צור קשר עם בן
...Loading...

בן שליש

התמחות: טראומה, סרטן, דימוי עצמי
אני ברשת:

מאז ומתמיד מפגש אותנטי עם אנשים סיקרןאיתגר וריגש אותילהיות עם אדם אחר ברגעים משמעותיים של חשיפה ואיפשור ולדעת שיש אדם אחר בשבילי כשהייתי צריך תמיד היה מתנה לא מובנת מאליה בשבילי. 

האמתשהיה לי ממש קשה ליצור קשר אותנטי עם הסביבה שליהייתי עסוק כל הזמן בלהסתיר ולהסתתרלהראות כמה אני חזק וטוב ולהסתיר את החלקים בי שאני לא רוצה שיראושלא "יגלו עליישאני "לא טוב מספיק". הדבר הזה גרם לי להרבה סבל במהלך החיים, זו תחושה קשה להסתובב איתה 

זה לא פטנט שליאנחנו עושים את זה כל הזמןיוצרים את הסיפור האישי שלנו במציאותנמצאים במעגל בלתי נגמר של סבל וכובלים את עצמנו בשבלונות ודימויים עצמיים שנבנה לאורך השנים בהם אנחנו מחזיקים חזק חזק בשביל שלא יתפרק לנו הסיפור בידיים

ואם הוא יתפרק

לפעמים זה קורה מתוך משבר -התקף חרדה חזק\ראשוןמשבר בזוגיותהפלה או טראומהולפעמים זה קורה כי אני מספיק סובל ברמה פיסית או נפשית והחלטתי שדי נמאס ליואני רוצה להגיע לשורש הבעיה (לקיחת אחריות).

באופן כללי אני מאמין בלטפל בדברים מהשורשיש מספיק טכניקות ושיטות טיפול (ותרופותממוקדות תסמינים והמטרה שלהם היא להקל על האדם הסובל וזה מאוד חשובזהו גם השלב הראשון בתהליך של פסיכותרפיהאבל הוא רק השלב הראשון בגלל שאנחנו מחפשים לעשות שינוי משמעותי מהשורש.

מאחורי הסבל שלנו יש פוטנציאל מאוד גדולהאדם שסובל מחרדה חברתית בסה"כ נורא רוצה להיות בקשר אמיתיהמשבר בזוגיות מבקש ממני לעשות חושבים ולהבין מה פה לא מדוייק לי ואיך אני משתנה בתוך הקשר ומתרומם איתו או בלעדיו.

חוויה של ניתוק מעצמי דורשת ממנילהתחבר מחדש לחיים

ניקח לדוגמא את הפצע שלי ששיתפתי קודם- הדפוס הזה שדרכו חוויתי את העולם דרש ממני לפתח רגישות מאוד גבוהה לאחר שנמצא מול לדעת מה הוא מרגיש\חושב\צריך בלי שהוא אפילו צריך להגיד לי. אחרי לא מעט עבודה פנימית הצלחתי לא להיות מנוהל באופן עיוור על ידי הדפוס אבל כן לקחת את היכולת הזו, הרגישות הגבוהה שלי ולהפוך להיות המטפל שאני היום. כך אני מתאים את התהליך בצורה דינמית לכל מטופל, לקצב ולצרכים העמוקים שלו בהתאם לתהליך הרחב שמתרחש.

הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית ממנה אני מגיע היא בשבילי הלפיד שמאיר את הדרך בתוך התהליךהיא משלבת בין פסיכולוגיה מערבית ותורות רוחניות ומשלבת בתוכה שיחהנשימהמדיטציההילינג ומוסיקה (תוספת שליומאפשרת לי להגיע לכל אדם בדרך הנכונה לו.

מגיעים אליי אנשים שנמאס להם ממצב מסויים בחייהם והם רוצים לעשות שינויאנשים שסובלים ממצבים שאין להם הסבר או תרופה ואנשים שמרגישים שטיפולים אחרים לא עזרו להם עד כה ומחפשים להגיע לשורש העניין. אחרי שמטפלים בבעיה ולפעמים מתוך העבודה עצמה ניתן לגלות מחדש את הפוטנציאל המדהים שלהםאת בקשת הלב אותה הם החניקו שנים רבות. 

