צור קשר עם אורית
...Loading...

אורית קלפיש כהן

התמחות: דיכאון, חרדה, טראומה, הדרכה

פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה.
מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP.
בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. 
B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה.

מלמדת במכללת רידמן 15 שנה: הכשרה של פסיכותרפיסטים גופניים, טיפול בטראומה, קורס מגע לטיפול בטראומה, הדרכה וליווי סטאז' פסיכיאטרי ואוכלוסיות מיוחדות.
יוזמת ומנחה קורסים לטיפול בטראומה בהיבט הפסיכו פיזי הכולל מפגש עם הטראומה דרך חיבור למשאבים ( בבט רוטשילד ), כלים להורדת העוררות כמו גם יצירת דיאלוג תוך אישי ובין אישי בהקשבה להדהוד הגופני ובניית אמון בחיים ועם המטפל בפרט. (קורסים פרטיים-תל- אביב), מנחה במכללת כרכור לפסיכותרפיה גופנית. הדרכה ממוקדת טראומה.

יוזמת ומנחה קורס סופרווייזרים לפסיכותרפיסטים גופניים , מטפלים באומנויות, פסיכולוגים ועו"סים.  במכון מעגלים הפסיכולוגי דרך פסיכודרמה, דמיון מודרך והעמדה משפחתית תוך הקשבה ליחסים המקבילים.
מקיימת סדנאות "העצמי הגבוה ככלי טיפולי " בשיתוף עם הודיה מדר .
מאמינה בדיאלוג פנימי (הקורס בקרוב ), באפקט המראות ובתקשורת עם כל הסובב כהזדמנות ללמידה והתבוננות . 
מטפלת 25 שנה בעבודת גוף , 15 שנה בפסיכותרפיה גופנית ו10 שנים כמדריכה.
מתרגלת יוגה ומדיטציה 25 שנה ומאמינה בחיבור לטבע כמרפא.

קליניקה בתל אביב

להרשמה לקורס סופרוויזורים בגישה התיחסותית - נובמבר2018-2017 - לחצו כאן

וידאו

יש לך עוד כוח- אורית קלפיש וקאי איציקסון
תאריך: 27/3/2017 10:59:00

תקציר-

מה לא נאמר עדיין על טיפול בטראומה הלוקח בחשבון את הגוף בטיפול? שנכון  להשתמש בעוגנים הגופניים והאישיים של המטופל? או  בשפה של הפסיכותרפיה הגופנית: גראודינג סנטרינג ופייסינג כבוני עצמי וקשר. שנכון להיעזר במנגנון הטבעי של מערכת העצבים שהשתבשה על מנת להחזיר את המערכת הפיזית ורגשית ממקום של עוררות ייתר או כפאון לרגולציה נושמת? שהקתרזיס הנו חשוב אך אינו עומד תחת למידת הוויסות העצמי? או שהעיבוד הוורבאלי והסימבולי של החוויה תופסים מקום לא פחות חשוב בתהליך ההחלמה...וכן כי ככמיהה של המטופל לקשר מזין ותומך, מאפשרת  הצצה למצבי הסכנה בזמן השחזור  המתגלה ככל שמעמיק הטיפול, כך שבסופו של דבר הקשר הטיפולי יכול להוות מנוף לריפוי על כל היבטיו. במאמר זה נסקור מספר טכניקות טיפוליות לטיפול בטראומה ואת מאפייניה בחדר הטיפולים כך שנוכל להתאימם למטופל ולשלב בו נמצא בטיפול.

טראומה הנה אירוע כמעט בלתי נמנע בחיינו ובחייו כל של כל אדם , עם זה באבוד יקרים לו , מלחמות ו /או הטרדות כילדים במסגרות הלימוד או על יד מבוגרים שכפו עליהם את רצונם בצורות שונות.

דר' וואן דר קולק עקב בעבודתו עם קורבנות טראומה ומסביר איך חוויות אלו עצבו מחדש את הגוף ואת המוח. חוויות אלו ותוצאותיהן מעצבים את יכולתנו ליצור קשרים משמעותיים ואינטימיים, לתת אמון, להנות ולשלוט בעצמנו . מצבים של פגיעה כה מאסיבית במערכות השונות דורשת התייחסות ברמות שונות.

