צור קשר עם יעל
...Loading...

יעל שחר

שמי יעל. לפני שלוש שנים חזרתי לישראל לאחר אחת עשרה שנים שבהם התגוררתי בלונדון. אני עדיין בעיצומה של תקופת הסתגלות לארצינו המורכבת. לומדת לאהוב את מה שכמעט שכחתי, את המורכבות והצבעוניות שלנו, לומדת להכיל את געגועי ללונדון ובעיקר מנסה למצוא את ביתי כאן. התהליך למציאת הבית לא פעם הינו תהליך מטלטל שעובר דרך כאב ודרך שבירה של כל המוכר והידוע.

אני מאמינה שחלק ממחויבות התהליך הטיפולי הינו להציע מקום בטוח בו נוכל למצוא את הקול שלנו, את ה'אני מאמין' האישי שלנו ומתוך מחויבות אישית לפעול על פיה. אני מציעה את המרחב שבינינו למקום לא שיפוטי של חקירה וחיפוש אחר האמת שכל אחד מחזיק בליבו.

את תחילת דרכי המקצועית עברתי במכללת LSBP .ללימודי פסיכותרפיה גופנית ביודינאמית (שיטת גרדה בויסן). אך עם השנים גבר בי הצורך להתפתח ולהרחיב את ידיעותי והמשכתי בלימודי המשך במכללת IMT - לפסיכותרפיה גופנית התייחסותית שייסד  ד"ר אסף רולף בן - שחר בלונדון ובישראל. עם שובי לארץ המשכתי את הכשרתי גם כאן בפסיכוסומה- (לימודים מתקדמים בפסיכותרפיה גופנית התייחסותית) וחברה באיגוד האירופאי EABP. 

מאז שסיימתי את לימודי העמקתי את עבודתי הקלינית עם מגוון רחב של אוכלוסיה. מצאתי את עצמי נמשכת לעבודה עם מטופלים המחפשים אחר מקום בטוח. עיקר עבודתי היא עם סוגיות של טראומה ודיסוציאציה, וכן זהות מגדרית.

עם חזרתי לארץ נוכחתי עד כמה הספרות המקצועית בתחומינו דלה. נדמה כי את רב הכשרותינו עברנו מתוך ביסוס על חוויה מעמיקה ופחות על דגש אקדמי ותיאורתי. אני חשה כי חובתינו כמטפלים לפתח יותר את תחום הכתיבה המקצועית כדי שתוכל להגיע לשדה הרחב יותר ולקבל את ההכרה הראויה לה. על כן אני משקיעה בלימוד כתיבה קלינית מקצועית בעברית ובאנגלית. בין מאמרי תוכלו לקרוא את ברית מילה - מילה גסה? שהתפרסם בפסיכולוגיה העברית. אני מרגישה מחוייבת למקצוע בו בחרתי, או נבחרתי. אני ממשיכה את התפתחותי האישית והמקצועית, ומלווה על ידי מדריכים ומורים שמקדמים ומגדלים אותי. אני מוצאת כי החיבור לתקווה ולאמונה היא שמניעה אותי בעבודתי. דווקא מתוך הסבל האנושי התקווה לסוף טוב יותר נולדת.

במהלך השבוע הקליניקה שלי מתבססת בקריית טבעון, שם אני מתגוררת. בימי שלישי ושישי ברמת השרון ותל אביב.

www.body-psychotherapist.com

בלוג

הסובייקטיביות של המטפלת - הבלוג של יעל שחר
תאריך: 26/7/2016 20:13:00

שבוע אחר שבוע אנחנו נפגשים. חדר קטן, 2 כורסאות, לפעמים אף מזרן. דלת נסגרת. שני גופים, שתי נפשות, שתי ביוגרפיות בעלות סיפורי חיים במפגש אינטימי ומחבר. הבלוג הינו הזמנה להתבונן בנבכי הנפש של המטפלת, אל העולם הסובייקטיבי שלה שממנה ומבעד לעדשותיה היא פוגשת את האחר.

מטפלת שחורה

כבר מגיל צעיר מאד הבנתי את המשמעות של היותי ממוצא מזרחי. בשכונה חרדית לא צריך להיות גאון כדי להבחין בהבדלים ובפערים. המעמדות זועקים מכל פינה. מהלבוש, הצבע ועד המבטא. אני ילדה מזרחית כהת עור ומתולתלת בשיער שחור ועיקש לומדת בבית הספר החרדי והאשכנזי לבנות "בית יעקב".

