צור קשר עם אירה
...Loading...

אירה טפר

מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית-ביוסינתזה לאחר סיום 5 שנות לימוד ופרקטיקום.

מטפלת תחת הדרכה משנת 2012.

בעלת רקע ועיסוק מגיל צעיר בעולם התנועה והריקוד.

מנחת סדנאות תנועה והעצמה לנשים דרך הריקוד השבטי בשילוב מודעות גוף,נשימה והרפייה.

מתרגלת ומורה להאתה יוגה.

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה.

מטפלת מוסמכת ברייקי שלב 2.

ועכשיו טיפה יותר לעומק :)

אני מאמינה בטיפול דרך החוויה הסומטית (גופנית) כשער לעולמות הרגש,הדמיון והזכרון הגלומים ולעיתים נסתרים תחת שכבות של הגנות ומנגנוני השרדות.

יחד עם זאת,כמה טוב שיכולנו להשתמש בכל אלה כדי לשרוד באופן הטוב ביותר שהיה נגיש ואפשרי עבורנו באותה עת.

העבודה המשותפת, הלא היא יציאה למסע משותף, מאפשרת נגיעה באותם היבטים ה"המקופלים" בכל תאי הגוף עוד טרם יציאתנו לאוויר העולם.

אנו יודעים היכן מתחיל המסע אך אין לדעת לאן תוביל הדרך...אילו זכרונות יתעוררו, אילו רגשות יינגעו, מה נגלה על עצמנו וכיצד כל האינפורמציה הרב מימדית הזאת תעזור לנו להתחבר פנימה והחוצה.

הגילויים הללו בקליניקה הם אחת הסיבות העיקריות שעבודתי מרגשת ומרתקת אותי בכל פעם מחדש.

בכל פעם שאני מתיישבת מול מטופל/ת אני מתרגשת מהצעד שהאדם לוקח במטרה להפוך את ההווה שלו לטוב יותר מעברו.

אופן העבודה נעשה בקצב ובצורה ה"תפורים" באופן אישי לאדם שמולי, תוך הקשבה והפניית תשומת הלב לכל שדות החיים: השימוש בקול, מבט, מגע, תנועה, נשימה, דמיון, רגש ושפה.

אני מוכנה לצעוד ביחד איתך ,יד ביד ,דרך כל מה שהדרך תגלה בפנינו.

הדרכה: יש

נסיון טיפולי: 5 שנים

קליניקות: פרדס חנה, בנימינה, זכרון יעקב, חוף כרמל

תעודות

בלוג

מחשבות הריוניות (לא רק לנשים)- הבלוג של אירה טפר
תאריך: 2/5/2017 18:36:00

בין אם אתם מנסים להכנס להריון לבין קבלת משלוח בהפתעה מהחסידה, תקופת ההריון מתחילתה ועד סופה מלווה בשינויים פיזיים - נפשיים- רוחניים - מנטליים רבים שלא תמיד הכנו את עצמנו אליהם.

כשאני אומרת "אותנו" אני מתכוונת לשני בני/בנות הזוג; הגבר והאישה, האישה והאישה או כל קומבינציה אפשרית אחרת העולה בדעתכם הכוללת בתוכה מערכת יחסים זוגית והריון.

ההתחלה, כמו התחלות רבות של מסעות משני חיים, יכולה להיות מלווה בחששות,חרדות ותחושת איבוד שליטה לצד תחושות של התרגשות,הקשבה והתמסרות לגוף ומן קדושה שאופפת את כל הסיפור.

נוצרים בתוכך חיים וזו חוויה שאין דומה לה.

המנעד הרגשי של אישה היוצרת בתוכה חיים מזכיר לי את תנועת גלי הים :הגלים יכולים להגיע לגובה שיא ורגע לאחר מכן לרדת ולשוב לרגיעה.

הם שוטפים את כל הגוף ומתחלפים גלים בגלים אחרים.

האיפשור העצמי הזה של כל גל וגל להגיע ולהתפרק ,ההסכמה לתת לגלים האלה לשטוף אותך והביטוי הרגשי המחובר ברגעים אלה הם בעיני המפתח לבריאות נפשית-פיזית ורוחנית בתקופה מיוחדת זו.