"תמיד יהיה מישהו מוכשר ומוצלח ממני אבל אף פעם לא יהיה מישהו מוצלח ומוכשר כמוני" אלברט איינשטיין.

אני מאמין בשינוי מתוך חמלה ורכות, אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש נתיב מאוד אישי בחיים האלה ועלינו לגלות אותו. אני מאמין בך ואני מאמין בעצמי.

אני מאמין שהגוף והתודעה שלנו מחוברים ואני מאמין שרב הנסתר על הגלוי. אני מאמין שבידינו המפתח לחיים טובים יותר, קלים יותר ומאושרים יותר כאלה בהם אנחנו מאשרים את עצמנו.

*בעל קליניקה פרטית בשנים האחרונות

*פסיכותרפיה טרנספרסונאלית שנים במכללת רידמןהלימודים והתעודות מוכרים על ידי הארגון האירופאי EUROTAS עבודת תיזה בנושאמשמעות הטיפול בנפגעות תקיפה מינית על ידי מטפל גבר 

*חלק מצוות ההוראה במכללת רידמן במסלול להכשרת מטפלים בפסיכותרפיה טרנספרסונאלית

*מטפל מומחה בהילינג לחולי סרטן ונפגעי נפש

*מטפל ומנחה קבוצות של נשימה מעגלית REBERTIHNG

*תחת ביטוח מקצועי כן

*תחת הדרכה מקצועית כן

*חבר באיגוד ITPA העמותה הישראלית לפסיכותרפיה טראנספרוסנאלית

*מחיר 250 (שעתי


החיבור בין פסיכולוגיה גוף ורוח
תאריך: 16/1/2019 22:20:00

לא ידעתי למה אני נכנס, אבל מהלך החיים שלי כיוון אותי בצורה מאוד ברורה ללמוד טיפול.

איזה טיפול? לא ידעתי...

בדקתי, חקרתי ומצאתי מכללה גדולה ומקצועית שמלמדת מקצוע, שבזמנו לא יכולתי אפילו להגות את שמו. לא הבנתי את רוב שמות הקורסים שהיו כתובים בסילבוס אבל משהו הרגיש לי נכון. שכאן אני צריך ללמוד.

ככה התגלגלתי לעולם הטיפול המופלא של הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית. אני יודע, השם מפוצץ ואפילו קשה להגייה, אבל העקרונות פשוטים ונגישים מאוד. הטרנספרסונאל הוא זרם בעולם הפסיכולוגיה, הזרם הרביעי והמודרני ביותר, אשר מתבסס על תיאוריות פסיכולוגיות מערביות ועל תורות רוחניות עתיקות מרחבי העולם, כמו שאמניזם, קבלה, בודהיזם, יוגה, ריפוי במוסיקה ותדרים, סופיזם ועוד… בעקבות שילוב העולמות, הדרך הטרנספרונאלית הביאה חידושים רבים לעולם הריפוי במערב וסללה דרכים חדשות (אך עתיקות מאוד) והגדרה חדשה למושג ולתפיסה של ריפוי פיסי - נפשי - רוחני.

אני מרגיש שזה מה שהכי נוגע בי בעולם הטרנספרסונלי, שאין דרך אחת לריפוי ואין אמת מוחלטת, אלא יש נהרות ושבילים רבים, וכל אחד מהם ייחודי לכל אדם.

קצת רקע:
הזרם הטרנספרסונאלי התפתח בשלהי שנות ה-60 בארה״ב. באותה תקופה הרקע החברתי היה עטוף במלחמת ויאטנם ובתחילתן של תנועות רוחניות וחברתיות, אשר ביקשו לערער את התפישות המקובעות והנוקשות ששלטו באורח החיים בארה"ב: תנועת ה״היפים״ התנגדה למלחמה ודרשה שלום, מאבק השחורים, בהנהגת מרטין לותר קינג, חתר לחירות, תנועת הפמיניזם דרשה זכויות שוות לנשים ועוד. מידע זה חשוב מכמה סיבות, האחת היא שבהמהותה הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית מסייעת לאדם לצאת מאותן קופסאות נוקשות שבנה סביבו במהלך חייו וכל כך מגבילות אותו, על מנת לצמוח ולהתרחב מתוך בקשה פנימית להתרחבות רוחנית. השנייה היא שהרעיון של החזרת הרוח לחדר הטיפולים ולתהליכים הקליניים היה פורץ דרך ושונה מאוד בנוף של תחום רפואת הנפש במערב.

הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית אינה מבטלת או סותרת את התיאוריות הפסיכולוגיות המקובלות במערב. להפך, היא בנויה גם מהם ומוסיפה רבדים נוספים וחשובים בהתפתחות ובתפישתה את האדם. במרכז התהליך הטיפולי, אנו מתייחסים למהות האדם - למשמעות, לייעוד, לרצונות העמוקים, לכוחות הפנימיים ולחיבור הישיר עם החלקים השונים והגבוהים יותר בנו כבני אדם וביקום.

כשאני פוגש אדם שמגיע אלי לתהליך, הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית משמשת לי כמקור השראה וצינור של חכמה. אפשר לומר שהיא הלפיד שמאיר לשנינו את הדרך. אם אנסה לתמצת את הדברים, הפסיכותרפיה הטרנספרסואנלית מתייחסת אל האדם כבעל פוטנציאל אינסופי לאהבה, הגשמה, שמחה, חמלה, קבלה ופשטות.

אני מאמין שבכל אחד מאיתנו יש את השער לפוטנציאל הגלום בו, את המנעול אל השער ואת המפתח לאותו מנעול, ועלינו לגלות במסע חיינו את הצופן האישי שלנו על מנת לפתוח את כל השערים ובאמת להיות מאושרים.

בן שליש - פסיכותרפיסט טרנספרסונאלי. מלווה אנשים החווים קושי במערכות יחסים זוגיות ובין אישיות.

לכרטיס שלי

הפרדוקס בחיים של מודעות
תאריך: 28/1/2019 08:51:00

את הסרט "מטריקס" ראיתם? יש בו את הסצנה המפורסמת, ששינתה את פני הקולנוע, בה מורפיוס מציע לניאו שתי גלולות - האדומה והכחולה. האחת מבטיחה בורות נינוחה ובטוחה, שתשאיר אותו בתוך הלופ של החיים המזויפים, והשנייה מבטיחה שחרור תודעתי ומבט ישיר, בלתי אמצעי וממש לא נוח עם המציאות כמו שהיא.

בתהליכי גילוי עצמי יש חוויה דומה. לרוב, האדם נדחף על ידי החיים למסע של חקירה והתפתחות. זה יכול לקרות בעקבות משבר או מחלה, או שהחיים עייפו אותו לנקודה שבה הוא חייב לעשות שינוי. הרגע שאדם מחליט ללכת בדרך של מודעות ושאיפה לחיים טובים ומחוברים יותר למהות שלו, דומה לרגע שבו הוא בוחר בגלולה שבפוטנציאל שלה יראה את האמת, שלו ושל המציאות.

אז מה הפרדוקס? כשאני יוצא למסע של מודעות, אני מבין דבר בסיסי ביותר - יש דברים שאני לא מודע אליהם. המושג הזה בשפה המקצועית נקרא "צל", כלומר החלקים באדם שאינם נמצאים ב"אור" של התודעה שלו. החלקים הלא מודעים שהנפש מדחיקה לתת ההכרה. קארל גוסטב יונג, פסיכואנלטיקאי ומורה, אשר שינה את תפיסת הפסיכולוגיה וסלל את הדרך לתחום של הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית (ניתן לקרוא עליה בבלוג הקודם שלי), מגדיר את הצל כחלק אינטגרלי מכל אדם ושככל שהוא מודחק יותר, הוא דחוס וחשוך יותר (Jung ,1938). הצל שלנו מנהל לנו את החיים. למה? כי ככה אנחנו עובדים. 

