צור קשר עם אורית
...Loading...

אורית קלפיש כהן

פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה.
מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP.
בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. 
B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה.

מלמדת במכללת רידמן 15 שנה: הכשרה של פסיכותרפיסטים גופניים, טיפול בטראומה, קורס מגע לטיפול בטראומה, הדרכה וליווי סטאז' פסיכיאטרי ואוכלוסיות מיוחדות.
יוזמת ומנחה קורסים לטיפול בטראומה בהיבט הפסיכו פיזי הכולל מפגש עם הטראומה דרך חיבור למשאבים ( בבט רוטשילד ), כלים להורדת העוררות כמו גם יצירת דיאלוג תוך אישי ובין אישי בהקשבה להדהוד הגופני ובניית אמון בחיים ועם המטפל בפרט. (קורסים פרטיים-תל- אביב), מנחה במכללת כרכור לפסיכותרפיה גופנית. הדרכה ממוקדת טראומה.

יוזמת ומנחה קורס סופרווייזרים לפסיכותרפיסטים גופניים , מטפלים באומנויות, פסיכולוגים ועו"סים.  במכון מעגלים הפסיכולוגי דרך פסיכודרמה, דמיון מודרך והעמדה משפחתית תוך הקשבה ליחסים המקבילים.
מקיימת סדנאות "העצמי הגבוה ככלי טיפולי " בשיתוף עם הודיה מדר .
מאמינה בדיאלוג פנימי (הקורס בקרוב ), באפקט המראות ובתקשורת עם כל הסובב כהזדמנות ללמידה והתבוננות . 
מטפלת 25 שנה בעבודת גוף , 15 שנה בפסיכותרפיה גופנית ו10 שנים כמדריכה.
מתרגלת יוגה ומדיטציה 25 שנה ומאמינה בחיבור לטבע כמרפא.

קליניקה בתל אביב

לקבלת "מתנת הדיאלוג הפנימי" - בקרוב קורס טינטרנטי + דף פייסבוק לליווי התרגול אוקטובר 2018   https://oritklapisch.ravpage.co.il/GiftDialog

להרשמה לקורס לטיפול בטראומה ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית אוקטובר 2018- מרץ 2109  https://goo.gl/ZqTJNu

להרשמה לקורס סופרוויזורים בגישה התיחסותית - נובמבר2018-2017 https://oritklapisch.ravpage.co.il/


וידאו

וידאו

תעודות

ארועים

מפגש הדרכה ממוקד גוף לטיפול בטראומה
מיקום: תל- אביב
 

קאי איציקסון - 054-4674089

אורית קלפיש - 052-2631213

הסדנה בהנחיית :

- קאי איציקסון, פסיכולוגית קלינית ומדריכה, בעלת ידע וניסיון רב בתחום הטראומה הן בארץ והן בארה"ב, אחראית על תחום הטראומה במחלקת נשים "לצידך" בבית החולים באר יעקב, בעלת קליניקה פרטית ומנהלת לשעבר של תוכנית "SURVIVORS OF TORTURE" ב IINJ ניו גרסי USA.

- אורית קלפיש, M.A תרפסטית בתנועה ופסיכותרפיסטית גופנית, מרצה ומדריכה. מתמחה בטיפול בטראומה ובבריאות הנפש. מנהלת קורס סופרווייזירים במכון מעגלים.

בלוג

יש לך עוד כוח- אורית קלפיש וקאי איציקסון
תאריך: 27/3/2017 10:59:00

תקציר-

מה לא נאמר עדיין על טיפול בטראומה הלוקח בחשבון את הגוף בטיפול? שנכון  להשתמש בעוגנים הגופניים והאישיים של המטופל? או  בשפה של הפסיכותרפיה הגופנית: גראודינג סנטרינג ופייסינג כבוני עצמי וקשר. שנכון להיעזר במנגנון הטבעי של מערכת העצבים שהשתבשה על מנת להחזיר את המערכת הפיזית ורגשית ממקום של עוררות ייתר או כפאון לרגולציה נושמת? שהקתרזיס הנו חשוב אך אינו עומד תחת למידת הוויסות העצמי? או שהעיבוד הוורבאלי והסימבולי של החוויה תופסים מקום לא פחות חשוב בתהליך ההחלמה...וכן כי ככמיהה של המטופל לקשר מזין ותומך, מאפשרת  הצצה למצבי הסכנה בזמן השחזור  המתגלה ככל שמעמיק הטיפול, כך שבסופו של דבר הקשר הטיפולי יכול להוות מנוף לריפוי על כל היבטיו. במאמר זה נסקור מספר טכניקות טיפוליות לטיפול בטראומה ואת מאפייניה בחדר הטיפולים כך שנוכל להתאימם למטופל ולשלב בו נמצא בטיפול.

טראומה הנה אירוע כמעט בלתי נמנע בחיינו ובחייו כל של כל אדם , עם זה באבוד יקרים לו , מלחמות ו /או הטרדות כילדים במסגרות הלימוד או על יד מבוגרים שכפו עליהם את רצונם בצורות שונות.

דר' וואן דר קולק עקב בעבודתו עם קורבנות טראומה ומסביר איך חוויות אלו עצבו מחדש את הגוף ואת המוח. חוויות אלו ותוצאותיהן מעצבים את יכולתנו ליצור קשרים משמעותיים ואינטימיים, לתת אמון, להנות ולשלוט בעצמנו . מצבים של פגיעה כה מאסיבית במערכות השונות דורשת התייחסות ברמות שונות.

מחקרי ה- NEUROPLASTICITY  החדשים מבססים היום באופן מחקרי את מה שמטופלינו למדו אותנו " הגוף לא שוכח ", ולכן הטיפול חייב לקבל היום צורות אינטגרטיביות אחרות המאפשרות גם לאזורים ללא מילים לקבל התייחסות על מנת להגיע לעיבוד החוויות הטראומטיות.

כל קורבן של טראומה כמהה להמשיך הלאה בחייו , לצאת ממעגל השחזורים והחוויות החוזרות בהן הוא לכוד . והאופציות של טיפולים המשולבים  מאפשר לחוויות המשוחזרות לקבל הקלה והרגעה בכל מערכות הגוף המעורבות .

לאחר שנים רבות מניסיוננו בעבודה עם מטופלים הסובלים מטראומות שונות הן ברמה  של טראומה היומיומית ועד לטראומות התפתחותיות קשות המביאות לפגיעה בצמיחה האישיותית והחתמה של תפיסת עולם, האמון והיכולת ליצור אינטימיות, נוכחנו לדעת כי העבודה עם הגוף בטיפול הינה מקור לכוח, תקווה והחלמה אצל מטופלים רבים כמו גם בשדה הטיפולי.

יחד עם זאת לא תמיד פשוט החיבור לגוף אשר חווית הטראומה וכל מקרה ומקרה שונה מפאת הנסיבות כעוצמתו, משך האירוע, גיל הפגיעה, יחד עם תגובת הסביבה למקרה וכמובן המשאבים אתם מגיע אדם לעולם הינם   פרמטרים חשובים אשר משפיעים את תפיסת עצמי ותפיסת העולם של הנפגע ( 2015,  (Lev- Wesel. (המשפט הזה הוא לא ברור )

הגישות הטיפוליות השונות מאפשרות להתאים למטופל את הדרך טיפולית הנכונה לו בהתאם לשלב בו נמצא ביחס לאירוע, לנטייתו הטבעית, ליכולות להתמודד  עם קרבה ומרחק  בקשר ולסימבוליזציה, הינן כיום מגוונות .  אז מה  נכון ועובד?...בסדנא הנוכחית נציעה היכרות  ושיתוף  עם מספר טכניקות המוכרות יותר ופחות תוך הדגשה על התאמת הטיפול למטופל, למקום בו נמצא מול הטראומה ולקשר הטיפולי, ליד העשרה של ארגז הכלים הטיפולי ואת נקודות המבט בתחום מורכב ומרתק זה.