מתוך החוויה שלי בתקופה זו, הכל נמצא בשינוי בכל רגע. רגש מתחלף ברגש אחר ואין בכך שום בסיס הגיוני (או צורך לחפש אחד). הכל פשוט מועצם, חשוף ורגיש מאי פעם.

ההורמונים עושים חאפלה, הרגשות ננגעים ומי שנמצא לצידנו מקבל את האדוות של כל אלה.

כאשר בן זוגנו אינו מופעל מגלי הים ההורמונליים ומבין שחשוב וחיוני לאפשר לכל הביטוי הרגשי הזה לקחת מקום, אפשר לעבור את המסע המוטרף הזה מחוזקים ומאוחדים מאי פעם.

אם האישה מפחדת מרגשותיה ומנסה לבלום או להתכחש לכל מה שעולה בה, אותם רגשות אינם הולכים לשום מקום מלבד לאותם תאי גוף הנושאים בתוכם זיכרון של כל חוויות חיינו.

הרגשות הכלואים הללו נשארים בתוך הגוף, בשרירים, ברקמות.

אני נותנת ערך רב ליכולת ההכרה והביטוי של אותם רגשות ותחושות (לאו דווקא דרך השלכתם על בני זוגנו או סביבתנו) בטיפול מול מטפל, לבד בחדרי חדרים או במרחבים הפתוחים בטבע, כי אני מאמינה שאלה הן דרכים יעילות למנוע דכאון שאחרי לידה ולאפשר לאישה תחושת רווחה ובריאות פיזית-מנטלית ורוחנית בזמן ההריון ואחריו.

ההריון יכול להוות חלון הזדמנויות להקשבה חדשה ועמוקה לגוף וחיבור לתכנים הרגשיים המציפים את המערכת.

אם נוכל להיות בקשר עם הגלים הרגשיים הללו ,לשתף, להתמך ולהחשף מול בני זוגנו, יהפכו תשעת החודשים הללו למרחב חדש של שותפות אמת,חברות ואהבה.

אני מזמינה אותך לעבד, להרגיש ,לתת מקום ולהתמך בתהליך בריאת החיים, בין אם הם נבראים בתוכך ובין אם אתה שותף לתהליך זה.

הכותבת: מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינתזה. מגיעה מרקע של עולם התנועה והריקוד, יוגה ורייקי.

לכרטיס האישי של אירה לחץ כאן


טובים השניים- הבלוג של אירה טפר
תאריך: 16/5/2017 10:51:00

ערב יום שני. אני יושבת במרפסת וצופה בשמש הנעלמת אט-אט בים.

הטלפון מצלצל כשעל הצג אני רואה שם מוכר של חברה רחוקה שמזמן לא יצרה קשר.

במוחי עוברת התלבטות קלה ..."לענות לשיחה או לחזור אליה אחרי שקיעת השמש?".

קול בתוכי קובע באופן שלא משתמע לשתי פנים – "תעני".

אני עונה ושומעת אותה תוך כדי נסיעה באוטו. אני על דיבורית. חשה רחוקה לפחות כמו הקשר בינינו.

היא שואלת אותי מה שלומי ואני שומעת כובד ועצב תהומי שמגיע מצמד מילים בודדות אלה.

אני עונה לה שאני בסדר. מתאקלמת לחזרה לארץ אחרי תקופה ארוכה של חיים בחו"ל.

איני מרגישה צורך לפרט עוד בנוגע לעצמי,כשתוך כדי המשפט עולה מתוכי דחף להפנות אליה את אותה השאלה,שכן, תחושתי היא שהשיחה הזאת הולכת להתמקד בה.

היא מיד עונה לי בקולה הרך ששלומה לא טוב. שכבר כמעט שנה שהיא לא "מוצאת את עצמה".לא מבינה איפה היא רוצה להתיישב מבחינת מגורים, זוגיות שהתפרקה ושנה שלמה שבה היא לא עובדת.

"פשוט לא מצליחה להניע את עצמי לשום עשייה".

אני שומעת בקולה את הבידוד והבדידות ושואלת אותה מה עם מעגל החברים שלה, האם היא בקשר.