אחת הסתירות הגדולות היא שאנחנו מתביישים בצל שלנו ועושים הכל בשביל לא לראות, להרגיש ולחוות את עצמנו דרכו, אבל בפועל, כשאנחנו מסתכלים על הסביבה שלנו, אנחנו חווים אותה דרך הצל. לדוגמא, אם אני מאמין שגבר אמור להיות חזק, לא להראות חולשה ולהיות מצליחן ומפרנס, אני אחפש בעולם את האנשים שעונים על הקריטריונים האלו ואחפש להתחבר אליהם/אקנא בהם/אקח מהם השראה. מצד שני, אני אהיה חסר סבלנות ואכעס כשהבן שלי יבכה באמצע משחק כדוררגל או כשחבר ישתף אותי שהוא בדיכאון ואני אעשה הכל כדי לא לפגוש חולשה מחוצה לי ובתוכי.

זה המקום שאני מנסה לברוח ולהתחמק ממנו כל חיי, אך מנהל אותי ומשמש לי כמצפן שמוביל את הדרך שלי. זה מנהל לנו את ההתנהלות היום יומית, את האופן שאנחנו יוצרים קשרים ובסופו של דבר גורם לקונפליקטים פנימיים חמורים. כי מה יקרה אם אותו גבר שמרגיש חוסר ביטחון בתוך עצמו (והוא בהחלט מרגיש ככה לפעמים), יראה לסביבה שלו שהוא מפחד? שהוא לא בטוח? יש בתוכו מערכת שלמה שבנויה כך שאסור לו להראות את החולשה שלו.

לסיכום הפרדוקס, כשאני נכנס לעבודה של מודעות והתפתחות עצמית, אני יודע מראש שיש חלקים בי שאני לא מכיר ומתוך העבודה והתהליך האישי, השאיפה היא לאט לאט להאיר חלקים מהצל שלי ולעשות איתם שלום פנימי. כשהפרדוקס שאופף את כל התהליך הוא שאני יודע שתמיד יהיו חלקים שלי בצל. חלקים שלי שאני לא אכיר.

Jung, C. G. (1938). "Psychology and Religion." In CW 11: Psychology and Religion: West and East. P.131

בן שליש - פסיכותרפיסט טרנספרסונאלי. מלווה אנשים החווים קושי במערכות יחסים זוגיות ובין אישיות.

לכרטיס שלי

השקט שאחרי הסערה
תאריך: 11/2/2019 17:01:00

פתאום הפסיקה הרוח,

היא שורקת כבר שלושה ימים, מאיימת להעיף את הבית.

חלונות העץ העתיקים חורקיםהגג משמיע רעשים מוזרים.

נראה כאילו העצים בחוץ כבר קיבלו זווית מזרחיתמתכופפים בכניעה מהרוח האלימה.

ואז פתאום היא הפסיקה. נהיה שקט.

הפרחים עמדו בנחתיכולתי לשמוע את האנחה של העצים.

מהר יצאתי לגינה, השופעת בפרחי בר בשלל צבעיםפרחים ארץ ישראליים מהממים.

גם בחיים יש רגעים כאלה, שמרגישים שהרוח (מצב הרוחהולכת לשבור את הגב

מאלצת אותי להתכופף בכניעהכמעט מושפלמפחד שיישבר לי הגזע, שהשורשים לא יחזיקו.

מכירים את זה?

ואז פתאום מפסיקה הרוח.

בתוך הסערות של החיים אנחנו שוכחים שיש רגעים שאין בהם סערות.

כשהרוח עוצרתאפשר לצאת החוצה ולגלות פרחים המדהימים,

שצמחו ממש מתחת לאף בזמן שהייתי מכונס בתוך עצמי כשהסערה השתוללה

ובהכרח יהיו שם פרחיםלא משנה כמה הסערה הייתה קשה.

אפשר אפילו לומר שככל שהחורף היה סוער יותר,

ככל שהסערות שאנחנו עוברים קשות יותר, הפרחים שלהם צבעוניים, גדולים ומריחים טוב יותר.

בחדר הטיפולים זה לרוב מה שקורה. אנשים מגיעים לרוב בתוך הסערה עצמה בדחיפות גדולה בגלל מחלה שהתפרצהחרדה שעברה את סף הנסבל, אובדןמשברים, ייאוש בחיפוש אחר זוגיות ועוד. בעין הסערה אנחנו לומדים ביחד להרגיע את הרוח או להרגיע את עצמנו עד שהרוח נרגעת מעצמה (זה הטבע שלה), ולאט לאט מתגלים הפרחים היפים של הסערה. זה לא קל...! בכלל! למצוא את הפרח שצמח מתוך הטראומה, השבר. אבל זה מה שקורה.

