צור קשר עם יעל
...Loading...

יעל בוסידן


נעים להכיר אני יעל נשואה, אם לשלושה ילדים מקסימים ופסיכותרפיסטית גופנית במקצועי. במהלך השנים התמקדתי בליווי ותמיכה לנשים בשלבים שונים בחייהן בתקופות של שינוי, קושי או משבר.

עברתי מסע אישי בתהליך שלי כאמא, שעיצב את מי שאני היום כאדם וכמטפלת. ולמפגשים אני מביאה

את החלק בתוכי המשתהה, הסקרן לעולם. שמאפשר להיות בתוך הקשבה סקרנית ולשאול שאלות. לאפשר מרחב לחקור באופן פתוח, לגלות את דרכך היחודית ומזמינה אותך להיות בקשר מתוך שדה מאוחד ונוכך ברגע הזה.  

אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך.

אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי. 

יעל בוסידן פסיכותרפיסטית גופנית מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

טיפול בטראומה מצבי משבר וחרדה. 

מנחה סדנאות העשרה לאמהות - כלים להתמודדות עם מתח וחרדה, עיבוד חווית הלידה.

נסיון והכשרה

שש שנות לימוד מגמת פסיכותרפיה גופנית, בעלת תעודה מוכרת מטעם האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה גופנית E.A.B.P

פרקטיקום בהוסטל שיקומי "ענבלים" בחיפה.

תיזה בנושא גראונדינג (GROUNDING) ככלי טיפולי למטופלים הסובלים מהפרעה פוסטטראומטית (PTSD)

בוגרת קורס  1B.O.T - תרפייה מכוונת לידה

משלבת בקליניקה כלים טיפולים גופנים ומודעות גופנית כגון פוקוסינג ו N.L.P להקלה בתסמיני מתח חרדה ועיבוד חוויות טראומטיות.  

מטפלת בכירה בזן שיאצו ותרפיות מגע לנשים בעלת התמחות טיפול לנשים בהריון ולאחר לידה.

בעלת קליניקה פרטית בחיפה, מטפלת משנת 2008. אני מקבלת נשים לטיפול פרטני, פסיכותרפיה גופנית בחיפה. מוזמנות ליצור קשר, לשאול ולהתיעץ בטל': 0505776677

תעודות

בלוג

לביאה ויעל גם יחד
תאריך: 8/5/2018 10:08:00

אחרי לידת ביתי הבכורה הרגשתי בתוכי ממש כמו לביאה. מלאת ציפיות אל הלא נודע נתתי לגופי לקחת אותי למסע חדש. הלידה שכל כך ייחלתי לה הסתיימה בקיסרי חירום. 

ואל מול החלום שהתנפץ הרגשתי כמו אחרי מאבק אל מול איתני הטבע ושאני שרדתי את המסע בגבורה - לביאה. שאריותיו של המאבק ההישרדותי הזה הותירו חותם בגופי וגם בנפשי.

אבל דווקא בימים שצמודים ללידה כל כולי התמסרתי אל הקינון והטיפול סביב השעון בקטנה המופלאה שהגיעה לעולם. זה קצת כמו ללכת במדבר בעור חשוף אך מכוסה עפר, יש רצון להתנער ממנו ולהסיר אותו אך זה מרגיש שפשוט אין זמן הצעידה עוד בעיצומה...

אבל תנועת הניעור הזו המתבקשת כל כך... תנועת הפריקה שבטבע מתרחשת באופן טבעי אצל החייה הנרדפת(האיל, או היעל) שהצליחה להימלט מטורפיה, אותו רטט, מנער מעליה את מצבור המתח והדריכות והמערכת חוזרת לאיזון והיא ממשיכה לה הלאה בדרכה.

וגם אני כיעל רציתי לפרוק ולתת למערכת הגופנית והנפשית לחזור לאיזון זה היה תהליך... והלמידה מתוך החוויה האישית הביא אותי למה שאני עושה היום.

קצת על החוויה האישית שלי

הרצון להיות שם עבור נשים אחרות התעורר מתוך הצורך האישי שלי.

לאחר חווית הלידה הטראומטית שהסתימה בניתוח קיסרי חרום והשאירה אצלי הרבה מטענים לא פתורים באותה התקופה.

הייתי הראשונה בין החברות שילדה, הרבה מהן לא יכלו להבין את המקום בו אני נמצאת או את הקשיים.

לצידי היה ועדין בן זוג תומך ומשפחה אוהבת, ובכל זאת היה בי חלק שבו הרגשתי בדידות במסע האמהות.

היה לי צורך לשתף ולשהות בין נשים שאיתן אוכל לחלוק את התקופה הזו עם כל המורכבות שבה. בכל האושר שיש במסע הזה וגם בקשיים. הקושי לדבר את הכאב והמטענים הרגשיים מהלידה, האכזבה והאובדן של חלום הלידה הטבעית, התחושה של הכישלון שהגוף בגד, משהו ביכולת הטבעית הזו ללדת לא קים אצלי או נגנז ממני, ואיפה אותן עוצמות נשיות שכל כך בטחתי בהן? חיפשתי מקום שבו יהיה אפשר לדבר החוצה בלב גלוי את הדיסונאנס שחשתי כאמא לילדה ראשונה, נעתי בין תחושת ההודיה החסד והפליאה, אל מול הכאב והאובדן של האשה שהייתי, ישות עצמאית שהייתה ואיננה עוד... הרגשה של גם וגם. גם כאב וגם אושר. חלק  אחד שמרגיש התרחבות כשאני מביטה בפלא הבריא היקר שנמצא איתי יום יום כל היום, מתמלא רק מהחיוך שלה. לצידו גם חלק מכווץ שמרגיש קושי, בדידות ועיפות. חלק נוסף שמלא ביקורת על החלק הכואב שממלא במסרים שופטים כמו "הילדה שלי בריאה ומחייכת אל העולם. אין לך זכות בכלל להתלונן" ועוד משפטים מקטינים שכאלו. החוויה הזו היתה לעיתים מאוד מציפה. אל מול כל זה אני יכולה להגיד שמה שעזר לי בין היתר,כשהתאפשר מרחב להניח את כל החלקים השונים לעשות סדר פנימי לתת הכרה לכל הקולות שבי עם הרבה חמלה ולעורר את אותה אהבה שפועמת בתוכי גם כלפי עצמי.

הרבה חלקים שלכולם מגיע מקום. אם הזמן בהתהליך שעברתי אפשרתי לעצמי לראות את הגם וגם; אושר אין סופי אל מול כאב ובדידות ענקים. ויש לזה מקום לא להרגיש שם לבד, הידיעה שאת כן חלק מהוויה נשית. שיש נשים שחשות כמוך היום וחשו בדיוק כמוך גם דורות אחורה. שכל התחושות הללו גם הן חלק מאותו דימוי קולקטיבי של "אמאדמה". חלק מחוויה אנושית נשית. 

החוויות הללו נשארות איתנו גם שנים קדימה, עד היום מרתק אותי לשמוע באיזו להיטות ורצון נשים גם בגיל השלישי מדברות את חוויות של הלידה והאמהות הראשונית בכנות ופתיחות כאילו אותן חוויות התרחשו אתמול. יש בתקופה הזו עוצמה גדולה כל כך שהיא משאירה את האדוות שלה לחיים שלמים.

אחרי שעברתי דרך עם עצמי, עיבדתי את חווית הלידה שלי, הרגשתי שזה אפשר לי להוריד את המתחים והחרדות שעטפו, הרגשה שהגוף התאזן בעקבות זאת, הרגשתי מחוזקת, שצמחתי דרך ההתמודדות עם המשברים.

חזרה אלי האמונה בכוחות שלי, שוב הרגשתי נשית ועוצמתית עוד יותר ממה שהיתי. סוג של קפיצת גדילה. משהו בי גם התפנה בהמשך להריון נוסף, לחוות את ההיריון והלידה שוב ממקום חדש מכיל ומחבק יותר של האשה שבי, ובתוכי נברא ונולד פלא חדש אל העולם.

התפנה בי מקום כדאי להכיל, להיות שם עבור נשים אחרות, ולאפשר להן את המרחב להקשיב לכל הקולות שבהן. לתת מקום פשוט להיות הן כל אחת בדרכה, וגם לחבר אל הכלים להתמודד ולזהות את המשאבים שקיימים בהן.

להיות האוזן הקשבת והמכילה, לאפשר להן לפתוח דלת ולגלות את עצמן מחדש, מתוך תהליך הקשבה פנימה. 

לרפא, לשחרר, להכיל ולהתחבר אל כל החלקים. הקושי והעוצמה גם יחד שמסע האמהות מביא איתו.

ואני משתפת אתכן בכך כי אני יודעת כמה לפעמים בתקופה הזו שלאחר הלידה יש ימים שבהם הכל נראה אפור והתחושות כל כך מציפות.

אז מזכירה לך שיש גם אפשרות אחרת. חומלת.

מזכירה לך לשלוח אל עצמך חיבוק מכיל גם בימים של קושי. שתדעי שאת לא לבד. 


יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך.

אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי". תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן

יעל בוסידן

להזין ולהיות מוזנת
תאריך: 15/11/2018 21:06:00

לפני מספר ימים פתחתי את היומן האישי הישן שלי בעקבות אתגר כתיבה חדש שלקחתי על עצמי. קראתי דפים שכתבתי ב-2013 ומבין המילים יכולתי לחוש את הכמיהה שחיה בי והרצון להעניק לעצמי ולהזין אותי. לתת לעצמי קצת זמן להתחבר למשאבים שלי. להטעין את הגוף והנפש שחשים מותשים בסוף יום, שיכול להיות מלא בכל טוב אך עדיין מצריך הרבה אנרגיות.

בתוך מירוץ החיים ובעשייה היום יומית של נתינה באמהות, בזוגיות וכאשת מקצוע בתחום הטיפול, אני נשאבת לכל ה"צריך". מתוך איזה מסלול טבעי שקשוב לאינסטינק האמהי, כל המשאבים באותה תקופה הלכו אל הילדה שלי, שהיתה אז בת ארבע. זה הביא איתו המון סיפוק, תחושת הצלחה והנאה גדולה, כשאני רואה את הבת שלי מאושרת וזה בראש מעייני, אך המיכל שלי התחיל להתרוקן. לאחר שנה ילדתי את בתי השניה, ושנה ועשרה חודשים לאחר מכן את בני השלישי, שהצטרף אל משפחתנו.