היא עונה לי בקול שבור,בוכה כמעט, שרק עכשיו חזרה ממפגש של חברים בטבע, שניגנו, שרו ורקדו ושהיא לא מצליחה להרגיש חלק. 

מה גם, היא ממש לא מבינה איך אומרים לה שהיא כל כך יפה ושכל בחורה שעומדת מולה נראית בעיניה למוצלחת יותר, יפה יותר ובאופן כללי...פשוט הרבה יותר.

היא מוצאת את עצמה בקשרי חברות שנגמרים בגלל קולות ההשוואה המתנגנים בראשה ללא הרף ואינם נותנים לה מנוח. 

הם מזכירים לה יותר ויותר כמה שהיא חסרה.

חסרה במה ולמי אתם שואלים?

חסרה לעצמה..."לא יודעת מי אני בכלל". חסרה בשמחה, חסרה ביופי, חסרה בהצלחה.פשוט "לא מספיק".

אני שומעת אותה חולקת איתי את תחושותיה וכובד נוחת על בית החזה שלי.אני מרגישה את האנרגיה בגוף שלי נהיית כבדה ודחוסה.

עצב חולף בי לצד זיכרון של חיות וחיוניות שאני זוכרת שיש בה. 

זוכרת אותנו עומדות שעות במטבח ומבשלות סעודת שישי לחבר'ה.אחר כך כולם יושבים יחד סביב השולחן והיא צוחקת מכל הלב ונראית מאושרת מתמיד. 

"תגידי...מה עם הריקוד והיוגה? אני זוכרת כמה את אוהבת לרקוד, לנגן, לשיר ולתרגל יוגה...?"

היא עונה לי במן קול שנשמע כאילו שלפה אותו מאיזו ספריה עתיקה ובדיוק ניקתה ממנו את האבק שהצטבר..."וואי.נכון. אני כל כך אוהבת לרקוד.אבל אני פשוט לא עושה את זה כמעט. אני יודעת כמה טוב זה יעשה לי. להניע את הגוף ולהרגיש אותי".

היא משתפת אותי במחשבה לנסוע להודו (שוב, בפעם המי יודע כמה)וללכת ללמוד שם יוגה ומדיטציה קרוב להימלאיה "איפה שיש שקט ושלווה".

אני שואלת אותה אם השקט והשלווה שהיא מדברת עליהם יגיעו מההימלאיה או מהודו ומה בעצם מונע ממנה לתרגל יוגה ומדיטציה מחר בבוקר.

"אני שוב בורחת אה?"

שתיקה.

נשמע שהבחינה בדפוס התנהגות שמוכר לה כבר כמה שנים טובות.

חיפוש פיתרון זמני לקולות המתרוצצים בראש,אי שם בהימלאיה ואחר כך חזרה לארץ והתמודדות מול אותם נושאים שהיו שם לפני הנסיעה.

"אהובה...אולי פשוט תבואי לבקר. בואי נבלה קצת זמן ביחד. נלך לרקוד ופשוט נעשה לנו זמן של הנאה משותפת. מה את אומרת?"

ההתרגשות בקול שלה גרמה לי לרצות לחבק אותה חזק חזק. התנועה שהבעתי לקראתה היתה,כנראה,אינה מובנת מאליה.

לא היתה לי אף עצה מתוחכמת או פיתרון יעיל שיהפוך את ימיה למלאי משמעות וסיפוק. מה שכן היה בי הוא רצון פשוט לקשר.הסכמה להיות ביחד איתה במרחב של מה שיגיע. חסר,פחות או יותר...אבל יחד.

אני מבינה יותר ויותר, בחיים האישיים שלי כמו גם בקליניקה, כמה משמעותי הוא הקשר האנושי.

כמה עוצמה יכולה להיות למעט רוך וחום כלפי אדם שאין לו אף אחד מאלה לעצמו.

מתוך הקשר יכולה להיווצר תנועה חדשה. השתקפות של האחד מתוך עיני האחר. 

אין צורך בשם דבר דרמטי. שום פעולה קתרזית או מטלטלת עולמות.ככה...בקטן. בעדינות. לאט לאט.

פשוט קשר.

