צור קשר עם יעל
...Loading...

יעל בוסידן

פסיכותרפיסטית גופנית מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי.

טיפול בטראומה מצבי משבר וחרדה.

מנחה סדנאות העשרה לאמהות - כלים להתמודדות עם מתח וחרדה, עיבוד חווית הלידה.

אני מקבלת נשים, בקליניקה שלי בחיפה.

מוזמנות ליצור קשר, לשאול ולהתיעץ בטל': 0505776677 

נסיון והכשרה

שש שנות לימוד מגמת פסיכותרפיה גופנית, בעלת תעודה מוכרת מטעם האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה גופנית E.A.B.P

פרקטיקום בהוסטל שיקומי "ענבלים" בחיפה.

תיזה בנושא גראונדינג (GROUNDING) ככלי טיפולי למטופלים הסובלים מהפרעה פוסטטראומטית (PTSD)

בוגרת קורס  1B.O.T - תרפייה מכוונת לידה

משלבת בקליניקה כלים טיפולים גופנים ומודעות גופנית כגון פוקוסינג ו N.L.P להקלה בתסמיני מתח חרדה ועיבוד חוויות טראומטיות.  

מטפלת בכירה בזן שיאצו ותרפיות מגע לנשים בעלת התמחות טיפול לנשים בהריון ולאחר לידה.

בעלת קליניקה פרטית בחיפה, מטפלת משנת 2008.

אני יעל נשואה, אם לשלושה ילדים מקסימים ופסיכותרפיסטית גופנית במקצועי. במהלך השנים התמקדתי בליווי ותמיכה לנשים אחרי לידה.

עברתי מסע אישי בתהליך שלי כאמא, שעצב את מי שאני היום כאדם וכמטפלת. ולמפגשים אני מביאה

את החלק בתוכי המשתהה, הסקרן לעולם. שמאפשר להיות בתוך הקשבה סקרנית ולשאול שאלות. לאפשר חקר עבור האשה באופו פתוח ומזמינה להיות בקשר מתוך שדה מאוחד ונוכך ברגע הזה.  

אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך.

אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי.

אני מקבלת נשים לטיפול פרטני, פסיכותרפיה גופנית בחיפה. מוזמנות ליצור קשר, לשאול ולהתיעץ בטל': 0505776677

תעודות

בלוג

לביאה ויעל גם יחד
תאריך: 8/5/2018 10:08:00

אחרי לידת ביתי הבכורה הרגשתי בתוכי ממש כמו לביאה. מלאת ציפיות אל הלא נודע נתתי לגופי לקחת אותי למסע חדש. הלידה שכל כך ייחלתי לה הסתיימה בקיסרי חירום. 

ואל מול החלום שהתנפץ הרגשתי כמו אחרי מאבק אל מול איתני הטבע ושאני שרדתי את המסע בגבורה - לביאה. שאריותיו של המאבק ההישרדותי הזה הותירו חותם בגופי וגם בנפשי.

אבל דווקא בימים שצמודים ללידה כל כולי התמסרתי אל הקינון והטיפול סביב השעון בקטנה המופלאה שהגיעה לעולם. זה קצת כמו ללכת במדבר בעור חשוף אך מכוסה עפר, יש רצון להתנער ממנו ולהסיר אותו אך זה מרגיש שפשוט אין זמן הצעידה עוד בעיצומה...

אבל תנועת הניעור הזו המתבקשת כל כך... תנועת הפריקה שבטבע מתרחשת באופן טבעי אצל החייה הנרדפת(האיל, או היעל) שהצליחה להימלט מטורפיה, אותו רטט, מנער מעליה את מצבור המתח והדריכות והמערכת חוזרת לאיזון והיא ממשיכה לה הלאה בדרכה.

וגם אני כיעל רציתי לפרוק ולתת למערכת הגופנית והנפשית לחזור לאיזון זה היה תהליך... והלמידה מתוך החוויה האישית הביא אותי למה שאני עושה היום.

קצת על החוויה האישית שלי

הרצון להיות שם עבור נשים אחרות התעורר מתוך הצורך האישי שלי.

לאחר חווית הלידה הטראומטית שהסתימה בניתוח קיסרי חרום והשאירה אצלי הרבה מטענים לא פתורים באותה התקופה.

הייתי הראשונה בין החברות שילדה, הרבה מהן לא יכלו להבין את המקום בו אני נמצאת או את הקשיים.

לצידי היה ועדין בן זוג תומך ומשפחה אוהבת, ובכל זאת היה בי חלק שבו הרגשתי בדידות במסע האמהות.