מחקרי ה- NEUROPLASTICITY  החדשים מבססים היום באופן מחקרי את מה שמטופלינו למדו אותנו " הגוף לא שוכח ", ולכן הטיפול חייב לקבל היום צורות אינטגרטיביות אחרות המאפשרות גם לאזורים ללא מילים לקבל התייחסות על מנת להגיע לעיבוד החוויות הטראומטיות.

כל קורבן של טראומה כמהה להמשיך הלאה בחייו , לצאת ממעגל השחזורים והחוויות החוזרות בהן הוא לכוד . והאופציות של טיפולים המשולבים  מאפשר לחוויות המשוחזרות לקבל הקלה והרגעה בכל מערכות הגוף המעורבות .

לאחר שנים רבות מניסיוננו בעבודה עם מטופלים הסובלים מטראומות שונות הן ברמה  של טראומה היומיומית ועד לטראומות התפתחותיות קשות המביאות לפגיעה בצמיחה האישיותית והחתמה של תפיסת עולם, האמון והיכולת ליצור אינטימיות, נוכחנו לדעת כי העבודה עם הגוף בטיפול הינה מקור לכוח, תקווה והחלמה אצל מטופלים רבים כמו גם בשדה הטיפולי.

יחד עם זאת לא תמיד פשוט החיבור לגוף אשר חווית הטראומה וכל מקרה ומקרה שונה מפאת הנסיבות כעוצמתו, משך האירוע, גיל הפגיעה, יחד עם תגובת הסביבה למקרה וכמובן המשאבים אתם מגיע אדם לעולם הינם   פרמטרים חשובים אשר משפיעים את תפיסת עצמי ותפיסת העולם של הנפגע ( 2015,  (Lev- Wesel. (המשפט הזה הוא לא ברור )

הגישות הטיפוליות השונות מאפשרות להתאים למטופל את הדרך טיפולית הנכונה לו בהתאם לשלב בו נמצא ביחס לאירוע, לנטייתו הטבעית, ליכולות להתמודד  עם קרבה ומרחק  בקשר ולסימבוליזציה, הינן כיום מגוונות .  אז מה  נכון ועובד?...בסדנא הנוכחית נציעה היכרות  ושיתוף  עם מספר טכניקות המוכרות יותר ופחות תוך הדגשה על התאמת הטיפול למטופל, למקום בו נמצא מול הטראומה ולקשר הטיפולי, ליד העשרה של ארגז הכלים הטיפולי ואת נקודות המבט בתחום מורכב ומרתק זה.

 Somatic Experience   או בקיצור   S.E- שיטתו של פיטר לווין אשר עברה לא מעט שינויים מהגותו הראשונה. הוא הבין כי בדומה לחיות מנגנוני הטראומה אצל האדם מבוססים על שלושת הF: התמודדות שיש עמה מלחמה עם התוקף במידת האפשר או בריחה ממנו וכפאון של המערכת במידה והדבר אינו מתאפשר. הוא הבין גם כי בשונה מן החיות היכולת האנושית להתנער מהאירוע, מסיבות תרבותיות ונסיבות חיים שונות אינה אפשרית במקרים רבים . מסיבה זו מערכת העצבים ממשיכה לרוב לפרש את האירוע שעבר כקיים ונוכח  במציאותו והאדם מתנהל באופן הישרדותי כאילו הוא עדיין שם. בטיפול לפי גישה זו נעזור למטופל לנוע בין מערכת העצבים הסימפטית הנדרכת לפעולה לבין מערכת העצבים הפרא סימפתטית המאפשרת רגיעה על מנת להשיב את הרגולציה הפיזית והרגשית כל כנה (רוס, 2008). גישה זו מתקיימת לרוב ללא מגע כאשר הגוף נוכח דרך התבוננות בו. המטפל כאן הינו בעיקר מתווך ומנחה עבור המטופל בחדר.