כזה שלעיתים האחד מחזיק לאחר את הרגש הרך, המחבק והאוהב עד שהוא עצמו יוכל להחזיק בו. כי הרגש שם. הוא לא מגיע מהאחר...אבל הוא התמלא אבק ושכבות של שמיכות ישנות שכיסו אותו כמעט לגמרי.

העוצמה הרכה החבויה בתוך קשר עין, מגע, שיחה או לפעמים אפילו שתיקה של שני אנשים החולקים את אותו מרחב אינטימי, יכולים אט-אט להסית את השמיכות המאובקות ולהתוודע לאותו לב שהיה צריך להגן על עצמו...יהיו הסיבות לכך באשר יהיו.

אני מאמינה בכל ליבי בהתמרה הנרקמת מתוך הקשר האנושי. בין אם זה מתרחש בקליניקה במרחב הטיפולי ובין אם בקשרים הבין-אישיים שבין איש לרעהו.

אני מזמינה אותך לפסוע צעד אחד קטן לעבר אדם אחר שבחברתו את/ה מרגיש/ה שאת/ה לא לבד בעולם.לפחות לא כל הזמן... 

הכותבת: מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינתזה. מגיעה מרקע של עולם התנועה והריקוד, יוגה ורייקי.

לכרטיס האישי של אירה לחץ כאן



אז מה בדיוק את עושה? - הבלוג של אירה טפר
תאריך: 11/6/2017 19:32:00

 "מה בדיוק את עושה?" ... היא שאלה שאני נתקלת בה לעיתים קרובות כשאני מספרת על עיסוקי כפסיכותרפיסטית גופנית בשיטת הביוסינתזה.

ואז אני מוצאת את עצמי מסבירה במשך 20 דקות (לפחות) מהי ביוסינתזה ואיך אני משתמשת בכלי המופלא הזה בשילוב עם מי שאני.
על כך אנסה לכתוב כאן בתמצות ובבירור עד כמה שאוכל.
 הביוסינתזה היא שיטת טיפול מתחום הפסיכותרפיה הגופנית ופירוש השם הוא "אינטגרציה של חיים".

הטיפול בביוסינתזה מתמקד בשלושת היבטי הקיום האנושי : ההיבט הגופני,ההיבט הנפשי וההיבט הרוחני ולמעשה ,הוא שואף ליצור גשרים וחיבורים בין שלושת ההיבטים הללו דרך תהליך טיפולי המתמקד ב:
1. עבודה מוטורית על טונוס שרירים וביטוי תנועתי
2. עבודה אנרגטית דרך מקצבי נשימה
3. עבודה על הדהוד בשדה הבין אישי על מערכות יחסים
4. עבודה על הטווח של הכלה ושחרור בהקשר של ביטוי רגשי
5. עבודה על שדה השפה והדיבור הברור
6. עבודה על שינוי והתמרת רעיונות ודימויים מגבילים
7. עבודה עם מדיטציה גופנית להתחברות לאיכויות הלב

הנחת היסוד של הביוסינתזה היא שעוד בחיי הרחם מתפתחים שלושה זרמים של אנרגיית חיים המשפיעים על התפתחות האיברים בגוף: הזרם הרגשי, המחשבתי והתנועתי.

זרימה וחיבור בין שלושת הזרמים האלה היא בריאות.

חוסר הזרימה ביניהם עלולה ליצור חולי והפרעה.
במהלך הטיפול ההתמקדות שלי היא ,קודם כל ,בחיבור לבריאות (היא תמיד ישנה,גם אם בחלק קטן מכל המערך הגופני-נפשי-רוחני).

ולאחר מכן בהבנת הקושי/ פיצול/ ניתוק ברבדים העמוקים יותר דרך חווית הגוף-נפש-רוח (ולא רק דרך ההבנה הקוגנטיבית- להבין לא בהכרח אומר להביא ריפוי).
 דרך הקשר האנושי ,ביני לבין מי שבוחר לעבור תהליך משותף, ניתן לגעת ולרפא תחומים רבים בהם האנושות חווה קושי ומצוקה:קושי במערכות יחסים, חרדות, תחושת ניתוק מהגוף ובעיות גופניות שלא נמצאה להן סיבה ברורה, תחושת חוסר הגשמה ומימוש בחיים ועוד...
 כל תא וכל שריר בגוף נושא עימו זיכרון של כל החווית שנרשמו במאגר החוויות של האדם עוד מחיי הרחם (תורת האמבריולוגיה) ואף עוד קודם לכן דורות אחורה (העברה בין דורית).
 העלאת זיכרונות אלה ועיבודם בכל רבדי החוויה האנושית (רגשי,מחשבתי ותנועתי) מסייעים להבנת הקושי ולהנעת התהליך לקראת זרימה הרמונית יותר בחיים.
 עם ההסבר על השיטה עצמה אני מרגישה כי אין אני עונה על השאלה "אז מה את עושה בעצם?" בשלמותה.

