צור קשר
...Loading...

ילדה בגוף אישה - הבלוג של ולרי שפע

מתישהו בחודשים האחרונים הסכמתי לראות שיש בי גם ילדה קטנה, והבטחתי לה שאקשיב לה יותר. הבנתי שאני בכלל לא מכירה אותה, מי זאת הילדה הזו? מה היא אוהבת? מה משמח אותה? מה מכעיס אותה? איך היא נעה בעולם הזה? איך היא מדברת? צוחקת? בוכה?

בכלל לא הכרתי אותה, הרי תמיד הייתי הבוגרת, תמיד הייתי החזקה, המחזיקה ,המכילה. מה זה אומר בכלל "להיות ילדה"? כשאין כל כך הרבה אחריות על הכתפיים, כשיש את כל הזמן שבעולם לשחק, לחלום, להיות?

ואיך אני אמורה להתחיל להכיר ילדה שהיא כבר לא כל כך ילדה, שהיא בתוכי, לפעמים מסתתרת עמוק כל כך שאני בכלל לא יודעת שהיא שם? איך מכירים ילד פנימי? איך מסננים את כל ההתניות והשיפוטים והביקורות?

הפעם הראשונה שמצאתי קצה של חוט הייתה במדבר, מסע קסום עם הרבה חברים שמהווים בשבילי מקום בטוח, שתומכים ואוהבים אותי. בתוך כל החמימות הזו הילדה קצת פחות מפחדת לצאת החוצה, להיות נוכחת. 

על גבעת מדר, בוקר מאוחר, השמש נעימה עדיין והכל כמעט לבן מסביב. אני מרגישה כאב מתפוצץ בליבי והבטן מתכווצת ממש. אני מתגעגעת וזה כואב. אני מתגעגעת לפונצ'ו. הלוואי והיה איתי, כאן ועכשיו. כמה היה שמח להתרוצץ על הגבעה, לרוץ קדימה רחוק ואז להסתובב ולבדוק איפה אני, אולי לרגע היה מתבלבל ולא רואה טוב ואז היה מזהה אותי ורץ אליי עם זנב פרופלור. הוא כבר לא ירוץ אליי ככה. בוקס בבטן. אני עוצרת, לא יכולה להמשיך ללכת, העיניים מתמלאות דמעות ואני מתחילה לבכות. חבר אהוב בא לתמוך, מקשיב לכאבי ומחבק חזק. אני מרגישה קטנה ממש עכשיו, אולי בת שש. ילדה שכואב לה, שלא יודעת איך לשאת את הכאב. שצריכה שמשהו יעזור לה להכיל את כל הצער הזה, ילדה שמתרפקת בחיבוק ובבכי, שמותר לה להיות עצובה, שיש מי שיחזיק אותה.

מתוך הבכי והכאב יש גם קול קטן שאומר "תראי, חזרת להיות ילדה עכשיו" וחיוך קטן עולה בפנים "הנה את, מזמן לא נפגשנו".

זמן מה אחר כך, אני יושבת מול הבוס, שיחת "יחסינו לאן". אני שמה לב שאני בקושי נושמת, שהכתפיים שלי מכווצות קדימה והקול שלי רוטט. אני מנסה לומר משהו אך יוצא משפט אחר לגמרי, אני לא ברורה, לא מדויקת, כל ההכנה שעשיתי בימים האחרונים לא עזרה כלל. אני יוצאת מאוכזבת מהשיחה, בעיקר מעצמי. איך קרה שלא הצלחתי לומר את מה שבאמת רציתי? איך קרה שהתבלבלתי כל כך? שפחדתי כל כך? לקח לי זמן להבין שמי שישבה מולו היא אותה ילדה מפוחדת שרק רוצה שיראו אותה ויעריכו אותה, שמרגישה חסרת אונים, מול העולם לבד.

אולי אם הייתי לומדת להקשיב לילדה שבי הייתי יכולה לנהוג מול הבוס בצורה קצת יותר בוגרת, אולי אם הייתי רואה אותה אני היא לא הייתה צריכה לחפש משהו שישחזר את כאב חוסר הניראות וינכיח אותו שוב ושוב.

מאז אני משתדלת יותר ויותר להקשיב לילדה הפנימית שבי. גיליתי שהדרך הכי ברורה בשבילי היא להקשיב לגוף. מה הגוף שלי מספר לי עכשיו? הגוף שלי נמצא איתי תמיד וכשאני לא בטוחה מה קורה עכשיו אני שואלת אותו, לפעמים התשובה ברורה ולפעמים לא, לפעמים אני מצליחה ולפעמים אני צריכה עזרה או חיבוק.

לאט לאט אני מגלה שהיא גם ממש אוהבת לרקוד! ולצחוק! וסתם לשוטט בטבע ולהתפעל מהעצים הפרחים והפרפרים. כל יום אני מגלה משהו חדש עליה ועלי, מה עושה לה טוב ומה נחסם בתוכה עם השנים. יש לנו הרבה מה להכיר יחד והמחשבה על כך מרגשת אותי מאוד, כי ככל שאני מכירה אותה יותר אני מגלה את עצמי יותר, אני מגלה כמה שמחה יש בה ולכן גם בי.

בכל אחד מאיתנו קיימים ילד או ילדה פנימית, הילדים האלה מלאים בשמחה, סקרנו והתלהבות, אך הרבה מזה חסום, ע"י התניות חברתיות, יחסי הורים ילדים או פשוט כי ככה החיים הובילו אותנו. בעזרת הקשבה והתבוננות בגוף שלנו יש לנו היכולת ליצור קשר מודע ומחודש עם הילדים האלה ולהחזיר את השמחה והקלילות הזו לחיים.  אני מזמינה אתכם לנסות, ואם אתם מרגישים שאתם צריכים עזרה, בשיחה או חיבוק, בללמוד להקשיב לגוף מחדש אני אשמח ללוות אתכם במסע הגילוי הנפלא הזה.


ולרי שפע  
שלווה, שמחה והגשמה הן חוויות חיים שכולנו זכאים להן. הגוף שלנו הוא שער מרכזי דרכן חוויות אלו יכולות להיטמע בחיינו. 

בלוגים נוספים

יוצאת לעולם- הבלוג של ולרי שפע
אני רוצה לגעת בחלומות שלי, לרקוד את המילים שלי ולחבק את העיניים המחייכות מולי לגלות עולמות חדשים
יומן מסע 3 - ריקוד הניגודים- הבלוג של ולרי שפע
מהו יחס? איך הוא משפיע על הצדדים שיוצרים אותו? מה התקשורת שנוצרת בין הקצוות?.
יומן מסע 4- רגע של בחירה- הבלוג של ולרי שפע
טיפול מוצלח הוא כזה המאפשר לבחור. לבחור את הפרשנות לסיטואציה, לבחור את התגובה למה שמפעיל אותי כאן ועכשיו.