היה לי צורך לשתף ולשהות בין נשים שאיתן אוכל לחלוק את התקופה הזו עם כל המורכבות שבה. בכל האושר שיש במסע הזה וגם בקשיים. הקושי לדבר את הכאב והמטענים הרגשיים מהלידה, האכזבה והאובדן של חלום הלידה הטבעית, התחושה של הכישלון שהגוף בגד, משהו ביכולת הטבעית הזו ללדת לא קים אצלי או נגנז ממני, ואיפה אותן עוצמות נשיות שכל כך בטחתי בהן? חיפשתי מקום שבו יהיה אפשר לדבר החוצה בלב גלוי את הדיסונאנס שחשתי כאמא לילדה ראשונה, נעתי בין תחושת ההודיה החסד והפליאה, אל מול הכאב והאובדן של האשה שהייתי, ישות עצמאית שהייתה ואיננה עוד... הרגשה של גם וגם. גם כאב וגם אושר. חלק  אחד שמרגיש התרחבות כשאני מביטה בפלא הבריא היקר שנמצא איתי יום יום כל היום, מתמלא רק מהחיוך שלה. לצידו גם חלק מכווץ שמרגיש קושי, בדידות ועיפות. חלק נוסף שמלא ביקורת על החלק הכואב שממלא במסרים שופטים כמו "הילדה שלי בריאה ומחייכת אל העולם. אין לך זכות בכלל להתלונן" ועוד משפטים מקטינים שכאלו. החוויה הזו היתה לעיתים מאוד מציפה. אל מול כל זה אני יכולה להגיד שמה שעזר לי בין היתר,כשהתאפשר מרחב להניח את כל החלקים השונים לעשות סדר פנימי לתת הכרה לכל הקולות שבי עם הרבה חמלה ולעורר את אותה אהבה שפועמת בתוכי גם כלפי עצמי.

הרבה חלקים שלכולם מגיע מקום. אם הזמן בהתהליך שעברתי אפשרתי לעצמי לראות את הגם וגם; אושר אין סופי אל מול כאב ובדידות ענקים. ויש לזה מקום לא להרגיש שם לבד, הידיעה שאת כן חלק מהוויה נשית. שיש נשים שחשות כמוך היום וחשו בדיוק כמוך גם דורות אחורה. שכל התחושות הללו גם הן חלק מאותו דימוי קולקטיבי של "אמאדמה". חלק מחוויה אנושית נשית. 

החוויות הללו נשארות איתנו גם שנים קדימה, עד היום מרתק אותי לשמוע באיזו להיטות ורצון נשים גם בגיל השלישי מדברות את חוויות של הלידה והאמהות הראשונית בכנות ופתיחות כאילו אותן חוויות התרחשו אתמול. יש בתקופה הזו עוצמה גדולה כל כך שהיא משאירה את האדוות שלה לחיים שלמים.

אחרי שעברתי דרך עם עצמי, עיבדתי את חווית הלידה שלי, הרגשתי שזה אפשר לי להוריד את המתחים והחרדות שעטפו, הרגשה שהגוף התאזן בעקבות זאת, הרגשתי מחוזקת, שצמחתי דרך ההתמודדות עם המשברים.

חזרה אלי האמונה בכוחות שלי, שוב הרגשתי נשית ועוצמתית עוד יותר ממה שהיתי. סוג של קפיצת גדילה. משהו בי גם התפנה בהמשך להריון נוסף, לחוות את ההיריון והלידה שוב ממקום חדש מכיל ומחבק יותר של האשה שבי, ובתוכי נברא ונולד פלא חדש אל העולם.

התפנה בי מקום כדאי להכיל, להיות שם עבור נשים אחרות, ולאפשר להן את המרחב להקשיב לכל הקולות שבהן. לתת מקום פשוט להיות הן כל אחת בדרכה, וגם לחבר אל הכלים להתמודד ולזהות את המשאבים שקיימים בהן.

להיות האוזן הקשבת והמכילה, לאפשר להן לפתוח דלת ולגלות את עצמן מחדש, מתוך תהליך הקשבה פנימה. 

לרפא, לשחרר, להכיל ולהתחבר אל כל החלקים. הקושי והעוצמה גם יחד שמסע האמהות מביא איתו.

ואני משתפת אתכן בכך כי אני יודעת כמה לפעמים בתקופה הזו שלאחר הלידה יש ימים שבהם הכל נראה אפור והתחושות כל כך מציפות.