התנועה הזו בין הזנה של עצמי לבין הזנה של האחר היא תנועה כל כך מוחשית, במיוחד בתקופת ההנקה, אבל נוכחת בחיים גם אחרי. היא תנועה שמתקיימת בכל יום, משתנה משעה לשעה ומשתנה גם בתקופות שונות בחיים. מציאת האיזון בין להזין ללהיות מוזנת, לתת ולקבל. היא באה לידי ביטוי גם בזמינות שלי אל האחר ואל עצמי, והזמינות הזו משתנה. אני זוכרת שכבר זיהיתי שהאנרגיות שלי נחלשות והמאגרים שלי מתרוקנים, ולא הצלחתי לפנות זמן לעצמי. התמלאתי ביקורת עצמית על זה והרגשתי אשמה, ובעיקר יכולתי להרגיש תחושה של תקיעות. לא הצלחתי לצאת מהלופ.

אני יודעת שכמוני יש עוד הרבה נשים שנמצאות בדיאלוג הפנימי הזה בשלבים שונים בחייהן, ואל מול אתגרים שונים, לא רק באמהות. הצורך והכמיהה הפנימית למצוא איזון בין הזנה פנימה והחוצה, משותפים לכולנו.

וכל הדיאלוג הפנימי הזה הזכיר לי בין היתר את התאוריה של אריקסון.

בתאורית ההתפתחות של אריקסון, שמתייחסת להתפתחות האדם מנקודת מבט חברתית מהלידה ועד הזקנה, הוא מחלק את חיי האדם לשמונה שלבי התפתחות פסיכו-חברתיים. השלב השביעי - שלב הבגרות, מתייחס לגילאי 30-50 ומתאר את הקונפליקט או המשבר של פוריות מול קיפאון.

בשלב זה תשומת הלב העקרית מופנת לדאגה לילדים, ליצירת הביטחון האישי שלהם ולדאגה לעתיד שלהם. יש ויתור על עצמי למען הילדים דבר שיכול ליצור תחושת הצלחה וסיפוק חיוביים מהצלחתם של הילדים, או דווקא תחושה של קיפאון, תקיעות וחוסר עניין, מה שלעיתים מכונה משבר אמצע החיים. אבל כשהמשבר הזה או הדיאלוג הפנימי נפתר באופן חיובי, מושגת מעלה של דאגה שמדברת על היכולת האישית של האדם להיות אחראי הן על עצמו והן על סביבתו. דאגה לעצמו ולסובבים אותו.

בעיני דבר זה מתאר בדיוק את הנסיון למציאת האיזון בין הזנה ללהיות מוזנת, בין הדאגה לאחר ולעצמי.

התנועה מול הקונפליקט הזה מרגישה לי כמו מטוטלת ויש תקופות שהמטוטלת נעה בין קצוות החוויה, לדוגמה בלידת הילד הראשון, בה יש מעבר מהוויה של אינדיביודואל עם מימוש עצמי ופניות לעסוק בכל השאיפות האישיות, לאישה העסוקה באופן מוחלט בטיפול ומענה לצרכים של אדם קטנטן אחר. תקופת מעבר בין זמן שכולו עבור עצמי וההזנה שלי, לזמן אינטסיבי בו אני מזינה את האחר.

מה שעזר לי בתקופה הזו, היה להתחיל בצעדים קטנים בתוך המצב הקיים שנתון כרגע.

שאלתי את עצמי איך אני יכולה להיות מוזנת כרגע?

איך אני יוצרת מרחב עבור עצמי, גם אם הוא מרחב קטן?

לדוגמה רציתי מאוד זמן למדיטציה, שהיא סוג של משאב עבורי, ולא יכולתי לפנות לעצמי שעה שלמה של שקט עבור זה, אבל כן יכולתי להתיישב להתמקדות מדיטטבית של דקה, שמאפשרת לי זמן להתכוננות פנימה והורדת הילוך בזמן קצר. משהו שמותאם לי כרגע. מצאתי את קצה החוט שאני יכולה לעבוד איתו ולתת לעצמי מענה.

ההזנה הזו יכולה להיות גם ממקור פנימי וגם חיצוני. לכל אחת יש ערוצי התמודדות שונים אבל העיקר הוא למצוא את הערוץ שבו הכי קל ונגיש לך.

זה קצת כמו להיות "האם הטובה דיה" עבור עצמי. אולי אני לא האם או האשה המושלמת אבל אני מתקדמת צעד אחר צעד להיות שלמה יותר עם עצמי. להעניק לי את ההולדינג/ ההחזקה לה אני זקוקה, גם מתוך המשאבים הפנימיים וגם ממקום שמאפשר ומקבל את ההולדינג מהסביבה התומכת.

לאט לאט יש איזון בתנועת המטוטלת והתנועה שלה מתמרכזת.

ואם את קוראת את המילים האלו ומשהו מזה מהדהד בך או שיש חלק בך שמרגיש תקוע ועדיין לא בטוח איך לנוע משם, אני מזמינה אותך לפנות עבור עצמך כמה דקות ולהיות בהקשבה לחלק הזה. לאפשר לעצמך לחוש את גופך ומה עולה בו מתוך החוויה הזו. להיות במעין בדיקה, מה יאפשר לך מענה בתוך המצב הקיים? מה יאפשר לך להרגיש את מה שאת מבקשת לחוות (שלווה,שקט,בטחון,שחרור)... בתוך ה (חוסר זמן, המגבלה, התקיעות..)?

שבי בנוח במקום שקט והפני את תשומת הלב אל הגוף ואל הנשימה.

העלי בתוכך את השאלה: מה יתמוך בי כרגע במצב הקיים?

התמקדי בתחושה המורגשת שעולה בך אל מול זה. היכן היא בגוף? איזו צורה או צבע יש לה?

בדקי אם נח לך לרגע להיות עם זה.

לנשום אל התחושה ולהיות איתה רגע בקשר, בהקשבה סקרנית לבדוק האם לתחושה הזו יש משהו להגיד לי...

אם היה לה קול מה היא היתה מספרת לך...?

אחרי נתינת תשומת לב מה שעלה, חזרי שוב אל התחושה בגוף. קחי זמן לחוש את מה שנוכח כרגע אחרי כל מה שפגשת.

אפשר לכתוב את מה שעלה על הדף או לסמן לעצמך את התחושות והשינוי שחל בהן לאורך התרגול.

מוזמנות לשתף אותי גם בפרטי אם תרצו בכך, זמינה לשאלות ותהיות שעלו בכן.

*אם טובה דיה

מונח שטבע וויניקוט. אם שמתאימה את עצמה לצרכי התינוק באופן פעיל, מתוך הכרה שאין אמא מושלמת אך יש אמא שמתוך התמסרות מדייקת את הנוכחות והתגובה שלה לתינוק. בינקות המענה מידי והיחס לתינוק הוא כאילו שהיה עדין חלק מגופה של האם, ובהדרגה לפי קצב התפתחות התינוק, האם גם משחררת ומאפשרת את הנפרדות. (סטיבן א' מישל ומרגרט ג' בלאק, "פרויד ומעבר לו")

*הולדינג - Holding

פונקציה רגשית אמהית שוויניקוט העתיק לקשר הטיפולי. החזקה נפשית וגופנית שמאפשרת תחושת ביטחון וחיבור גופני נפשי. ההחזקה היא תקשורת לא מילולית שאומרת "אפשר לסמוך עלי... אני יודעת למה אתה זקוק...אכפת לי ממך..." (וויניקוט, 1987 מתוך "עצמי אמיתי, עצמי כוזב").

הפניות לקריאה והעמקה:

ויניקוט, ד. ו. (2010). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. תל-אביב, עם-עובד.

ויניקוט, ד. ו. (1995). הכל מתחיל בבית. תל-אביב: עם-עובד

מיטשל, ס. א. ובלאק, מ. ג'. (2006). פרויד ומעבר לו. ישראל: תולעת ספרים.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי". תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן.

גראונדינג ככלי טיפולי בתסמינים פוסט טראומטיים
תאריך: 1/1/2019 15:04:00

נקודת המוצא ממנה יצאתי למסע החקירה שלי על הדיאלוג עם הגוף ככלי עזר לעיבוד חוויה טראומטית היה מתוך התנסות אישית. יכולתי להבחין כי הגוף מחזיק בתוכו את הזיכרון של אירוע טראומטי ולמדתי שאחד מהכלים העיקריים שהצליחו להעניק לי מזור היה היכולת שלי להשתמש בו כמשאב ועוגן. במאמר זה אפרט על האכויות השונות של הגראונדינג כמענה ספציפי לאלמנטים העיקריים של גרעין הטראומה.

הנטיה של החברה המערבית היום היא לעבוד בעיקר דרך הראש, עם הרציונל. ישנו ניכור מהגוף בחברה בה אנו חיים. אך טראומה היא קודם כל גופנית וביטויה מתרחש בשדה הגופני. רגשי האימה שחשים הלוקים ב- PTSD הן מעבר למילים. הדרך להגיע ולטפל באותה אימה על פי ואן דר קולק היא דרך הגוף (להד ודורון, 2009). ועל כן אני מאמינה שיש להרחיב את השימוש בגראונדינג הגופני בטיפול בטראומה.

מכאן עולה השאלה מדוע גראונדינג מתאים בעבודה עם מטופלים אשר מתמודדים עם תסמינים פוסט טראומטים?

על פי פיטר לוין ניתן לחלק את "גרעין התגובה הטראומטית" לארבע אלמנטים עיקריים: עירור יתר, התכוצות, קפיאה והתנתקות.

במאמר זה ארחיב והעמיק בנושא מתוך סקירת הספרות המקצועית שהצגתי במאמר הקודם "גראונדינג וטראומה" יחד עם מידע נוסף על האכויות המהותיות של הגראונדינג, על מנת להעמיק ולהבין כיצד גראונדינג מאפשר מענה טיפולי לכל אחד מאותם אלמנטים של גרעין הטראומה.

גראונדינג כמענה לעוררות

עירור יתר: עירור היתר הוא התגובה של מערכת העצבים לאיום, פנימי או חיצוני אמיתי או מדומה. הוא הסימפטום הראשוני ביותר בגרעין הטראומה (לוין, 2009). העוררות היא למעשה תוצר הלואי של תגובת ה"הילחם או ברח" המתעוררת בעיקבות איום. במצב זה ישנו עירור יתר כרוני של הנפש ו/או של מערכת העצבים הסימפאתתית (הרמן, 2010). תגובה זו מלווה ב"זריקת אנדרנלין" אל מחזור הדם וגורמת לאדם להיות מוכן ועירני בניסיון לזהות סימנים מאימים (בר שדה, 2008; להד ודורון, 2009). עירור היתר מתעורר כאשר הגוף מגייס אנרגיה על מנת להתמודד אל מול איום פוטנציאלי. כמות האנרגיה שהגוף מגייס במצב של איום חמור על קיומו היא אדירה בהשוואה לכמות האנרגיה המתעוררת במצבים אחרים בחיינו. לעיתים יש קושי בפריקה של אנרגיה זאת, מפני שעירור היתר הוא מנגנון אינסטנקטיבי שאינו נשלט רצונית (לוין, 2009).

