צור קשר
...Loading...

באנו חושך לחבק - "הצל"

*

"הצל" הוא מונח שטבע קארל יונג (כפרעליו), ומשמעותו החלקים שלי שאני לא מקבלת בעצמי - הדפוסים, השיפוטיות, הכעס, הקנאה, הילדותיות, הכאב, הגזענות, התוקפנות, השנאה, צרות המוחין, הרוע, חוסר האותנטיות, הכישלון, הדיכאון, ה"חטאים", החייתיות, הגסות, הפגיעות, התלותיות, הספרציה, השונות, הטראומות והטריגרים, השיריון שלי.

כל אלה, האנושיים המעצבנים האלה - שאני ממש לא אוהבת בעצמי (וממש לא אוהבת כשאומרים עלי שאני כזו), או את איך שהם משפיעים על החיים שלי.
חלקים בי שאני מתכחשת אליהם, לא מכירה בהם או מדחיקה אותם (חסרת מודעות אליהם). חלקים שאני ממש מעדיפה להשאיר בחושך.
מוכר, הא?
הצל נולד סביב נושאים של שייכות – כדי שאהיה שייכת אני מסתירה דברים שאסור שאהיה, ומעמידה פנים שאני דברים שרצוי שאהיה. לכן הצללים מלווים הרבה מהדינמיקות ביחסי האובייקט שלנו – הם עולים במשפחות, בחברה/קהילה, ביחסי שליטה, במערכות יחסים, במיניות – מה וכמה מותר/אסור לי להיות, להרגיש ולאמור, ואיך אני מצופה להתנהג.
וככל שאין קבלה והכלה והכרה בצדדים האלה מהסביבה שלי, אני אעשה אינטרנליזציה שלהם - לא יהיו קבלה והכלה והכרה בהם בתוכי (עד הכחשה והדחקה). השייכות תנסה לגבור על האותנטיות;
אבל תמיד במחיר של קונפליקט, דיסוננס. כי הצל תמיד מנסה לצאת ולקבל מקום, למרות שאני צריכה/בוחרת להוריד אותו, להסתיר אותו, להביא משהו במקומו, לגרש את החושך. אלה חלקים מהאני שלי, והם לא הולכים לשום מקום. האני שלי תמיד שואף לאותנטיות, תמיד שואף להתגלות על כל חלקיו. בפני עצמי ובפני הסביבה. גם כשהוא ממש בחושך.
אפשר לראות את המאבק הפנימי הזה בחוסר קבלה ושיפוטיות של עצמי ושל האחר.ת (אשמה), בחוסר ערך ובטחון ואהבה עצמיות, בריצוי וקורבנות במערכות יחסים ובמיניות, בחוסר יכולת לשים גבולות, בהתרחקות ודחיה, ברצון לתקן, בדרמתיות, בכעס ותחושת "אנטי" מול העולם, בחוסר קבלה או ראיה צרה של המציאות, בחוויה של ארונות להטב"קים או א-מונוגמיים (או כל הסתרה אחרת), ב- spiritual/relationship bypassing (לנסות להיות כל הזמן "באור", או ב"אני העליון/המודע").
למאבק פנימי יש הרבה מחירים גופרגשיים, אבל זה לפוסט אחר...
אני מכירה את זה היטב על עצמי. יש בי חלקים של חושך שאני מנסה לגרש. הרבה פעמים אני מרגישה "נוראית באנושיותי", וגם מתנהגת ככה. וגם לא תמיד מודעת לזה...
אבל אני מוצאת, שככל שאני עושה עבודה לייצר מרחב פנימי בטוח לפגוש את החלקים האלה, להכיל אותם, לתת להם קול ומקום - כך אני פחות רוצה לגרש את החושך בתוכי, אלה להאיר אותו. לעשות שלום פנימי. וזה לא פשוט. קיבלתי הרבה מסרים של "אסור" בחיים שלי, בדיפולט שלי אני במוד מלחמה...

וככל שאני מחבקת את הצל שלי, מקבלת את האנושיות הייחודית שלי על כל צדדיה בלי להתנצל (בפני עצמי), זה משתקף במערכות היחסים שלי עם העולם – אני רואה יותר איפה ואיך מתאפשר לי לבוא בדרכי שלום וגם להכיל את החושך של האחר.ת, ואיפה אני לא מצליחה. אני יותר מודעת מתי יש לי מרחב חיצוני בטוח להיות אני, ומתי אני נאלצת להחזיר חלקים שלי אל החושך. אני לומדת להיות יותר מסוגלת לבחור איפה ואיך אני יכולה להיות אני על כל חלקי, בלי להתנצל. לתת בחושך שלי אור.

באתי חושך לחבק.

*

בלוגים נוספים