תחשבו על זהמי הייתם בלי הסערות של חייכםקשות ככל שיהיובסופו של התהליך הן מעצבות אותנוונותנות לנו הרבה מתנות בדרךהפצעים שלנו, הטראומות שלנו, החרדות שלנו, הפחדים הכי עמוקים, אובדן, חולי, שברון לב... הם חלק מהפסיפס האדיר של החייםהן הופכות אותנו למי שאנחנוהחוזקות שלנוהמתנות שלנו.

האמת? השקט שאחרי הסערה זה הזמן בו התהליך מעמיק, מוטמע ולפעמים בכלל מתגלה.

הבלוג הזה הוא אוסף של מיליםסיפוריםתובנות והבנות שלי מתוך החיים והשתקפות המבריקה של הקליניקהאשמח שתשתפו אותי עם משהו נגע בכם.

בן שליש

מחפש את הדרךמאמין בחמלה ובקבלה עצמית. מאמין גדול בשינוי.  

מוזיקאיצלםאמן, ואיש רוח עם שורשים עמוקים.

רואה בדרך הטיפולית שליחות עמוקהמלאכה פנימית וחיצוניתזו זכות גדולה בשבילי ללוות את האנשים היקרים שמגיעים אליי לחלק מהמסע הארוך, המדהים והמפרך של החיים.

לכרטיס של בן

על טיפול רגשי וחפירות ארכאולוגיות
תאריך: 21/2/2019 12:02:00


"די נמאס לי לדבר על התקופה הזו, כמה אפשר להאשים את ההורים?" היא שואלת. היא הגיעה אלי אחרי שנים של טיפול מבוסס שיחה, לאחר שהבעיות שלה לא נפתרו והיא עדיין לא מצליחה לשמר זוגיות.

למה טיפול רגשי מחייב חפירה ארכאולוגית? למה אי אפשר פשוט להתמקד בהווה? מה הקשר בין הקושי למצוא זוגיות לפצעי הילדות שלנו? אז קודם כל ברשותכם, אנפץ כמה מיתוסים. הראשון הוא שאנחנו מאשימים את ההורים שלנו בטיפול. זה לא עוזר ואפילו תוקע. טיפול, וכל תהליך התפתחותי עמוק, מתחיל כשהאשמה הופכת ללקיחת אחריות. בהחלט יש מקום לכעוס עליהם כחלק מהתהליך וזה אפילו חשוב כשזה קורה באופן טבעי, אך זה לא קל כיוון שלרוב הילד לוקח את האשמה ומפנה את הכעס כלפי עצמו.

אז למה? למה לחפור? למה לקחת אותי ארבעים שנה אחורה לדבר על הילדות שלי?

הסיבה היא פשוטה - שם אנחנו מתעצבים. האישיות שלנו, תפיסת המציאות שלנו, תפיסת העצמי שלנו, היחס שלנו לאהבה, לעצמנו, לכסף, לזוגיות, לגוף שלנו ולתחושת הביטחון בעולם. כל התפיסות מתעצבות באופן קריטי בתקופת הילדות עד גיל שבע.

המיתוס השני שאני רוצה לנפץ - העבר שלנו היה ונגמר, ולכן לא רלוונטי ולא מעניין עכשיו. הילדות שלנו לא תקועה אי שם בעבר הרחוק, מוקפאת בבועה ומבודדת, שאינה קשורה לתמונת חיינו הנוכחית. להפך, היא חיה ובועטת, מנתבת ומנהלת את חיינו בהווה בצורה ישירה ובלתי מודעת. העבר נמצא בהווה שלנו כל הזמן, גם עכשיו. כן ממש עכשיו. זה לא אומר שחוויות החיים המאוחרות לא משפיעות, אבל הצורה בה הנפש מתארגנת סביב חוויות חיוביות וסביב חוויות טראומטיות (שגם הן בסופו של תהליך בונות - אפשר לקרוא עוד בבלוג שלי השקט שאחרי הסערה) תלויה במבנה של המערכת הנפשית של האדם, שמתעצבת בתקופת הילדות.