לכן הגעתי להבנה שעל מנת לפחית את עירור היתר ניתן לווסת את מערכת העצבים האוטנומית ולאפשר למערכת הסימפטטית יכולת איזון מחדש דרך איכויות ההרפיה שיש בגראונדינג. חיזוק לטענתי מופיע אצל רוס (2008) שלדבריה בהיבט הפיזיולוגי תחושת העגינה בקרקע  היא אחד מסימני ההרפיה הבאים לידי ביטוי בגוף כאשר המערכת הפרה-סימפטטית פועלת. דרך נוספת בה ניתן ליצור וויסות של מערכת העצבים בזמן עירור היא באמצעות קרקוע דרך טעינה, בו יוצרים רטט בשרירים על ידי יצירת מתח מוגבר. הרטט הוא דרך טבעית לוויסות של המערכת העיצבית ועל כן בעיני ניתן לאמץ אותה אל שדה הטיפול הגופני בטראומה. גם פיטר לוין אומר כי בטבע  החיות לאחר שניצלו ממרדף של טורף פורקות את המתח שנוצר במערכת העצבים על ידי רעד.

כפי שנאמר, בזמן העירור בעקבות טראומה, יש כמות אנרגיה אדירה שלא באה לידי פריקה. על מנת לפרוק את האנרגיה מהגוף אנו זקוקים לסוג של הארקה אותה הגראונדינג יכול לספק. קיבלתי תובנות מהשקפתו של לוואן לגבי עירור יתר והארקה ככלל והסקתי כי ניתן להשליך תובנות אלה באופן מיוחד לענין הטראומה. לדבריו  הגראונדינג מתפקד עבור מערכת האנרגיה של האורגניזם, כמו שמתפקדת ההארקה החשמלית בפריקת מתח גבוה. למעשה הגרואנדינג הוא ההארקה של הגוף. באנגלית המילה הארקה היא גראונדינג. הארקה, בגוף האדם (בהקבלה להארקה החשמלית) מספקת שסתום ביטחון לפריקת עירור יתר / מתח גבוה אל האדמה. במערכת חשמלית טעינה פתאומית יכולה לגרום לשרפה או התכת חלק מהמעגל. בגוף האדם טעינת יתר (שעלולה להיגרם באירוע טראומטי) יכולה להיות מסוכנת אם האדם לא מקורקע. האדם יכול לחוות דיסוציאציה, להפוך היסטרי, לחוות חרדה או להתמוטט (גם עקב טראומה יכולים להופיע סימטומים כאלה). הסכנה גדולה במיוחד אצל אנשים אשר מקורקעים באופן רעוע, כגון מקרי אישיות גבולית, סכיזופרניה, והפרעות נפשיות אחרות ולדעתי גם, הפרעת התפתחות מוקדמת. במצבים כאלו בהם מידת הקרקוע נפגעה יש לעבוד בצורה מאוזנת: מצד אחד הטענה דרך נשימה בשילוב עם תנועה פעילה ומצד שני פריקה דרך מתן עידוד לביטוי הרגשות ודרך תרגול תרגילי הגרואנדינג (כהארקה), שמקרקעים את האדם (Lowen, 1994).

גראונדינג כמענה להתכווצות - טונוס שריר

במצב איום מתלווה לעירור היתר התכווצות גופנית. ההתכווצות משנה את הנשימה, טונוס השריר ומצבו הכללי של האדם. כלי הדם בעור, בגפיים ואיברים הפנימיים מתכווצים כך שיותר דם זמין לשרירים המתוחים ומתכוננים לפעולת בריחה או הגנה. עירור היתר וההתכווצות פועלים יחד על מנת לאפשר לאדם במצב סכנת חיים למלא משימות בעלות קושי פיזי רב על מנת לשרוד. אם אין פעולה שמתבצעת והאדם מגיע למצב של כניעה חלק מהאנרגיה אינה משתחררת ומנותבת ליצירת עירור יתר מתמשך. יתר האנרגיה משמשת לשמירה על ההתכווצות ועל סימפטומים טראומתיים בעלי התארגנות דומה כגון: ערנות יתר כרונית, התקפי חרדה ופאניקה, דימויים מטרידים ( פלאשבקים, הזיות מבעיתות) (לוין, 2009). תופעת ההתכווצות הכרונית מתרחשת כאשר האנרגיה העודפת שהצטברה מעירור היתר אינה מתפרקת. הגראונדינג יכול לתת מענה במצב זה בשתי דרכים עיקריות: הארקה עליה הרחבנו קודם לכן אשר מאפשרת את פריקת האנרגיה העודפת וויסות טונוס שריר.  לפי בואדלה Boadella, 1987) (הגראונדינג מקושר עם היכולת ליצור קשר ותיאום בין אופני התנועה  הרצונית, חצי רצונית והלא רצונית וביצירה מחדש של טונוס שריר נכון ומותאם. להיות מקורקע פרושו להתאים בין מצבי טונוס השריר השונים לסיטואציות השונות בחיינו ולהפעיל את טונוס השריר הנכון לאותה סיטואציה. לכל סטואציה דרוש טונוס שריר שונה, לדוגמה: בשינה אנו מאפשרים לטונוס השריר להרפות וכאשר אנו בפעילות פיזית כל שהיא אנו מפעילים טונוס שריר גבוה. על מנת להיות מקורקעים היטב אנו זקוקים לטונוס שריר מווסת ובריא אשר ניתן להשיג דרך תרגול הגראונדינג.

גראונדינג כמענה לקפיאה - חוסר אונים

בזמן איום, כאשר מערכת העצבים עוברת למצב של עירור אך האדם אינו יכול להילחם או לברוח, מופעל מנגנון הקפיאה. קפיאה היא תגובה ביולוגית, פרימיטבית אשר מופעלת על מערכת העצבים כאשר בזמן איום יש תחושה עמוקה של חוסר אונים. הקפיאה מהווה את הבלם למערכת העצבים. התחושה של אי תזוזה וחוסר האונים מנטרלים לחלוטין. הגוף אינו יכול לזוז האדם לא מסוגל לצעוק או לחוש. תחושה עמוקה של חוסר אונים נמצאת כמעט תמיד בשלבים הראשונים של ה"כניעה" כתוצאה מאירוע טראומטי. אצל הסובלים מטראומה נשאר "הד" של אותה תחושת קפיאה גם לאחר שאירוע הטראומטי הסתיים (לוין, 2009).

מצאתי לנכון שעל מנת לטפל בהשלכות של מנגנון הקפיאה וחוסר האונים יש להקנות לאדם תחושת ביטחון ורציפות:

ככל שהאדם מקורקע יותר הוא יכול לשמר את תחושת הביטחון והקרקוע שלו ובנוסף יש לו יכולת להכיל מטען גדול יותר ויכול להתמודד עם מגוון של רגשות (Lowen, 1994). זה הופך את הגראונדינג בעיני למטרה מרכזית בטיפול ככלל ולא רק בעבודה עם סימפטומים פוסט טראומתיים. "הגראונדינג מאפשר לאדם להרגיש את עצמו בצורה מלאה יותר ובמגע עם בסיס התמיכה שלו, מטרת הגראונדינג היא להעניק ולשמר את תחושת ביטחון וההרגשה שהאדם מושרש אל האדמה" (Lowen, 1994)  .ולכן לדעתי,  על ידי תרגול הגראונדינג, נוכל להקנות לאדם תחושת ביטחון וחיבור טוב יותר אל המציאות. פבלוב מוסיף שהחיבור למציאות מאפשר תחושת רציפות אשר מקנה ביטחון ותחושה שהעתיד צפוי ולא ארעי לחלוטין, ישנה חוויה של המשכיות לקיום האנושי. בזמן טראומה יכולה להיות פגיעה בתחושת הרצף ( פבלוב,2011). ועל כן הגראונדינג  נותן מענה לצרכים המתעוררים אל מול הקפיאה, להערכתי הדבר מאפשר חוויה מתקנת לתחושת חוסר האונים וחוסר השליטה שנחווים בסיטואציה טראומטית ועלולים לגרום להתפתחות סימפטומים פוסט טראומתיים.

גראונדינג כמענה להתנתקות – דיסוציאציה: היבט אנרגטי, פיזיולוגי- עיצבי

דיסוצאיציה היא מצב פסיכולוגי שבו זיכרון האירוע מחולק לחלקים, היזכרות בכל החלקים כזכרון שלם לא ניתנת להשגה במודע. האירוע יזכר כאלמנטים שאינם מחוברים או לכאורה כלא קיים (Rothschild , 2002).

אלמנטים של חוויה דיסוציאטיבית  זוהו על ידי לוין. חמשת האלמנטים העיקריים: תחושות, דימוים, התנהגות, רגשות ומשמעויות, משותפים כולם לכל התנסות. זכרונות רגילים שאינם טראומתיים מחזיקים את כל האלמנטים הללו יחדיו אבל ב - PTS / PTSD  יזכרו אירועים טראומתיים בחלקים מופרדים, כלומר, אלמנטים מסוימים נראים כחסרים.

ההתנתקות מתרחשת בדרכים שונות, בכל דרך מתרחש ניתוק בסיסי משותף בין האדם לבין הגוף, לחלק מן הגוף או לחלק מן החויה. היא יכולה להתרחש כפילוג בין: ההכרה והגוף, או בין חלק אחד של הגוף כגון הראש או הגפיים, ושאר הגוף, בין  האני והרגשות, התחושות או המחשבות, או בין  האני והזיכרון של חלק מהאירוע או האירוע כולו.

"להתנתקות/ דיסוציאציה יש תפקיד חשוב בשמירה על ניתוק האנרגיה הלא משוחררת של עירור יתר מן החוויה שאנו חווים. יחד עם זאת, ההתנתקות מפריעה להמשכיות חוש החישה ובכך מונעת מהאנשים הסובלים מטראומה לעבוד ביעילות על פיתרון הסימפטומים הטראומתיים שלהם. המטרה היא לא לסלק את ההתנתקות אלא להגביר את מודעות האדם לגביה. כאשר האנרגיה הרבה שנוצרה אינה מתפרקת ההתנתקות הופכת כרונית ועלולים להתפתח סימפטומים מורכבים יותר" (לוין, 2009).