בכדי שאענה עליה באופן מלא (עד כמה שניתן) יש צורך בהבנה מסויימת של האיכויות שאני מביאה איתי לחדר הטיפולים.

וכאן יש מילכוד מסויים,שכן, כמו שנאמר "אין הנחתום מעיד על עיסתו".

אך בכל זאת אנסה לחלוק כאן את תפיסת ה"עצמי" שלי, את המשאבים העומדים לרשותי ואת אמונותיי.

כאשר מתיישב האדם מולי וחולק את סיבותיו ומניעיו לפנות לטיפול, אני מקשיבה לבקשה העמוקה שלעיתים אינה מתבטאת במילותיו ,אם כי, נאמרת בין השורות.

אני מאפשרת לגופי לדבר אליי, אל מול האדם שניצב מולי ולתת לי אפשרות להתחבר לתחושות שעולות ממנו ומספרות על החוויה שלו/ה או על החוויה של הסביבה מולו/ה.

אחד המשאבים המשמעותיים ביותר העומדים לרשותי הוא היכולת לראות את החוזקות, המעלות והחלקים הבריאים באדם שמולי ולהחזיק בתוכי את האמונה והאפשרות של ריפוי ,לעיתים עוד טרם יכול האדם עצמו להרגיש את כל אלה.

הדבר דומה לגילוי תיבת אוצר החבויה אצל האדם אי שם בתוכו ובעזרת התהליך המשותף אנחנו מוצאים אותה ומאפשרים לגילויה להעצים, לחזק ולחבר את האדם למקורות של הזנה ועוצמה בחייו.

העבודה המשותפת מותאמת למי שעומד מולי באופן אישי, כמו כפפה ליד, דרך עולם השפה, התנועה, המגע, הנשימה, הקול והדמיון.

הביוסינתזה היא שדה משחק כל כך חופשי ופתוח שהיא מאפשרת לי להביא את עצמי אל תוך הטיפול במלואי. על כל אמונותיי, תפיסותיי וכישוריי ולאפשר חקירה בריאה של האדם שמולי את גופו, נפשו ורוחו.

אני מאמינה ביכולת ובאפשרות של האדם ליצור לעצמו חיים מוגשמים, מלאים ומחוברים למהות.

מזמינה אותך לחוות את עצמך ולהרחיב את המנעד הרגשי-נפשי-גופני ביחד איתי מתוך אמונה מלאה בעוצמותיך וביכולותיך.

הכותבת: מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינתזה. מגיעה מרקע של עולם התנועה והריקוד, יוגה ורייקי.

לכרטיס האישי של אירה לחץ כאן


Top of Form

טרמפיסטית בשם חרדה - הבלוג של אירה טפר
תאריך: 3/7/2017 13:36:00

נטע הכירה אותה בפעם הראשונה כשהייתה בת 30.

היא הופתעה ככה, באמצע הנסיעה באוטו, כמה מטרים ספורים לפני שעלתה על גשר סואן שעובר מעל נהר.

4 נתיבים לכל כיוון , רעש של מכוניות שנוסעות מעל הלוחיות שמרכיבות את תחתית הגשר.

היא התגנבה אל נטע בהפתעה כל כך מוחלטת שאפילו לא הספיקה לנחש מה זה הדבר הזה שהשתלט על כל גופה.

כן כן...נטע...המטפלת גופנפש, זאת שעובדת שנים עם הגוף והמודעות אליו.

לא היה לה שמץ.

נטע הרגישה איך היא מתחילה לאבד תחושה בגפיים.