 Somatic Experience   או בקיצור   S.E- שיטתו של פיטר לווין אשר עברה לא מעט שינויים מהגותו הראשונה. הוא הבין כי בדומה לחיות מנגנוני הטראומה אצל האדם מבוססים על שלושת הF: התמודדות שיש עמה מלחמה עם התוקף במידת האפשר או בריחה ממנו וכפאון של המערכת במידה והדבר אינו מתאפשר. הוא הבין גם כי בשונה מן החיות היכולת האנושית להתנער מהאירוע, מסיבות תרבותיות ונסיבות חיים שונות אינה אפשרית במקרים רבים . מסיבה זו מערכת העצבים ממשיכה לרוב לפרש את האירוע שעבר כקיים ונוכח  במציאותו והאדם מתנהל באופן הישרדותי כאילו הוא עדיין שם. בטיפול לפי גישה זו נעזור למטופל לנוע בין מערכת העצבים הסימפטית הנדרכת לפעולה לבין מערכת העצבים הפרא סימפתטית המאפשרת רגיעה על מנת להשיב את הרגולציה הפיזית והרגשית כל כנה (רוס, 2008). גישה זו מתקיימת לרוב ללא מגע כאשר הגוף נוכח דרך התבוננות בו. המטפל כאן הינו בעיקר מתווך ומנחה עבור המטופל בחדר.

DBT- גישה טיפולית זו  המדגישה את היביטי הדיאלקטיים של המציאות , ואשר פותחה בשלהי שנות ה90 , נחשב לטיפול המועדף להפרעות בויסות רגשי ולהפרעות האישיות בפרט. טיפול המדגיש הצורך בהקניית כלים ומויומוינות חסרות על מנת לסייע לסובלים לחיות חיים ששווה לחיות אותם, ולשפר היכולות הבינאישיות והנהול של מצבי מצוקה.  כידוע במקרים של טראומש התפתחותית , שהינה בעיקרה התייחסותית השינויים בפרצפציה של עצמנו ושל העולם מביאים למצבים של עוררות וחוסר יכולת לוויסות רגשית אפקטיבית הפוגעת ביכולת לחיות חיים נוכחים וליצירת קשרים משמעויים מתאימים . השיטה מאפשרת יצירת קשר טיפולי מעמיק ומלווה שבאמצעותו המטופלת מקבלת סיוע מחד בתקוף את המצבים הרגשיים ומאידך מאפשר שינוי. הטיפול גם אם בבסיסו הינו קוגניטיבי מדגיש את הראייה הדיאלקטית של העולם , ראייה רחווה המאפשרת אינטגרציה משמעותית עם עקרנות דינאמיים וגופניים , על ידי עבודה עם פוקוס על הנוכחות ברגע ושמיעה קשובה למצבי העצמי השונים.

כמטפלות דינאמיות והתייחוסתיות אנו מאמינות בקשר הטיפולי כמשאב לטיפול משמעותי ומוצלח, אשר ידוע כגורם המשמעותי עבור המטופל: מי עומד מולו, מה מערכת ההעברות שנוצרת, עד כמה המטפל מוכן להיות שותף להדהוד הגופני שנוצר. בפסיכותרפיה גופנית כפי שאנו יודעים קיימים זרמים וגישות רבות ושונות במהותן בעמדה הטיפולית. גם כאן הטיפול יכול להיות מותאם למטופל ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. למעשה המטופל הפוסט טראומטי זקוק בדרך כלל לעוגנים שונים על מנת להצליח לתפקד ולהילחם בזיכרונות פולשניים, דפוסי התקשרות ורגשות קשים להשתלט על חייו.

כאן אנו מחפשים ביחד עם המטופל את העוגנים בגוף כקרקוע המאפשר חווית בטחון ויציבות גופנית. אנו מבקשים למצוא את הסנטר שהמטופל חווה בתוכו כבית לחזור אליו הנשען על עמוד השדרה ומרכזי עצמי ושקט בגוף וכיצד משאבים רגשיים, חברתיים ורוחניים באים לידי ביטוי ברמה הפיזית כעוגן לחזור אליו. תמיד נוכל לבחור עד כמה הגוף מעורב בטיפול כבדיקת הקרבה והמרחק מן המטופל עם וללא מגע תוך התבוננות משותפת בתוגות הגופניות והרגשיות.

 אלא שכידוע הדברים לא תמיד פשוטים ולבקש מנפגעת תקיפה מינית בילדות לחזור להרגיש את הסנטר יכולה להיות בקשה נפיצה ועלולה להשליך על הקשר הטיפולי ועל חווית העצמי בכלל. אנו נמצאים עבור המטופל אך גם משחזרים אתו לא פעם את שחששנו ממנו יותר מכל, שחזור הטראומה במקום שהיה אמור להיות בטוח ביותר עבורה, הופך בן רגע לזירת קרב אשר עלולה להפעיל את שני הצדדים. במקום זה אנו מנסים לבסס חזרה גבולות גופניים ואישיים בטיפול. גבולות אלו יכולים להחוות כחוויה גופנית מעצימה ומחזקת, וגם לעיתים כהרחקה או התכנסות. ניתן לבחור להישאר עם המטופל ברמות הגופניות או לבחור להשתמש בכלים נוספים. בבט רוטשילד, Rothschild, 2003)) אשר תרמה רבות לטיפול בPTSD בפסיכותרפיה גופנית משלבת אופציות טיפוליות מגוונות המחזקות את "מקום הבטוח" של המטופל בתוכו ובחדר הטיפול.  לכדי אני מאמין אחד- "לשים את הברקסים". לטענתה יכולת זיהוי העוררות, ביסוס המקום הבטוח והיכולת להחזיר את עצמינו אליו, היא היא המפתח לריפוי.

תרפיה בתנועה- המקום של הגוף בטיפול בתרפיה בתנועה מאפשר מנעד של ריקוד המשותף כשמדובר בטיפול בטראומה. יונה שחר לוי כותבת על הזיכרון הקינסטטי האגור בגוף- "תלכידי זיכרון" המשמרים בתוכם דפוסים סנסוריים, דחפים ורגשיים הנוגעים בעיצוב יחסי האובייקט המופנמים של האדם. היא רואה את התנועה, ביחד ואל מול המטפל ככלי רב עוצמה לשוב ולהתחבר למוקמות ראשוניים שנפגעו ולאפשרות לבסס דפוס התקשרות חדש ( שחר לוי, 1994). גם בטיפול בתנועה ישנן גישות שונות ופרדיגמות טיפוליות לטיפול בטראומה חלקן חוזרות אל העבר, חלקן שמות דגש על המשאבים והחיבור אל ההווה או יותר על העיבוד תוך או בין אישי ועל הקשר עם המטפל. אהובה עלי במיוחד גישתו של פראנק אשר מצליח לשלב עוגנים ואמון בטיפול, ביחד עם קתרזיס תוך עיבוד הטראומה לקראת מקום חדש בגישת שש השלבים שביסס בטיפול אותם נציג בסדנה (Frank, 1997).

תרפיה באומנות- כלי השלכתי רב עצמה. היא מאפשרת את היצירה והחוויה ביחד עם ההתבוננות והריחוק האסתטי ממנה, דבר המשמעותי כל כך עבור מטופלי הטראומה. הטראומה ניתנת לתיחום על גבולות הדף והמרחב בהם כל פעולה אקספרסיבית של ביטוי רגשי מותרת. המטפל והמטופל יכולים להתבונן אז יחד על החוויה ולצמצם את חווית הזרות והדיסוציאציה של המטופל באופן סימבולי יותר המפחית את החרדה בייחוד במקרים בהם מידת העוררות והחרדה גבוהות. ניתן בייתר קלות לנוע בין הזמנים שלפני, תוך כדי ואחרי הטראומה. תרגיל מעניין הינו חלוקת הדף לשלושה חלקים ובו מצייר המטופל כל אחד מזמנים אלו עבורו. המטופל יכול להתייחס ויזואלית, רגשית ותחושתית לאירוע, לדלות את המשאבים והביטחון שקדמו לטראומה מחד, לבסס את תחושת ההצלה שקיימת לאחריה ובכך להחזיר תחושת רצף לחיים שנקטעו.

לנו כמטפלים חשוב להכיר את הפנים השונות של הגשות הללו לטיפול בטראומה, כך שנוכל להתכוונן עבור המטופלים שלנו למי ובאיזה שלב מתאים כלי כזה או אחר. כדאי להתנסות בעצמינו כמטפלים באפשרויות השונות ולראות מה עוזר לנו והיכן אנו נמצאים במנעד דפוסי ההתמודדות במשבר. ההנחה היא  שאם ניטיב להבין את דפוס "ברירת המחדל"  שלנו כמטפלים הנמצאים בעין הסערה של טראומה ביחד עם המטופל, נדע טוב יותר להכיל ולהחזיק מרחב ריפוי מורכב זה ולשמור עד הדיאדה הטיפולית למרות המהמורות שבדרך.

ביבליוגרפיה-

רוס, ג. (2008) מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה. טבעון: דפוס אופט כרמל.