DBT- גישה טיפולית זו  המדגישה את היביטי הדיאלקטיים של המציאות , ואשר פותחה בשלהי שנות ה90 , נחשב לטיפול המועדף להפרעות בויסות רגשי ולהפרעות האישיות בפרט. טיפול המדגיש הצורך בהקניית כלים ומויומוינות חסרות על מנת לסייע לסובלים לחיות חיים ששווה לחיות אותם, ולשפר היכולות הבינאישיות והנהול של מצבי מצוקה.  כידוע במקרים של טראומש התפתחותית , שהינה בעיקרה התייחסותית השינויים בפרצפציה של עצמנו ושל העולם מביאים למצבים של עוררות וחוסר יכולת לוויסות רגשית אפקטיבית הפוגעת ביכולת לחיות חיים נוכחים וליצירת קשרים משמעויים מתאימים . השיטה מאפשרת יצירת קשר טיפולי מעמיק ומלווה שבאמצעותו המטופלת מקבלת סיוע מחד בתקוף את המצבים הרגשיים ומאידך מאפשר שינוי. הטיפול גם אם בבסיסו הינו קוגניטיבי מדגיש את הראייה הדיאלקטית של העולם , ראייה רחווה המאפשרת אינטגרציה משמעותית עם עקרנות דינאמיים וגופניים , על ידי עבודה עם פוקוס על הנוכחות ברגע ושמיעה קשובה למצבי העצמי השונים.

כמטפלות דינאמיות והתייחוסתיות אנו מאמינות בקשר הטיפולי כמשאב לטיפול משמעותי ומוצלח, אשר ידוע כגורם המשמעותי עבור המטופל: מי עומד מולו, מה מערכת ההעברות שנוצרת, עד כמה המטפל מוכן להיות שותף להדהוד הגופני שנוצר. בפסיכותרפיה גופנית כפי שאנו יודעים קיימים זרמים וגישות רבות ושונות במהותן בעמדה הטיפולית. גם כאן הטיפול יכול להיות מותאם למטופל ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. למעשה המטופל הפוסט טראומטי זקוק בדרך כלל לעוגנים שונים על מנת להצליח לתפקד ולהילחם בזיכרונות פולשניים, דפוסי התקשרות ורגשות קשים להשתלט על חייו.

כאן אנו מחפשים ביחד עם המטופל את העוגנים בגוף כקרקוע המאפשר חווית בטחון ויציבות גופנית. אנו מבקשים למצוא את הסנטר שהמטופל חווה בתוכו כבית לחזור אליו הנשען על עמוד השדרה ומרכזי עצמי ושקט בגוף וכיצד משאבים רגשיים, חברתיים ורוחניים באים לידי ביטוי ברמה הפיזית כעוגן לחזור אליו. תמיד נוכל לבחור עד כמה הגוף מעורב בטיפול כבדיקת הקרבה והמרחק מן המטופל עם וללא מגע תוך התבוננות משותפת בתוגות הגופניות והרגשיות.

 אלא שכידוע הדברים לא תמיד פשוטים ולבקש מנפגעת תקיפה מינית בילדות לחזור להרגיש את הסנטר יכולה להיות בקשה נפיצה ועלולה להשליך על הקשר הטיפולי ועל חווית העצמי בכלל. אנו נמצאים עבור המטופל אך גם משחזרים אתו לא פעם את שחששנו ממנו יותר מכל, שחזור הטראומה במקום שהיה אמור להיות בטוח ביותר עבורה, הופך בן רגע לזירת קרב אשר עלולה להפעיל את שני הצדדים. במקום זה אנו מנסים לבסס חזרה גבולות גופניים ואישיים בטיפול. גבולות אלו יכולים להחוות כחוויה גופנית מעצימה ומחזקת, וגם לעיתים כהרחקה או התכנסות. ניתן לבחור להישאר עם המטופל ברמות הגופניות או לבחור להשתמש בכלים נוספים. בבט רוטשילד, Rothschild, 2003)) אשר תרמה רבות לטיפול בPTSD בפסיכותרפיה גופנית משלבת אופציות טיפוליות מגוונות המחזקות את "מקום הבטוח" של המטופל בתוכו ובחדר הטיפול.  לכדי אני מאמין אחד- "לשים את הברקסים". לטענתה יכולת זיהוי העוררות, ביסוס המקום הבטוח והיכולת להחזיר את עצמינו אליו, היא היא המפתח לריפוי.

