אני צריך טיפול?" אין תשובה אחת. התשובה אינדיבידואלית ותלויה אולי בסיבה המניעה אותי לטיפול.

 ע"פ ההגדרה – תלך לטיפול כשאתה מרגיש שאינך יכול לתפקד בתחום אחד או יותר בחייך.

 לדוגמה – "אני לא הולך לבחינת סיום התואר כי אני לא יכול לעמוד בכאבי הבטן האיומים שתוקפים אותי."

או דוגמה נוספת - "אני עייף נורא ולא הולך לעבודה כבר חודש."

כשמשהו לא עובד – הולכים לטפל.

ברמה האישית, עבורי טיפול – זו השעה הזאת בשבוע – שהיא שלי. רק שלי. זהו מרחב שנועד בשבילי להיות רגע עם כל מה שקיים בתוכי, מול וביחד עם עיניים תומכות, מחבקות וסקרניות לכל דבר שעולה בי להיות, בלי שיפוטיות. 

בחיי היום יום שלי, הקצב יכול להיות מאוד מהיר והסביבה דורשת התייחסות כל הזמן, ולא תמיד  יש לי זמן לשים לב אלי - אז השעה הזאת – זה הזמן שלי להתבוננות במצוי להתפתחות ולריפוי.

הטיפול עבורי הוא סוג של – "שלום בית" - כי הוא מאפשר לי לעשות סדר בבית הפנימי שלי, ולחלוק את הקושי שלי, עם עוד מישהו, שלא יהיה לי כבד על השכמות יותר מידי.

 וכשבפנים מסודר – אז יש מקום לנשימה לעבור ,וכל ההתנהלות שלי בחיים מגיעה מהמקום הנושם הזה והמאוורר שמאפשר רגיעה ונינוחות ושלום גם ביחסיי עם בני ביתי.

איך אדע שזהו הטיפול המתאים עבורי?

שאלה גדולה שכמעט ולא ניתן לדעת עליה את התשובה מראש. 

על כל טיפול, או גישה טיפולית או כלי טיפולי, ניתן לקרוא היום ברשת. 

אם ניקח שוב את המטופל שכואבת לו הבטן לפני מבחן, כל שיטת טיפול תגיע אליו ממקום אחר, וכל מטפל יטפל בו בדרך אחרת. 

לכן במהלך החיפושים שלך נסה לשאול את עצמך –

 " מה אני צריך בימים אלה?( שיחה? מגע? פתרון מהיר? תהליך?)

 "האם ארצה מטפל או מטפלת "? (עם מי לדעתך תרגיש הכי נוח עם הנושא שאתה מביא לטיפול).

 "האם ארצה טיפול הוליסטי?קונבנציונאלי? או אולי אימון?"

תן לשאלות להדהד בך,ותוכל לנפות הרבה מן השיטות השונות והגישות, ולחקור את אלה המתאימות עבורך, דרך מכרים ממליצים, מטפלים מומלצים וכמובן באתרים השונים ברשת.

 אחרי שחקרת ובחרת את השיטה ואת המטפל שהרגשת שהם המתאימים ללוות אותך, בתקופה זו של חייך, נותר רק לקבוע מספר פגישות ולשים לב האם שיטת הטיפול, והמטפל מדייקים את מה שביקשת לעצמך.

מה משך טיפול סטנדרטי? איך אדע שהתהליך הושלם?

אז שוב, אין תשובה אחת שתספק את כולם, כי הטיפול הוא אישי ומותאם למטופל ולנושא אותו הוא  מביא לטיפול. 

מנסיוני, לא ניתן להעריך מספר פגישות ע"פ נושא – מהסיבה שלחלקים בתוכינו, יש  את הזמן שלהם, וכשמאיצים בהם – בד"כ הם לא מוכנים להראות את עצמם.

 זה קצת כמו שתפגוש חיה פצועה ביער, נגיד במבי קטן, אם תרוץ אליו, כנראה הוא יברח ממך, אבל אם תתבונן בו מהצד ורק תשהה איתו, אולי הוא יסכים שתתקרב לאט לאט..

האם תוכל להעריך מראש כמה זמן יקח עד שתוכל להתקרב לבמבי הפצוע מבלי שהוא יברח?

ולכן זמן התהליך הוא משתנה ממטפל למטפל, ממטופל למטופל.