 מתוך הבנתי את מנגנון ההתנתקות הגעתי למסקנה שעל מנת לאפשר טיפול בסימפטומים של דיסוצאיציה ישנם שני תהליכים שצריכים להתרחש: האחד ברובד האנרגטי פזיולוגי עיצבי – יש לפרוק החוצה את האנרגיה הכלואה בגוף וזאת ניתן לעשות על ידי שחרור האנרגיה של עירור היתר באמצעות הגראונדינג המאפשר לנו הארקה כפי שכבר הוזכר. מה שמאפשר להרחיב את החוויה התחושתית ולחוות אותה בצורה מלאה ולא חלקית. התהליך השני מובא להלן.

גראונדינג כמענה להתנתקות – דיסוציאציה: מודעות גופנית ופסיכולוגית

בתהליך השני ניתן להעזר בגראונדינג על מנת להפחית דיסוציאציה דרך מתן דגש בטיפול על מודעות גופנית ופסיכולוגית ליצירת אינטגרציה מחודשת. גראונדיניג מאפשר מודעות גופנית ועל ידי כך מאפשר הפחתת דיסוציאציה גופנית. לוואן מצין שהאדם המקורקע מתיחס ומודע לגופו ותחושותיו:

"הקרקוע מתיחס אל הקשר של האדם עם המציאות, עם האדמה שהוא עומד עליה, עם תחושות גופו והקיום של גופו, קרקוע מתייחס אל מודעות האדם למיניותו ואל תחושת ההנאה" (Lowen, 1994) .

למעשה הגראונדינג מאפשר מודעות לגוף, ההגדרה של מודעות הגוף היא "הכרה סוביקטיבית ומדויקת לתחושה העולה מתוך גירויים חיצוניים ו\או פנימיים של הגוף" (Rothschild , 2000)

מודעות לגוף ותפקידה בטיפול ב - PTSD

מודעות גוף פשוטה היא הבסיס הראשוני והטוב ביותר לעבודת גוף ללא מגע עם  p.t.s & p.t.s.d.

השימוש במודעות גופנית כאמצעי להחלמה והארה נשאב משורשים המגיעים עד למזרח הרחוק. מהפרקטיקה של יוגה ומדיטציה. גשטאלט היא התרפיה המערבית הראשונה שנעשה בה שימוש במודעות לגוף (Perls, 1942). בעבודה עם טראומה היכולת של המטופל לזהות ולשיים את התחושות הגופנויות, תעזור לתהליך הטיפולי באופן ניכר ומשמעותי. זה לא אומר שמי שאין לא את היכולת לחוש את גופו לא יוכל למצוא אחיזה אל מול עברו הטראומטי אך יהיה באפשרותו ללמוד יכולת זו ולפתח מודעות גוף הדבר יוכל להקל על התהליך.

מודעות לגוף מקדמת את התרפיה בנפגעי הטראומה. ראשית היא מספקת אמצעי נחוץ ביותר למדידה והערכה של מצבו הכללי של המטופל ברגע נתון וגם נותן לנו אינדיקציה כמטפלים כיצד המטופל מגיב אל התרפיה.

שנית מודעות הגוף מובילה ליכול סבילות והכלה של תחושות הגוף אשר שורשיהן באירוע הטראומטי של המטופל. ועוזרת ליצור אינטגרציה של החוויה הטראומטית, כלומר יצירת חיבור בין אותם אלמנטים אשר מנותקים אחד מהשני בעקבות הטראומה ( האלמטים אותם מתאר פיטר לוין s.i.b.m – תחושות, דימויים, התנהגות, רגשות -משמעות ).

שלישית מודעות לגוף והתמקדות בתחושות הגוף מספקת קישור חיוני אל ההווה: מודעות גופנית הינה פעולה של הזמן הנוכחי. תחושות גוף מן העבר יכולות לחלוף בזכרון ובדימיון אבל לחוש אותן אפשר רק בהווה. ובשל איכות זו מודעות גופנית יכולה להיות גם כלי להכלה כפי שהוזכר להעיל ) (Rothschild, 2002.

גראונדיניג מאפשר מודעות פסיכולוגית ועל ידי כך עוזר בהפחתת דיסוציאציה

גראונדינג הוא קודם כל מודעות. על פי לוואן אדם מקורקע אשר אינו "תלוי" הוא אדם אשר מודע לרגשות הפועלים בו ולדפוסים הרגשיים, התנהגותיים המניעים אותו. ככל שהאדם מקורקע יותר הוא יכול לשמר את תחושת הביטחון והקרקוע שלו ובנוסף יש לו יכולת להכיל מטען גדול יותר ויכול להתמודד עם מגוון של רגשות (Lowen, 1994). זה הופך את הגראונדינג למטרה מרכזית בטיפול.

אצל מטופלים אשר נפגעו מטראומה ובינהם נפגעי תקיפה מינית ישנו שימוש רב במנגנון ההגנה ניתוק (דיסוציאציה) ועל כן על המטפלים להחיש פעמייהם אל עבר האינטגרציה, יצירת חיבור עם הרגשות הפועלים במטופל. החיבור הרגשי מתאפשר כאשר המטפל מאפשר החזקה-טיפולית ( Holding) ושיקוף. יש לכך חשיבות קריטית בטיפול (Davies, 1997), על פי השקפתי נפגעי הטראומה, כמו התינוק שלא הוחזק והוכל בינקותו, אינם מסוגלים לשאת את עוצמת הרגשות על כן הם משליכים אותם על המטפל. בתוך הטיפול יכול המטופל לחוות חוויה מתקנת של הכלה, ללמוד כיצד להכיל בעצמו את מגוון הרגשות הפועלים בו ולהיות מודע יותר לדפוסי השחזור הטראומטי ולפרוץ אותם.

דפוסי השחזור הטראומטי נעים במעגל על פי דייויס: דיסוציאציה, השלכה, הזדהות השלכתית והשלכה חוזרת. חלק מאותה הכלה היא השיקוף. השיקוף משפר את מודעות המטופל ומאפשר לו ליצור אינטגרציה (Davies& Frawley ,1992).

לקריאה נוספת: הקשרים פיזיולוגים בין גוף ןנפש

גאונדינג וטראומה 

בבליוגרפיה:

הרמן, ג'. ל. (2010). טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד / ספרית אפקים.

להד, מ. ודורון, מ. (2009). SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

פבלוב, מ. (2011). החזקה והכלה – ומה ביניהן? פסיכולוגיה עברית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום ‏18 ‏לספטמבר, ‏2011,  מתוך האתר: פסיכולוגיה עברית  http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2655

רוס, ג'. (2008). מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה – מדריך לציבור. טבעון: נורד.

Boadella, D. (1987). Lifestreams. An introducton to biosynthesis. New York: Routledge & Kegan Paul.

Davies, J.M. (1997), Dissociation, Therapeutic Enactment, and Transference - Countertransference process: A discussion of papers on childhood sexual abuse by S. Grand and J. Sarnat. Gender and Psychoanalysis, 2:241-257. (אצל: בר שדה, 2009)

Davies, J.M., Frawley, M.G. (1992). Dissociative Processes and Transference- Countertransference Paradigms in the Psychoanalytically Oriented Treatment of Adult Survivors of Childhood Sexual abuse. Psychoanalytic Dialogues, 2:5-36. (אצל: בר שדה, 2009)

Lowen, A. (1994).  Bioenergetics. Baskerville: Penguin Compass.

Perls, F. (1942). Ego, hunger and aggression. Durban, South Africa: Knox. (In: Rothschild, 2002).

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.

Rothschild, B. (2002). Body psychotherapy without touch: Aplication for trauma therapy. In T. Staunton (Ed.), Body psychotherapy  (pp. 101-115). U.S.A. & CA: Talor & Francis.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי".

תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן.

גראונדינג ביחסים הטיפוליים
תאריך: 17/1/2019 16:27:00

במאמר זה אדון בפרקטיקה של עבודת גראונדינג עם תסמינים פוסט טראומטיים והאופן בו גראונדינג בא לידי ביטוי ביחסים הטיפוליים. אתחיל במענה הקונקרטי באמצעות תרגול גופני או עבודת מגע ולאחר מכן אפרט על המענה הסימבולי ביחסים.

מאמר זה ממשיך את המאמר הקודם גראונדינג ככלי טיפולי, בו דיברתי בהרחבה על נושא תרגול הגראונדינג כמענה לתסמינים פוסט טראומטיים. הצגתי את האכויות המהותיות שלו, על מנת להעמיק ולהבין כיצד הוא מאפשר מענה טיפולי לכל אחד מאותם אלמנטים של גרעין הטראומה - מענה יתר, התכווצות, קפיאה ודיסוציאציה. מכאן אמשיך וארחיב על העבודה הגופנית הקונקרטית שמאפשרת מענה לכל אלמנט, ועל המענה הסימבלי שהגראונדינג מעניק בתוך היחסים הטיפולים.

מה היא הדרך בה ניתן להגדיל ולהרחיב את העיסוק בגראונדינג עם מטופלים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית?

על מנת לפשט את ההסבר ולהקל על היישום של דרכי הפעולה בטיפול עם מטופלים המתמודדים עם הפרעה פוסט טראומטית, גם כאן אחלק את אופן העבודה על פי ארבעת האלמנטים של "גרעין הטראומה":

פרקטיקה - גראונדינג ועירור יתר

התרגול הרצוי במצב זה הוא קרקוע דרך טעינה, המחבר אותנו למספר איכויות: חיבור, פריקה ושחרור. עבודת הטעינה מאפשרת יצירת רטט טבעי בגוף על ידי תנועה היוצרת מתח בשריר. קרקוע דרך טעינה מאפשר חיבור כאשר האדם בדיסוציאציה/ניתוק מהרגש או הגוף. אותו רטט שנוצר בגוף מחבר אותנו לרטט החיים ובכך מחזק את המודעות לתחושות הגוף ולרגשות, ובנוסף, כפי שנאמר, מאפשר פריקה ושחרור של הקונפליקט הקיים באיזור (ליבמן, 2010). שלב השחרור מאפשר יציאה של אנרגיה עודפת הכלואה בגוף עקב טראומה. את זאת אני מסיקה משום שהרטט הוא דרך טבעית לפריקה המשמשת את בעלי החיים. פיטר לוין תיאר את החיות, לאחר שניצלו ממרדף של טורף, כפורקות את המתח שנוצר במערכת העצבים על ידי רעד (לוין, 2009). 

פרקטיקה גופנית - גראונדינג והתכווצות

האימון באומנויות לחימה מהווה דוגמא מצוינת לעקרונות הגראונדינג. הוא מדגיש את האיזון המשתנה (הדינמי) של טונוס השריר ואת הערנות הנינוחה, ללא בזבוז מיותר של אנרגיה Boadella,1987)(.