תקציר הבלוג של יעל שחר מתוך האתר של מכון טמיר - להמשך קריאה, לחצו כאן 

יעל שחר - מאמינה שחלק ממחויבות התהליך הטיפולי הינו להציע מקום בטוח בו נוכל למצוא את הקול שלנו, את ה'אני מאמין' האישי שלנו ומתוך מחויבות אישית לפעול על פיה. אני מציעה את המרחב שבינינו למקום לא שיפוטי של חקירה וחיפוש אחר האמת שכל אחד מחזיק בליבו. לכרטיס של יעל

מצור הלב - הבלוג של יעל שחר
תאריך: 3/8/2016 04:15:00

את עלי אני פוגשת דרך ארגון בלונדון. בן 35, מבוגר ממני בשנים מעטות. עלי הוא פליט אפגני שברח מעירו שבשליטת הטאליבן לאחר עינויים קשים ורדיפות ולאחר שאחיו נהרג. בתוך ארגז מעץ הוא ישב ימים על גבי ימים עד שהמשאית שהבריחה אותו את הגבול הגיעה לטורקיה ומשם נכנס כמבקש מקלט מדיני לאנגליה.

תקציר הבלוג של יעל שחר מתוך האתר של מכון טמיר - להמשך קריאה, לחצו כאן 

יעל שחר - מאמינה שחלק ממחויבות התהליך הטיפולי הינו להציע מקום בטוח בו נוכל למצוא את הקול שלנו, את ה'אני מאמין' האישי שלנו ומתוך מחויבות אישית לפעול על פיה. אני מציעה את המרחב שבינינו למקום לא שיפוטי של חקירה וחיפוש אחר האמת שכל אחד מחזיק בליבו. לכרטיס של יעל

תקציר הבלוג של יעל שחר מתוך האתר של מכון טמיר - להמשך קריאה לחצו כאן

הסובייקטיביות של המטפלת - "ניגון של רועה"
תאריך: 11/8/2016 20:24:00

בתחילת דרכינו המקצועית (ולאורך כל הדרך) אנו זקוקים למסגרת שתעטוף אותנו, זקוקים לחוקים ולכללים שיחזיקו את המרחב עבורינו ועבור מטופלינו. כל גישה טיפולית מחזיקה ב'אני מאמין' שלה ומעל כולם יש לנו כמובן את כללי האתיקה המקובלים על כולנו שעל פיהם נעשה או בעיקר לא נעשה. בתוך כך, כל אחד מאיתנו נושא את הניגון הייחודי לו. כל מטופל מוציא מאיתנו את הלחן הנכון עבורו. בכל קשר מנגינה חדשה נוצרת ונרקמת.

מה נדרש מאיתנו בכדי לאפשר לשירת העשבים ליצור את ניגון הרועה?


ניגון של רועה

"דע לך 
שכל רועה ורועה 
יש לו ניגון מיוחד 
משלו 
דע לך 
שכל עשב ועשב 
יש לו שירה מיוחדת 
משלו  ומשירת העשבים
 
נעשה ניגון
 
של רועה" (רבי נחמן מברסלב)

הפעם הראשונה שזכורה לי שהעזתי לחשוב ולשאול שאלות על אלוהים (בתוך תוכי במסתרים) היה בגיל שלוש-עשרה. עד אז כילדה לעולם לא פקפקתי בחינוך שקיבלתי. היה לי ברור שאלוהים יש רק אחד ושהוא בעיקר בשמים. ידעתי גם שאלוהים הוא חרדי וכל מי שלא מאמין בו הוא מסכן וטועה. ומעל הכל ידעתי שאמת יש רק אחת.

אני זוכרת את רטט ההתרגשות שעבר בי כשהעזתי לראשונה לתת לשאלותי למלא אותי. היתה זאת התרגשות מהולה בפחד. כך את רב שנות בגרותי העברתי בשאילת שאלות ובשבירת כל מה שהיה מוכר וידוע עבורי. בבית הספר כמו בבית לא אהבו את השאלות שהבאתי איתי. בתחילה ניסו המורות ורב בית הספר להסביר ולהכניס הגיון לתוכי, אך ככל שהזמן עבר כך גבר בי הצורך לערער על המקום שמחזיק באמת אחת. כשיש אמת אחת אין מקום לאמיתות מנוגדות להתקיים. מבית הספר הורחקתי פעם אחר פעם כדי שלא אשפיע לרעה על שאר בנות הכיתה. בבית נאסר עלי להשמיע בקול את השאלות שלי מחשש שאשפיע על אחי הצעירים. וכך נשארתי עם המוני שאלות בליבי והמוני אמיתות בגופי, מסרבת למצוא רק אמת אחת.

את הכשרתי הראשונה כפסיכותרפיסטית התחלתי כעשור אחרי אותה נערה שהייתי. בחורה צעירה בלונדון שעדיין מחפשת תשובות. את טניה אני רואה דרך עמותה לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בילדות. כשהתחלתי לראות אותה היא היתה בת 24, צעירה ממני רק בשנתיים. כמטפלת שרק יצאה אל העולם אני דבקה בגישה שממנה עוצבתי. לא סרה ימין או שמאל. אני די מהר מגלה שכל התערבות טיפולית שאני מציעה טניה משליכה את זה אלי חזרה בעטיפת בוז וציניות. כל גבול שאני מציבה טניה מערערת עליו. כמעט תמיד כעשר דקות לפני סיום המפגש כשאני מתחילה לכוון לסיום טניה נכנסת להתקף חרדה, מנסה בדרך לא דרך לנער אותי מהעמדה הטיפולית שלי, מה'אני מאמין' שאיתו אני מגיעה לגבי המסגרת הטיפולית. בהדרכות טניה תפסה לי כמעט את כל הזמן. מכל מפגש הדרכה יצאתי עם רשימת הגדרות ומושגים טיפוליים שמסבירים את הדינמיקה המורכבת בתוך נפשה הסוערת של טניה ובתוך יחסינו. הרגשתי די אבודה.