הרגישה את הלב שלה מאיץ למהירות שהכירה רק מריצות ספרינט בשיעורי ספורט וממרדפים אחרי הרכבת.

"אני עומדת לאבד שליטה על הגוף שלי ועל הרכב , אני עומדת להרוג את שנינו".

המחשבה הזאת מתחילה לחזור על עצמה בלופ כל זמן שהיא מתקרבת ועולה על הגשר.

"תעביר לי את המים..." היא מבקשת מדור שיושב לצידה, בעוד שאין לו מושג מה מתחולל בתוכה.

נטע שותה ומרגישה שאם תפסיק לרגע ללגום מהבקבוק תאבד תחושה ואחיזה בגופה.

במשך כל העליה והירידה מהגשר היא לא הפסיקה לשתות לרגע רק כדי להמשיך בתחושה רציפה של המים שיורדים בגרון, שעוזרים לה להרגיש שיש לה גוף.

"רק שלא אשלף מתוך גופי ואגרום לתאונת דרכים נוראית"...

את הטרמפיסטית הזאת טרם הכירה בחייה.

רק שהיא לא תפסה טרמפ רק על הרכב שבו נהגה נטע, אלא גם על גופה ונשמתה.

כשהגיעה לסיומו של הגשר הארור הרגישה את הלמות ליבה מתחילים להאט.

נדמה היה לה שנסעה עכשיו בתוך הנצח, למרות שהיו אלה דקות ספורות בלבד.

הם המשיכו בנסיעה עוד כמה דקות ארוכות ורק לאחר מכן הצליחה נטע לסנן מבעד לשפתיה "אתה לא מבין מה קרה לי על הגשר...".

למעשה, גם היא לא הבינה מה קרה לה על הגשר.

דור הביט בה ואמר שבאמת היא נראית קצת חיוורת.

נטע מספרת לו את מה שחוותה והוא נדהם מזה שלא הבחין בכלום ומזה שהיא לא משתפת אותו בו ברגע על מה שעובר עליה.

היא הסבירה לו שחוץ מלחוות את החוויה לא יכלה לעשות דבר.

"הייתי עסוקה מדי בלהחזיק את עצמי בחתיכה אחת שפויה ואסופה".

מבלי לעבד את החוויה, חשה נטע שחרור אדיר ש"עברה את זה" מבלי שאף אחד ייפגע מהסופה הלא ברורה שהשתוללה בתוכה.

היא סיפרה לעצמה שבטח חסר לה ברזל או שלא אכלה מספיק בבוקר.

נטע מספרת לעצמה את הסיפורים האלה וממשיכה בחייה כאילו הטרמפיסטית שהתגנבה לנסיעה על הגשר כבר ירדה מהרכב.

אלא מה...הטרמפיסטית הזאת לא הלכה לשום מקום.

רק נרדמה לה במושב האחורי עד לתחנה הבאה.

התחנה הבאה הגיעה כעבור שנה.

שוב... במפתיע. בלי לתת שום אות אזהרה.

היא תפסה אותה הפעם במיטה. רגע לפני השינה.

בעתה החלה להתפזר בכל גופה של נטע.

פחד מוות.

ביום שלאחר מכן, שוב, כשנטע יושבת בתוך הרכב, במושב האחורי.

אותו פחד משתק ולא מוסבר. אותה הרגשה של איבוד תחושה בגפיים ודפיקות לב מואצות.

בלילה של אותו היום קרה משהו שוב. בזמן שישנה. אחרי יומיים רצופים שבהם התחושות הלא מוסברות האלו באות והולכות.

דור העיר אותה בבוקר ושאל "מה קרה לך בלילה?".

לא היה לה מושג על מה הוא מדבר.

הוא סיפר לה שהתעורר בלילה מנקישות השיניים שלה ומזה שרעדה בכל הגוף והוא היה צריך להחזיק אותה.

היא לא זכרה דבר...

כשסיפר לה את מה שקרה בלילה היא הבינה ש"משהו" קורה לה.

"משהו רע קורה לי".

"אני משתגעת".

"אני מאבדת שליטה".

אלו המחשבות שהתרוצצו בראשה.

ועדיין...לא היה לה שום שם או מושג למה שקורה לה.

