צור קשר עם אילה
...Loading...

איילה שושני

מתמחה בחוג לפסיכותרפיה גופנית בשיטת ביוסינתזה בקמפוס "ברושים", וחוקרת את תחום הפוריות, מיניות האישה והמחזור החודשי, בשילוב תהליכי ריפוי טבעיים.

בנוסף, מנהלת אתר ותוכן בפורטל לפסיכותרפיה גופנית, ובעלת B.A בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל-אביב.

חלק גדול מאיתנו עוברות חיים שלמים ללא קשר אמיתי למהות הנשית שלנו וללא מודעות לעוצמה ולתבונה שנמצאות בה. הרחם, מקור היצירתיות, החיים והבריאה, מחברת אותנו לנשיות העמוקה ומלמדת אותנו לתת אמון ואהבה בעולם, להרפות ולשחרר אחיזה, ולהסכים להתמסר. כשלומדים את שפת הרחם, כששוקעים בנינוחות פנימה ומקשיבים לה באמת, מתגלה אוצר של חכמה אדירה.

הרחם ואזור האגן הם שער למפגש עם רבדים רגשיים ופיזיים עמוקים ביותר, משום שפעמים רבות הם מחזיקים עבורנו רגשות, תחושות וטראומות שלא יכלו להיות מוכלות, בין אם שלנו ובין אם של דורות קודמים לפנינו. אנחנו ממשיכות להחזיק הכל בפנים, לפעמים שנים, עד שהגוף מדבר אלינו ומאותת לנו ע"י יצירת סימפטום גופני (כאבים בווסת, דימום כבד, אי סדירות, הפסקת ווסת, אנדומטריוזיo וכו') שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי.

"יש לפעמים, רגע בחיים של אשה שצריך להיות לה לרחם ולהמתין איתה בסבלנות עד שתבוא פתיחה מלאה של ליבה" (חלי ראובן).

בואי ללמוד להיות רחם טובה ומטיבה עבור עצמך, להקל ולהפסיק את כאבי הווסת, לנתב את כוח היצירתיות והבריאה שבתוכך לחיים, ולגלות את דרך הריפוי הטבעית והייחודית שמתאימה לך.

*מקבלת הדרכה מקצועית.

*מבוטחת עם ביטוח מקצועי.


בלוג

תחושת בטן
תאריך: 27/5/2019 15:14:00

בשבת האחרונה, עם רדת החום, הלכתי עם חברה לטיול ברוטשילד לעבר כיכר הבימה. מולנו המון של אנשים הולכים וחוצים, מתוכם עשרות נשים, צעירות, מבוגרות ונערות. תהיתי ביני לבין עצמי כמה מהן נמצאות בקשר עם הרחם שלהן, מרגישות אותה, מדברות איתה, מניחות עליה יד אוהבת.

כמה פעמים שמעתן בשיחה בין חברות מישהי שמדברת על הרחם שלה? שמשתפת "היום הרחם שלי עצובה"? לילדים יש את היכולת להתבטא בחיבור ובטבעיות כזאת. אנחנו מלמדים אותם שבמרכז החזה יש לב, ואז הם יכולים להרגיש ולומר "הלב שלי שמח". כמה מאתנו מלמדות את הילדות שלנו באותה הצורה שיש להן רחם, איפה היא נמצאת בגוף, איך היא נראית ואיזה תחושות יש בה חוץ מכאב?

כל כך הרבה נשים סובלות מכאבים בזמן הווסת. המחקרים היום מדברים על כשבעים אחוז מהנשים בגיל הפוריות, שסובלות מכאב כזה או אחר. למדנו שזה "נורמלי", שזה "בסדר" לכאוב ככה. למדנו להמשיך לתפקד כרגיל, להסוות את הכאב, לקחת משככי כאבים ולא להתלונן יותר מידי. אם אפשר אז כדאי גם להסוות את כל העניין עם שמות אחרים כמו "מחזור", ״הדודה באה לביקור״ או "התחרבנתי", ולהסתיר טוב טוב את התחבושת והטמפון כשאנחנו הולכות לשירותים.

כל כך הרבה הסתרה, כל כך הרבה כאב... דורות של נשים שלא יוצרות קשר אינטימי עם הגוף, רחוקות או מנותקות מהרחם של עצמן, ממשיכות את ההעברה הבין-דורית של הטראומות המשפחתיות, סובלות מדימום כבד, כאבים, אנדומטריוזיס, שחלות פוליציסטיות ועוד ועוד.