אז מזכירה לך שיש גם אפשרות אחרת. חומלת.

מזכירה לך לשלוח אל עצמך חיבוק מכיל גם בימים של קושי. שתדעי שאת לא לבד. 


יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך.

אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי". תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן

יעל בוסידן

להזין ולהיות מוזנת
תאריך: 15/11/2018 21:06:00

לפני מספר ימים פתחתי את היומן האישי הישן שלי בעקבות אתגר כתיבה חדש שלקחתי על עצמי. קראתי דפים שכתבתי ב-2013 ומבין המילים יכולתי לחוש את הכמיהה שחיה בי והרצון להעניק לעצמי ולהזין אותי. לתת לעצמי קצת זמן להתחבר למשאבים שלי. להטעין את הגוף והנפש שחשים מותשים בסוף יום, שיכול להיות מלא בכל טוב אך עדיין מצריך הרבה אנרגיות.

בתוך מירוץ החיים ובעשייה היום יומית של נתינה באמהות, בזוגיות וכאשת מקצוע בתחום הטיפול, אני נשאבת לכל ה"צריך". מתוך איזה מסלול טבעי שקשוב לאינסטינק האמהי, כל המשאבים באותה תקופה הלכו אל הילדה שלי, שהיתה אז בת ארבע. זה הביא איתו המון סיפוק, תחושת הצלחה והנאה גדולה, כשאני רואה את הבת שלי מאושרת וזה בראש מעייני, אך המיכל שלי התחיל להתרוקן. לאחר שנה ילדתי את בתי השניה, ושנה ועשרה חודשים לאחר מכן את בני השלישי, שהצטרף אל משפחתנו.

התנועה הזו בין הזנה של עצמי לבין הזנה של האחר היא תנועה כל כך מוחשית, במיוחד בתקופת ההנקה, אבל נוכחת בחיים גם אחרי. היא תנועה שמתקיימת בכל יום, משתנה משעה לשעה ומשתנה גם בתקופות שונות בחיים. מציאת האיזון בין להזין ללהיות מוזנת, לתת ולקבל. היא באה לידי ביטוי גם בזמינות שלי אל האחר ואל עצמי, והזמינות הזו משתנה. אני זוכרת שכבר זיהיתי שהאנרגיות שלי נחלשות והמאגרים שלי מתרוקנים, ולא הצלחתי לפנות זמן לעצמי. התמלאתי ביקורת עצמית על זה והרגשתי אשמה, ובעיקר יכולתי להרגיש תחושה של תקיעות. לא הצלחתי לצאת מהלופ.

אני יודעת שכמוני יש עוד הרבה נשים שנמצאות בדיאלוג הפנימי הזה בשלבים שונים בחייהן, ואל מול אתגרים שונים, לא רק באמהות. הצורך והכמיהה הפנימית למצוא איזון בין הזנה פנימה והחוצה, משותפים לכולנו.

וכל הדיאלוג הפנימי הזה הזכיר לי בין היתר את התאוריה של אריקסון.

בתאורית ההתפתחות של אריקסון, שמתייחסת להתפתחות האדם מנקודת מבט חברתית מהלידה ועד הזקנה, הוא מחלק את חיי האדם לשמונה שלבי התפתחות פסיכו-חברתיים. השלב השביעי - שלב הבגרות, מתייחס לגילאי 30-50 ומתאר את הקונפליקט או המשבר של פוריות מול קיפאון.

בשלב זה תשומת הלב העקרית מופנת לדאגה לילדים, ליצירת הביטחון האישי שלהם ולדאגה לעתיד שלהם. יש ויתור על עצמי למען הילדים דבר שיכול ליצור תחושת הצלחה וסיפוק חיוביים מהצלחתם של הילדים, או דווקא תחושה של קיפאון, תקיעות וחוסר עניין, מה שלעיתים מכונה משבר אמצע החיים. אבל כשהמשבר הזה או הדיאלוג הפנימי נפתר באופן חיובי, מושגת מעלה של דאגה שמדברת על היכולת האישית של האדם להיות אחראי הן על עצמו והן על סביבתו. דאגה לעצמו ולסובבים אותו.

בעיני דבר זה מתאר בדיוק את הנסיון למציאת האיזון בין הזנה ללהיות מוזנת, בין הדאגה לאחר ולעצמי.

