צור קשר
...Loading...

תהליך המובחנות שלי בתוך מערכות יחסים - מי אני בתוך הקשר

אני מדברת על זה הרבה, ומתייחסת פה להקשר הזוגי בעיקר. אבל מתאים ותקף מבחינתי לכל סוג של אינטראקציה.

אלה הצרכים שלי כדי שאוכל להיות אני בתוך מרחב משותף בכל קשר (זוגי, משפחתי, קהילתי, חברתי):

אני רוצה להתנהל ביעילות לשני הצדדים, בכל סיטואציה בהתאם אליה. אני רוצה לייצר מרחב משותף מועיל, פורה ומצמיח, של win-win situations. כזה שיאפשר לשני הצדדים להיות נאמנה לעצמה.

לכן בעיני יש תפקידים ואחריויות לשני הצדדים. בשביל שהקשר יעבוד, ומתוך ההבנה שיש השפעה הדדית של הקשר וטיבו על החיים הפרטיים, הפנימיים והחיצוניים, של כל אחת בנפרד. 

זה איך שאני הייתי רוצה "לעבוד בקשר":

* בעיני יש לי אחריות ללקיחת אחריות על התנהלויות ותקשורת, וגם על העבודה העצמית שלי, כמו לשני הצדדים. לי אישית ממש חשוב, שגם אני וגם הצד השני נהיה כאלה שלוקחות אחריות - לשמירת ויצירת מרחב משותף מיטיב. 

* זה אינו תפקידי להציל אף אחת מהקשיים שלה, אבל במרחב המשותף יש לי רצון (ובעיני לכן זהו תפקידי) להיות שם בשבילה, להבין איך אני יכולה לתמוך, לנסות להכיל. ולתקשר בחמלה כשאני לא יכולה או אין לי רצון להיות שם בשבילה.

יש בי רצון (ולכן זהו תפקידי) להקל על קשיים שנוצרים בקשר, במרחב המשותף. לא "הקשיים שלך בקשר הם בעיה שלך", אלא "אלה הקשיים של שתינו (אלה הקשיים בקשר), בואי נראה מה עושות עם זה". 

* זה ממש בסדר שכועסות עלי. אבל הייתי רוצה (ולכן תפקידי) לנסות להבין למה עולה כעס אצל הצד השני - האם חציתי גבול? האם הצבתי גבול? איך עשיתי זאת, איך תקשרתי את זה, האם אני לוקחת אחריות על מה שהכעיס?
אני רוצה לפתור ריבים, לא מסתפקת ב-"זה ממש בסדר שאת כועסת עלי". הכל לגיטימי, השאלה מה עושות עם זה:

אני רוצה להבין, להכיר, לקחת אחריות ולהתנצל אם פגעתי, לנסות לשנות התנהלויות שמעלות כעס.

* זה לגמרי בסדר שאגיד "לא". זה גם רצוי בעיני (ולכן תפקידי) לתקשר למה "לא", באופן שיהיה מותאם לצד השני. ואני אישית ממש בעד לנסות למצוא דרך אמצע, להבין מה הטווח של הלא שלי. וגם - אם "לא", אז מה "כן" (גבול זה גם מה כן) - ואיך אפשר לייצר את ה"כן" בצורה בטוחה ומועילה.

אני רוצה להיות בקשר שיאפשר לי את הבטחון להגיד מה "לא" ומה "כן", להציב גבולות, לבטא צרכים ורצונות.

* תפקידי הוא לשמור על האושר שלי, אבל לא במחיר של פגיעה בצד השני. אני לא עושה "מה שבא לי" כי האושר שלי, בלי להתחשב בהשפעה של זה על הצד השני.

וגם מתוך התחשבות באושר שלה. מתוך רצון והבנה, שגם היא צריכה להיות מאושרת בקשר הזה - ששני הצדדים צריכים להיות מאושרים. ולכן תפקידי לראות איך ואם וכמה אני יכולה לתמוך גם באושר שלה.

* זו אינה אחריותי לגרום לזה שהצד השני תהיה שמחה. אבל זו אחריותי לייצר מרחב מיטיב, זו אחריותי לנסות להפחית סבל, לנסות לשנות התנהלויות אם הן מפחיתות את השמחה שלה. אני *רוצה* שהיא תהיה שמחה בקשר, תפקידי לראות איך אני עוזרת לה בזה. 

* יש לי זכות להרגיש את הרגשות שלי, לא משנה מה אחרימות מרגישות לגבי זה. אבל זה תפקידי לתקשר את הרגשות שלי בצורה מיטיבה. 

אני גם רוצה שהצד השני לא תבטל את הרגשות שלי, שהיא תכיר בהם ובזכות שלי להרגיש אותם. שהיא תראה אותם, תראה אותי. 

* מותר לי לבלות זמן לבד, וממש כן כדאי שאתקשר את זה, שאסביר אם אני יכולה, שלא איעלם. בלבד שלי אני רוצה לראות איך אני שומרת על החוט המקשר, גם כשאין תקשורת. לבד במובחנות, אבל לא בנפרדות.

* מותר לי להיות מי שאני, לחשוב ולהגיד מה שנכון לי, אבל גם לתקשר את זה איך שנכון לקשר. ותפקידי, בשביל האושר שלי, למצוא קשרים/סביבה/קהילה שמאפשרים לי כמה שיותר להיות מי שאני. 

* אני לא רק מספיק טובה - אני מדהימה, מהממת, פאקינג מלכה. 
ואני גם לא יותר מדי (too much) - מותר לי וזו זכותי המולדת להיות הכי הרבה שיש לי, לקבל הכי הרבה מהכל, לתת מקום למה שחי בי. זו זכותי המולדת להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי. 
ואני גם מבינה, שיש אנשימות/קהילות שעבורןם אני אהיה too much. וזה ממש בסדר. תפקידי, בשביל האושר שלי, להרחיק את עצמי מקשרים או קהילות שלא תומכים בזה - ולמצוא את המרחבים והקשרים שבהם אני מדהימה ומהממת על כל-כולי, בלי להתנצל. 

Unapologetically be the fucking amazing, awesome, powerful and free person that I am.

*

בלוגים נוספים