צור קשר
...Loading...

"אני חושב משמע אני קיים" ?!

בכיתה א' התנוסס שלט גדול מעל הלוח עם המשפט המפורסם של דקארט. בכל בוקר תפקידו היה לעזור לנו לקבל מוטיבציה לפתח עוד ועוד את יכולת החשיבה שלנו, את דעותינו האישיות, את הזיכרון והידע הכללי, כדי להגביר את קיומנו בעולם.

היום אני יודעת משהו אחר: החשיבות הגדולה (מדי) שניתנה לקוגניציה שלנו, באופן פרדוקסלי היא זו שמהווה את המחסום הגדול ביותר לחוויית הקיימות

כל כך התרגלנו להשתמש באופן מוגבר בחשיבה ובידע, שלעתים לא נותר עוד מקום לתחושות שמתרחשות כאן ועכשיו. אנחנו מורגלים להבין או לנסות להבין כל מה שקורה, לתפוס את החוויות המשמעותיות בזיכרון על מנת שיישארו שלנו, כאילו שאם לא "נצלם" אותן הן לא יהיו אמיתיות... 
הרבה פעמים אנחנו פוגשים בפחד גדול, לחלקנו בלתי נסבל אפילו, כשדברים לא מובנים וברורים. כשבעצם, הפחד הגדול מכולם הוא פשוט להרגיש את מה שקיים בתוכנו עכשיו.

מה יקרה אם נסכים ללכת יחד עם הפחד ופשוט נפגוש את מה שיש? אם לכמה רגעים ניתן לחשיבה טיפה לנוח, ונראה מה קורה בזמן שאנחנו חשים נושמים ומרגישים? האם נסכים לסמוך על הגופנפש שלנו שיחזיק את הקיימות באותם רגעים?

איך עושים את זה? ולמה בכלל?! 
במפגש הטיפולי ניתנת לנו האפשרות להתאמן על חזרה לבסיס הינקותי – לנשימה, לחוויה החושית, לתנועה הגופנית, לנוכחות הפיזית שלנו. זה לא יכול להתאפשר ברגע אחד, כי ההרגלים חזקים. בהתחלה זה יכול להיות מאוד מאתגר וגם "לא מובן" או מיותר, אבל אם נתאמן במקום בטוח זה ייעשה יותר ויותר אפשרי. המטרה אינה "לנתק" את הראש – היכולות הקוגניטיביות חיוניות ונחוצות לקיומנו - אלא להחזיר יותר משקל מהראש אל הגוף, ובאופן הדרגתי ליצור יותר איזון בין החלקים שבנו.

מה נקבל מזה? כשאנחנו מסכימים לפגוש את התחושות, הרגשות והמחשבות שקיימים בנו בו זמנית, אנחנו עשויים להתמלא בתחושת חיבור גדולה. גם אם נפגוש בחלקים לא נעימים, כל מפגש כנה יש לו פוטנציאל עצום למלא אותנו באנרגיות חיוניות. למשל תחושה של הרמוניה שפתאום נוצרה בין החלקים שבי, איזה קצב שהסתנכרן לו בתוכי. זה יכול להיות מרגיע או דווקא ממריץ, להרחיב את הנשימה, לחזק ביטחון, להקל ולשפר יציבה, להגביר תחושת חיות וחיוניות, ועוד...

לקריאה נוספת: נועם מוסקל – פסיכותרפיה גופנית

בלוגים נוספים

את לא צריכה לעשות כלום.. רק להיות
היא שוכבת על גבה, ראשה מונח על כפות ידיי. הנושא עליו אנחנו מתמקדות היום הוא עומס יתר וכאבי ראש. אני מזמינה אותה לבדוק בכנות עד כמה מתאפשר לה, ברגע זה, להרפות ולאפשר לראשה לנוח על ידיי.