התנועה מול הקונפליקט הזה מרגישה לי כמו מטוטלת ויש תקופות שהמטוטלת נעה בין קצוות החוויה, לדוגמה בלידת הילד הראשון, בה יש מעבר מהוויה של אינדיביודואל עם מימוש עצמי ופניות לעסוק בכל השאיפות האישיות, לאישה העסוקה באופן מוחלט בטיפול ומענה לצרכים של אדם קטנטן אחר. תקופת מעבר בין זמן שכולו עבור עצמי וההזנה שלי, לזמן אינטסיבי בו אני מזינה את האחר.

מה שעזר לי בתקופה הזו, היה להתחיל בצעדים קטנים בתוך המצב הקיים שנתון כרגע.

שאלתי את עצמי איך אני יכולה להיות מוזנת כרגע?

איך אני יוצרת מרחב עבור עצמי, גם אם הוא מרחב קטן?

לדוגמה רציתי מאוד זמן למדיטציה, שהיא סוג של משאב עבורי, ולא יכולתי לפנות לעצמי שעה שלמה של שקט עבור זה, אבל כן יכולתי להתיישב להתמקדות מדיטטבית של דקה, שמאפשרת לי זמן להתכוננות פנימה והורדת הילוך בזמן קצר. משהו שמותאם לי כרגע. מצאתי את קצה החוט שאני יכולה לעבוד איתו ולתת לעצמי מענה.

ההזנה הזו יכולה להיות גם ממקור פנימי וגם חיצוני. לכל אחת יש ערוצי התמודדות שונים אבל העיקר הוא למצוא את הערוץ שבו הכי קל ונגיש לך.

זה קצת כמו להיות "האם הטובה דיה" עבור עצמי. אולי אני לא האם או האשה המושלמת אבל אני מתקדמת צעד אחר צעד להיות שלמה יותר עם עצמי. להעניק לי את ההולדינג/ ההחזקה לה אני זקוקה, גם מתוך המשאבים הפנימיים וגם ממקום שמאפשר ומקבל את ההולדינג מהסביבה התומכת.

לאט לאט יש איזון בתנועת המטוטלת והתנועה שלה מתמרכזת.

ואם את קוראת את המילים האלו ומשהו מזה מהדהד בך או שיש חלק בך שמרגיש תקוע ועדיין לא בטוח איך לנוע משם, אני מזמינה אותך לפנות עבור עצמך כמה דקות ולהיות בהקשבה לחלק הזה. לאפשר לעצמך לחוש את גופך ומה עולה בו מתוך החוויה הזו. להיות במעין בדיקה, מה יאפשר לך מענה בתוך המצב הקיים? מה יאפשר לך להרגיש את מה שאת מבקשת לחוות (שלווה,שקט,בטחון,שחרור)... בתוך ה (חוסר זמן, המגבלה, התקיעות..)?

שבי בנוח במקום שקט והפני את תשומת הלב אל הגוף ואל הנשימה.

העלי בתוכך את השאלה: מה יתמוך בי כרגע במצב הקיים?

התמקדי בתחושה המורגשת שעולה בך אל מול זה. היכן היא בגוף? איזו צורה או צבע יש לה?

בדקי אם נח לך לרגע להיות עם זה.

לנשום אל התחושה ולהיות איתה רגע בקשר, בהקשבה סקרנית לבדוק האם לתחושה הזו יש משהו להגיד לי...

אם היה לה קול מה היא היתה מספרת לך...?

אחרי נתינת תשומת לב מה שעלה, חזרי שוב אל התחושה בגוף. קחי זמן לחוש את מה שנוכח כרגע אחרי כל מה שפגשת.

אפשר לכתוב את מה שעלה על הדף או לסמן לעצמך את התחושות והשינוי שחל בהן לאורך התרגול.

מוזמנות לשתף אותי גם בפרטי אם תרצו בכך, זמינה לשאלות ותהיות שעלו בכן.

*אם טובה דיה

מונח שטבע וויניקוט. אם שמתאימה את עצמה לצרכי התינוק באופן פעיל, מתוך הכרה שאין אמא מושלמת אך יש אמא שמתוך התמסרות מדייקת את הנוכחות והתגובה שלה לתינוק. בינקות המענה מידי והיחס לתינוק הוא כאילו שהיה עדין חלק מגופה של האם, ובהדרגה לפי קצב התפתחות התינוק, האם גם משחררת ומאפשרת את הנפרדות. (סטיבן א' מישל ומרגרט ג' בלאק, "פרויד ומעבר לו")

*הולדינג - Holding

פונקציה רגשית אמהית שוויניקוט העתיק לקשר הטיפולי. החזקה נפשית וגופנית שמאפשרת תחושת ביטחון וחיבור גופני נפשי. ההחזקה היא תקשורת לא מילולית שאומרת "אפשר לסמוך עלי... אני יודעת למה אתה זקוק...אכפת לי ממך..." (וויניקוט, 1987 מתוך "עצמי אמיתי, עצמי כוזב").