תרפיה בתנועה- המקום של הגוף בטיפול בתרפיה בתנועה מאפשר מנעד של ריקוד המשותף כשמדובר בטיפול בטראומה. יונה שחר לוי כותבת על הזיכרון הקינסטטי האגור בגוף- "תלכידי זיכרון" המשמרים בתוכם דפוסים סנסוריים, דחפים ורגשיים הנוגעים בעיצוב יחסי האובייקט המופנמים של האדם. היא רואה את התנועה, ביחד ואל מול המטפל ככלי רב עוצמה לשוב ולהתחבר למוקמות ראשוניים שנפגעו ולאפשרות לבסס דפוס התקשרות חדש ( שחר לוי, 1994). גם בטיפול בתנועה ישנן גישות שונות ופרדיגמות טיפוליות לטיפול בטראומה חלקן חוזרות אל העבר, חלקן שמות דגש על המשאבים והחיבור אל ההווה או יותר על העיבוד תוך או בין אישי ועל הקשר עם המטפל. אהובה עלי במיוחד גישתו של פראנק אשר מצליח לשלב עוגנים ואמון בטיפול, ביחד עם קתרזיס תוך עיבוד הטראומה לקראת מקום חדש בגישת שש השלבים שביסס בטיפול אותם נציג בסדנה (Frank, 1997).

תרפיה באומנות- כלי השלכתי רב עצמה. היא מאפשרת את היצירה והחוויה ביחד עם ההתבוננות והריחוק האסתטי ממנה, דבר המשמעותי כל כך עבור מטופלי הטראומה. הטראומה ניתנת לתיחום על גבולות הדף והמרחב בהם כל פעולה אקספרסיבית של ביטוי רגשי מותרת. המטפל והמטופל יכולים להתבונן אז יחד על החוויה ולצמצם את חווית הזרות והדיסוציאציה של המטופל באופן סימבולי יותר המפחית את החרדה בייחוד במקרים בהם מידת העוררות והחרדה גבוהות. ניתן בייתר קלות לנוע בין הזמנים שלפני, תוך כדי ואחרי הטראומה. תרגיל מעניין הינו חלוקת הדף לשלושה חלקים ובו מצייר המטופל כל אחד מזמנים אלו עבורו. המטופל יכול להתייחס ויזואלית, רגשית ותחושתית לאירוע, לדלות את המשאבים והביטחון שקדמו לטראומה מחד, לבסס את תחושת ההצלה שקיימת לאחריה ובכך להחזיר תחושת רצף לחיים שנקטעו.

לנו כמטפלים חשוב להכיר את הפנים השונות של הגשות הללו לטיפול בטראומה, כך שנוכל להתכוונן עבור המטופלים שלנו למי ובאיזה שלב מתאים כלי כזה או אחר. כדאי להתנסות בעצמינו כמטפלים באפשרויות השונות ולראות מה עוזר לנו והיכן אנו נמצאים במנעד דפוסי ההתמודדות במשבר. ההנחה היא  שאם ניטיב להבין את דפוס "ברירת המחדל"  שלנו כמטפלים הנמצאים בעין הסערה של טראומה ביחד עם המטופל, נדע טוב יותר להכיל ולהחזיק מרחב ריפוי מורכב זה ולשמור עד הדיאדה הטיפולית למרות המהמורות שבדרך.

ביבליוגרפיה-

רוס, ג. (2008) מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה. טבעון: דפוס אופט כרמל.

שחר לוי, י.(1994 ) תלכידי זכרון ראשוניים: המוטוריות כקוד של הצפנה והחיאה של זיכרונות קדם קוגניטיביים. 'שיחות' כרך ח' חוב' מס' 3 יוני.

Frank, Z. (1997). Dance and Expressive Movement Therapy: An Effective Treatment for a Sexually Abused Man. American Journal of Dance Therapy 19(1), 45-61

Lev- Wesel, R. (2015) Childhood Sexual Abuse: From Conceptualization to Treatment

Rappaport, L. (2010). Focusing-Oriented Art Therapy: Working with Trauma. Person-Centered & Experiential Psychotherapies, 9(2), 128-142.

Rothschild, B. (2003) The body remembers. Northon & Company, New York

Talwar, S.(2007) Accessing traumatic memory through art making:  An art therapy trauma protocol (ATTP). The Arts in Psychotherapy, 34(1), 22-35

 Swenson, C- DBT principles in action acceptance,´change and dualectics – The Guilford Press  

.