ועדין – זה נורא מפחיד להיכנס לתהליך שלא אדע מראש מתי הוא מסתיים –

איך אוכל לדעת שהטיפול הושלם?

אז נכון, זה באמת נורא מפחיד להיכנס לתהליך שעולה לא מעט כסף, מבלי לדעת מראש מתי הוא יסתיים - התשובה שוב תלויה במטופל ובנושא איתו הוא מגיע.

 יהיו פעמים שתוכל לאמוד את יעילות הטיפול לאחר מספר פגישות מועט,

 למשל מטופל (אותו אחד) מגיע כי חווה חרדה לפני מבחנים– ואחרי מספר מפגשים הוא מוצא את עצמו מגיע למבחן ממנו הוא נמנע כמה שנים –

 זו תנועה שמתרחשת לקראת ריפוי - ויהיה אומדן לכך שהטיפול עובד –

בעבר נענעתיהיום אני הולך.

אולם, הרבה פעמים מדובר בתהליך ארוך יותר , שלא ניתן לאמוד אותו לאחר מספר מפגשים.

 אז איך כן ניתן למדוד את יעילות הטיפול כשדרוש תהליך אטי ואולי גם ארוך? 

בראש ובראשונה לשאול את המטפל. אפשר ורצוי להביא את התחושות שיש לך כלפיי האורך של הטיפול והחששות מכך שזה עומד להיות טיפול ארוך – לעיתים השהיה המשותפת עם השאלה תאפשר תשובות מאוד מדויקות.

 בנוסף אוכל לשאול את עצמי מספר שאלות לאחר 5-6 טיפולים שיוכלו להוות עבורי מצפן שהתהליך הולך לכיוון של ריפוי עבורי : 

 איך אני מגיע לטיפול ואיך אני יוצא ממנו?

האם הטיפול מהדהד בי במהלך השבוע?

האם אני מרגיש שיש כאן מישהו בשבילי באמת?

כשהתהליך עצמו מאפשר את הריפוי, הטיפול באמת יכול להיות ארוך, והשאלות האלה, יכולות לתת מענה לחלקים שבי שצריכים תוצאות מיידיות.

 מעצמי כמטפלת, אין לי ציפייה לרפא את המטופלים שלי, למצוא להם פתרונות מהירים או לייעץ  להם כיצד לחיות את חייהם טוב יותר. 

 אני נמצאת עם מה שנוכח באותו הרגע בחדר הטיפולים ומלווה את המטופל בתהליך שלו, מתוך הבנה עמוקה שלתהליך יש את הזמן שלו.

לרוב אני מציעה למטופלים להתחיל עם 6 טיפולים ראשונים בהם נוכל ביחד לבדוק את ההתאמה בינינו , ואת ההתאמה של הטיפול לנושא ולמטופל.

 טיפול טוב, לדעתי ,אינו קשור במטפל או בידע שלו או בוותק שלו בלבד. גם לא ברצון הטוב של המטופל בלבד. אלא במרחב שבין השניים.

 למצוא מטפל, זה קצת כמו למצוא זוגיות, לא תמיד זה הולך ברגע הראשון או השני, לפעמים זאת גם דרך - אבל כשמוצאים את הזוגיות הטיפולית המתאימה,  ושוב, רק מהניסיון הפרטי שלי, מתחיל תהליך קסום של ריפוי – ייקח כמה שייקח.

מצרפת לכם באהבה מדיטציה מונחית להרגעת החרדה דרך הגוף ומציאת מרכז פנימי שקט. לצפיה לחצו כאן

בלוגים נוספים

להיות או לא להיות! (?)
אך, פתאום - בום ! טראח! מה קרה?! הבלון התפוצץ הבלון נקרע! כפי שכל בלון מגיע זמנו, אם בניפוץ או אם אזל לו האוויר, כך גם קרה גם לדיאדה היפה שלי ושל ביתי. שלושה חודשי חסד עברו וקולות החוץ היו חזקים לסינון.
ההתחלה, לפני שאני מטפלת אני קודם כל מטופלת.
תמיד אהבתי פסטיבלים, הצבעים, הבחירות המגוונות, הסדנאות, התנועה, המוזיקה, האנשים הפתוחים המזמינים ומעוררי ההשראה. הכל הקסים אותי, סחף אותי בתוך ים של מידע והשראה.
בין האמת המדעית לאמת הפנימית - הבלוג של שירלי כהן
מתי ואיך איבדנו את הקשר לאמת הפנימית?