הפניות לקריאה והעמקה:

ויניקוט, ד. ו. (2010). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. תל-אביב, עם-עובד.

ויניקוט, ד. ו. (1995). הכל מתחיל בבית. תל-אביב: עם-עובד

מיטשל, ס. א. ובלאק, מ. ג'. (2006). פרויד ומעבר לו. ישראל: תולעת ספרים.

יעל בוסידן מתמקדת בעבודה עם נשים במעגלי החיים השונים; הריון, טראומת לידה, עיבוד חווית הלידה, ליווי לאחר לידה בשבילי האמהות ובגיל השלישי. 

"אני מיחלת ליצר מרחב נשי ומרפא מקום לנוע בו את מה שחיי בך גם בתקופה של שינוי קושי או משבר. מרחב להיות בו מי שאת. להקשיב לכל החלקים ולסלול את הדרך האישית שלך. אני כאן כדאי לצעוד איתך יחד בשבילי האמהות ובמסע הנשי". תוכלו לקרוא עוד על יעל כאן.

הקשרים פיזיולוגים בין גוף ונפש

במאמר זה אסקור הקשרים פיזיולוגים בין גוף ונפש, תחילה אזכיר את האופן בו אנו חשים בגופינו בחיי היום יום, את השפעתם של רגשות על גופינו, ואיך גופינו במצבים מסוימים משפיע על האופן בו אנחנו מרגישים. לאחר מכן תוכלו לקרוא על האופן בו מצבי מתח משפעים על מערכת העצבים ועל בריאותינו. ארחיב על האלמנטים שמשפעים על חווית ארוע מסוים בחיי האדם כאירוע טראומטי ומה מתרחש בתוך מוחינו וגופינו בעקבות אירוע שכזה. אסיים בממצאים אנטומים ונירוכימים שנמצאו במחקרים בקרב נפגעים הסובלים מפוסט טראומה. במאמר הבא אפרט על השיטות הנפוצות היום בטיפול בטראומה ומשלבות את הגוף בתהליך ותוכלו להכיר כלים מרכזים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית אשר מסיעים בהקלה על סימפטומים פוסט טראומטים.


איך הנפש קשורה לגוף, היבטים פיזיולוגים:

רובינו מודעים להקשרים הפשוטים שבין הגוף לנפש. אנו מבחינים בהשפעה של הרגשות שלנו על גופינו

בחיי היום יום לדוגמה כאשר אנו מפוחדים או מתרגשים וחשים את קצב פעימות הלב עולה, לעיתים יש תחושה של "פרפרים בבטן" ומיחושים כשאנחנו מתרגשים או  כאשר מצב הרוח מרומם יותר  מיד לאחר פעילות גופנית. אך לעיתים אין האנשים מודעים למלוא ההקשרים שבין הגוף לנפש, הם אינם מבחינים שגם מגוון רגשות כמו בדידות או עצב יכולים גם הם להשפיע עלינו גופנית ולעיתים מאחורי תסמין של מחלה פיזיולוגית יש הקשר למצב הרגשי של האדם (לדג' מתוך נקודת מבט בראי הרפואה הסינית – אדם הפוחד מנטישה או חווה אובדן יתכן שיפתח תופעות המשויכות לאלמנט מתכת המשויך לרגש העצב ואחראי על איבר הראות והעור ועל כן לעיתים חווים בעיות נשימתיות כגון אסטמה או דלקת ריאות או בעיות עוריות כגון פסוריאזיס)

כיום  בעקבות מחקרים, יש ידע רחב ברפואה הקונבנציונלית אשר מוכיח את הקשר שבין רגשותינו לגופינו.

