צור קשר
...Loading...

לעשות שלום בין הילד הפנימי לילדה הפנימית

**טריגר טראומה מינית בילדות**

הזהות המגדרית שלי היתה שונה כבר מהילדות - הייתי ילד. ממש. בחוויה הפנימית ובנראות החיצונית הייתי בן.

התאהבתי בורד מלכה בגיל 4 בערך, ביקשתי ממנה לפנות אלי בלשון זכר ולקרוא לי "אורי". שיחקתי עם הבנים תמיד, יחד משכנו לבנות בצמות והרמנו להן את החצאיות, וכמוהם גם אני שיחקתי איתן רופא(ה) וחולה.

בין הגילאים 5-9 בערך (הזיכרון הקוגנטיבי של זה מודחק) חוויתי פגיעה מינית מתמשכת - כמה ילדים מהחבורה שלנו "שיכנעו" כמה מאיתנו הילדות לעשות איתם משחקים מיניים בסוד. זה קרה כמה פעמים, וזה כלל שליטה מנטלית, גופרגשית, והיו חדירות (הגוף שלי זוכר היטב).

היום אני מבינה, שגם הילד חווה פגיעה שם, ושהיא שונה מהפגיעה של הילדה:

דבר ראשון, המשחקים המיניים היו מבחינתו סימן לכך, שהבנים שהוא משחק איתם רואים אותו כבת, כבעל גוף של בת. אז הבנתי שאני שונה, שאני לא באמת כמו הילדים, שאני לא שייכת אליהם - שאני ילד בגוף של ילדה.
דבר שני, ברור לי עכשיו למה להיות "אישה" במשך שנים רבות נתפס אצלי כחולשה. הוא, הילד, הרי היה ילד חזק - טיפס איתם על עצים ועקף את כולם בריצה. זאת הילדה שהיתה חלשה, זאת היא שנתנה לתת להם לפגוע בה, זה הגוף שלה שנפגע.
יותר מאוחר, בגדילה שלי בתוך תרבות האונס, הפירוש שלי היה "להיות אישה ומיניות נשית זה חלש, להיות גבר ומיניות זכרית זו עוצמה").
אז אולי הילד שנא את הילדה על מה שעוללו לו, להםן...

הבנתי שמלבד הפגיעה בגוף, היה שם ילד מאוד מבולבל. זה בילבל אותו זהותית, מגדרית-מינית: גם מול הילדים ("אבל אני כמוהם - איך הם יכולים להתייחס ככה לגוף שלי, כאילו אני בת?"), וגם מול הילדה עצמה ("בגללה פוגעים בי, ובגללה לא מתייחסים אלי כילד").

היום אני מדברת עם הילד הזה הפגוע שבי, נותנת לו קול ומקום. מכילה אותו, מקשיבה לפגיעה שלו, אוהבת אותו שם. וגם חוזרת לילדה הפגועה שבי. מחבקת את שניהם. מכירה בזה ששניהם היו שם, חוו פגיעה שהיא שונה במקצת. עושה שלום ביניהןם, נותנת להם.ן הזדמנות לחבק אחד את השניה.

זה מאפשר לי, כמבוגר.ת -

לעשות שלום עם הקווירנס שלי ולמצוא בו עוצמות - מרחב גדול, איתן ומנצנץ יותר של אמצע, בלי השוואה קורבנית של מה זה להיות "אישה" או "גבר" - למצוא פשוט עוצמה;

לעשות שלום מול גברים כלסבית ולחקור בבטחה את המיניות שלי מולם (חקרתי, עדיין לסבית);

ולעשות שלום גם מול הנשיות שבי והמיניות הנשית שלי, ומול "השבט הנשי". לגלות ולפגוש את העוצמה הנשית שלי.

כשאני כותבת או מספרת את הסיפור הזה, אני ממש יכולה להרגיש את הכיווץ בתוך החוויה שלי של הסיפור, אבל היום יש שם כל-כך הרבה התרחבות. והכיווץ הרבה פחות מכווץ עם השנים. אני מוצאת מנוחה בתוכו.

רבדים נוספים של ריפוי.

*

בלוגים נוספים