שחר לוי, י.(1994 ) תלכידי זכרון ראשוניים: המוטוריות כקוד של הצפנה והחיאה של זיכרונות קדם קוגניטיביים. 'שיחות' כרך ח' חוב' מס' 3 יוני.

Frank, Z. (1997). Dance and Expressive Movement Therapy: An Effective Treatment for a Sexually Abused Man. American Journal of Dance Therapy 19(1), 45-61

Lev- Wesel, R. (2015) Childhood Sexual Abuse: From Conceptualization to Treatment

Rappaport, L. (2010). Focusing-Oriented Art Therapy: Working with Trauma. Person-Centered & Experiential Psychotherapies, 9(2), 128-142.

Rothschild, B. (2003) The body remembers. Northon & Company, New York

Talwar, S.(2007) Accessing traumatic memory through art making:  An art therapy trauma protocol (ATTP). The Arts in Psychotherapy, 34(1), 22-35

 Swenson, C- DBT principles in action acceptance,´change and dualectics – The Guilford Press  

.

הדרכה יקרה שלי - אורית קלפיש כהן
תאריך: 27/5/2017 18:56:00

רוצה לשתף אתכם היום דווקא בחוויה שלי כמודרכת. ממרום 17 שנותיי כפסיכותרפיסטית גופנית, וכעת גם תרפיסטית בתנועה, מעטים הזמנים בהם טיפלתי ללא הדרכה. היו רגעים שחשבתי שאני לא צריכה ואז טיפלתי " לבד"  עד ש... המטופל הבא הפגיש אותי עם נקודה עיוורת שלי, רגש קשה ששוחזר מול הטופל והסתיים בטריקת דלת, סתם חוויה של תקיעות או חוסר הבנה הריצו אותי חזרה לכיסא המודרכת.

לא מזמן חזרתי שוב לסבב כזה עם מדריכה רגישה במיוחד, עם הדהוד גופני מרשים אשר יכלה לקלוט ניואנסים של מצבי הרגשי והתחושתי אל מול המטופל. החוויה הייתה עמוקה כל כך ונגעה בנימי נפשי עד כדי שהמדריכה, אשר עובדת אף היא עם כלים גופניים הזמינה אותי "לשכב על המזרן" על מנת לחקור את המפגש עם הנקודה.

במקום כזה מודרכים, מטופלים, לא מזהים ממש את הגבול בעיני בין תפקידים, את הגיל וה"מקום" של הסשן. הכוונה אינה לכך שאובדת האוריינטציה אלא שחלקים רגרסיביים מוזמנים אז להדרכה, חלקים שלא בדיוק יודעים שעוד מעט ההדרכה מסתיימת וצריך לחזור לכיסא המטפל.

לא כל מדריך יודע לנוע על התווך העדין שבין החזקת התוכן הטיפולי שמביא המודרך, התהליך שהם עוברים בקליניקה, ההכוונה הנכונה חזרה לתהליך הטיפולי מבלי לפסוע ברגל גסה לתוך טיפול לא לא, לבין  עולמו הרגשי של המטפל,  עם ההיסטוריה והשחזורים שלו, עם הקשר הייחודי שנרקם עם המדריך שגם הוא, איך לא, מביא עמו מערכת שלמה של העברות וציפיות הדדיות.

תמר קרון בספרה המרתק " הדרכה בפסיכותרפיה סוקרת את קשת האפשרויות הקיימות בהדרכה והמוקדים השונים של תוכן, תהליך, מטפל או מטופל ובגישה התייחסותית יותר, במפגש הבלתי אמצעי בניהם ( קרון, 1994).

כאשר קמתי מן המזרן אותו הציעה לי המדריכה, לאחר תהליך בן חצי שעה בו ביקרתי בעולם לא פשוט, ללא שם ומקום, והתיישבתי מול המדריכה, הבנתי כי איני עוד מודרכת כרגע. גם תגובת המדריכה בלבלה אותי. היא הציעה כי נבחן מקום זה בתקופה הקרובה, אבל אז לאחר שני מפגשים הכובע של המדריכה הכריע ונאלצנו לעזוב את נבכי נשמתי לטובת המטופלים. מעבר אשר ללא ספק עורר הרבה כאב.

הרגע הזה בו אני נאלצת לעבור בין העולמות כמטפלת, מדריכה, מודרכת ושוב ומטפלת הנו קסום אך גם מורכב. לפני שנים אחדות פתחתי בעזרת כלים שלמדתי ממורי ואינטגרציה שערכתי בתוכי  את השימוש בעולם הדימויים ככלי להבנת האובייקטים המופנמים בחדר הטיפולים. משולש ההעברות מדריך- מודרך- מטופל והיחסים המקבילים הנוצרים בין 3 המקומות הנו בעיניי, בדומה לאליסה בארץ הפלאות (צור, 1994)  מסע מחדש בין העבר והווה, עולמות פנימיים של המטופל, המדריך והמודרך וכמובן כל התוכן הרגשי המתרחש בניהם ( קלפיש, 2010).

כמטפלת גופנית התייחסותית אני מגלה כי השימוש בעולם הדימויים ביחד עם הדהודם הגופני נו כלי רב עצמה אשר מצד אחד מאפשר את החופש שבגלישה על כנפי הדמיון, מפגש אוטנטי ועמוק עם חווית הטיפול וההדרכה ומצד שני את היכולת לבחון את הדמיות השונות בחדר ומערך היחסים בניהם ומה שיש לתת המודע שלנו להגיד עליהם במרחב מוגן של החוויה, דווקא בגלל ההסכמה להיות בחדר בנוכחות גופנית ורגשית, בקשר עם המטופל והמודרך שלי  ומתוך מודעות למורכבות קשר זה (חדד ורולף, 2011).

לקראת קורס הסופרווייזרים הממשמש ובא אני שמחה לבשר על תכנית עשירה שנרקמת ממגוון מורים בכירים ושיטות עבודה שונות. הדרכה עם דימויים כמראה ליחסים המופנמים הנה אחת מהם, אשר רבים מתלמידי הקורסים הקודמים בחרו לאמץ. הקורס כולל עבודה קבוצתית ואישית המלווה על ידי המדריכים והתנסות כמדריכים בשטח מאמצע הקורס, אשר מהווה כר פורה לפרקטיקה עתידית כמדריכים. הקורס יתקיים במתחם הקסום קיסריה החל מנובמבר. פרטים תכנית וכל הצוות מפורטת בהקדם...

האינדיקציה הטובה ביותר שלי לשני מחזורים מוצלחים של קורס הסופרוייזרים ממוקד הגוף בגישה ההתייחסותית הנה המפגשים, גם לאורך מספר שנים של מפגשי עמיתים שמהבוגרים מקיימים לאחר הקורס.

יכולה להגיד באופן אישי כמנהלת ומדריכה בקורס שמה ששומר עלי חיה ומהדהדת ברמת הגוף והנפש, ומרחיב את יכולתי להיות שם עבור המודרכים, המטופלים ותלמידי הנה המוכנות שלי לפוסע כל פעם מחדש לאזורים לא מוכרים, בהם אני עוברת דרך זמנים שונים בהיסטוריה החיים שלי, של המודרכים שלי ושל המטופלים שלנו, מסע זה נמצא נוכח בחדר גם אם זה לא תמיד קל- עדיין מרגש ומפעים.

בבליוגרפיה-

חדד ורולף בן שחר (2011) את מה שלקחתנו הביתה. פסיכולוגיה עברית ttp://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2619

צור, ע. (1994). שילוב דמיון מודרך ומטאפורות בתהליך ההדרכה: "האם צד שמאל יודע מה צד ימין רוצה?". בתוך ת. קרון וח. ירושלמי (עורכים), הדרכה בפסיכותרפיה (עמ' 206-228). ירושלים: הוצאת מאגנס.

קלפיש, כ. א. (2010) הענן והקופסה - הנכחה גופנית משולשת,הדהוד גופני באמצעות שימוש בדימויים בהדרכה בפסיכותרפיה גופנית-התייחסותית בטיפול בפוסט טראומה, אתר פסיכולוגיה עברית.

קרון, ת. (1994). תלת שיח: בממד הדיאלוגי ביחסי מטופל-מטפל-מדריך. בתוך ת. קרון וחנוך ירושלמי (עורכים), הדרכה בפסיכותרפיה (עמ' 183-195). ירושלים: הוצאת מאגנס.

לקריאה נוספת

Klapisch-Cohen, O., & Bartuv, Y. (2016). Meeting in the ring. Strength versus weakness, balance of power and control: Supervision in body psychotherapy. Arts and Social Science Journal, 7: 182. doi:10.4172/2151-6200.1000182

אורית קלפיש - פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה. מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP. בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה.