ישנה חשיבות רבה למערכת היחסים שבין הגוף לנפש או שאם נדייק הגופנפש אחד הם. שדה המחקר המרכזי שנעשה בתחום זה נקרא פסיכונוירואימונולוגיה (פנ"א), אשר מצביע על הקשרים שבין רגשותינו ומצב הנפש למאזן הכימי של הגוף, בעיקר במערכת החיסון. מלבד מערכת החיסון גם שאר מערכות גופנו ואברינו מושפעים מהרגשות, כמו מחזור הדם, מערכת העצבים ומערכת העיכול.
מערכת החיסון שלנו ותאי העצבים במוח הם למעשה נוירוטרנסמיטורים בינהם גם נוירופפטידים (תרכובות של חומצות אמינו) הנוירופפטידים הם שליחים כימים אשר מגיעים לכל חלקי גוף. הם יוצרים את החיבור שבין המחשבה\הרגש שלנו, שמקודד באימפולס עיצבי, אשר משפיע על השרירים ועל הבלוטות ההורמונליות שלנו. הנוירו פפטידים אחראים גם על בלוטת האדרנל ובלוטת יותרת המוח.

מתח והשפעתו על בריאותינו הגופנית: 

אחד מהגורמים המכרעים בהשפעתם על מידת בריאותינו הוא המתח. המתח מעורר בנו את תגובת ה"הילחם או ברח" אשר עוזרת לנו להתמודד מול במצבי סכנה. אך לא רק מצבי סכנה אמיתיים מעוררים את תגובה זו. מצבי מתח רבים הם נחלתינו בחוויות היום יום והם בעלי השפעה עמוקה עלינו. הגוף מגיב בתגובת "הילחם או ברח" גם מול סכנה או איום "מדומה" בו אנו נפגשים כגון ריב עם בן הזוג, בעיות כלכליות, איחור לעבודה ועוד גורמים רבים אחרים. כאשר אנו נפגשים עם מצבי מתח רבים והמיקוד בפחדינו עולה (גם באופן לא מודע) ההשפעה על הגוף עמודת בעיינה, מתח זה משנה את האיזון ההורמונלי והכימי בגופינו ומכווץ את שרירינו. 


מה גורם לאירוע מסוים בחיינו להחוות כטראומטי?

הדעה הרווחת היא שטראומה נפשית נגרמת עקב אירוע קשה, שהוא מחוץ לטווח החוויה האנושית הרגילה ועשוי לגרום למצוקה גדולה כמעט לכל אחד  למעשה זהו אירוע המכיל שני מרכיבים עיקריים: סכנה וחוסר אונים. האדם חש איום על שלמות  גופו או שנשקפה סכנה ממשית לחייו או לסובבים אותו ויחד עם זאת חש חוסר אונים, פחד, מצוקה ובדידות כאשר הוא עומד אל מול כח חזק ממנו או שקריאותיו לעזרה אינן נענות. חשוב להבין שהתפיסה שלנו  על מה היא טראומה היא סוביקטבית ומשתנה וגופינו כפי שנאמר מגיב גם כאשר הסכנה היא "מדומה", בה אנו נפגשים עם אירועים שהם חלק מחיי היום יום והחוויה האנושית הרגילה.

פיטר לוין טען כי ישנן חוויות נוספות אותן הגופנפש יכול לחוות כטראומה באופן לא מודע. על אף שהן חוויות מתוך היום יום שרבים נפגשים עימן בחלק כזה או אחר בחייהם כגון: טראומה עוברית, טראומת לידה, אובדן של הורה או  קרוב משפחה, מחלה, חום גבוה, הרעלה, פציעות, כולל נפילות ותאונות, התעללות מינית בילדות או בבגרות, התעללות פיזית או רגשית, כולל נטישה חמורה, טיפולים רפואיים חודרניים, כולל טיפולי שיניים, ניתוחים, בעיקר כריתת שקדים (הרדמה בעזרת אתר), ניתוחים באוזניים, ובעיניים, אלחוש, הרדמה, המצאות במצב של חוסר תזוזה במשך תקופות ארוכות: גיבוס וקיבוע של רגליים/טורסו של ילדים קטנים (רגליים עקומות, סקוליוזיס), או  חוויות קיצון כגון עדות האדם לאלימות ברוטלית  ואסונות טבע.

השפעת הטראומה על האדם - היבט פיזיולוגי

הסבר קצר על החלקים הפועלים במוח

האמיגדלה
: הינה חלק מהמערכת הלימבית במוח המשמשת כמערכת זיהוי והתראה. היא אחראית על הפרשות של הורמונים המעודדים עוררות, שולטת במערכת העצבים האוטונומיות המקושרות עם פחד. האמיגדלה אחראית גם על העיבוד והזיכרון של תגובות רגשיות. האמיגדלה נחשבת כאחד ממרכזי הזיכרון הרגשי במוח, בעיקר אלו הנלמדים על ידי התניה.