הדרכה יקרה שלי - אורית קלפיש כהן
תאריך: 27/5/2017 18:56:00

רוצה לשתף אתכם היום דווקא בחוויה שלי כמודרכת. ממרום 17 שנותיי כפסיכותרפיסטית גופנית, וכעת גם תרפיסטית בתנועה, מעטים הזמנים בהם טיפלתי ללא הדרכה. היו רגעים שחשבתי שאני לא צריכה ואז טיפלתי " לבד"  עד ש... המטופל הבא הפגיש אותי עם נקודה עיוורת שלי, רגש קשה ששוחזר מול הטופל והסתיים בטריקת דלת, סתם חוויה של תקיעות או חוסר הבנה הריצו אותי חזרה לכיסא המודרכת.

לא מזמן חזרתי שוב לסבב כזה עם מדריכה רגישה במיוחד, עם הדהוד גופני מרשים אשר יכלה לקלוט ניואנסים של מצבי הרגשי והתחושתי אל מול המטופל. החוויה הייתה עמוקה כל כך ונגעה בנימי נפשי עד כדי שהמדריכה, אשר עובדת אף היא עם כלים גופניים הזמינה אותי "לשכב על המזרן" על מנת לחקור את המפגש עם הנקודה.

במקום כזה מודרכים, מטופלים, לא מזהים ממש את הגבול בעיני בין תפקידים, את הגיל וה"מקום" של הסשן. הכוונה אינה לכך שאובדת האוריינטציה אלא שחלקים רגרסיביים מוזמנים אז להדרכה, חלקים שלא בדיוק יודעים שעוד מעט ההדרכה מסתיימת וצריך לחזור לכיסא המטפל.

לא כל מדריך יודע לנוע על התווך העדין שבין החזקת התוכן הטיפולי שמביא המודרך, התהליך שהם עוברים בקליניקה, ההכוונה הנכונה חזרה לתהליך הטיפולי מבלי לפסוע ברגל גסה לתוך טיפול לא לא, לבין  עולמו הרגשי של המטפל,  עם ההיסטוריה והשחזורים שלו, עם הקשר הייחודי שנרקם עם המדריך שגם הוא, איך לא, מביא עמו מערכת שלמה של העברות וציפיות הדדיות.

תמר קרון בספרה המרתק " הדרכה בפסיכותרפיה סוקרת את קשת האפשרויות הקיימות בהדרכה והמוקדים השונים של תוכן, תהליך, מטפל או מטופל ובגישה התייחסותית יותר, במפגש הבלתי אמצעי בניהם ( קרון, 1994).

כאשר קמתי מן המזרן אותו הציעה לי המדריכה, לאחר תהליך בן חצי שעה בו ביקרתי בעולם לא פשוט, ללא שם ומקום, והתיישבתי מול המדריכה, הבנתי כי איני עוד מודרכת כרגע. גם תגובת המדריכה בלבלה אותי. היא הציעה כי נבחן מקום זה בתקופה הקרובה, אבל אז לאחר שני מפגשים הכובע של המדריכה הכריע ונאלצנו לעזוב את נבכי נשמתי לטובת המטופלים. מעבר אשר ללא ספק עורר הרבה כאב.

הרגע הזה בו אני נאלצת לעבור בין העולמות כמטפלת, מדריכה, מודרכת ושוב ומטפלת הנו קסום אך גם מורכב. לפני שנים אחדות פתחתי בעזרת כלים שלמדתי ממורי ואינטגרציה שערכתי בתוכי  את השימוש בעולם הדימויים ככלי להבנת האובייקטים המופנמים בחדר הטיפולים. משולש ההעברות מדריך- מודרך- מטופל והיחסים המקבילים הנוצרים בין 3 המקומות הנו בעיניי, בדומה לאליסה בארץ הפלאות (צור, 1994)  מסע מחדש בין העבר והווה, עולמות פנימיים של המטופל, המדריך והמודרך וכמובן כל התוכן הרגשי המתרחש בניהם ( קלפיש, 2010).

כמטפלת גופנית התייחסותית אני מגלה כי השימוש בעולם הדימויים ביחד עם הדהודם הגופני נו כלי רב עצמה אשר מצד אחד מאפשר את החופש שבגלישה על כנפי הדמיון, מפגש אוטנטי ועמוק עם חווית הטיפול וההדרכה ומצד שני את היכולת לבחון את הדמיות השונות בחדר ומערך היחסים בניהם ומה שיש לתת המודע שלנו להגיד עליהם במרחב מוגן של החוויה, דווקא בגלל ההסכמה להיות בחדר בנוכחות גופנית ורגשית, בקשר עם המטופל והמודרך שלי  ומתוך מודעות למורכבות קשר זה (חדד ורולף, 2011).