תופעת ההתכווצות הכרונית מתרחשת כאשר האנרגיה העודפת שהצטברה מעירור היתר אינה מתפרקת ועל כן,  כפי שהסברתי לעיל,  יש קודם כל לאפשר הארקה- גראונדינג. עם ההתכווצות ניתן לעבוד בין היתר באמצעות תרגול הגראונדינג בתנועה, אשר מאפשר לנו וויסות של טונוס שריר. הגראונדינג בתנועה יכול להתבצע בכמה אופנים דרך תנועה איטית (עליה ארחיב בהמשך), תרגול האיכויות שבאות לידי ביטוי באומנויות לחימה וניתנות ליישום דרך תרגילי המרידיאנים של מסונגה (1999), המאפשרים שימוש באותן איכויות אך בצורה פשוטה המתאימה  לכלל האוכלוסיה,  וגם דרך טעינה ופריקה כל השיטות הללו של תרגול גראונדינג יכולות להועיל על מנת לווסת טונוס שריר ולאפשר הארקה.

עבודה עם טונוס שריר היא אחת מהדרכים היעילות לעבודת גוף ללא מגע עם נפגעי טראומה. הגברת טונוס השריר (כמו בתרגילי הטעינה) אצל המטופל לעיתים מיטיבה יותר מעבודת ההרפיה בלבד. יש מטופלים שעבודת ההרפיה גורמת להם אי נוחות ומעלה את החרדה. לרוב אלו המטופלים הסובלים מפוסט טראומה. עבודה דרך מתח שריר מאפשרת להיות רגועים ושלווים יותר, ועל כן תקל על הסובלים מאפקט הטראומה. כאשר התרגול מותאם ומדויק עבור המטופל, הדבר ייטיב עימו ויאפשר לו לחוש נוכח יותר, בהיר מחשבה ורגוע )(Rothschild, 2002.

פרקטיקה - גראונדינג וקפיאה

מתוך עבודת הגראונדינג הטכניקות האפשריות לעבודה הן:תנועה איטית, מגע בייסיק טאץ' עצמי בליווי המטפל, בשלב מאוחר יותר בטיפול כאשר נוצר כבר אמון בין המטפל למטופל ניתן להשתמש בטכניקות מגע של "הולדינג" ו"ביסיק טאץ' ". יש לשים דגש על כל נושא המודעות הפסיכולוגית, עליה הרחבתי במאמר הקודם, שהיא איכות משמעותית בעבודת הגראונדינג.

התנועה האיטית בעבודה עם טראומה, ליצירת חוויה מתקנת אל מול הקפיאה:

תנועה יכולה להיות עבודת גוף ללא מגע, אך יש לעשות זאת בזהירות ובזמן הנכון על מנת לא לעורר את מערכת העצבים האוטנומית וליצור פלאשבק ושחזור של הטראומה. ניתן לעבוד דרך שחזור תנועות של הגנה ובריחה, ששימשו את נפגע הטראומה אך בצורה איטית: תנועה איטית של גלגול, התחבאות, זחילה או ריצה, דחיפה וכו'... .(Rothschild, 2002)בעזרת התנועה האיטית ניתן להשלים תנועה שלא נעשתה או תנועה שהמטופל רצה לעשות ולא הצליח, ובכך לתת חוויה מתקנת של מסוגלות אל מול האיום.

פרקטיקה - גראונדינג והתנתקות

בחלק הראשון ראינו שעל מנת לטפל  בסימפטומים של דיסוצאיציה יש שני אלמנטים עיקריים; האחד פריקת האנרגיה העודפת החוצה מהגוף והשני מתן דגש על מודעות גופנית ופסיכולוגית:

את פריקת האנרגיה ניתן לעודד בתרגולי גראונדינג דרך טעינה (ופריקה). אותם תרגילים מאפשרים גם את עידוד המודעות הגופנית שמייצירת האינטגרציה עם החוויה התחושתית, אשר מפחיתה את הדיסוציאציה.

"כל האנשים מחוברים לקרקע באופן מכני אך לא כולם מחוברים אנרגטית אל הקרקע" (Lowen, 1994).

אלכסנדר לואן סיפר על אישה אשר לא הצליחה לבצע את תרגילי הטעינה ולהגיעה לפריקה על ידי הרטט. הוא נתן לה לתרגל שלושה תרגילי טעינה ברציפות. בתרגילים אלו היה דגש על יצירת מתח ברגליים והעלאת טונוס השריר. לאחר שני תרגילים הנשימה של האישה נפתחה והעמיקה ובתרגיל השלישי כאשר המתח היה רק על שרירי ההמסטרינג (ברגל האחורית) רגלי האשה התחילו לרעוד. היא נשארה בתנוחה וחשה אותה. האשה אמרה שהיא היתה על רגליה תמיד אך עכשיו היא מרגישה את עצמה לראשונה בתוכן.

ישנם אנשים שאין להם כלל תחושה ברגליים. בתרגול גראונדינג, על פי לואן, יש שאיפה ליצור ויברציה/רעד אצל המתרגל. הויברציה מגבירה את התחושה וההררגשה ברגליים ובכפות הרגליים. לרוב כאשר זה קורה אנשים מתארים את תחושתם כך: "אני באמת מרגיש את רגליי" "לא הרגשתי אותם באופן זה בעבר". חוויות אלו נותנות מושג על מה הוא גראונדינג ועל האפשרות להרגיש את עצמך בצורה מלאה יותר (*ולא חלקית כמו במצבי הדיסוציאציה) ובמגע עם בסיס התמיכה שלך. מטרת הגראונדינג היא להעניק ולשמר את תחושת הביטחון וההרגשה שהאדם מושרש אל האדמה (*מאפשר חוויה מתקנת לתחושת חוסר האונים וחוסר השליטה הנחווים בסיטואציה טראומטית ועלולים לגרום להתפתחות סימפטומים פוסט טראומתיים) (Lowen, 1994).

הזכרנו בהרחבה את חשיבותה של המודעות הפסיכולוגית, אשר מתאפשרת דרך דינמיקה מסוימת ביחסים ומאפשרת תיקון מחוויות ינקות/ילדות ומתן שיקוף כנה למטופל. אך למעשה חשיבות המודעות הפסיכולוגית היא מהותית לא רק אל מול סימפטום כזה או אחר, אלא היא חלק אינטגרטיבי ומקביל לפרקטיקה הגופנית ועוזרת בתהליך הטיפולי כולו.

שאלות הנוגעות לפרקטיקה דרך היחסים

בסעיפים הקודמים העלתי את חשיבות המודעות הפסיכולוגית, שמתאפשרת דרך היחסים בין המטפל למטופל בעיקר אל מול נושא הדיסוציאציה, אך הרמן טוענת כי למעשה כל הסימפטומים הטראומתיים של עירור יתר, המנעות/צמצום וחודרנות הם למעשה סימפטומים דיסוציאטיבים (הרמן,2010).

מכאן עולה השאלה: מדוע אותן איכויות של גראונדינג הבאות לידי ביטוי ביחסים, דרך המושגים המוכרים כהחזקה והכלה, נכונות דווקא בעבודה עם טראומה?

על מנת להבין את הדברים לעומקם, ראשית יש להבין איזה צורך ראשוני מקבל מענה מההחזקה. ווינקוט דיבר על כך שהצורך עליו עונה ההחזקה הוא הצורך של התינוק שהאם תחזיק עבורו את פחד המוות, הפחד מסופיותו (פבלוב,2011). כאשר צורך זה אינו מקבל מענה והתינוק נפגש עם אותו פחד במלוא עוצמתו, ללא הוויסות שהאם מספקת, הדבר עלול לגרום לפגיעה בעצם חוויית המשכיות הקיום שלו, ולפגוע בתחושת הרצף (אשר מקנה ביטחון). מעניין להבחין בכך שאותה פגיעה בתחושת הרצף מתרחשת גם אצל מבוגרים אשר חוו אירוע טראומטי. פגיעה בתחושת הרצף בעקבות טראומה מאוזכרת אצל  פרדס (2011) ואצל עומר ואלון (1994).

הרי אותו התינוק שלא נענו לצרכיו למעשה נפגש עם אותו פחד אשר אנו פוגשים בעת אירוע טראומטי, פחד המוות. ועל כן ההחזקה שמאפשרת מענה לתינוק, יכולה להיות מענה מדויק ונכון גם לאדם הבוגר כאשר הוא נפגש עם פחד זה.

דבר נוסף, אשר בעיני ווינקוט אותה החזקה טיפולית מאפשרת, הוא חוויה של רגרסיה מרפאת, כזו המחזירה את הילד שבמטופל לאותה נקודה בה הסביבה אכזבה ומאפשרת חוויה מתקנת של סביבה מאפשרת (וויניקוט, 1954). ובכך יכולה לאפשר לאותן טראומות רגשיות וחסכים מבניים להחלים ולהשתפר. פטריק קייסמנט (1989) מדבר על טיפול בטראומה התפתחותית (בקשר עם ההורים) אך מצאתי לנכון שדבריו מתאימים ורלוונטיים מאוד גם לטיפול בטראומה משמעותית שהתרחשה בבגרות. במסגרת היחסים הטיפוליים שכיחה התופעה בה חווים המטופלים טראומה מן העבר וישנה העברה אשר גורמת לשחזור הטראומה. אך יש גם את השוני, ומכאן שהמטפל מהווה יצוג כפול לשוני ולדמיון כאחד. על המטפל להבחין בין ההווה האוביקטיבי לבין העבר הטראומטי החודר אל ההווה. על המטופל לגלות גם כן את היסודות המבדילים וליצור את ההבחנה שבין היחסים הטיפוליים לטראומה המקורית, על מנת שההעברה בטיפול לא תהיה שחזור מפרק של הטראומה. הבנת המטופל את היסודות המבדילים תאפשר ריפוי באמצעות (*)חוויה מתקנת. וכאן נכנסת ה"החזקה" - המטפל מספק הרגשה של ביטחון באמצעות ה"החזקה" הטיפולית. רק כך יוכל המטופל למצוא ביטחון באשליית ההעברה של הטראומה הנחווית מחדש בטיפול. ללא הביטחון לא תהיה אפשרות למטופל "להשתעשע" עם החוויה, שבעיני קייסמנט היא חלק מרכזי בתהליך ההתמודדות עמה. בטיפול ישנה הזדמנות להתנסות חיובית. אותה התנסות מתאפשרת בזכות הייצוג של "האוביקט הטוב" על ידי המטפל, אך לא רק כאשר ה"אוביקט הטוב" רק מיטיב ועונה לצרכיו, אלא גם ביכולתו לא להתמוטט אל מול המטופל אשר רואה בו גם את "האוביקט הרע".