ההיפוקמפוס:
יש לו תפקיד בנווט ואוריאנטציה מרחבית, ברגשות (בעיקר דקלרטיבים) וביצירת זכרונות חדשים. נזק שנגרם להפוקמפוס במצבי דחק, מתמשך או חריף, עלול לפגוע ביכולתו ליצור זכרון דקלרטיבי (הצהרתי, מילולי) חדש.

הקורטקס:  הוא קליפת המוח, קליפת המוח מתחלקת לשתי המיספרות ימנית ושמאלית וכל אחת מהן מחולקת ל- 4 אונות מרכזיות (פרונטלית- מצחית, קוקודית, עורפית ורקתית).  תפקידו לקבל ולעבד מידע מכל מערכות הגוף ולשלוט על מוטוריקת הגוף. חלקים גדולים אחרים מהקורטקס אחראיים על אסוציאציה, זכרון, מחשבה ושפה. הקורטקס אחראי על הפרשנות שנותן האדם לטראומה ולאופן שבו ייזכר הסיפור הדקלרטיבי של הטראומה.

האמיגדלה ההיפותלמוס וקורטקס:
האמיגדלה וההיפותלמוס אשר נמצאות אצל רוב היונקים וגם אצל בני האדם, אחראיות על  ההישרדות שלנו. יש להן תפקיד דומיננטי בתגובת הבריחה, לחימה או קיפאון. הקורטקס שפעיל באופן ניכר אצל בני האדם מגיע לפעולה רק בשלב מאוחר יותר בו מתרחש נסיון להבין ולתת פרשנות למה שהתרחש (להד ודורון, 2009).  בקרב בעלי החיים יש נטיה אינסטנקטיבית לפרוק את המתח שהצטבר בגוף, עקב העוררות המוגברת, דרך רעידות ספונטיניות, על פי פיטר לוין הקורטקס המפותח שלנו ה"רציונל" הוא בעל עוצמה רבה ויש באפשרותו לפגוע ולדכא את הפעילות האינסטנקטיבית  העדינה של המוח הזוחלי אשר אחראי על פריקת האנרגיה הכלואה ומאפשר ריפוי. בעיני לוין (2009) הטראומה אצל בני האדם מתרחשת כאשר הניאו קורטקס אינו מאפשר את השלמת הפעילות המחזורית שמתחילה בעוררות אינסטנקטיבית של "הלחם, ברח או קפא" ואמורה להסתיים כאשר נעלם האיום על ידי רעידות ותנועות לא רצוניות לפריקת המתח.

ציר ה-
HPA- היפותלמוס- יותרת המוח- בלוטת האדרנל:
ציר ה-
HPA הוא מנגנון הורמונלי שעליו אחראית המערכת הלמבית, יותרת המוח ובלוטת האדרנל אשר אחראים על התגובה למצבי סכנה.

תהליך הפעולה של ציר ה
HPA:
האמיגדלה מתעוררת לפעולה במצבי דחק וסכנה היא משדרת להיפותלמוס שדרים על הסכנה. החלק שמקבל את האותות בהיפותלמוס נקרא הגרעין הפרונטריקולרי (PVN Hypo )  חלק זה מפריש פקטור המפריש  קורטיקוטרופין (CRF) המגיע לבלוטת יותרת המוח כאשר הוא נקלט מפרישה הבולוטה הורמון בשם אנדרנוקוטיקוטרופי (ACTH) .

הורמון זה זורם בדם אל יותרת הכליה  ומפעיל את קליפתה להפרשת הורמון סטיריואידי בשם קורטיזול ובנוסף מופרשים נורופנפרין ואפינפרין המסיעים בגיוס אנרגיה והכנת הגוף והמוח להתמודודות עם סכנה. הורמון הקורטיזול אחראי גם על דיכוי תגובת המצוקה על ידי היצמדות לקולטנים בהיפוקמפוס. ההיפוקמפוס משמש כגורם מווסת. האמיגדלה ממשיכה בפעילות כל עוד ישנו מצב של דחק.

מצב דחק חריף או מתמשך פוגע בפעילות ההיפוקמפוס בעיקר על החלק של הזיכרון. הפגיעה היא בזיכרונות המפורשים ובזיכרון האירוע הטראומטי עצמו. ידוע שהחלק של האמיגדלה אינו ניפגע עקב מצב דחק ולכן נפגעי טראומה לעיתים אינם זוכרים באופן מפורש את האירוע אך ישנו הזיכרון הרגשי אשר נוצר בתהליך התנייתי באמיגדלה. הזכרון הרגשי נשמר במוחם גם אם לא באופן מודע ומשפיע עליהם לאורך זמן (איגרא, 2010; להד ודורון, 2009;  נט"ל, 2011;
Rothschild,  2000).