למעבר לכרטיס האישי של אורית, לחצו כאן

כשמזוכיסט פוגש פסיכופט - הבלוג של אורית קלפיש
תאריך: 12/12/2017 15:17:00

זה נשמע כמו בדיחה... מה קורה כשמזוכיסט פוגש פסיכופט?

אבל הם לא במועדון לילה בברלין אלא בחדר הטיפולים שלנו, פסיכותרפיה גופנית, רגע זה משתפר- המזוכיסט הוא המטפל והמטופל...

טוב בהתחלה הטיפול נראה נהדר. המטפל מתאמץ, רוצה שהכל יצליח. הפסיכופט- נרקיסיסט, מוחמא... מרגיש את ליטוף האגו לו זקוק ממילא...זה אפילו נראה כמו טיפול מוצלח מאוד. גם הנרקסיט רוצה לזקוף לזכותו את השיגי הטיפול...לאט לאט המטפל מציע התערבויות שמטופל דוחה באלגנטיות, פירושים שנתקלים במין קיר אטום שכזה, המטפל משתריין, מתגייס ונע קדימה, המטופל מתקיף, נסוג או סתם נעלם מהטיפול... מצד אחד באמת הצלחה (: הקושי ההדדי שמתגלה אומר שהתחילו יחסים... אבל מה קורה באמת כשהפצע של המטפל והמטופל נפגשים ולא במובן של " סוף סוף מישהו מבין אותי" אלא בשחזור ובפציעה הדדית"?

על מנת להיטיב להבין, להתמודד ולצלוח נושאים מורכבים אלו בחדר הטיפולים עלינו לחזור לטיפוסי האישיות, לדפוס הגופני, ההתנהגותי, הרגשי. כיצד שריון כזה נבנה מלכתחילה ומה הוא משרת. רייך היה הראשון שביסס טיפוסים אלו על פי שלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואליים שירש מפרויד. הוא הבין שמשהו שם מתגבש בגוף (שריון גופני) על מנת לא לאפשר למשהו אחר (רגש), לבא לידי ביטוי.

הבעיה נפתרה על ידי רייך בקלות יחסית על ידי פירוק השריון, מקום שייתכן וחלקינו מתפתים אליו עד היום במגע מפרק שמעלה כל כך הרבה רגש, תובנות, בכי, שחרור...

כמובן שממשיכי דרכו כאלכסנדר לואן ואחרים הלכו והעמיקו/ עידנו את העבודה עם השריון הגופני. גם  גרדה בויסן שדגלה ב" המסת השריון", עדיין, המטפל היה צריך "לזהות" " לפעול נכון" ו"לפתור את הבעיה"... לא פעם בהצלחה. כפי שאנו יודעים כיום גישת ה"מדיקל דוקטור" הלכה ואיבדה מהרלוונטיות בחדר הטיפולים לטובת הזרמים והתיחסותיים הנעזרים בהדהוד הגופני על מנת לקבל רמזים על הנעשה מאחורי הקלעים של היחסים.

ניתן לזהות את ההדהוד הגופני הספציפי למטופל כאשר הרגש או הדחף לפעולה שלנו מתרחש אתו באופן ספציפי. אך מה קורה כשהמטפל עצמו מגיב ולא רק כהעברה נגדית אלא כחלק ממערכת יחסים עמוקה הנרקמת מול המטופל אותה הוא מכיר מעברו? (Mc.Laughin,1991  אצל רולף בן שחר, 2013).

בשנות ה-80 כתבה פיירברג מאמר שעורר תהודה רבה בשם "רוחות בחדר הילדים". הרוחות מיוחסות לקונפליקטים או אירועים טראומטיים מילדות ההורים אשר עלולים למצוא ביטוי בקשר עם ילדיהם. כך משתחזרים  להם דפוסים מילדות ההורים  ביחסי ההורה-ילד, העלולים להביא בתורם לפתולוגיות לדוגמה: אם ההורה היה חודרני הנרטיב העצמי של הילד יכול להזדהם מהנרטיב של ההורה, כשהוא תמיד יחשוב וירגיש מה שמצופה ממנו יותר ממה שעולה אם הורה חסר פניות ואדיש היה זמין (1980Fraiberg). לבסוף, אם הסביבה מחוללת טראומה המיכל/ נרטיב-עצמי, המעטפת עצמה יכולה להיות מושמדת, משאירה מרווח, פער וחוסר המשכיות במרקם של המציאות הפנימית והייצוגים שלה בדיבור הפנימי .

פראפרזה על מאמר זה הינו:" רוחות בחדר הייעוץ" . הולמס (Holmes 1999) טוען כי בדומה להורים גם המטפלים (יועצים) משחזרים. המודל של פיירברג, טוען הולמס,  מתבסס על מיתוס היפיפייה הנרדמת. באגדה זו האורח הלא קרוי נם את שנתו על להגעתה של הגיבורה לבגרות. הכל מעיד כי התוקפנות מורחקת מן הזירה אך ללא הועיל. הרוע אינו יכול להיות מורחק בדרך זו. השחזור מחכה ליומו, גם כתרפיסטים טוען הולמס :" בין אם נאהב זאת או לא אנו מורכבים מהעבר שלנו ואיננו יכולים להימנע מהשפעתו המעצבת". נשיקת הנסיך מהווה רגע של תובנה, בדומה  לאינטרפרטציה טובה אשר מחזירה את מי שחי חיים חלקיים –לחיים. כעת יכולה האגדה להיחשף ולהתפרס בדומה לנסיכה המתעוררת לאיטה.

נחזור לדיאדה הטיפולית שלנו-"ירח הדבש" בטיפול הסתיים, התגייסות המטפל המזוכיסט אם לא לומר הערצתו ההולכת ונבנית לנרקיסיסט הזקוף, המשדר עוצמה ושליטה רק מעצימה בהעמקת היחסים. ה"ריצ'ינג אווט", הושטת היד של המזוכיסט הרי מקפלת בתוכה מלבד נשיאה בעול, המאפשרת לנרקיסיסט להישען עליו, גם תבוסתנות וסבל, הקרבה עצמית; ה"לחם והחמאה" של הפסיכופט. בעוד  הפסיכופט/נרקיסיסט זקוקים בטיפול מוצלח למטפל מאתגר, מעמת מכיל ומקרב אך גם שם גבולות ברורים עבור שניהם, המטופל ממשיך ב"טיזריות", מותח גבולות מול מטפל המאוים מין הכעס שלו עצמו, כמהה להכרה בערכו ולתמיכה...(רולף בן שחר, 2013).

ניתן לחלק לשלושה שלבים חשובים בהבנה של ההעברה הבין דורית בטיפול: הראשונה להבין ולראות כיצד רגשות והתנהגות מוכתבים על ידי העבר- זוהי רוח אחת. זו יכולה להיות חוויה כואבת במיוחד לראות כיצד חוויות אלו משפיעות על חווית הנפש את עצמה בכל מובן אפשרי. זה כאילו התסריט מוטבע על ובתוך הגוף. הרמה השנייה באה לידי ביטוי בניסיון "לגרש את הרוח" על ידי הפרדה תקיפה בין העצמי לבין ההשפעה החיצונית. זהו שלב הכעס כלפי ההורים/מטפל והמחאה על האובדן, על הטראומה ואי ההלימה אליו נחשף המטופל. המטופל מקווה שדרך הפסיכותרפיה יתגלה עצמי חדש ובלתי פגוע יתגלה, שימצא פתרון כלשהו להיחלץ מציפורני העבר.  בשלב זה ישנו דגש על בניית עצמי חדש. אבל תכנית זו יכולה להצליח באופן חלקי בלבד. בין אם נאהב זאת או לא אנו מורכבים מהעבר שלנו ( ומדינאמיקות עבר המשתחזרות בחדר בהווה) ואיננו יכולים להימנע מהשפעתו המעצבת. אין דבר כזה כמו אדם בייצור עצמי. השלב השלישי אם כך כולל את ההתיידדות עם אותה הרוח. בשלב זה יגיע המטופל (והמטפל בתוך קונטקס היחסים הטיפוליים) להבנה כי הוריו אותם הוא מאשים, אף הם עוצבו בידי הוריהם. המטופל בשלב הזה של הטיפול הנו אף השתקפות של המטפל עצמו. הוא מבין כי אם היו דברים אחרת הוא לא היה קיים ולכן הניסיון לשכתב את ההיסטוריה הינה משימה בלתי אפשרית, מבטאה נרקיסים הנחווה כחיוני לקיומו אך למעשה מתעתע. כעת יכול המטופל להתחיל לסלוח להוריו האמיתיים והמופנמים, לחמול לכאביו ובסופו של דבר להודות להם כי העניקו לו לחיים לתוך הועלם היחיד שיכל להתקיים עבורו במינוני ההנאה והכאב שידע (Holmes 1999).