כיום ישנה אחידות בקרב מטפלים בטראומה (בר שדה, 2008; הרמן, 2010) במתן החשיבות הגדולה ליצירת אינטגרציה אצל המטופל, המתמודד עם הפרעה פוסט טראומטית. האפשרות ליצירת אינטגרציה היא דרך העלאת המודעות הפסיכולוגית של המטופל באמצעות הכלה. ההכלה הטיפולית מאפשרת שינוי התפתחותי בנפשו של האדם, ובעקבות הפירוש הטיפולי לרגשות המושלכים, מתפתחת היכולת של המטופל להכיל את הרגשות המאיימים המתקימים בו (פבלוב,2011). בנוסף, עבור מטופלים פוסט טראומתיים, ההכלה מאפשרת חוויה שונה מהבידוד הקסטרופאלי שחוו עד לאותו היום. העוצמות הרגשיות שליוו את זיכרון האירוע הטראומטי יפחתו מכאן ואילך. ההיזכרות תהיה לרגעים חולפים אשר טמון בהם פוטנציל ריפוי עוצמתי ( (Davies& Frawley,1992.

(*) חשוב לההבהיר כי קייסמנט גורס כי אין על המטפל להיזהר שלא להשפיע ולכוון את המטופל אל חוויה שבעיני המטפל תהיה "טובה לו".

כיצד לקיים את אותן איכויות של גראונדינג הבאות לידי ביטוי ביחסים דרך המושגים המוכרים כהחזקה והכלה בטיפול עם מטופלים פוסט טראומתיים?

החזקה: המטפל משמש עבור המטופל כ"אמא טובה דיה" בטיפול. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהמטפל יכול לענות על צרכים רגשיים קונקרטיים של המטופל, כגון שינוי הסטינג והמסגרת הטיפולית, על מנת להקנות למטופל את הביטחון לו הוא זקוק. ההחזקה יכולה להתהוות גם דרך ההכרה של המטפל בצורך של המטופל בהחזקה. כמו להגיד "אני רואה את המצוקה שלך", "אני מכיר במה שחסר לך, בחסך שאתה חווה". כל אלו מאפשרים את ההחזקה הנפשית. לעיתים, גם המטפלים המגלמים את האם הטובה דיה לא תמיד יכולים לענות על הצורך בצורה שלמה ומדויקת, אך גם ההכרה בחוסר והבעת האמפטיה מאפשרים את ההחזקה, אפילו אם היא חלקית (פבלוב,2011).

כפי שציין קייסמנט ( 1989) המטפל מיצג עבור המטופל גם את ה"אוביקט הרע" ואם אמשיך את תובנותיו גם אל הטיפול בטראומה, ניתן לומר כי בטיפול זה המטפל לעיתים מייצג את מחולל הטראומה, התוקף. המטפל תפקידו לא להתמוטט מן החוויה הקשה, או במילים אחרות עליו לאפשר החזקה למטופל על אף הקושי שבהעברה והשלכת הרגשות. עליו להעניק למטופל הרגשה שהוא מבין אותו, להענות אליו ברגישות ובכך לאפשר לו הרגשה של היותו "מוחזק". על המטפל להעניק למטופל תחושה של יציבות, שהוא מסוגל לעמוד בכל מה שהמטופל יביא, בכל מה שיקרה, יהיה אשר יהיה. קייסמנט מדבר גם על האפשרות של המטפל לזנוח את הטכניקה הקלאסית של הטיפול הפסיכואנלטי כאשר המטופל דוחק בו. בעיני דבריו מתפרשים כסוג של גמישות אצל המטפל, המייצגת, לפי הבנתי את דבריו של ווינקוט, את ההחזקה הטיפולית. אותה סטייה מהטכניקה הקלאסית של המטפל, מאפשרת למטופל איזון נוח והכרחי בין דמיון (המייצג את הטראומה) לבין שוני (אשר מעניק ביטחון שיאפשר את המשך התהליך הטיפולי). האיזון בין שני יסודות אלה הוא גורם מכריע לטיפול.

הכלה: ההכלה היא למעשה משהו שהיה צריך להתרחש בין האם לתינוק וכעת צריך להתרחש בטיפול, בעיניו של ביון. אז מה קורה בטיפול? המטרה שלנו קודם כל לאפשר למטופל יכולת הכלה של הרגשות המאיימים עקב הטראומה, אשר היו בלתי נסבלים עבורו ולא היתה ביכולתו אפשרות לעבד אותם. המטפל מהווה את המיכל האימהי לכל אותם חומרים מאיימים, שאין באפשרותו של המטופל להכיל. המטפל מעבד ומעכל את אותם התכנים עבור המטופל (פבלוב,2011).

ברצוני להוסיף כי במובן מסוים העיכול הרגשי הוא כמו העיכול הפיזי אצל התינוק. התינוק אינו צורך את המזון כמו שהוא (כמו אדם מבוגר) אלא יונק את חלב אימו שהוא תוצר שעוכל, עובד, וסונן על ידי האם, והופק במיוחד עבורו. כך גם ה"אוכל הרגשי" צריך לעבור תהליך של עיבוד בטרם ישוקף בחזרה למטופל.

על מנת לישם זאת בטיפול, חשוב על פי פבלוב שלמטפלים תהיה פתיחות רגשית. כלומר לאפשר לעצמם להיות מושפעים מהמטופלים ולהרגיש. אך לא דיי בזאת, להכיל משמעותו שהאוביקט יוכל להרגיש את הרגש המאיים ויחד עם זאת להבין, לחשוב ולפעול ביחס לרגש שעולה בו. לחשוב על משמעות הרגש, דרכי פעולה להתמודדות והיכולת להכיר בכך שהרגש המאיים הוא בר חלוף ואינו תמידי.

לאחר השלב הראשון של פתיחות רגשית (אפשור של הזדהות השלכתית) והשלב השני של ההכלה, יש לאפשר למטופל את פירוש הרגש המושלך, על מנת שיוכל לקלוט חזרה את הרגש שעד עכשיו היה בלתי נסבל עבורו.

על פי תפיסתו של ביון, נפש האדם אינה יכולה להתפתח מעצמה, היא זקוקה להכלה אימהית. ללא הכלה זו ישנן חוויות שיכולות להפוך לאימה מפרקת (פבלוב, 2011).


לסיכום עיקרי הדברים אשר הובאו כאן במאמר זה, מתוך מגוון ההתיחסויות לגראונדינג בספרות המקצועית מתגבשת הבנה כיצד הוא מאפשר מענה טיפולי לכל אחד מאותם אלמנטים של גרעין הטראומה. 

כיצד השימוש בגראונדינג ככלי צידה לדרך, בתוך התרמיל של המטופל, יכול להקל ולהטיב? ניתן לראות כי גראונדינג מקנה תחושת הרפיה בגוף. הרפיה זו מתרחשת כאשר אנו מאפשרים למערכת הפאראסימפתטית לעבוד, ולאפשר הקלה בתסמיני העוררות והחרדה. כאשר רמת החרדה פוחתת הדבר יוכל להפחית פלאשבקים ומחשבות חודרניות. ההרפיה שמתרחשת בגוף וההתמקדות במשאבים ובתחושות הגוף המקורקע מאפשרות להכיל את מקומות המכווצים, הנושאים את הזכרון הטראומטי, ובכך להפחית גם את הכיווץ המחשבתי ותסמיני הצמצום וההמנעות. עבודת הגראונדינג מאפשר חיבור מודע עם הגוף ובכך יכולה להקטין את הדיסוציאציה הגופנית. בניגוד לחוסר האונים אשר נחווה בעת הטראומה ומלווה לאחר מכן את חיי היום יום, הגראונדינג הוא למעשה כלי נרכש אשר מלווה את המטופל גם לאחר סיום התהליך הטיפולי ויכול להוות עוגן ברגעי הצפה. כלי להנכחת תחושת הביטחון וליצירת יציבות נפשית וגופנית, אשר מחזקת את האדם ומאפשרת לו תחושה מוחשית יותר של שליטה, כחוויה מתקנת ומעצימה.

בבליוגרפיה:

בר-שדה, נ. (2008). התפתחות השימוש בהגנות דיסוציאטיביות בקרב נפגעי תקיפה מינית בזמן הטראומה ולאחריה. פסיכולוגיה עברית. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1799

הרמן, ג'. ל. (2010). טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד / ספרית אפקים.

להד, מ. ודורון, מ. (2009). SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

ליבמן, א. (מרץ, 2010). פסיכותרפיה גופנית, איזון גוף נפש, תנועה וגראונדינג. מאמר שהוצג במכללת רידמן, חיפה.

מסונגה, ש.  ובראון, ס. (1999). תרגילי מרידיאנים. הוד-השרון: אסטרולוג.

עומר ח., אלון נ. (1994). עקרון הרציפות: גישה מאוחדת לאסון ולטראומה. פסיכולוגיה, כרך ד' 1-2 . 

פרדס, א. (2011). התמודדות עולים עם טראומה. ת.ל.ם רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי. נדלה ביום 29 לדצמבר, 2011, מאתר ת.ל.ם - רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי: http://www.telem.org.il/?page=information&id=2&articleID=51

 פבלוב, מ. (2011). החזקה והכלה – ומה ביניהן? פסיכולוגיה עברית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום ‏18 ‏לספטמבר, ‏2011,  מתוך האתר: פסיכולוגיה עברית  http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2655

קייסמנט, פ. (1989). להוסיף וללמוד מן המטופל. תל-אביב: דביר.

רוס, ג'. (2008). מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה – מדריך לציבור. טבעון: נורד.

Boadella, D. (1987). Lifestreams. An introducton to biosynthesis. New York: Routledge & Kegan Paul.

Davies, J.M. (1997), Dissociation, Therapeutic Enactment, and Transference - Countertransference process: A discussion of papers on childhood sexual abuse by S. Grand and J. Sarnat. Gender and Psychoanalysis, 2:241-257. (אצל: בר שדה, 2009)

Davies, J.M., Frawley, M.G. (1992). Dissociative Processes and Transference- Countertransference Paradigms in the Psychoanalytically Oriented Treatment of Adult Survivors of Childhood Sexual abuse. Psychoanalytic Dialogues, 2:5-36. (אצל: בר שדה, 2009)

Lowen, A. (1994).  Bioenergetics. Baskerville: Penguin Compass.

Perls, F. (1942). Ego, hunger and aggression. Durban, South Africa: Knox. (In: Rothschild, 2002).

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.