אני מאמינה שזה אפשרי לעצור ולעשות שינוי.

כל מה שצריך הוא להסכים לבחור אחרת. לבחור בחירה עמוקה וכנה.

אף אחד לא יכול לעשות זאת בשבילך. אף אחד גם לא מחזיק בידע שאת צריכה ״להשיג״ או יודע יותר טוב ממך על הרחם שלך. כל החוכמה והתבונה, כל התשובות, נמצאות כבר בתוכך. צריך רק ללמוד להקשיב...

הניחי יד על בטנך והקשיבי

הקשיבי לנשימותיך, לנוכחותך,

לפעימת החיים העוברת דרכך.

הקשיבי למנגינה העולה בך,

והשמיעי קולך.

רקדי את מי שאת,

מניעה בחופשיות את אגנך.

התבונני בך בעיניים טובות,

נפעמת מיופייך.

אהבי את גופך, את מקדשך,

ועשי שלום בין כל חלקיך.

התאספי אל מעגל הנשים הקורא לך,

והיזכרי בעוצמה ובידע העתיק השוכן בך.

דברי עם הרחם שלך

הניחי יד על בטנך והקשיבי.


איילה שושני - טיפול רגשי לבריאות נשית.

לכרטיס של איילה

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

אנדומטריוזיס מה?
תאריך: 9/6/2019 15:38:00

בפעם הראשונה ששמעתי את המילה אנדומטריוזיס הייתי בהתאוששות אחרי ניתוח. כמה ימים קודם לכן הגעתי לחדר מיון בעקבות כאבי בטן חזקים ושוחררתי עם אבחנה של דלקת בשריר. חזרתי הביתה, מקווה להרגיש טוב יותר, אך הכאבים הלכו והתגברו. לאחר כמה ימים הגעתי שוב לחדר מיון והפעם ביקשתי להגיע למחלקת נשים. אם תשאלו אותי היום איך ידעתי לבקש הפנייה דווקא לשם, לא תהיה לי תשובה. זאת הייתה לגמרי תחושת בטן…

גם במחלקת נשים עברתי סדרת בדיקות, ובסופה קיבלתי מכתב שחרור עם האבחנה שאין לי כלום. הייתי המומה. שאלתי את הרופאה איך יכול להיות שאני מתכווצת ומתפתלת מכאבים והם משחררים אותי? הרופאה ענתה שכל הבדיקות יצאו תקינות, ואני עניתי שאני מכירה את הגוף שלי ויודעת שמשהו לא בסדר. מיותר לציין שהרופאה מאוד לא אהבה את התשובה שלי. היא קראה למנהלת המחלקה לחדר כדי שהיא תסביר לי את מה שאני מסרבת להבין. מנהלת המחלקה ישבה מולי למשך רבע שעה והסבירה לי שאני מאוד רגישה לכאב, יותר מאישה ״רגילה״ ולכן אני מגזימה אותו ולא ממש כואב לי. היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה: ״תקשיבי לי, אני מנהלת המחלקה ואני נותנת לך את המילה שלי שאין לך כלום״. אך אני סירבתי לקבל את מכתב השחרור. הרגשתי את הגוף שלי זועק לעזרה, ובשלב הזה גם שקוף וחסר אונים.

משם העבירו אותי למחלקת כירורגיה והתגלה שיש לי גידול בבטן. אני לא אשכח איך לצד הפחד והחשש מהגידול, עלתה בי גם תחושת הקלה - הכאב שלי אמיתי, אני לא מדמיינת… למחרת בבוקר כבר נכנסתי לניתוח, ובסיומו הרופאה בישרה לי שהגידול הוא הצטברות של תאי רירית הרחם ושיש לי אנדומטריוזיס.

״יש לי מה?״ שאלתי אותה, לא מצליחה להבין את המילה המוזרה, אך מודה לה מעומק ליבי על כך שנתנה שם ותוקף לתחושותיי.