אשמח לברר אתכם יחד מאין אנחנו באים וכיצד אתם מתמודדים עם סוגיות אלו בחדר הטיפולים. במגע, הקשבה ותנועה בקבוצה קטנה בימי ראשון בבוקר בביתי בת"א. מזמינה מי מחברי הפורטל בעל/ת הכרטיס הראשונ/ה שירצו להצטרף אלינו למסע בהשתתפות סמלית בחודשים הקרובים לסקר את מסע מופלא ואמיץ של ט-י-פ-ו-ס-י-ם ו-י-ח-ס-י-ם...תכף מתחילים!

מקורות

רולף, אסף בן שחר. (2013). אנטומיה של טיפול-פסיכותרפיה גופנית. חיפה: ולפרדס

Fraiberg, S., Adelson, E., & Shapiro, V. (1980). Ghosts in the nursery: A psychoanalytic approach to the problems of impaired infant-mother relationships. In: S. Fraiberg (Ed.), Clinical studies in infant mental health (pp.164-196) New York, NY: Basic Books

Holmes J.(1999) Ghosts in the consulting room- An attachment perspective on intergenerational transmission. Attachment and Human Development. (1)1 115-131.

בחודש פברואר יפתח קורס בנושא מבנה אישיות פסיכופיזי, הקורס מיועד למטפלים בכל התחומים המעוניינים להעשיר את סל הכלים שיש ברשותם, לעבודה בחדר הטיפוליםאת הוקרס תנחה אורית קלפיש

לקבלת פרטים על הקורס לחץ כאן

אורית קלפיש - פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה. מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP. בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה.

למעבר לכרטיס האישי של אורית, לחצו כאן

הדמוי ממוקד הגוף כמראה ליחסים המופנמים
תאריך: 28/6/2018 13:21:00

 פגישה מס 1 הדרכה: בלוג דו שבועי - הדמוי ממוקד הגוף כמראה ליחסים המופנמים 

לפני מספר שנים  במסגרת הכשרתי מטפלים בפסיכותרפיה גופנית, נתקלתי בכיתה ביקורתית במיוחד וביחסי העברה קשים מולם. כמובן שנעזרתי בהדרכה קבועה לכל אורך שנותיי הראשונות כמטפלת ומרצה. הייתי נסערת כשהגעתי למדריך שלי, הבחנתי כי חלק גדול מן המפגש הוקדש להקשבה מצדו. הרגשתי כיצד אני פורשת את סיפורי ללא הבנה אמתית של הדברים והבנתי כמה חשוב לי מרחב האינטרוספקציה הרגשי באמצעות דיאלוג פנימי שלי, בנוכחות אדם אחר. לאחר זמן מה הצגתי בפניו את המשוב שקיבלתי ודנו במשמעותו עבורי. עברתי לשבת לצדו של  המדריך. הוא  העיר את תשומת לבי כי הסיטואציה מזכירה לו בת המראה את גיליון הציונים שלה לאביה...

הניסיון להכניס מערכת יחסי ההעברה לתוך ההדרכה נכשלה משום שהרחקתי אותה באומרי כי דימוי המתאים יותר שעולה לי הוא האסידופולוס, החיידק פרוביוטי אותו אנו נוטלים יחד עם האנטיביוטיקה על מנת לשמור על רירית המעי... אכן, נזקקתי למתווך, למעבד לתהליכים רגשיים וקוגניטיביים אותם התקשיתי לעבד לבדי, אולם הכניסה לתוך מערכת יחסים בעלת אופי רגרסיבי לא תאמה את השלב ההתפתחותי של הקשר וההקשר. שיעור חשוב אותו אימצתי עבורי ועבור מדרכיי הנו הרגישות הרבה שיש במפגש שעיקרו מקצועי בין שני עמיתים, למרות השוני בניסיונם המקצועי. נדמה כי המדריך נתן לכך מקום ואפשר למרחב בו נמצאתי להתקיים. כמו כן הוא נתן תוקף בהמשך להתהוותה של גישה חדשה בהדרכה להתפתח, גישה שאפשרה העצמה עבורי ועבור מדרכיי מתוך מקום בטוח, שוויוני ופורה יותר.

הדרכה בפסיכותרפיה דרך עבודה עם דימויים והדהודם הגופני אצל המדריך והמודרך, יכולה להאיר את מפת היחסים בטיפול, כמו גם אזורי תקיעות של המטפל בטיפול ובהדרכה ממקום מעצים. ייחודיות הגישה היא בכך שמשלבת אלמנטים קוגניטיביים, גופניים, דינאמיים והתיחסותיים באופן יצירתי יותר ומאיים פחות. דרך אשר נוטלת לרוב את האיום מן האינטרוספקציה הישירה של המטפל על עצמו בטיפול, מקום שעלול להיות רגיש לכולנו כמטפלים ולייצג איכויות אמביוולנטיות על כל המשתמע מכך בינינו לבין עצמינו ומול המדריך. כפי שמתאר זאת חנוך ירושלמי: "בתהליך של הדרכה, מתקיימות גם השפעות הדדיות (Mutual enactments ) אשר דוחפות את הפרטים בדיאדה הטיפולית למרחב של תנועות והתנהגויות". עוד הוא טוען כי בדיאלוג  של הדרכה  מתאפשרת יצירה משותפת בין ותוך אישית אשר מקדמת תקשורת בין חלקים שונים בעצמי, בין  מצבי עצמי מנותקים ונוצרת אפשרות לקיום שיח פתוח אודות תכנים הטעונים במבוכה, כמו למשל אהבה ותשוקה העלולים לעורר חשש בקרב המודרך והמדריך. מסיבה זו עבודה עם עולם הדימויים מאפשרת מרחב של ביטחון וריחוק אסטטי.

האם קרה לכם כבר שחשתם תקועים כתרפיסטים מול המטופל או כמדריכים, שחשתם במעורפל שמשהו לא בסדר, אך לא הצלחתם לשים את האצבע על הבעיה עצמה?

ההדרכה מהווה הזדמנות לדיאלוג הקושר בין שלושה ממדים: מטופל, מטפל ומדריך. השיחה למעשה מורכבת מרבדי עבר שמביאים שלושת הצדדים ומהתקשורת עכשווית בניהם. ככזו, היא מגלמת לעיתים יחסי העברה והעברת נגד ומתקיימים בה גם ביטויים של יחסים בין-אישיים קונקרטיים בטיפול ובהדרכה. על מנת  להצליח להבחין ולעבד את הנושאים העולים בטיפול ולאפשר ליחסים המגולמים להפוך לפלטפורמה להתפתחות, חשוב איפה לאפשר לתכנים אלו לבוא לידי ביטוי גם בהדרכה  כפי שכותבת תמר קרון בספרה:  "הדרכה בפסיכותרפיה". כמו טיפול, הדרכה יכולה להתקיים באופן פרטני או קבוצתי ובתדירות משתנה, על פי הצורך בהתאם לתכנים ולדינאמיקה העולה בין שלוש צלעות הדרכה.

באילו נושאים אנו נתקלים בדרך כלל בהדרכה?

הנושאים בהדרכה משתנים בהתאם לאופי הטיפול ושלב ההתפתחותי של המטופל והמודרך. בהדרכה יכולים  לעלות נושאים שונים כגון יחסים מקבילים בין מטפל למטופל, בין המודרך-למדריך שלו, מנגנוני הגנה המופיעים אצל המטופל או אצל המטפל בטיפול, תוקפנות ויחסי שליטה במפגש הטיפולי, התמודדות שלנו כמטפלים בזמן משבר, עם מיניות, נושא הגבולות כמטפל בטיפול ברמה הרגשית והפיזית ואתיקה מקצועית. היוזמה להעלאת נושאים אלו יכולים לעלות על ידי המדריך או המודרך.

מה אנו יכולים להרוויח מסוג כזה של הדרכה?