לקראת קורס הסופרווייזרים הממשמש ובא אני שמחה לבשר על תכנית עשירה שנרקמת ממגוון מורים בכירים ושיטות עבודה שונות. הדרכה עם דימויים כמראה ליחסים המופנמים הנה אחת מהם, אשר רבים מתלמידי הקורסים הקודמים בחרו לאמץ. הקורס כולל עבודה קבוצתית ואישית המלווה על ידי המדריכים והתנסות כמדריכים בשטח מאמצע הקורס, אשר מהווה כר פורה לפרקטיקה עתידית כמדריכים. הקורס יתקיים במתחם הקסום קיסריה החל מנובמבר. פרטים תכנית וכל הצוות מפורטת בהקדם...

האינדיקציה הטובה ביותר שלי לשני מחזורים מוצלחים של קורס הסופרוייזרים ממוקד הגוף בגישה ההתייחסותית הנה המפגשים, גם לאורך מספר שנים של מפגשי עמיתים שמהבוגרים מקיימים לאחר הקורס.

יכולה להגיד באופן אישי כמנהלת ומדריכה בקורס שמה ששומר עלי חיה ומהדהדת ברמת הגוף והנפש, ומרחיב את יכולתי להיות שם עבור המודרכים, המטופלים ותלמידי הנה המוכנות שלי לפוסע כל פעם מחדש לאזורים לא מוכרים, בהם אני עוברת דרך זמנים שונים בהיסטוריה החיים שלי, של המודרכים שלי ושל המטופלים שלנו, מסע זה נמצא נוכח בחדר גם אם זה לא תמיד קל- עדיין מרגש ומפעים.

בבליוגרפיה-

חדד ורולף בן שחר (2011) את מה שלקחתנו הביתה. פסיכולוגיה עברית ttp://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2619

צור, ע. (1994). שילוב דמיון מודרך ומטאפורות בתהליך ההדרכה: "האם צד שמאל יודע מה צד ימין רוצה?". בתוך ת. קרון וח. ירושלמי (עורכים), הדרכה בפסיכותרפיה (עמ' 206-228). ירושלים: הוצאת מאגנס.

קלפיש, כ. א. (2010) הענן והקופסה - הנכחה גופנית משולשת,הדהוד גופני באמצעות שימוש בדימויים בהדרכה בפסיכותרפיה גופנית-התייחסותית בטיפול בפוסט טראומה, אתר פסיכולוגיה עברית.

קרון, ת. (1994). תלת שיח: בממד הדיאלוגי ביחסי מטופל-מטפל-מדריך. בתוך ת. קרון וחנוך ירושלמי (עורכים), הדרכה בפסיכותרפיה (עמ' 183-195). ירושלים: הוצאת מאגנס.

לקריאה נוספת

Klapisch-Cohen, O., & Bartuv, Y. (2016). Meeting in the ring. Strength versus weakness, balance of power and control: Supervision in body psychotherapy. Arts and Social Science Journal, 7: 182. doi:10.4172/2151-6200.1000182

אורית קלפיש - פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה. מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP. בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה.

למעבר לכרטיס האישי של אורית, לחצו כאן

מטפלים נוספים

מירי גדיש
הנני פסיכותרפיסטית ומטפלת בתנועה בגישה פסיכודינמית, מטפלת דיאדית ומדריכה רשומה. בשרות הציבורי רכזת צוות טיפולי רב מקצועי בגן תקשורת ומדריכה. מנוסה בטיפול בילדים על הספקטרום האוטיסטי, בקשיי וויסות והתנהגות ובעבודה עם הורים. מקיימת קליניקה פרטית ביישוב סלעית בשרון וברמת השרון, עובדת עם ילדים נוער ומבוגרים בתחומים שונים של מצוקות הנפש וביטוייה הגופניים: חרדה, הפרעות אכילה, פסיכוסומטיה, קשיי קשר ותקשורת, טיפול דיאדי (הורה-ילד).
נריה  גולד שילד
מטפלת בפסיכותרפיה גופנית התייחסותית בשילוב טיפול CBT מבוסס מיינדפולנס. מקבלת בקליניקה בתל אביב