אנדומטריוזיס (אנדו - פנים, מטריום - רחם) היא מחלה שבה רירית הרחם - הרקמה שמצפה את הרחם מבפנים ונושרת יחד עם דם הווסת - נודדת או גדלה באזורים שמחוץ לרחם (שחלות, חצוצרות, חלל הבטן, האגן ועוד). למרות שנשים רבות סובלות מהמחלה, אין היום תיאוריות רפואיות חד משמעיות לגבי היווצרותה, הסיבה לכאבים ובעיקר אין דרך להחלמה ולריפוי מלא ברפואה הקונבנציונלית. ברוב המקרים ההמלצה תהיה לקחת גלולות כדי למנוע את התעבות רירית הרחם, אך בחוויה שלי זה כמו לשים פלסטר ולא לראות את הפצע. הגלולות יכולות להפחית את הסימפטום למחלה, אך לא מטפלות במחלה עצמה. העובדה היא שהגוף שלי בחר לא להוציא החוצה את כל דם הווסת, ועבורי זה היה סימן שקורא לעצור ולבדוק, לשאול שאלות על מערכת היחסים בין הגוף לנפש, על הקשר של המחלה לתכנים רגשיים, לחקור את איזור האגן והרחם, ולהעמיק בסיפורים של הנשים במשפחה שלי.

זה היה מסע מרגש, כואב, מאתגר, מהנה ובעיקר מרפא. הכאבים הלכו ונחלשו עד שפסקו לגמרי. הדימום פחת והווסת התקצרה. האנדומטריוזיס היה לי כמתנה. הוא נתן לי את האפשרות לגלות ולהיות את האישה שאני במלואי.

ולאחותי לאנדו (כך אנחנו קוראות לה, למחלה) אני רוצה להגיד לך שאני מאמינה לך. אני יודעת מה זה כאבים בלתי נסבלים, אני יודעת מה זה חוסר יכולת לתפקד בימי הווסת ולהרגיש שהסביבה לא מבינה אותך. אני רוצה להזכיר לך שזה בסדר לא להיות כמו כולן. כל אישה היא שונה ולכל אחת הסיפור שלה. סמכי על עצמך ועל התחושות שלך, והאמיני שלצד הכאב שוכנת גם הזדמנות גדולה לריפוי.

איילה שושני - טיפול רגשי לבריאות נשית.

לכרטיס של איילה

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

סוד הווסת
תאריך: 1/7/2019 20:11:00

בבלוג הקודם כתבתי על החוויה שלי עם האנדומטריוזיס ועל הגילוי של המחלה (כאן). הוספתי בקצרה עוד כמה מילים על תהליך ההחלמה ועל כך שכיום יש לי ווסת קלה ללא כאבים כלל. מאז פרסום הבלוג, נשארתי עם תחושה של רצון לשתף איך אני באמת חווה את הווסת כיום. מה זאת בשבילי ווסת בריאה, נוכחת ומחוברת, איך זה באמת מרגיש...

כמה ימים לפני שהווסת מגיעה, הגוף והנפש מכינים עצמם לקראתה. הקצב מאט, אין לאן למהר, אין שום דבר שצריך להספיק. אני מתחילה להרגיש איך כל הדברים שלא יכלו לקבל מקום לאורך החודש צפים ועולים, ואת הצורך בתנועה עדינה פנימה, שמאפשרת לכל מה שמגיע להתגלות ולקבל ביטוי. לימים שלפני הווסת יש תפקיד חשוב בשחרור הרגשות, החוויות והזיכרונות שספגנו לתוכנו, ואני בוחרת לתת אמון בתהליך הטבעי, מבלי לשפוט את התחושות שעולות כ"דרמה" או את עצמי כ"עצבנית וחסרת שקט לפני מחזור". אני שומעת את הקריאה להיות עבורי אם אוהבת - רכה, תומכת, חומלת.

ככל שהווסת מתקרבת, אני מתרגשת לקראתה. אני מחכה לבואה ומודה על ההזדמנות לשחרר את מה שאין לי בו צורך וכבר אינו משרת אותי, ומתחילה לנוע לעבר לידה חדשה. זה בדיוק הזמן שבו אני מרגישה ברת מזל שזכיתי להיות אישה, שזכיתי להתעגל במעגל המחזור החודשי וללמוד מהגוף מהו איזון ומהי בריאות. והגוף החכם שלי יודע. גם כשהנפש לא בטוחה, גם כשעולות שאלות, הגוף תמיד כל כך מדויק. דורות של חוכמה נשית עתיקה שרק מחכה שאלמד את שפתה.

ואז מגיע הדם. אדום וחי וחזק. מזכיר לי כמה עוצמה, כמה תשוקה יש בתוכי. מבעיר בי את אש החיים. דם שעבר דרך הלב ומכיל בתוכו כל כך הרבה רגשות, ודרך הרחם - שער הרחמים של הגוף. אני מתבוננת בו באהבה ומברכת עליו "תודה שהגעת", "תודה על כל מה שאתה מביא ומאפשר".