ככלל, מטרת ההדרכה הינה ללוות את התהליך הטיפולי ולקדם את מטרות הטיפול. לשם כך קיימות מספר מטרות משנה: אנו יכולים לסייע למודרך שלנו בהתמודדות עם קונפליקטים פנימיים, לעזור לו להעמיק את יכולת האינטרוספקציה שלו, לשפר את הדיאלוג הפנימי בין תפקיד המשתתף, הצופה והמטפל ובכך לקבל זווית חדשה להסתכלות, להבין את הדיאלוג הגלוי והסמוי בטיפול, הוורבלי והבלתי וורבלי, להבין את המטען הרגשי שנושא עמו ואת הכפתורים עליהם לוחץ המטופל המושפעים מעברו. בכך  יכולה אולי ההכלה של המודרך את המטופל, את התכנים והדינאמיקה שעולים להישמע ולהתקיים ולדיאלוג בין גוף ונפש השניים לעבור אינטגרציה.

אז איך עושים את זה בעצם?

מדובר כאן למעשה בשילוב של מספר כלים:

כלי ראשון ואפקטיבי להבנת מפת היחסים העולה בטיפול הינה הפסיכודרמה. שרה גוברין ב"מגע הבין אישי של הפסיכודרמה" מתארת את הרקמה העדינה והמורכבת של עבודת הפסיכודרמה. במטרה לחתור אל עבר המרחב התוך אישי של המטופל (מודרך במקרה זה), מרחב בו מתבצעת החקירה לתוך הייצוגים הפנימיים דרך משחק תפקידים, במטרה להכיר, להבין וליצור שינוי ביחס אל עולמם הפנימי.

כלי נוסף הינו השימוש בתנועה טיפולית: פניפילד אשר חקרה את דרך הביטוי של הלא מודע דרך תנועה, טוענת שהתערבות בהדרכה בכלים תנועתיים מאפשרת לתכנים לא מודעים להתגלם. זאת דרך התנועה הפיזית והביטוי הגופני של הדמויות המופנמות בתוכנו ולאפשר לרגשות ולזיכרונות לקבל מקום. כך יכולה האנרגיה האגורה להתגלות. התנועה מאפשרת גישה ישירה ללא מודע ולזיכרונות הקינסתטיים האגורים בגוף. חוקרת נוספת, דייוויס, התמקדה אף היא בעבודתה בערוץ הפיזי אשר לטענתה מקדד את החוויה במקביל לערוץ הקוגניטיבי. נראה כי ההתערבות בתנועה בטיפול ובהדרכה מאפשרת מעבר מעמדה מורגלת ואוטומטית של המטפל, לביטויי של רגשות שנחסמו תוך הכרה בדפוס ראשוני ובכך מאפשרת צמיחה והתפתחות, כל זאת במרחב המוגן של חדר ההדרכה.

עבודה עם דימויים הינה מרכזית ויכולה להתבטא במקביל לכלים הקודמים שהזכרנו. השימוש בדימוי ומטאפורה במרחב הטיפולי הנו כלי השלכתי רב עצמה. עמוס צור עושה שימוש בו בהדרכה על מנת לחשוף עמדות לא מודעות של המודרך כלפי המטופל אולם הוא אינו מתייחס לחוויה הגופנית. דרכם, ניתן להתבונן גם  בתכנים העולים כלפי המדריך. אני בדרך כלל שואלת את המודרך מה הדימוי שעולה וכיצד הוא מדמיין את עצמו ואת מטופלו בטיפול. איזה דימוי עולה אצלו כתוצאה מן המפגש בניהם, ואילו תחושות ורגשות עולים בעקבותיו. כך, מתאפשר זיהוי של איכות ומקור התקיעות בטיפול, ברור של טבע הדמויות המגולמות בחדר הטיפול ובהדרכה ומפגש עם הרגשות והתכנים עימם חושש המטפל להתמודד. לאחר מכן אנו מבררים כיצד יכול דימוי זה להתפתח באופן המיטיב עבור המטופל. בצורה זו, דינאמיקה של היחסים העכשוויים ויחסי העברה מקבלת ייצוג חי הניתן לעיבוד ביתר קלות (צור, 2010)

כמובן שגם היחסים נכנסים לתוך המרחב הטיפולי ומרחב ההדרכה-

השימוש בפסיכודרמה, המבוססת על עקרונות הגישה ההתייחסותית, דרך משחקי תפקידים וההדהוד הגופני שלהם, מאפשרים בחינה של מערך היחסים התוך ובין אישי של כל אחד משלוש הגורמים המשתתפים בהדרכה: המטופל, המודרך והמדריך. ההדהוד הגופני דרך הדמויות המופנמות והדימויים העולים בהדרכה מאפשר שחזור והגפנה (embodiment). אמצעי היכול להביא לצמיחה של כל אחד משלוש צלעות ההדרכה. אולם ההתייחסות אל גוף המודרך- המטפל מורכבות בין הטפל למטופל, המדריך והמודרך...

בואו נדבר לרגע על הגוף ומערכת ההעברות הגלומות בו-

כפי שידוע, נושא הגוף בפסיכותרפיה הינו מורכב ומעורר תכנים רבים ומגוונים משום שהוא  יכול לממש לרגעים יחסים ראשוניים ובכך להעצים פנטזיות וצרכים ראשוניים. המרחב להעברות והעברות נגד גדל, והגבולות בין הסימבולי לקונקרטי לא פעם מיטשטשים ובכך מקצינים את יחסי הכוח והשליטה בטיפול. אופן עבודה זה משפיע כמובן גם על תכני ההדרכה ועל הדינאמיקה מטופל- מודרך-מדריך. לדוגמא: אם המטופל נמצא מבחינת הצרכים שלו בשנה הראשונה לחייו והמטפל מכיל ושוהה עם צרכים אלו, עלולים להתעורר אצלו בתורם תכנים מעברו הקשורים לזיכרונות בלתי מעובדים של תקופה זו. תכנים מציפים עלולים להיות מושלכים על המדריך, כך שגם בהדרכה יכולים להתגלם יחסים מקבילים באופיים לאלו שבטיפול. אוגדן (2003) לדוגמה, לעיתים קיים בלבול בין הצורך בחום והזנה, קירבה ומגע מיני. עצם המודעות של המטפל להעברת הנגד שלו המקבלת ביטוי בהדרכה, מאפשרת לו הבנה של מערך יחסים מורכב זה במקומות רגישים אלו אנו זקוקים למערכת של דימויים המאפשרות חיבור רגשי גופני עמוק מצד אחד ואת היכולת לעבדם ולהחזירם מאוחר יותר לתוך התהליך הטיפולי. סגנון הדרכה  המתואר כאן  דומה לתיאורו של ארון הרואה את מערכת היחסים בין המטופל לאנליטיקאי כמתבססת על השפעה הדדית מתמשכת, גם כאן ראינו כיצד עוברת אינפורמציה מהמטופל למטפל ואל המדריך ובחזרה למטופל. למעשה נוצר תהליך תקשורת והתקשרות מורחב, אשר ההשפעה זורמת בו למספר כיוונים. השפעה הדדית זו באה לידי ביטוי בהדהוד הגופני (Body Resonance) (חדד, רולף בן שחר, 2011)

תגובה גופנית זו מתוארת על ידי חוקר המוח אנטוניו דמסיו, אשר הצביע על קיומם של נוירוני מראה, באמצעותם מתרחש התהליך הנוירולוגי האחראי להעברת רגשות מאדם לאדם במעין "הידבקות". בצפייה ממושכת באימהות ובתינוקות הבחין דמסיו בחיקוי הדדי של מימיקת הפנים אשר יוצר "הידבקות רגשית" בין האם לתינוקה המאפשר להם לחוש ולהרגיש דברים דומים. בדומה לכך, אנשים הנמצאים בקשר קרוב חשים לעתים רגשות דומים ומושפעים זה ממצבו הפסיכו-פיזי של זה. אותה "ההידבקות הרגשית" ממנה נובע דמיון רגשי, היא הבסיס להתפתחות קרבה, הבנה ואמון היא זו המאפשרת כאן הבנת העומק אצל המטפל ובין המטפל למטופל, המודרך והמדריך המלווה תהליך זה.

וכעת אני מזמינה אתכם לתרגול קטן. שבו בנוח בכיסא. נשמו מספר נשימות תוך שאתם חשים את כפות רגליכם על הקרקע ואת משענת הכיסא. העלו בדמיונכם מטופל כשלהו שיש לכם לגביו שאלה כרגע. תנו לדמיון להוביל אתכם וראו דמות כלשהי, דמיונית, היא יכולה להיות מספר או סרט או אפילו סמל. חושו מה קורה לכם בגוף בזמן שאתם רואים דמות זו, התבוננו בפרטים ונשמו. כעת דמיינו דמות נוספת או סמל ניצבת מול הדמות הראשונה, ראו מה מעוררת בכם הדמות. אני מזמינה אתכם להתבונן באינטראקציה בניהן  (מרחק, גודל הדמויות ואופי הקשר). איך אתם חשים בגופכם בהתבוננכם בה? כעת לחצו על כפתור הרץ קדימה וראו מה יקרה לדמויות בדמיון אם אינטראקציה זו תסלים? חושו זאת בגופכם. כעת אתם מוזמנים לשנות פרט אחד קטן אצל אחת הדמויות, שתיהן או באינטראקציה בניהן. כיצד אתם חשים כעת?

דוגמא קצרה זו מאפשרת, גם ללא פירוש, הצצה לעולם הדמיון והגוף. כמובן שניתן גם לנוע בהמשך בהתאם לאופי הדמויות וההדרכה.

חשוב בעיניי שנכיר כמטפלים ומדריכים, דרך למערך ספציפי זה של הדרכה המאפשרת חרך הצצה אל תגובות העברה, העברת נגד נגד, הזדהות השלכתית, אינטראקציות ותפקידים המתרחשים בגופינו ודרכו בטיפול ובהדרכה. האופן בו נוכחותו של המטופל משפיעה עלינו כמטפלים בין במודע ובין שלא במודע, כאשר חילופי הדברים בין הגופים השונים המצויים בקשר במהלך הפגישה הטיפולית ובהדרכה, מהווים מקור מרכזי של מידע על המתרחש. בבלוג דו שבועי זה אשתדל להביא מקרה וגישת הדרכה אחת רלוונטית אותה נלמד לעומק בקורס מדריכי מטפלים הקרב.

מקורות
 אוגדן, ת. (2003).יחסי אובייקט פנימיים. מתוך: מצע הנפש. פרק 6עמ' 112-135תל-אביב: תולעת ספרים.
ארון, לואיס. (2013). מפגש, הדדיות ואינטרסובייקטיביות בפסיכואנליזה. תל אביב: עם עובד
גוברין, ש. (2013). המגע הבין אישי של הפסיכודרמה- פסיכודרמה התייחסותית: יחסי מטפל- מטופל. הוצאת אח: קריית ביאליק (עמ' 19)
חדד אלעד ובן שחר אסף רולף. (2011). את מה שלקחנו הביתה – מה פסיכותרפיה גופנית יכולה לספר לנו על שמירה עצמית בעבודה עם טראומה? [גרסה אלקטרונית]. נדלה ביום רביעי 30באוקטובר 2013, מאתר פסיכולוגיה עברית: www.hebpsy.net/articles.asp?id=2619
ירושלמי, ח.(2012) הדרכה כמרחב של השפעות הדדיות. פסיכולוגיה עברית
 www.hebpsy.net/articles.asp?id=2754 נדלה 21/05/14
צור, ע. (2010) שילוב דמיון מודרך ומטאפורות בתהליך הדרכה:" האם צד שמאל יודע מה צד ימין רוצה ?" בתוך: הדרכה בפסיכותרפיה בעריכת קרון,ת. וירושלמי,ח. ירושלים: אוניברסיטה עברית
קרון, תמר. (תש"ע). מהי הדרכה: דילמות, גישות ודגמים. בתוך: תמר קרון וחנוך ירושלמי (עורכים), הדרכה פסיכותרפיה (עמ' 24-11).

Penfield, K.(1992   ) Individual movement psychotherapy - Dance movement therapy in privet practice .In Dance Movement Therapy-Theory and Practice (pp. 163-18)

לקריאה נוספת

 
Klapisch-Cohen, O. (2015). A cloud and a box: An embodied triangle of imagery work in relational body PTSD psychotherapy supervision. Body, Movement and Dance in Psychotherapy: An International Journal for Theory, Research and Practice, 10:3, 144-152. doi: 10.1080/17432979.2015.1047406
.

Klapisch-Cohen, O., & Bartuv, Y. (2016). Meeting in the ring. Strength versus weakness, balance of power and control: Supervision in body psychotherapy. Arts and Social Science Journal, 7: 182. doi:10.4172/2151-6200.1000182

וגם "הענן והקופסה- הנכחה גופנית משולשלת בהדרכה" (תרגום באתר פסיכולוגיה עברית)- https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3041

אורית קלפיש - תרפיסטית בתנועה M.A  ופסיכותרפיסטית גופנית, מטפלת מרצה ומדריכה. ממייסדי הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP, מורה בתחום הטיפול בטראומה ממוקד הגוף בגישה ההתייחסותית, מנהלת קורס סופרווייזירם ממוקדת גוף בגישה ההתייחסותית, מנחת סדנאות בנושא "הדיאלוג הפנימי כדרך להשכנת שלום בין חלקי עצמי". מאמינה בתקשורת מקרבת בכלל ובטיפול בפרט. שימוש בעצמי הגבוה ככלי טיפולי.

https://oritklapisch.ravpage.co.il/- כנסו ללינק להתרשמות מקורס "סופרוייזרים ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"

למעבר לכרטיס האישי של אורית, לחצו כאן

בלוג דו חודשי בנושא הדרכה - כלים להדרכה עצמית – מסע הגיבור בהדרכה
תאריך: 15/8/2018 19:18:00

"באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן אתה רוצה להגיע"

"לא אכפת לי כל-כך לאן"

"אם כך לא אכפת לי באיזו דרך תלכי, אמר החתול"

"בתנאי שאגיע לאנשהו. אמרה אליס"

בטח שתגיעי, אמר החתול, אם רק תתמידי בהליכה" (קרול, 1997, 71)

לא פעם כמטפלים אנו נתקלים בטיפול בסימני שאלה: "לאן לפנות בטיפול?", " לאן אני רוצה להגיע עם המטופל שלי", "למה הטיפול מרגיש תקוע", " למה אין לי חשק להגיע לטפל?", "למה המטופל מפחיד/ מעצבן/ מושך אותי?"

ישנן זרמים שונים בהדרכה, זרמים דינאמיים המבקשים את התשובה בעברו של המטופל והמודרך, זרמים התיחסותיים אשר מחפשים את התשובה ברמת היחסים הטיפוליים והמראה אותה מקרין המטופל על היחסים הטיפוליים, גישות שונות דידקטיות יותר ומלמדות את המודרך כלים, מספרים לו מה עשה "בסדר" או "לא נכון מקצועית" והדרכה אשר עושה שימוש דרך "מודלינג" אשר עובר המודרך בהדרכה מול המדריך.

גם אם למדריך אין אג'נדה כלל והמודרך מוביל ומחפש את דרכו בליווי המדריך, עדיין הם זקוקים לכלי אשר יאיר להם את הדרך. לכל אחד מאתנו בטיפול ובהדרכה יש את הסיפור האישי שלו אשר משתלב עם סיפורו של המטופל, אך בגדול כולנו עוברים את אותו מסע, שאפשר לתאר אותו דרך "מסע הגיבור" של ג'וזף קמפבל (2013). ג'וזף קמפבל בספרו ה"גיבור בעל אלף הפנים" מתחקה אחר סיפורם של גיבורים מיתולוגים מוכרים כמו – בודהה, אברהם, משה, ישו, קרישנה ואיזיס, המלך ארתור ועוד, וטען שלכולם יש סיפור משותף עם מבנה עלילה דומה שאותו הוא כינה מונו מיתוס – Mon-Myth: #מסעהגיבור.

 מסע זה מחולקים ל-3 חלקים: הפרידה- במקרה שלנו סיום הלימודים ותחילת הדרך כמטפל עצמאי, החניכה – העבודה כמטפל עצמאי בחדר הטיפולים כאשר ניתקל בקושי בטיפול  והחזרה-החזרה פנימה לאחר האתגר כמטפל שהפנים עוד שלב של התפתחות אישית ומקצועית .

מולי להד בספרו: "מציאות פנטסטית- הדרכה יצירתית" – מכונן מודל מקוצר של מסע גיבור זה- " הסיפור בשישה חלקים"  הדרכה אשר כל מטפל יכול לתרגל גם בבייתו על מנת להביא לבהירות עבורו ועבור המטופל בתהליך הטיפולי. להד (2006) ממליץ לקחת דף ולחלקו ל6 חלקים:

#בקובייה הראשונה: של הדף ניתן לצייר או לכתוב מילים הקשורים לגיבור- הלא הוא המטפל המתמודד עם הקושי. כל גיבור אגדתי שצץ רלוונטי כעת. אל תחפשו הגיון, תנו לדמיון לזרום.