Rothschild, B. (2002). Body psychotherapy without touch: Aplication for trauma therapy. In T. Staunton (Ed.), Body psychotherapy  (pp. 101-115). U.S.A. & CA: Talor & Francis.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי".

תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן.

יושבות על אדמה
תאריך: 28/2/2019 13:55:00

יושבות על אדמה / יעל בוסידן

כשמשהו נשבר ויש חיפוש לדרך חדשה

כשהכל מעורפל כמו אחרי שריפה

אני איתך, נשב ביחד זו מול זו

או גב אל גב

אני מרגישה אותך, מה עיניך מבקשות

לא תשובות, רגע שקט

להישען.

אני אזמין אותך לאט לאט

להפנות את הקשב

אל הקולות הלוחשים

לא ברורים כמו רחש קלוש

תחילה האוזן מתאמצת וכל מה שמורגש הוא רק כיווץ .

אני איתך ניצבת, כתיבת התהודה

לקולות העמוקים

שוהות עוד רגע

כמו בין עצים שרופים

שהות עוד רגע

קשובות לצליל הדים

וזה בסדר...

אנחנו שתיים, ישובות על אדמה והיא תומכת

ידייך מתרוממות אז קלות

כמו נעות לצלילי הקצב, בתנועות קטנות

מה הן מבקשות האצבעות, אני שואלת?

את לוקחת נשימה...

אצבעות אוחזות בענף עץ חרוך ומפויח

מטיילות איתו על אבן גיר

התנועה גדלה והופכת לציור, הפחם אט נפתח

נמרח ברכות, מעגלים מעגלים

ואת אומרת כמה יפים הם הסדקים.

קווים לבנים מתגלים לעין מתחת לשחור

אלו הם ציוריהם של הטבע והזמן

שמזכירים לך יש עוד טוב.

נושמות ביחד

גופך יושב נינוח נרגעת התנועה

אני רואה את הדמעה בקצה העין

ובתוך הדממה את קשובה.

פעימות ליבך נשמעות, לא עוד קפואה

ולא צריך מילים, חיוך בקצה השפתיים

אני ואת יושבות על אדמה.


הטקסט הזה נכתב בהשראת הנשים היקרות שליוויתי. מצד אחד יש בי חלק שמעוניין להניח אותו כאן מבלי להוסיף, רק להזמין להיות בחוויה שהטקסט מתאר, ומצד שני יש בי חלק נוסף שתוהה אם יש מי שתרצה לשמוע על זה עוד קצת... ואולי גם וגם... אני מזמינה אותך להיות עם התחושות שעולות בך, וכשמרגיש לך נכון להמשיך בקריאה.

אז בשבילך מספרת עוד.

בתוך המפגשים אני מזמינה לתהליך של התמקדות בנושא שחיי כרגע אצלך. אנחנו מתחילות מהתכוונות פנימה, רגיעה וכניסה למצב של הקשבה נינוחה לגוף, בודקות יחד מה התחושה המורגשת בגוף אל מול ומתוך הנושא שחיי בך ומעסיק אותך. יש מקרים בהם הנושא הוא כמו החלק החשוף בקצה החוט, שאנחנו יכולות להיות איתו בקשר.

מתוך סקרנות אנחנו נעזרות בגוף שיספר לנו עוד קצת על החוויה, מתוך ההנחה שהגוף יודע ומכיל בתוכו ידיעה עמוקה. מתוך הקשבה אל התחושה המורגשת נגלה לפעמים תנועה שמבקשת מקום או דימוי שנרצה להעניק לו עוד מרחב מוחשי. אז ניתן מרחב לתנועה ונהיה בהקשבה אליה או שנמחיש באמצעות ציור או פיסול בפלסטלינה  את הקולות השונים שמבקשים להישמע.

לפעמים נדע לעשות את ההקשרים רק בסוף התהליך. משהו מהחוויה הגופנית יתחבר וילמד אותנו עוד קצת אודות הנושא שמעסיק אותך. לפעמים יפתח את המחשבה לכיוונים חדשים, לדרכים יצירתיות לנוע בהן קדימה.

על עצמי גיליתי שאחד הכלים היצירתיים, שמאפשרים לי מרחב של תנועה והתחדשות, זו הכתיבה. לפעמים אני כותבת שירים, לפעמים רק טקסט קצר אודות החוויה ולפעמים כותבת כמו יומן אישי. הכתיבה והיצירה היא עבורי משאב, כלי של טרנספורמציה. לכל אחת מאתנו יש ערוצי התמודדות שטבעיים לה יותר או פחות.

ברגעי המשבר שלנו אנחנו זקוקות להיות מחוברות למשאבים הפנימיים והחיצונים שלנו. אז למי שמרגישה שהיא זקוקה למרחב של הקשבה, למי שצריכה להיזכר במשאבים שלה, למי שרוצה להרגיש שם יחד ולא לבד, למי שפשוט סקרנית ורוצה להתנסות ולמי שרוצה לשבת רגע יחד על האדמה...

מוזמנת באהבה.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי".

תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן.

הפורטל לפסיכותרפיה גופנית, הנו האתר המוביל בישראל בתחום פסיכותרפיה ממוקדת גוף-נפש-רוח. חזון האתר הוא להשפיע על כמה שיותר מעגלים ולהעלות מודעות לתהליכי התפתחות המשפיעים ישירות על כל מערכות היחסים באשר הם.

התוכן באתר נכתב על ידי אנשי מקצוע בתחום, באחריותם ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

עוד אודות הפורטל, בקישור זה

הקשרים פיזיולוגים בין גוף ונפש

במאמר זה אסקור הקשרים פיזיולוגים בין גוף ונפש, תחילה אזכיר את האופן בו אנו חשים בגופינו בחיי היום יום, את השפעתם של רגשות על גופינו, ואיך גופינו במצבים מסוימים משפיע על האופן בו אנחנו מרגישים. לאחר מכן תוכלו לקרוא על האופן בו מצבי מתח משפעים על מערכת העצבים ועל בריאותינו. ארחיב על האלמנטים שמשפעים על חווית ארוע מסוים בחיי האדם כאירוע טראומטי ומה מתרחש בתוך מוחינו וגופינו בעקבות אירוע שכזה. אסיים בממצאים אנטומים ונירוכימים שנמצאו במחקרים בקרב נפגעים הסובלים מפוסט טראומה. במאמר הבא אפרט על השיטות הנפוצות היום בטיפול בטראומה ומשלבות את הגוף בתהליך ותוכלו להכיר כלים מרכזים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית אשר מסיעים בהקלה על סימפטומים פוסט טראומטים.


איך הנפש קשורה לגוף, היבטים פיזיולוגים:

רובינו מודעים להקשרים הפשוטים שבין הגוף לנפש. אנו מבחינים בהשפעה של הרגשות שלנו על גופינו

בחיי היום יום לדוגמה כאשר אנו מפוחדים או מתרגשים וחשים את קצב פעימות הלב עולה, לעיתים יש תחושה של "פרפרים בבטן" ומיחושים כשאנחנו מתרגשים או  כאשר מצב הרוח מרומם יותר  מיד לאחר פעילות גופנית. אך לעיתים אין האנשים מודעים למלוא ההקשרים שבין הגוף לנפש, הם אינם מבחינים שגם מגוון רגשות כמו בדידות או עצב יכולים גם הם להשפיע עלינו גופנית ולעיתים מאחורי תסמין של מחלה פיזיולוגית יש הקשר למצב הרגשי של האדם (לדג' מתוך נקודת מבט בראי הרפואה הסינית – אדם הפוחד מנטישה או חווה אובדן יתכן שיפתח תופעות המשויכות לאלמנט מתכת המשויך לרגש העצב ואחראי על איבר הראות והעור ועל כן לעיתים חווים בעיות נשימתיות כגון אסטמה או דלקת ריאות או בעיות עוריות כגון פסוריאזיס)

כיום  בעקבות מחקרים, יש ידע רחב ברפואה הקונבנציונלית אשר מוכיח את הקשר שבין רגשותינו לגופינו.

ישנה חשיבות רבה למערכת היחסים שבין הגוף לנפש או שאם נדייק הגופנפש אחד הם. שדה המחקר המרכזי שנעשה בתחום זה נקרא פסיכונוירואימונולוגיה (פנ"א), אשר מצביע על הקשרים שבין רגשותינו ומצב הנפש למאזן הכימי של הגוף, בעיקר במערכת החיסון. מלבד מערכת החיסון גם שאר מערכות גופנו ואברינו מושפעים מהרגשות, כמו מחזור הדם, מערכת העצבים ומערכת העיכול.
מערכת החיסון שלנו ותאי העצבים במוח הם למעשה נוירוטרנסמיטורים בינהם גם נוירופפטידים (תרכובות של חומצות אמינו) הנוירופפטידים הם שליחים כימים אשר מגיעים לכל חלקי גוף. הם יוצרים את החיבור שבין המחשבה\הרגש שלנו, שמקודד באימפולס עיצבי, אשר משפיע על השרירים ועל הבלוטות ההורמונליות שלנו. הנוירו פפטידים אחראים גם על בלוטת האדרנל ובלוטת יותרת המוח.

מתח והשפעתו על בריאותינו הגופנית: 

אחד מהגורמים המכרעים בהשפעתם על מידת בריאותינו הוא המתח. המתח מעורר בנו את תגובת ה"הילחם או ברח" אשר עוזרת לנו להתמודד מול במצבי סכנה. אך לא רק מצבי סכנה אמיתיים מעוררים את תגובה זו. מצבי מתח רבים הם נחלתינו בחוויות היום יום והם בעלי השפעה עמוקה עלינו. הגוף מגיב בתגובת "הילחם או ברח" גם מול סכנה או איום "מדומה" בו אנו נפגשים כגון ריב עם בן הזוג, בעיות כלכליות, איחור לעבודה ועוד גורמים רבים אחרים. כאשר אנו נפגשים עם מצבי מתח רבים והמיקוד בפחדינו עולה (גם באופן לא מודע) ההשפעה על הגוף עמודת בעיינה, מתח זה משנה את האיזון ההורמונלי והכימי בגופינו ומכווץ את שרירינו. 


מה גורם לאירוע מסוים בחיינו להחוות כטראומטי?