הימים הראשונים של הווסת הם ימים של חסד. אני מפנה זמן להתבודדות, מתכנסת פנימה וחשה את שערי השמיים נפתחים לשמוע תפילותיי. לפעמים התפילה באה עם מילים, לפעמים עם שירה, ולפעמים עולה תפילה פנימית ממעמקי הלב והרחם, שרק הנשמה יודעת... אני מניחה את ידיי על בטני וחשה את התכווצויות הרחם. התכווצויות שפועמות בי כמו הדם שפועם בעורקיי, כמו פעימת החיים בתוכי ובעולם כולו. פעימה שמזכירה לי את מה שאני יודעת, אבל שוכחת כל כך בקלות... "מה אני באמת רוצה?", "מה הן תשוקות ליבי העמוקות ביותר?", "מה אני צריכה כדי להיות ולחיות במלואי?".

בכל ווסת, יש חלקים שמתים וחלקים שנולדים. יש סוד ויש הזדמנות. יש סיום ויש התחלה חדשה. אני מרפה אל החיבוק של האדמה שמתחתיי, מוזנת ומחדשת את האדמה הטובה והפורייה שבתוכי. נוטעת זרעים של כוונות לחודש שיבוא. מתערסלת בתוך הקן הנעים והחמים שלי, ונחה...

איילה שושני - טיפול רגשי לבריאות נשית.

לכרטיס של איילה

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

גלולות או להיות?
תאריך: 25/7/2019 15:19:00

לפני כשבוע התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה על גלולות למניעת הריון. מתראיינות שם נשים שמספרות על קבלת גלולות בגיל ההתבגרות ועל נטילתן במשך שנים, בלי שאף אחד יידע אותן באפשרות לדיכאון, מיגרנות, ירידה בחשק המיני ותופעות נוספות הנלוות להכנסת הורמונים לגוף.

לפני שארחיב יותר, חשוב לי לומר שאני כותבת רק את החוויה והדעה האישית שלי. כל אישה יודעת מה נכון עבורה ועבור הגוף שלה וזה הדבר החשוב באמת, גם עם בחירתה ודעתה שונה משלי.

כנערה סבלתי מכאבים קשים בווסת וכבר בגיל 14 קיבלתי המלצה מרופא נשים לקחת גלולות. בגיל 18 הלכתי לרופא אחר שהבטיח לי גם הוא שהגלולות יפתרו לי את הבעיה, ואם לא, לפחות יפחיתו את הכאבים. כמובן שלא הייתה שיחה על תופעות לוואי או סיכונים אפשריים, ואני רצתי לבית המרקחת לקנות את התרופה שתציל אותי. לקחתי את הגלולות במשך עשר שנים רצופות, בלי לשאול שאלות ובלי להתעכב לרגע על מה קורה לי בגוף ובנפש. הגלולות אכן הפחיתו את הכאבים, אך הם שבו והתגברו עד שהיו כל כך חזקים שהגעתי לחדר מיון ועברתי ניתוח, וכך גיליתי שאני חולה באנדומטריוזיס. היום אני יודעת שהכאבים היו הדרך של הגוף לדבר אלי ואני השתקתי אותו ומיסכתי את הכאב, עד שלבסוף הוא היה חייב לצרוח.

לאחר הניתוח קיבלתי הוראה להיות תחת מעקב צמוד של רופא נשים. בחרתי את הרופא הכי מומחה ומומלץ שיכולתי למצוא בארץ לאנדומטריוזיס. הוא הסביר לי שאין איך לרפא את המחלה ושדרך הטיפול הקונבנציונלית היא לקחת גלולות שמקלות על הסימפטומים. דיברנו על כך שאני לוקחת גלולות במשך עשר שנים ועדיין סובלת מכאבים ואף הגעתי לניתוח, ולכן המלצתו הייתה שאקח גלולות ברצף, בלי לקבל ווסת כלל. שאלתי אם זה לא מסוכן והוא הרגיע אותי שהיום הרפואה יודעת שאין באמת צורך בווסת ושאין לי ממה לחשוש.

אני זוכרת היטב את החשש להתערב כך בגוף שלי ולבטל את הווסת לחלוטין, אך אני גם זוכרת את הפחד הגדול יותר שהיה שם. רק החלמתי מניתוח קשה, והחשש שאצטרך לעבור את זה שוב גבר על הכל. והרי הרופא אומר לי שאין עם זה כל בעיה, אז איזו סיבה יש לי לא לסמוך עליו?