ההיפותלמוס משפיע גם על גרעין הראפה, בגרעין הראפה נמצאים תאי עצב המכילים סרוטונין. ההיפותלמוס מעביר את המידע על האיום אל גרעין זה, ואז מופרש סרוטונין המגיע לכל המבנים המוחיים המעורבים בתגובה למצב הדחק (הקורטקס, ההיפוקמפוס והאמיגדלה). הפרשת הסרוטונין  גם היא מווסתת את בלימת תהליכי האזעקה ואת החזרה למצב רגיעה. אצל הסובלים מפוסט טראומה משהו משתבש בתהליך הזה.

לסיכום אפשר לחלק את הממצאים הביולוגיים לשני סוגים: ממצאים אנטומיים המתייחסים למבנים במוח, וממצאים נוירוכימיים הקשורים בחומרים המופרשים במוח.

ממצאים אנטומיים

היפוקמפוס קטן:
  במחקרי הדמיה באמצעות תהודה מגנטית גרעינית (
MRI) נמצא כי אצל אנשים הסובלים מפוסט טראומה נפח ההיפוקמפוס קטן בהשוואה לאלה שאינם סובלים מההפרעה. כאשר חלק זה עושה את תפקודו באופן לקוי ישנה בעיה בהפיכת הטראומה לזיכרון מילולי אשר מקודד כחוויה מהעבר ולכן זה יכול להסביר את התופעה אצל הלוקים בפוסט טראומה בה הם חווים את האירוע שוב ושוב, הרגשה שהאירוע הטראומטי חוזר על עצמו.

ממצא נוסף הוא שהיפוקמפוס קטן נמצא גם אצל לוחמים הסובלים מפוסט טראומה וגם אצל תאומים זהים של הלוחמים שלא נחשפו לקרב מה שמעיד על  קיומה של פגיעות מוקדמת לטראומה על רקע גנטי.
במחקרים אחרים בעזרת
MRI נפח קטן של האזור הפרה-פרונטלי של הקורטקס, נמצא אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית.

נוסף על כך, במחקרי הדמיה של פעילות המוח בשיטת
PET  (Positron Emission Tomography) כאשר חשפו חיילים משוחררים לסרטי מלחמה נראתה פעילות מוגברת של האמיגדלה.
ההפרעות בתפקוד האמיגדלה, ההיפוקמפוס והקורטקס הפרה-פרונטלי יכולות להסביר את תופעת הזיכרונות  החודרניים  אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית.

ממצאים נוירו כימיים
אצל הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית נמצאה פעילות מוגברת של נוראדרנלין ופגיעה במשוב השלילי אשר מפחית את פעילותו, מה שגורם לעוררות יתר, כאשר גירוי בלתי מזיק כגון רעש חזק מפעיל מיד את המערכת הסימפטטית. רמת קורטיזול נמוכה אשר פוגמת ביכולת להגיב באופן תואם ויעיל אל מול איום.

בנוסף, יש עדויות לפעילות מוגברת של מערכת שיכוך הכאב (המערכת האופיואידית), תופעה היכולה להסביר את החוויה של קהות רגשית האופיינית להפרעה פוסט-טראומטית.
כמו כן יש גם עדויות חלקיות לעוררות מוגברת של המערכת הדופמינרגית, הקשורה בתסמינים של דריכות ושל חשדנות (להד ודורון, 2009).

מקורות:

איגרא,נ. (2010) - תחושות הגוף כשדה לטראומה, לזיכרון ולריפוי החויה הגופנית  SE[Somatic Experiencing]  בטיפול פסיכולוגי. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 7/6/18 מאתר פסיכולוגיה עברית: www.hebpsy.net/articles.asp?id=2463


להד, מ. ודורון, מ. (2009).
SEE FAR CBT - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי- פרוטוקול לטיפול בהפרעות חרדה ופסיכוטראומה במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים. ישראל: הוצאת המחברים.

לוין, פ. ופרדרייק, א. (2009). להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה. הוד-השרון: אסטרולוג.

נט"ל (2011). תגובת הגוף במצב איום ובפוסט טראומה. נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי. נדלה ביום 26 לדצמבר, 2011, מהאתר: נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי
http://www.natal.org.il/?CategoryID=236

Rothschild, B. (2000). The body remembers: The psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York, London: W.W. Norton & Company.