במפגש אחד, סוער במיוחד, אני משקפת לטניה את ההתנהלות שלה מולי מקווה שנוכל להתחיל ולעשות 'את העבודה' שלשמה התכנסנו. טניה שומעת אותי ומיד מתפרצת עלי מלאה בזעם ובכאב שאני לא מצליחה להבין אותה, לא מצליחה לפגוש אותה. שאני תקועה בתוך העמדה המקצועית שלי ושאני פחדנית. היא ממשיכה במתקפה וחצי בוכה חצי צועקת היא אומרת 'תפסיקי להתנהג כאילו את יודעת את האמת'!

צלצולים מוכרים ממלאים לי את הראש. אני מרגישה איך הקליניקה מסתובבת סביבי. בבת אחת אני נזרקת אל אותה נערה שבורחת אל עולם השאלות. בורחת לעבר התשובות כשאין אף תשובה באופק. אני מרגישה את התסכול גואה בתוכי אל מול החוסר האונים שיש מול ידיעה. מול התשובה הנצחית של 'אמת יש רק אחת ואין דרך אחרת'.

אני מכירה את הזעם של טניה. מכירה אותו מתוכי. הוא מנער אותי. אני מתבוננת עליה ורואה אותה פתאום אחרת. היא מזכירה לי תווים שכבר כמעט ושכחתי. היא מבקשת ממני בדרכה שלה לנטוש את המנגינה שאיתה אני נכנסת למפגשים עימה. היא מזמינה אותי להפתח מחדש אל עולם השאלות, להעז ולשאול שאלות על אלוהים. הפעם אלוהים הוא אלוהי הפסיכותרפיה שעליה התחנכתי עד אז. אני מרגישה איך החרדה שאחזה בי בכל המפגשים מתחילה להתפוגג. אני חשה איך הקיפאון שהייתי בו נמס ואיך הנשימה חוזרת אלי. אני מתקרבת אל טניה ומבטיחה לה שאני אנסה. שאני אנסה לשמוע את הניגון המיוחד שהיא מביאה איתה אלי, שאני מבטיחה שאנסה להוציא עבורה את הלחן שבוקע ממני ולא רק מהרעיונות שאיתם אני נכנסת לחדר. אני מבטיחה לנסות לא לנטוש אותה עבור האמת. כי אמת אין רק אחת. וכי כל מפגש מוציא עבורינו ניגון מיוחד משלו.

יעל שחר - מאמינה שחלק ממחויבות התהליך הטיפולי הינו להציע מקום בטוח בו נוכל למצוא את הקול שלנו, את ה'אני מאמין' האישי שלנו ומתוך מחויבות אישית לפעול על פיה. אני מציעה את המרחב שבינינו למקום לא שיפוטי של חקירה וחיפוש אחר האמת שכל אחד מחזיק בליבו. לכרטיס של יעל


שער הרחמים - הבלוג של יעל שחר
תאריך: 15/9/2016 17:59:00

הסובייקטיביות של המטפלת - שער הרחמים

תחילתו של אלול. אווירה חדשה נכנסת אל השכונה. אנרגיה שמשתלטת בכל פינת רחוב, מכולת שכונתית ובתי ספר כמובן. התרגשות רכה שמהולה בציפייה. אני זוכרת את הפרפורים שהייתי חשה כילדה כשהייתי שומעת את המורה או הרב מדברים על חודש הרחמים והסליחות. זה היה מעורר בי משהו נאיבי, טהור. כזה שעדיין מאמין. מעורר בי משהו מהול עם תקווה, עם אמונה שאפשר לחיות טוב יותר. שאפשר לתקן עוולות, שיש מקום לסליחה ולריפוי. ושלמרות הכל עדיין יש לאנושות מחילה. זה היה מצית בי את ההכרה שיש לי מקום בעולם למרות ובגלל מי שאני ומה שאני. קצת גדלתי מאותם ימים. וקצת הרבה התרחקתי. חודש הרחמים עבר, הגיעו חגי תשרי, ימי דין ומשפט שנמשכו לאורך כל השנה, ומאז בעצם לא מפסיקים.

להמשך קריאה

תקציר הבלוג של יעל שחר מתוך האתר של מכון טמיר 

יעל שחר - מאמינה שחלק ממחויבות התהליך הטיפולי הינו להציע מקום בטוח בו נוכל למצוא את הקול שלנו, את ה'אני מאמין' האישי שלנו ומתוך מחויבות אישית לפעול על פיה. אני מציעה את המרחב שבינינו למקום לא שיפוטי של חקירה וחיפוש אחר האמת שכל אחד מחזיק בליבו. לכרטיס של יעל