#בקובייה השנייה: ציירו את המשימה- התקיעות בטיפול או הקונפליקט בו נתקלתם.

#בקובייה השלישית:  מה יכול לעזור! כבר רמז לפתרון מהתת מודע!

#בקובייה הרביעית:  מה מפריע? זהו למעשה המקום שחוסם. תנו ביטוי ויזואלי חופשי לחסם,

#בקובייה החמישית: שישית חמישית- כיצד יתמודד הגיבור? על ידי נתינת יד חופשית בדמיון לגיבור לאפשר לדחף הבריא שלו חופש פעולה נוכל לגלות כמטפלים מה לא העזנו לעשות עד כה בטיפול! הסוף:

#בקובייה השישית: הסוף. כיצד מסתיים הקונפליקט? ונקודת מבט להמשך הדרך....

במקום לכתוב מילים או משפטים בכל אחד מחלקי הדף או לצייר את הדימויים העולים מתוך התת מודע שלכם כמטפלים, מעולמו הפנימי של המטופל ומתוך הקשר הטיפולי. כמו כן ניתן גם לפרוס קלפים במקום ציורים ולקבל מפה ויזואלית צבעונית חדה למצב פנימי לא מודע.

אשמח ממש לשמוע על ההתנסות שעברתם עם הטכניקה- האם הדימויים הפתיעו אתכם? האם בשישייה הרביעית הופיע החסם שהבהיר את תקיעות הטיפול? האם אליס מצאה את דרכה ושימחה את החתול? רעיונות ומחשבות נוספות לשיפור התהליך יתקבלו בברכה.

מקורות-

להד, מ'. ( 2006 ) מציאות פנטסטית הדרכה יצירתית בתרפיה. הוצאת נורד.

נצר, ר. (2011 ) מסע הגיבור: תהליך התהוות הנפש במיתוס, במעגל החיים ובתרפיה בן שמן: הוצאת מודן

פרי, ר. (2003) מעשה ביצירה,  תל- אביב; מודן

קמפבל, ג'. (2013) הגיבור בעל אלף הפנים. בבל הוצאה לאור.

קרול, ל. (1997) הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. תרגום: ליטוין, ר. הספרייה החדשה.

אורית קלפיש - פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה. מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה לשעבר  בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP. בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. סיימה בהצטיינות M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה. מרצה ב"קורס לטיפול בטראומה ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"https://goo.gl/ZqTJNu    יוזמת, מנהלת ומרצה "קורס סופרווייזרים ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"  ראה דף הקורס https://oritklapisch.ravpage.co.il/

למעבר לכרטיס האישי של אורית, לחצו כאן

"ההדהוד הגופני הפרטי שלי"- הבלוג של אורית קלפיש
תאריך: 20/9/2018 18:32:00

הוא יושב על הכיסא הנמוך שמולי... אנחנו מנסים לפענח יחד את חוסר הסבלנות שלו שהתעורר לפתע מול המטופל, מטופל ש"עף" אתו עד לא מזמן. הרבה אנרגיות באוויר, שתף מילולי קולח, אנרגיות של "היי" בעקבות משבר רוחני קיצוני.

זה מוזר שדווקא ברגעים אלו כאשר הטיפול היה "כל-כך מוצלח", הרגשתי אני מרוחקת, דחוקה לפינה, שפופה, לא שייכת...והנה כעת כאשר הטיפול ירד מגדולתו, המטופל מעצבן את המטפל, הוא חש שהוא אטי, לא מבין, לא מובן ואילו אני, חזרתי למקומי הנוח, המקום בו חשתי שוב משמעותית מלאה ויציבה, ביטוי של הזדהות השלכתית, של מקומו החסר אותו החזקתי עבור המטופל...

לעתים אני משתפת שלי בהדהוד הגופני אותו אני חווה, אך כאן בעיקר בעת כתיבת שורות אלו אני מבינה עד כמה אותה העברה גופנית היא הפכפכה- משרתת לעתים את התהליך ולעתים מתנגחת בו... רק כאשר אנו נמצאים עם היד על הדופק ללא משוא פנים אנו יכולים להחזיק בה לא כל שכן לשתף.

כאן התקיים למעשה התקיים דיאלוג בין שני חלקי עצמי דרך עבודת גשטאלט בשיטת ה"כיסא הריק", שיטה בה כל קול יכול לקבל ביטוי, להרגיש את עצמו לול הקול השני ובכך להכיל רגשות שלא באו לידי מודע ולא כל שכן ביטוי (פרלס, 1978). מצד אחד הילד הפגוע היושב מול אביו  הביקורתי אותו גילם המטפל עבורו. רק כאשר יכל הקול ה"ילדי" מכיסא אחד, לבטא את הכעס והתוקפנות מול הקול שישב בכיסא שכנגד אותו גילם עבורו המטפל בהדרכה, יכל הקול ההורי  בתורו לחוות רגשות רכים יותר כפחד מפני התוקפנות הילידית אותה הכיל. בכך אפשר המטפל אינטגרציה בין חלקי עצמי שונים בתוכו ולאחר מכן בטיפול עצמו.

"הדהוד גופני" זה הוא כל כך ייחודי משום שהוא חושף סיפור שלם (רולף 2013), במקרה שלנו הגיעו לחדר לא מעט דמויות דרכו. המטופל ה"זוהר" מייצג את  הילד המוצלח שמעולם לא היה " תקוות ההורים" שהכזיבה. לעומתו, הילד ה"מכזיב" שהתגלה דרך חוסר סבלנותו של המטפל, הקצב האיטי, הטונוס החלש, כל אלו גרמו לדמות אביב של המטופל לפרוץ לחדר בעצמה. כאן יכולתי שוב אני להרגיש את דמות ה"מצילה" נכנסת לחדר ההדרכה.

פניפילד Penfield, K. 1992) ), תרפיסטית בתנועה מספרת לנו כיצד תנועותיו של המטופל חוזרות אליו דרך שיקוף אמפתי קינסתטי- Kinesthetic Mirroring, של המטפל. אין הכוונה כאן כי המטפל בהכרח אמפתי לנעשה מולו... הכוונה שהמטפל, ובמקרה זה המדריכה, המטפל ובסופו של דבר המטופל עצמו, מצליחים להכיל תנועות רגשיות שונות: תנועות של התכנסות והתכרבלות, תנועות עצמתיות וחיציות שתיקות, למעשה את כל קשת הרגשות העולים אצל המשתתפים בסצנה האנליטית, ובדיעבד גם של אירועים ודפוסים מעברו של כל אחד מצלעות המשולש.

בסופו של דבר, כאשר אנו צולחים, כי שקרה כאן, את הכשלים ואת כל קשת הרגשות הנעה מתוקפנות, בושה, כישלון ועד חמלה ודחף ההצלה שהתעורר בי תוך כדי התהליך, אנו יכולים, כך טוענת סנדס   (2009 (Sands, להפוך לרב ממדיים יותר ולנהל דיאלוג פורה בין כל חלקי עצמי באופן בו לא נאלץ לפצל את התנהגותנו בקיצוניות בין הצלחה לכישלון, בושה לשתלטנות כפייתית ועוד. לא זו בלבד כלפי העולם אלא כלפי חלקי עצמי אחרים שלו.

מקורות-

פרלס, ס"פ 1978: גשטאלט מילה במילה, תרפיית התבנית, תל אביב: זמורה-ביתן.

רולף, ב. א. (2013) אנטומיה של טיפול- פסיכותרפיה גופית. חיפה: פרדס הוצאה לאור

Penfield, K.(1992   ) Individual movement psychotherapy - Dance movement therapy in privet practice .In Dance Movement Therapy-Theory and Practice (pp. 163-182)

 
The concept of multiple self states: Clinical advantages. Sands, Susan. International Journal of Psychoanalytic Self Psychology, Vol 4(1), Jan-Mar 2009, 122-124
.

אורית קלפישפסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית מרצה ומדריכה. מוסמכת על ידי הEABP. יוזמת וחברה לשעבר  בוועד המנהל של הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית ILABP. בוגרת המסלול בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן ובביוסינתזה. B.A רב תחומי מאוניברסיטת חיפה באוריינטציה פסיכולוגית. סיימה בהצטיינות M.A  בתרפיה בתנועה מאוניברסיטת חיפה. מרצה ב"קורס לטיפול בטראומה ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"https://goo.gl/ZqTJNu    יוזמת, מנהלת ומרצה "קורס סופרווייזרים ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית"  ראה דף הקורס https://oritklapisch.ravpage.co.il/