המילה "חרדה" לא עולה בדמיונה.

הרבה יותר קל לזהות חרדה כשהיא על מישהו אחר.

אחרי ההבנה הזאת, או יותר נכון חוסר ההבנה, שמשהו חדש ומבעית קורה בה, היא בכתה כמתאבלת על העצמי שפעם הכירה וכעת נראה לה זר, מנוכר ומפחיד.

היא החליטה להרים טלפון ולהתייעץ עם מורה אהובה שליוותה אותה במהלך הכשרתה כמטפלת גופנפש.

המורה שלה נתנה שם לטרמפיסטית הזאת, שמרגע עלייתה לרכב של נטע, לגופה, הרגישה נטע שהיא "לא היא".

כבר לא חזקה כמו שתפסה את עצמה.

לא בטוחה בגוף שלה.

מפחדת מהרגע הבא שעלול להביא איתו עוד גל.

"נטע...חווית חרדה".

מתן השם למה שקרה לה השקיט משהו בתוכה שהחל לסעור כמו טורנדו ולהתנתק מהקרקע.

המילה הזאת, "חרדה", בנתה גדות ברורים להצפה שהרגישה בתוכה.

מאותו יום החליטה נטע לאפשר לגוף שלה להשמיע את דברו...והיא, מסכימה להקשיב. ולא רק להתכווץ בציפיה שיעבור.

היא הבינה, דרך החוויה, שיש טריגרים לחרדה שלה.

לדוגמא,רעש חזק ותנועה רבה בשדה הראיה שלה.

נטע גילתה שכשהחרדה באה היא צריכה לחדול מלעשות כל מה שהיא עושה ולהתמסר אליה.

אם החרדה באה באמצע נסיעה,נטע גילתה שלשיר בקולי קולות עוזר לה, אם אין אפשרות לעצור.

היא החלה ללמוד איך אפשר לזהות את הרגע שלפני ומה תומך בה כשהחרדה עולה.

נטע החליטה לתת לחרדה "לקחת אותה" וללמד אותה במקום להתנגד לה.

זה לא שהפחד הלך. הוא עדיין שם.

אבל אט-אט לימדה את עצמה להיות מסוגלת להכיל אותו ולהיות איתו.

נטע יודעת שהיא מפחדת ממוות ומאובדן שליטה.

היא מפחדת לא להרגיש את הגוף שלה.

מפחדת מלשחרר אחיזה במה שהיווה עבורה עוגן – הגוף.

בטיפול הגופנפש ,אליו פנתה נטע כדי לעזור לעצמה,היא נוגעת בכל הנושאים המהותיים האלה ומקשיבה למסרים העולים מגופה,רוחה ונפשה.

היום היא חוקרת את הפחד הזה יותר ויותר לעומק ומעיזה להרגיש אותו.

היא שמה לב לתנועת הגל של החרדה.

מהרגע שהיא מתחילה, מגיעה לשיא ומתחילה לרדת.

נטע לומדת להכניס נשימה לתוך הגל הזה ובעקבות תהליך שעברה היא חשה איך החרדה באה ללמד אותה להיות קשובה לגוף שלה.

החרדה מלמדת אותה לא להתנתק כשמפחיד ,אלא להיפך, לצלול פנימה לתוך הפחד.

החרדה גם מראה לה כמה רגישה ופגיעה היא . וכמה עוצמה יש בפגיעות הזאת.

כמה מקום יש בגוף ובנפש שלה לחוות גם את זה.

נטע מרגישה שנהייתה קרובה וקשובה מאי פעם...לעצמה.

התפיסה שלה את עצמה התרחבה והתעשרה.

היום היא מכירה במתנה שהחרדה שלה העניקה לה.

היא למדה שהתעלמות מחלק אחד מתוך הספקטרום הרגשי משליך על שאר החלקים בהכרח...ומכאן, מסכימה נטע לחוות את כל חלקי המנעד הרגשי.

גם את אלו שתפסו עליה טרמפ בשיא חוצפתם.

הכותבת: מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינתזה. מגיעה מרקע של עולם התנועה והריקוד, יוגה ורייקי.

לכרטיס האישי של אירה לחץ כאן