צור קשר
...Loading...

בלוג 1 - חיים

חיים

לפני כ 12 שנה שחזרתי מהטיול לאחר הצבא, וחשבתי מה לעשות, התלבטתי בין פסיכולוגיה לבין משפטים. באירוע משפחתי אצל אחותי עמדנו במרפסת האחים, ובעליצות אמר לי אחד מהם "מה , תדבר עם מלפפונים?". משם כמובן הלכתי ללמוד משפטים. הסבל היה די ברור מהתחלה: לא נהנתי ללמוד בכלל. הגעתי (לא תמיד), ושהגעתי לא זכור לי שממש הקשבתי, ואם כבר היה אכפת לי ממשהו זה רק להוציא ציון נורמלי במבחנים. גם ללמוד למבחנים היה סיוט לא נורמלי: תמיד נדחה לדקה ה 90, ובשעות הקטנות של הלילה. מזל שהיו לי 2 חברים שהכרתי שם....

שנה וחצי למדתי שם. אחרי שנה כבר הבנתי שזה לא בשבילי , אך עדיין נשארתי – אולי אני מוותר לעצמי, אולי אני יכול יותר, אולי אני אאכזב את המשפחה. כמובן שהכל או הרוב במוחי שלי. בשנה השניה התחילו לי מה שהסתבר לאחר מכן כהתקפי חרדה . הגוף שלי לא יכל להכיל את התסכול שלי יותר. אני זוכר אירוע ספציפי , כיתה קטנה של כ 15 איש, הלב דופק, זיעה, ואני לא יודע מה לעשות. לקום , לנשום , לדבר , להודיע למישהו . עברו בערך כמה דקות טובות של הסיוט הזה עד שיצאתי החוצה, ונרגעתי. התקשרתי לשתף ידידה : "את לא מאמינה מה קורה לי?!" . אז כאמור אחרי שנה וחצי הגעתי להורים לספר להם את הבשורה הגדולה– אני עוזב. התגובה היתה "אוקיי, תעשה את מה שטוב לך.

אז התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה, וגם רפואה סינית קסם לי, עד שהבנתי שזה לא רק לדקר אלא לימודים של 5 שנים J . הגעתי לסדנת התאמה במכללת רידמן לפסיכותרפיה גופנית. לא היה לי מושג לאן אני הולך רק שזה מסלול גם של 5 שנים, ולא מעט כסף. הסדנא היתה מאלפת. האנשים כולם היו מדהימים, וגם המורה. אני לא ממש זוכר מה היה שם, רק שבסוף נפגשנו על הספסל בחוץ בתל אביב ברחוב ירמיהו, ואמרנו נרשמים? כן.

חמש השנים באמת שהיו קסומות. השנתיים הראשונות עסקו בעיקר בהתפתחות אישית, ולאחר מכן עוד 3 שנים של הפיכה למטפל. גיליתי את עצמי. את הגוף שלי. הנפש שלי, והיום אני מגלה גם את הרוח. מאז אני מטפל. כבר כמה שנים, והיום עושה גם התמחות לעבודה עם ילדים בביוסינתזה בברושים.

אני רואה את הטיפול בתור הרפתקאה. 2 אנשים שנכנסים לתוך מרחב שלא ידוע , וממנו קורה הקסם. קורה המפגש. הקסם הזה שמשהו שרוצה להתהוות מתממש, וזה בהחלט מרגש. לראות את עצמנו ואת האחר. 

בלוגים נוספים

סרטן שד כקרש קפיצה - הבלוג של שירלי כהן
הרגע הזה שהאונקולוגית מעדכנת אותי ברצינות מהולה בציניות שמשתולל בשדיים שלי "גן חיות פראי", וכי אין מנוס, עומדים לרשותי 50% סיכויי הישרדות. הראש מסרב לקבל את האמירה הזאת כאופציה היחידה שעומדת בפניו להחלמה. פשוט מסרב. הגוף גם הוא חש חוסר נוחות וזז על הכיסא באי שקט.
לידה של חוויה אחרת - הבלוג של יהל ברסון לרום
חוויית הלידה היא אירוע מכונן בחייה של אישה – לא משנה אם הייתה זו לידה קלה שהשאירה חותם של התמודדות ועוצמה.
הגוף כמשאב - הבלוג של שירלי כהן
הגוף הוא לא רק אתר הכאב. הגוף הוא גם מרכז העונג שלנו. "כיכר העיר" איתו אנחנו יוצאות לעולם ומתקשרות דרכו.