הדעה הרווחת היא שטראומה נפשית נגרמת עקב אירוע קשה, שהוא מחוץ לטווח החוויה האנושית הרגילה ועשוי לגרום למצוקה גדולה כמעט לכל אחד  למעשה זהו אירוע המכיל שני מרכיבים עיקריים: סכנה וחוסר אונים. האדם חש איום על שלמות  גופו או שנשקפה סכנה ממשית לחייו או לסובבים אותו ויחד עם זאת חש חוסר אונים, פחד, מצוקה ובדידות כאשר הוא עומד אל מול כח חזק ממנו או שקריאותיו לעזרה אינן נענות. חשוב להבין שהתפיסה שלנו  על מה היא טראומה היא סוביקטבית ומשתנה וגופינו כפי שנאמר מגיב גם כאשר הסכנה היא "מדומה", בה אנו נפגשים עם אירועים שהם חלק מחיי היום יום והחוויה האנושית הרגילה.

פיטר לוין טען כי ישנן חוויות נוספות אותן הגופנפש יכול לחוות כטראומה באופן לא מודע. על אף שהן חוויות מתוך היום יום שרבים נפגשים עימן בחלק כזה או אחר בחייהם כגון: טראומה עוברית, טראומת לידה, אובדן של הורה או  קרוב משפחה, מחלה, חום גבוה, הרעלה, פציעות, כולל נפילות ותאונות, התעללות מינית בילדות או בבגרות, התעללות פיזית או רגשית, כולל נטישה חמורה, טיפולים רפואיים חודרניים, כולל טיפולי שיניים, ניתוחים, בעיקר כריתת שקדים (הרדמה בעזרת אתר), ניתוחים באוזניים, ובעיניים, אלחוש, הרדמה, המצאות במצב של חוסר תזוזה במשך תקופות ארוכות: גיבוס וקיבוע של רגליים/טורסו של ילדים קטנים (רגליים עקומות, סקוליוזיס), או  חוויות קיצון כגון עדות האדם לאלימות ברוטלית  ואסונות טבע.

השפעת הטראומה על האדם - היבט פיזיולוגי

הסבר קצר על החלקים הפועלים במוח

האמיגדלה
: הינה חלק מהמערכת הלימבית במוח המשמשת כמערכת זיהוי והתראה. היא אחראית על הפרשות של הורמונים המעודדים עוררות, שולטת במערכת העצבים האוטונומיות המקושרות עם פחד. האמיגדלה אחראית גם על העיבוד והזיכרון של תגובות רגשיות. האמיגדלה נחשבת כאחד ממרכזי הזיכרון הרגשי במוח, בעיקר אלו הנלמדים על ידי התניה.

ההיפוקמפוס:
יש לו תפקיד בנווט ואוריאנטציה מרחבית, ברגשות (בעיקר דקלרטיבים) וביצירת זכרונות חדשים. נזק שנגרם להפוקמפוס במצבי דחק, מתמשך או חריף, עלול לפגוע ביכולתו ליצור זכרון דקלרטיבי (הצהרתי, מילולי) חדש.

הקורטקס:  הוא קליפת המוח, קליפת המוח מתחלקת לשתי המיספרות ימנית ושמאלית וכל אחת מהן מחולקת ל- 4 אונות מרכזיות (פרונטלית- מצחית, קוקודית, עורפית ורקתית).  תפקידו לקבל ולעבד מידע מכל מערכות הגוף ולשלוט על מוטוריקת הגוף. חלקים גדולים אחרים מהקורטקס אחראיים על אסוציאציה, זכרון, מחשבה ושפה. הקורטקס אחראי על הפרשנות שנותן האדם לטראומה ולאופן שבו ייזכר הסיפור הדקלרטיבי של הטראומה.

האמיגדלה ההיפותלמוס וקורטקס:
האמיגדלה וההיפותלמוס אשר נמצאות אצל רוב היונקים וגם אצל בני האדם, אחראיות על  ההישרדות שלנו. יש להן תפקיד דומיננטי בתגובת הבריחה, לחימה או קיפאון. הקורטקס שפעיל באופן ניכר אצל בני האדם מגיע לפעולה רק בשלב מאוחר יותר בו מתרחש נסיון להבין ולתת פרשנות למה שהתרחש (להד ודורון, 2009).  בקרב בעלי החיים יש נטיה אינסטנקטיבית לפרוק את המתח שהצטבר בגוף, עקב העוררות המוגברת, דרך רעידות ספונטיניות, על פי פיטר לוין הקורטקס המפותח שלנו ה"רציונל" הוא בעל עוצמה רבה ויש באפשרותו לפגוע ולדכא את הפעילות האינסטנקטיבית  העדינה של המוח הזוחלי אשר אחראי על פריקת האנרגיה הכלואה ומאפשר ריפוי. בעיני לוין (2009) הטראומה אצל בני האדם מתרחשת כאשר הניאו קורטקס אינו מאפשר את השלמת הפעילות המחזורית שמתחילה בעוררות אינסטנקטיבית של "הלחם, ברח או קפא" ואמורה להסתיים כאשר נעלם האיום על ידי רעידות ותנועות לא רצוניות לפריקת המתח.

ציר ה-
HPA- היפותלמוס- יותרת המוח- בלוטת האדרנל:
ציר ה-
HPA הוא מנגנון הורמונלי שעליו אחראית המערכת הלמבית, יותרת המוח ובלוטת האדרנל אשר אחראים על התגובה למצבי סכנה.

תהליך הפעולה של ציר ה
HPA:
האמיגדלה מתעוררת לפעולה במצבי דחק וסכנה היא משדרת להיפותלמוס שדרים על הסכנה. החלק שמקבל את האותות בהיפותלמוס נקרא הגרעין הפרונטריקולרי (PVN Hypo )  חלק זה מפריש פקטור המפריש  קורטיקוטרופין (CRF) המגיע לבלוטת יותרת המוח כאשר הוא נקלט מפרישה הבולוטה הורמון בשם אנדרנוקוטיקוטרופי (ACTH) .

הורמון זה זורם בדם אל יותרת הכליה  ומפעיל את קליפתה להפרשת הורמון סטיריואידי בשם קורטיזול ובנוסף מופרשים נורופנפרין ואפינפרין המסיעים בגיוס אנרגיה והכנת הגוף והמוח להתמודודות עם סכנה. הורמון הקורטיזול אחראי גם על דיכוי תגובת המצוקה על ידי היצמדות לקולטנים בהיפוקמפוס. ההיפוקמפוס משמש כגורם מווסת. האמיגדלה ממשיכה בפעילות כל עוד ישנו מצב של דחק.

מצב דחק חריף או מתמשך פוגע בפעילות ההיפוקמפוס בעיקר על החלק של הזיכרון. הפגיעה היא בזיכרונות המפורשים ובזיכרון האירוע הטראומטי עצמו. ידוע שהחלק של האמיגדלה אינו ניפגע עקב מצב דחק ולכן נפגעי טראומה לעיתים אינם זוכרים באופן מפורש את האירוע אך ישנו הזיכרון הרגשי אשר נוצר בתהליך התנייתי באמיגדלה. הזכרון הרגשי נשמר במוחם גם אם לא באופן מודע ומשפיע עליהם לאורך זמן (איגרא, 2010; להד ודורון, 2009;  נט"ל, 2011;
Rothschild,  2000).

ההיפותלמוס משפיע גם על גרעין הראפה, בגרעין הראפה נמצאים תאי עצב המכילים סרוטונין. ההיפותלמוס מעביר את המידע על האיום אל גרעין זה, ואז מופרש סרוטונין המגיע לכל המבנים המוחיים המעורבים בתגובה למצב הדחק (הקורטקס, ההיפוקמפוס והאמיגדלה). הפרשת הסרוטונין  גם היא מווסתת את בלימת תהליכי האזעקה ואת החזרה למצב רגיעה. אצל הסובלים מפוסט טראומה משהו משתבש בתהליך הזה.

לסיכום אפשר לחלק את הממצאים הביולוגיים לשני סוגים: ממצאים אנטומיים המתייחסים למבנים במוח, וממצאים נוירוכימיים הקשורים בחומרים המופרשים במוח.

ממצאים אנטומיים

היפוקמפוס קטן:
  במחקרי הדמיה באמצעות תהודה מגנטית גרעינית (
MRI) נמצא כי אצל אנשים הסובלים מפוסט טראומה נפח ההיפוקמפוס קטן בהשוואה לאלה שאינם סובלים מההפרעה. כאשר חלק זה עושה את תפקודו באופן לקוי ישנה בעיה בהפיכת הטראומה לזיכרון מילולי אשר מקודד כחוויה מהעבר ולכן זה יכול להסביר את התופעה אצל הלוקים בפוסט טראומה בה הם חווים את האירוע שוב ושוב, הרגשה שהאירוע הטראומטי חוזר על עצמו.

ממצא נוסף הוא שהיפוקמפוס קטן נמצא גם אצל לוחמים הסובלים מפוסט טראומה וגם אצל תאומים זהים של הלוחמים שלא נחשפו לקרב מה שמעיד על  קיומה של פגיעות מוקדמת לטראומה על רקע גנטי.
במחקרים אחרים בעזרת
MRI נפח קטן של האזור הפרה-פרונטלי של הקורטקס, נמצא אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית.

נוסף על כך, במחקרי הדמיה של פעילות המוח בשיטת
PET  (Positron Emission Tomography) כאשר חשפו חיילים משוחררים לסרטי מלחמה נראתה פעילות מוגברת של האמיגדלה.
ההפרעות בתפקוד האמיגדלה, ההיפוקמפוס והקורטקס הפרה-פרונטלי יכולות להסביר את תופעת הזיכרונות  החודרניים  אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית.

ממצאים נוירו כימיים
אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית נמצאה פעילות מוגברת של נוראדרנלין ופגיעה במשוב השלילי אשר מפחית את פעילותו, מה שגורם לעוררות יתר, כאשר גירוי בלתי מזיק כגון רעש חזק מפעיל מיד את המערכת הסימפטטית. רמת קורטיזול נמוכה אשר פוגמת ביכולת להגיב באופן תואם ויעיל אל מול איום.

בנוסף, יש עדויות לפעילות מוגברת של מערכת שיכוך הכאב (המערכת האופיואידית), תופעה היכולה להסביר את החוויה של קהות רגשית האופיינית להפרעה פוסט-טראומטית.
כמו כן יש גם עדויות חלקיות לעוררות מוגברת של המערכת הדופמינרגית, הקשורה בתסמינים של דריכות ושל חשדנות (להד ודורון, 2009).

מקורות:

איגרא,נ. (2010) - תחושות הגוף כשדה לטראומה, לזיכרון ולריפוי החויה הגופנית  SE[Somatic Experiencing]  בטיפול פסיכולוגי. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 7/6/18 מאתר פסיכולוגיה עברית: www.hebpsy.net/articles.asp?id=2463


להד, מ. ודורון, מ. (2009).
SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

נט"ל (2011). תגובת הגוף במצב איום ובפוסט טראומה. נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי
http://www.natal.org.il/?CategoryID=236

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.