ננפץ עוד מיתוס? יאללה - מהות הטיפול היא לדבר על העבר ולנסות לתקן או לשנות אותו. ההיכרות שלנו עם העבר מאפשרת לנו להכיר את עצמנו בצורה ישירה יותר. הטיפול הוא לא בעבר שלנו ואת אירועי העבר אי אפשר לשנות, אלא בצורה שבה העבר שלנו מתגלם בהווה. האופן בו אנו מתנהלים על ידי העבר שלנו. בתהליך הטיפולי אפשר ליצור קשר מחודש עם הילד או הילדה שכל כך השתדלנו להדחיק ולשכוח מאחור, בעבר הרחוק. להכיר בכאב של הילד או הילדה זה להכיר בכאב שלנו וללמוד לצמוח מתוכו, מתוך תהליך, חמלה ומפגש אמיתי. משם צומחים הריפוי והשינוי.

הבלוג הזה הוא אוסף של מיליםסיפוריםתובנות והבנות שלי מתוך החיים והשתקפות הישירה של הקליניקה. אשמח לשמוע אם משהו נגע ומהדהד לך.

בן שליש - טיפול רגשי ליצירת שלום בעולמי

מוזיקאי, צלם, אמן.

מחפש את הדרך, מאמין בחמלה ובקבלה עצמית, מאמין בשינוי. רואה בדרך הטיפולית שליחות עמוקה ומלאכה פנימית וחיצונית.

לכרטיס של בן

קח לי את הטראומה בבקשה
תאריך: 5/3/2019 08:25:00

"אפשר להחלים מטראומה?”


זו שאלה שתמיד מכאיבה לי כי אני מרגיש את מה שהאדם מולי באמת שואל:

"אתה יכול לקחת לי את הטראומה? בבקשה".

אני לא יכול לקחת טראומות. הלוואי ויכולתי. אבל אני לא. את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור...

אז איך מחלימים מטראומה?

בעיניי התהליך של ריפוי טראומה דומה לטיפול בפצע שלא מחלים.

הוא מגרד, מוגלתי, תמיד בתודעה במודע או שלא במודע.

כואב מדמם.

פצע שלא מחלים.

אז את השעון אי אפשר להחזיר לאחור ולמנוע מהמקרה לקרות (שוב, הלוואי ויכולתי), אבל אפשר לטפל בפצע הזה כמו שלא טיפלו בו עד עכשיו.

לגעת בו, לנקות אותו, לטפל בצורה שנכונה במקרה שלו, תלוי איזה פצע ומה החומרה שלו.

לאט לאט, הפצע שהיה מוגלתי יכול להפוך לצלקת, כזו שכבר לא מגרדת ולא מכאיבה, שהיא כבר חלק מהגוף, חלק מהביוגרפיה שלי ומהסיפור שלי.

זה תהליך ולוקח להחלמה זמן, ממש כמו פצע אמיתי.

ואז הפצע הזה לא מגדיר לי את החיים. לא מציק כל היום, לא מציף בכאב כשאני בטעות פוגע בו. פשוט צלקת. חלק מהסיפור שלי.


הבלוג הזה הוא אוסף של מילים, סיפורים, תובנות והבנות שלי מתוך החיים והשתקפות הישירה של הקליניקה. אשמח לשמוע אם משהו נגע ומהדהד לך.



בן שליש - טיפול רגשי ליצירת שלום בעולמי

מטפל, מוזיקאי, צלם, אמן.

מחפש את הדרך, מאמין בחמלה ובקבלה עצמית, מאמין בשינוי. רואה בדרך הטיפולית שליחות עמוקה ומלאכה פנימית וחיצונית.

אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש את הניגון הייחודי לו. עלינו למצוא אותו בתוכנו ולהשמיע אותו בעולם.

לכרטיס של בן


מטפלים נוספים

מוטי  עמירם
פסיכותרפיה מבוססת מינדפולנס וגוף. מומחה לטיפול בחרדה וטראומה.