קשה לי לחזור לחודשים האלה ולתאר את מה שעברתי שם. ככל שהימים עברו עם הגלולות וללא ווסת, המצב הפיזי והנפשי שלי התדרדר. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שהחשק המיני כבה. לא חשתי שום תשוקה אל עצמי ואל בן הזוג שלי, והגוף היה רגיש מאוד למגע. מבחינה רגשית, הייתי חסרת סבלנות והרגשתי שאני על הקצה, שכל דבר קטן מסביבי מעצבן אותי ללא שליטה. אך הדבר הקשה ביותר היו המיגרנות. הן הלכו והתעצמו עד שהתקשתי לתפקד. לאט לאט התכנסתי בבית, ממעטת לפגוש אנשים וללכת לעבודה. מאישה שמחה ומינית, עובדת ואוהבת חברה, הפכתי למישהי שלא הכרתי ושלא יכולתי לזהות. לקח לי זמן רב לעשות את החיבור לגלולות, שעד לאותה נקודה נראו לי כתמימות. וכי למה שאחשוב אחרת? מיליוני נשים בכל רחבי העולם לוקחות אותן. חברות שלי לוקחות אותן. אני לקחתי אותן במשך עשר שנים והכל היה בסדר.

אז זהו שלא. כשחיברתי סוף סוף את התופעות הללו לגלולות, הפסקתי לקחת אותן לגמרי. חזרתי לקבל את עצמי ואת הווסת בצורה טבעית וחוויתי, בפעם הראשונה מגיל 18, איך זה מרגיש כשחוזרת התחושה לרחם ולאגן, איך זה מרגיש להתמלא בביוץ באנרגיית חיים ויצירה, ואיך זה מרגיש כשהגוף מרפא את עצמו, הדימום פוחת ואת הכאבים מחליפה פעימה רכה ונעימה. זה היה הרגע שבו הבנתי מה עשיתי לגוף שלי. במקום להקשיב לו ולסמוך על החוכמה והתבונה שיש בו להחזיר את המערכת ההורמונלית לאיזון, בחרתי לסמוך על כדורים שטשטשו את החיבור שלי לרחם ולאגן, ועל הדרך גם טשטשו את הכאבים.

הווסת שלי לימדה אותי שיעור חשוב על כאב. אנחנו ממהרות להעלים כאב גופני עד שלפעמים זאת הופכת להיות המטרה, ומפספסות הזדמנות לעושר התחושות והרגשות הקיימים בנו. אנחנו כל כך מפחדות להיות נוכחות בכאב, לחוש אותו פועם בעוצמה דרכנו, לחקור אותו, לשאול שאלות על מה הוא בא ללמד אותנו, ובמקום זאת בוחרות להקהות את הכל כי זה מרגיש כואב מידי. ולכאבים של הווסת יש כל כך הרבה מה ללמד אותנו - על כיווץ והרפייה, על מאמץ ומנוחה, על לקיחה פנימה והוצאה החוצה, על בנייה של קרקע טובה ומזינה, על יצירתיות, על מיניות ואנרגיית חיים ועוד ועוד.

אני כותבת את הבלוג כיוון שהמידע הזה על המערכת ההורמונלית הנשית לא היה, ועודנו, לא מאוד נגיש. אני מכירה נשים מעטות עם כאבי ווסת וסוף אופטימי דומה לשלי. כנערה וכאישה צעירה לא היה לי מושג לגבי היכולות של הגוף שלי, ורק כשחוויתי את זה על עצמי יכולתי להאמין שזה באמת אפשרי.

חשוב לי להדגיש כי אינני רופאה. את מה שכתבתי, כתבתי רק מגופי ומנפשי שלי, ואין לי כל כוונה להמליץ על בחירה רפואית כזאת או אחרת. להיפך, ברצוני להביא דווקא את החשיבות של נוכחות והקשבה לעצמנו, גם כשהראש אומר שזה לא הגיוני, גם כשהרופא אומר לנו משהו בביטחון מלא, גם אם יש כרגע כאב ופחד. רגע אחד רק להיות בתשומת לב למה שקורה. כי שם, במקום הזה, מתחילה דרך של חקירה נפלאה ומסקרנת ושל ריפוי עמוק ושלם.


ביבליוגרפיה:

בר, רוני. (18 ליולי, 2019). יותר ויותר נשים אומרות לא לגלולה. למה זה קורה?. עיתון "הארץ".



איילה שושני"נפש בגוף אישה: טיפול רגשי לבריאות נשית".

חוקרת את תחום הפוריות, מיניות האישה והמחזור החודשי, בשילוב תהליכי ריפוי טבעיים.

לכרטיס של איילה

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה