צור קשר עם רוני
...Loading...

רוני אריאל עד

יש דרכים שנועדו לצעידה משותפת.

טיפול בחוויה שלי  הוא קודם כל יצירת קשר.

יצירת קשר ביני לבין עצמי, יצירת קשר בין הנפש ובין הגוף , יצירת קשר בין האדם לבין הסביבה.

יצירת קשר מאפשר ,לתוך תהליך משותף.

הבחירה להגיע לתהליך, ליצור קשר בין החלקים שיש בתוכנו, להתמודד עם הפחדים, השמחות, הקשרים , העבר וההווה שייך לאמיצים.


אני רוני אריאל-עד

פסיכותרפיסטית גופנית פרטנית- משנת 2008 

מנחת קבוצת איזון גוף נפש בעמותת אנוש- העמותה הישראלית לבריאות הנפש- משנת 2012.

ההתמחות שלי היא יצירת קשר בין הגוף,הנפש, הראש והרגש שמוביל ליצירת זוגיות.

מתוך אמונה שכל אחד יכול ליצור זוגיות שטובה ונכונה עבורו.

מאמינה בדרך משותפת, ביצירת מקום בטוח ומאפשר לתהליכים רגשיים.

הקליניקות שבהן אני מטפלת ממוקמות במרכז, בראשון לציון ובתל אביב.

ישנה אפשרות ליצור קשר בטלפון 0528550991 ו/או  במייל  roniarielad@gmail.com

ימים טובים לכולנו.

בלוג

כל אחד יכול ליצור זוגיות- סיפור ב 3 חלקים/הבלוג של רוני אריאל עד
תאריך: 23/1/2017 20:08:00

חלק ראשון - החיים לימדו אותי להיות רצינית

החיים לימדו אותי להיות רצינית.

המשפחה לימדה אותי להיות קשוחה, אדם לאדם זאב היא אמרה.

אם לא תנגסי ינגסו בך. תהיי שקולה ותעשי החלטות נבונות, אחרת זה יגמר רע.

והיא הקשיבה, הפנימה, למדה מגיל קטן לשמור הכל קרוב ללב, שאף אדם לא ידע מצוקה ולו הקטנה ביותר.

היא שמרה את כאבי המחזור בשקט מופתי, למרות שמידי חודש הייתה מתפללת לאלוהים שזה יגמר.

שמרה בשקט את כאבי האגן, בכל פעם שהתיישבה על האסלה הקרה , הרגישה שאגנה עומד להתפצח מכאב וגופה עתיד להתאבן מחוסר נשימה.

וכך עברו השנים והיא גדלה להיות אישה משכילה, עשתה תואר ראשון ומיד המשיכה לשני ולאחר מכן לדוקטורט.

היא נשארה עם כאבה הפיזי וכאבה הרגשי.

מידי חודש בזמן הוסת פקדה את בית החולים, היתה לה אבחנה- אז מותר לה להרגיש רע.

ולבדידות לא היתה אבחנה.

איך אני אהיה בזוגיות?  אני לא יודעת איך להיות בזוג, זה מפחיד אותי אמרה לי באחד מהמפגשים הראשונים.

כל חיי למדתי להיות לבד, אימנתי את עצמי כמו שהמשפחה לימדה אותי.

ועכשיו אחרי 40 שנים אתחיל ללמוד להיות ביחד, איך זה אפשרי?

והיא יושבת מולי עם הלבוש הייצוגי חולצה מכופתרת וחצאית דקה וצמודה,

שיערה צבוע ומסופר בקפידה, האיפור משורטט ומדוייק.

קולה עדין אך יציב, מונוטוני, לא עולה ולא יורד.

גם הוא מוקפד? שאלתי את עצמי.

היא אישה יפה, עצובה, יש לה מבט כאוב בעיניים. הידיים שלה מרגישות לי רזות וכחושות ועולה בי שאלה אם מישהו פעם חיבק אותן? האם מישהו אי פעם חיבק אותה? את כולה?

וכך היא הגיעה, מידי שבוע. כל פעם בהופעה אחרת ובאיפור אחר, תמיד מוקפדת, תמיד שמורה,רחוקה. 

עד שיום אחד היא שאלה מה זו עבודת גוף?

 אנחנו מדברות וזה נעים לי אבל מה עושים עם הגוף אני רוצה להרגיש, להרגיש את הגוף וגם אולי להרגיש קצת פחות לבד.

הרגשתי שמחה ומבוהלת באותה הנשימה.

שאלתי אותה איך היא עם מגע?

אמרה בסדר,אני לוחצת ידיים של אנשים רבים במהלך היום.

זה בסדר לי לגעת.

שאלתי אותה עד כמה זה בסדר לה לגעת?, ענתה שהיא לא יודעת, אני לא כ"כ מבינה בתחום.

אחרי כמה חודשים של עבודה משותפת וקשר שנבנה לאט ובטוח.

ביקשתי ממנה לתרגיל ראשוני שנשב גב אל גב, קרוב אבל לא נוגע.

היא הסכימה. הזמן הרגיש כאילו עמד מלכת.

כל שנייה נראתה כמו נצח.

בדקתי איתה איך היא מרגישה- היות ואני לא רואה אותה.

וכשענתה לי שמעתי קול סדוק מבכי.

אני לא זוכרת מתי ישבתי גב אל גב עם מישהו, אולי כשהייתי ילדה היא אמרה.

אני לא יודעת מתי נשענתי על מישהו.

ביקשתי ממנה להמשיך לדבר את מה שעולה בתוכה.

והיא דיברה כאב ופחד, עצב ובדידות

ואז היה שקט, כמו מבקש לתת מקום לפחד, לאותו חלק שמעולם לא קיבל מקום.

היא נשמה, נשימה עמוקה.

נשמנו יחד. לתוך הכאב, הבדידות, העצב והפחד.

נשארנו בשקט ועם נשימה גב אל גב, דקות שלמות מאפשרות.

ביחד.

החלק השני יעלה בשבוע הבא...

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.


כל אחד יכול ליצור זוגיות חלק 2 - אני חושבת שאני מוכנה - הבלוג של רוני אריאל עד
תאריך: 31/1/2017 16:23:00

חלק 2 - אני חושבת שאני מוכנה*

ממפגש למפגש הסכימה להתקרב. להישען, לגעת.

למדנו יחד  איך לאפשר חשיפה ולהישאר בטוחה בתוך הקשר.

איך ליצור גבולות ששומרים עליה ויחד עם הגבול לחלוק מרחב .

הקשר אפשר  גילויים של, רוך, אמונה, קלילות ובעיקר שחרור מפחד.

להרגיש מהלב ולדבר מהגוף.

דרך הקשר הטיפולי היא למדה ליצור קשר עם הגוף, לאפשר לעצמה לנוח כשכואב, לשחרר כשקשה לה,  להפסיק להילחם בפחד ובכאב.

הקשר הזה מאפשר לי להיות אמיצה אמרה באחד המפגשים.

אני יוצאת מכאן מחוזקת, אני יודעת שאני יכולה, אמרה.

 אני מסתכלת על עצמי בתחילת התהליך ,אני רואה מישהי אחרת, לפעמים אני תוהה איך חייתי ככה.

זה נורא קשה.

הגוף שלי עדיין כואב, אבל הוא מרגיש חי. פעם לא יכולתי להרגיש כלום חוץ מכאב, בטח שלא חיות.

בעקבות עבודת הגוף היא החלה לתרגל יוגה.

למדה לחזק את הגוף ולהזין אותו בטוב, לשמור ולדאוג לו.

אם פעם היא כעסה עליו על כך שהוא מכאיב לה, היא למדה לחמול ולאהוב אותו, על מה שהוא מאפשר לה.

דרך העמקת הקשר ביני ובינה התאפשר הקשר בינה לבין הגוף שלה.

מתוך כך בדיקת הגבולות הפנימיים. מה מותר לי ואיך, את מי אני רוצה קרוב ואת מי אני בוחרת רחוק.

היא שמה לב שכשהיא מאפשרת לאנשים לא נכונים להיות קרובים אליה, היא חווה מיגרנות בסוף היום.

אני רוצה לדעת מה עושים ? איך אני יודעת מה נכון לי ומי ?

חייכתי והקשבתי לה.

היא כבר ידעה אותי, למדה את החיוך שלי לשאלות שלה.

אמרה לי , מה? למה את מחייכת?

בלי לשאול, ועם ביטחון ואמונה בקשר שלנו, התקרבתי אליה.

שאלתי אותה מה קורה לך בגוף כשאני מתקרבת אלייך?

היא עצמה את העיניים וסרקה את התחושות.

דיברה על כך שהדופק מהיר יותר.

הנשימה סדירה.

יש התרגשות בגוף, אבל זה נעים.

ביקשתי ממנה לפקוח עיניים.

התקרבתי עוד צעד.

ביקשתי שתבדוק עכשיו.

עצמה שוב את עיניה.

הדופק שלי מהיר.

הנשימה שלי קצת יותר מהירה וקצרה.

הרגל שלי זזה באי נוחות, והידיים שלי רוצות לחבק את הבטן.

בדקתי איתה, איך זה מרגיש?

מביך, היא אמרה.

התרחקתי, כמה צעדים אחורה.

ביקשתי ממנה להסתכל עלי.

בדקנו מה קורה עכשיו.

היא נשארה בעיניים פקוחות.

הדופק מהיר.

הנשימה סדירה.

אני מפחדת.

חזרנו למקום שלנו והיא פרצה בבכי גדול.

בכי שסימן לה ולי כל כך הרבה רגש שלא איפשרה לעצמה להרגיש, כל השנים.

ניגבה את אפה ואז אמרה לי אני יודעת איך נכון לי, אני יכולה להרגיש את זה. בגוף שלי.

אני חושבת שאני מוכנה לצאת לדייט...

*החלק הראשון עלה בשבוע שעבר. ניתן להשלים את הקריאה שלו מכאן

החלק השלישי והאחרון,  יעלה בשבוע הבא...

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.



כל אחד יכול ליצור זוגיות חלק 3- לצאת לדייטים –איזה עולם מוזר.-הבלוג של רוני אריאל-עד
תאריך: 8/2/2017 07:08:00

לצאת לדייטים ולהכיר גברים.

איזה עולם מוזר זה היא אמרה.

זה נראה לי כואב מידי, אולי אני לא מתאימה לזה, ספק שואלת ספק עונה.

יש שם מין שפה כזו שאני לא יודעת אותה, אם אני עושה א' זה אומר ב'.

מה זה?

מעטות הפעמים שחוויתי אותה כועסת- זו היתה אחת מהן.

אני רוצה מישהו פשוט, שיאהב אותי ואני יאהב אותו

מה אני מבקשת? אהבה?

הפשטות שבה אמרה את הדברים גרמה לי לאושר ונחת.

היא בסך הכל רוצה ליצור קשר.

היא רוצה קשר פשוט.

קשר.

יצאנו לתהליך, היא קיבלה שעורי בית, בכל מפגש.

באחד המפגשים ביקשתי ממנה לכתוב לה מי הוא האיש שהיא מבקשת להכיר.

מה הן תכונות האופי שלו.

במפגש אחר ביקשתי ממנה לספר איך היא מרגישה בתוך הקשר. מה היא מרגישה.

תוך כדי המפגשים היא יצאה לדייטים.

היא למדה את עצמה ואת עולם הדייטים תוך כדי תנועה.

היא למדה שזה נעים לה.

היא היתה מחוזרת היות והיתה יפה, אנטיליגנטית וחכמה מאוד.

הלמידה הכי גדולה שלי היא :כשאני מאפשרת שיתקרבו אלי אני רואה שיש המון גברים שרק רוצים לתת לי.

אני בוחרת איך ועם מי.

אני סומכת על עצמי.

באחד המפגשים הגיעה, נרגשת.

ציינה שאתמול היה לה דייט. הם שוחחו ארוכות בטלפון לפני כן וכבר אז מצא חן בעיניה.

נראה לי שזה הוא.

אני לא רוצה להיות נמהרת או נלהבת אבל משהו בבטן מרגיש לי נכון שם.

הוא אכן היה מעונייין בה. והיא היתה מעוניינת בקשר איתו.

הם נפגשו כמה פעמים. היא שמחה כל כך על הקשר הנעים והפשוט.

על היכולת לנהל שיחה מאפשרת ומפרה עם בן זוג שמאפשר לה ביטחון.

אחרי שלושה חודשים של קשר איתו, הגיעה לחדר הטיפולים, נכנסה עם פנים חתומות ואמרה

 אני לא יודעת מה לעשות.

אני מרגישה שבא לי לברוח, מהכל.

הוא מקסים, נעים לי איתו וטוב לי. באמת שטוב לי.

אבל אני מבולבלת.

היא דיברה במהירות והגוף שלה זז באי שקט. הרגיש מאויים ומכווץ.

קשה לי לנשום, אני לא ישנה כבר כמה לילות, יש לי רעש בראש  ומיגרנות, לא טוב לי בבטן וכל הגב שלי כואב.

הרגשתי איך גם אני מתכווצת יחד איתה, מפסיקה לנשום ונעה באי נוחות במקום שלי.

בואי נבדוק מה קורה בגוף ביקשתי את רשותה.

היא הסכימה להשאיר את המחשבות בצד ולפנות בביטחון לגוף.

 הגוף שלה היה מכווץ, הפנים נראו כאילו התאבנו מפחד.

הידיים קפוצות, הלסת נוקשה. היא חרקה שיניים מבלי לשים לב.

כואב לי הראש, כואב לי כל הגוף היא אמרה.

אני לא מצליחה לנשום. יש לי מין תחושה שאיבדתי כל שליטה על הגוף שלי.

אני מפחדת.

אחזתי את כף ידה המטופחת והקטנה.

ביקשתי שננשום יחד.

כמה נשימות ,כמה דקות. ביחד.

את לא לבד. אני פה. איתך. יחד. עם הפחד.

בואי נבדוק איפה הפחד נמצא בגוף.

אחרי כמה דקות אמרה, בבטן.

יש פחד בבטן.

ואיך הוא נראה שאלתי אותה, יש לו צבע או צורה?

הוא עגול, אדום, בגודל בינוני.

וכמה זמן הוא שם? העיגול האדום והבינוני?

הוא, חדש.

מה יש בו? איזה רגש?

היא לקחה כמה שניות לעצמה והדמעות החלו לזלוג.

בכי שקט.

יש בו אהבה.

אני אוהבת אותו.

הבכי פרץ , הגוף רעד עם הבכי, הנשימה השתחררה לתוך הבכי.

היא בכתה דקות שלמות את הפחד.

פקחה את העיניים, הסתכלה עלי ואמרה  אני אוהבת אותו.

כן, את אוהבת אותו.

אישרתי.

זה קצת מרגיע אותי אמרה, שאני מבינה למה אני מרגישה ככה.

לפעמים אני צריכה להבין דברים במחשבה בשביל להרגיש אותם בנוח בגוף.

מבינה אותך ואת הצורך להבין, גם הראש מבקש תשובות אמרתי.

 3 חודשים לאחר מכן היא הודיעה לי שהם עוברים לגור יחד.

וכחודשיים אחרי המגורים המשותפים היא קיבלה הצעת נישואים.....


*החלק השני עלה בשבוע שעבר. ניתן להשלים את הקריאה שלו מכאן

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.


בסוף כולם הולכים-הבלוג של רוני אריאל-עד
תאריך: 19/2/2017 20:42:00

מבחינתי להיות בקשר זה  בזבוז של מלא אנרגיות.

להתקשר, לזכור פרטים, לקנות מתנות. אין לי כוח לכל הכאב ראש הזה.

ישבתי שם והקשבתי למונולוג הפתיחה, הדיי משכנע יש לומר, שהוא הציג בפני.

הרגשתי שבא לי להעלים את עצמי ולהיבלע, שלא יראו אותי. הפחד היה לי גדול, מידי גדול עד שהיתקשתי  להכיל אותו.

אחרי כמה דקות של קיפאון, חזרתי לעצמי ועצרתי אותו בשאלה, אז בוא תספר לי למה הגעת לכאן?

השקט עמד בחדר, במשך דקה ואז הוא אמר, אני סובל ,כמעט שנה מהתקפי חרדה, יש לי קושי לישון בלילות, יש תקופות שאני ישן 3 שעות בלילה, במשך שבועות שלמים, קשה לי לתפקד בצורה הזו.

אני מתפרנס יפה, אני בריא, אומנם מעט משקל עודף, אבל הכל טוב איתי, כולם סביבי בסדר, אין איזה משהו יוצא דופן שאמור לגרום לי להישאר ער בלילות.

הרצון שלא יראו אותי החליף עצמו בעצב ובדידות. הרגשתי בדידות גדולה כ"כ מולו.

בשבועות שלאחר מכן ,הבדידות לא עזבה אותי במפגשים איתו. הוא לא הסכים ליצור קשר ואני לא הסכמתי לוותר על הקשר.

העלתי למולו את התחושה, הוא דחה גם אותה.

בגדול, הוא דחה הכל, הרגשתי אבודה.

מה אני עושה פה?, איך אני מתקשרת איתו?  זה מתסכל אותי.

וכך עברו עוד כמה שבועות, של תסכול ובדידות, מפגשים של שיח מהראש, של רצון להבין איך דברים קורים ואיך זה מרגיש, מה זה כל רגש ולמה הוא מגיע או מתי.

אחרי כמה חודשים הוא ציין בדרך אגב שזה מוזר, שאני עוד לא חיפפתי אותו.

שאלתי אותו למה זה מוזר?

כי זה מה שכולם עושים, כשהייתי קטן ההורים שלי התגרשו- אמא חיפפה את אבא מהבית, אח"כ היא הכירה מישהו אחר וחיפפה אותי ואת האחים שלי, אבא הכיר מישהי אחרת וגם חיפף אותי.

בפנימייה היינו חבר'ה אבל לא ממש מצאתי מקום. הייתי מופרע כזה, עד שגם משם חיפפו אותי לפנימייה אחרת.

בפנימייה השנייה כבר היה לי יותר טוב,  אבל אף פעם לא הרגשתי באמת שייך. תמיד ידעתי שהסוף יגיע. שתהיה פרידה ואין לי כוח לזה.

בצבא כבר הייתי חלק ממשהו גדול, הייתי לוחם קרבי ביחידה מובחרת. יצאתי לקצונה ופיקדתי על לוחמים. ושם גם איבדתי חיילים. 8 אם לדייק.

אז כבר עדיף שלא מההתחלה את מבינה?, למה להשקיע, להתקשר, לתקשר, ליצור, לזכור, לקנות, גם ככה הסוף יגיע.

ואני השלמתי אותו –וישבר לי הלב.

 השקט שוב שרר בחדר, השקט הרועם שהיה כל כך חשוב פתאום שיקרה.

היינו בשקט וביחד. פעם ראשונה מזה ארבעה חודשים שהרגשתי למולו ואיתו –ביחד.

ואז הוא שאל, אני לא מוזר נכון?, את מבינה אותי?

באמת הבנתי אותו, עניתי לו שכן.

וחזרנו להיות בשקט, הדמעות שלו היו שקטות וכנות. הכאב שהיה שם מוסתר ומוגן הוחלף בכאב וכנות.

יכולתי לראות אותו באמת. 

התהליך של שנינו  היה רצוף בהתקרבות והתרחקות.

למדנו יחד איך ליצור קשר ואיך זה בשבילו להישאר מוגן ומאפשר בו זמנית.

עבודת הגוף נכנסה גם היא לחדר הטיפולים. מגע ותמיכה פיזיים היו זרים לו ולגוף שלו.

הנחת יד על הגב היתה עבורו מורכבת ,לקח זמן לגוף  להתרגל למגע תומך ומאפשר.

וכך גם לראש ולהגיון. ההבנה שיש מגע שיכול לתמוך, שיש מישהו שנמצא איתי בקשר וגם מחזיק אותי פיזית היה חדש ומפחיד אבל גם מרגש ומסקרן עבורו.

הכרות עם הגוף ועם התקשורת שהוא מביא איתו, והזיכרונות שנמצאים בתוכו שלא תמיד היו קלים להבנה או הכלה מצידו. זיכרונות של כאב, פחד, אהבה, צחוק, נטישה והתקרבות.

הוא למד להכיל ולאהוב אותו ואת הגוף שלו.

כתוצאה מכך הוא החליט שהוא רוצה להיות בריא יותר ורזה 25 קילו.

התהליך היה מלווה בתחושות חשיפה וניראות

 נשים החלו לראות אותו.

לשים לב  אליו, לבקש ליצור איתו קשר.

הבהלה לא איחרה להגיע.

את תעזבי אותי גם? הוא שאל במהלך סשן שבו החזקתי את כף ידו.

נשארתי בשקט ואיפשרתי לו להמשיך, אני מפחד מזה, שיום אחד גם את לא תהיי, כולם תמיד הולכים.

בסוף אני מוצא את עצמי לבד. וכבר לא בא לי יותר להיות לבד.

הוא בעיניים עצומות מדבר. ואני בשקט, איתו.

 עד שהוא פקח עיניים.

הוא הסתכל עלי ושאל למה את לא עונה לי? אני מסביר לך שאני לא רוצה להיות יותר לבד. ואת לא עונה לי? אני לא מבין את זה.

הוא כעס עלי.

אבל זו היתה הפעם הראשונה שהוא הסתכל עלי כשהידיים שלנו מוחזקות.

עניתי לו שאני כאן, היד שלי והיד שלו מוחזקות, אני פה. אני לא הולכת.

ואז הוא אמר הרצון הזה שלי להיות פתאום ביחד ולהבין כמה אני מפחד מהלבד הוא חדש לי.

אני צריך ללמוד את זה.

אני רוצה שיהיה לי את האומץ הפנימי להישאר בקשר מבלי לחכות שיעזבו אותי או שאני אעזוב.

אני רוצה להיות מסוגל להישאר גם פיזית וגם רגשית. אני יודע שאני הולך כשזה מעמיק ואני רוצה להפסיק את זה.

וכך הוא תירגל. דייט אחד ועוד אחד, קשר של שבוע וניסיון נוסף של חודש.

הוא למד איך זה להיות בקשר, איך לפתוח את הלב.

מתי הוא הולך ומה מאפשר לו להישאר.

הנשים שנכנסו לחייו סימנו לו את ההתקדמות שהוא עשה. עם כל מפגש הוא הצליח להעמיק את הקשר. ליצור אינטימיות רגשית.

לפתוח את הלב.

הוא עדיין בתהליך חיפוש. הוא כבר יודע מה הוא רוצה ואיך נכון לו.

הוא רוצה להיות בקשר.

הוא רוצה להתקשר, ליצור, לזכור תאריכים, לקנות מתנות.

הוא רוצה להיות ביחד.

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.



לא מספיק טובה- הבלוג של רוני אריאל -עד
תאריך: 19/4/2017 13:58:00

אנחנו נפגשות מידי שבוע . המפגשים סובבים קשר, תקשורת, הערכה וביטחון עצמי ,גבולות אישיים ויצירת זוגיות. המפגשים אחרי חגים הם עוצמתיים יותר עבורה. היות ובחגים הכל מועצם.

כל הפחדים, הצבת הגבולות, הקושי והכאב עומד למול עיניה. מוכן לצאת איתה לקרב על חייה.

התהליך הבא, הוא תהליך שנמשך כשנה, מתומצת ומרוכז. מפורסם באישור, פרטים שונו, על מנת לשמור על חסיון.

דיי, נמאס לי, כל אחד מגיע ומרשה לעצמו להיכנס לי לחיים היא אמרה בתחילת המפגש.

לכל אחד יש דעה על חיי הרווקות שלי, ואת יודעת מה הכי נורא היא אמרה, הכי נורא שאף אחד לא מתבייש להגיד לי את דעתו. וזה בכלל לא מעניין אותם מה אני מרגישה.

אני לא אשמה שאני בת 32 ואין לי  זוגיות.

אז כן, אני בת 32 ואני רווקה. אם למישהו יש בעיה עם זה הוא מוזמן לשים את דעתו בתא התלונות אצל אימי בבית, אני אקרא כשאגיע אליה לארוחת שישי.

אני שומעת שאת כועסת אמרתי.

היא נשמה עמוק ואמרה בקול חנוק, אני כבר לא יודעת מה אני, אני כועסת ואני מאוכזבת, אני בעיקר עצובה.

אני מבינה שהם דואגים לי, אבל מי רואה את זה שאני הכי דואגת לי?

למה הם חושבים שהדאגה הזו, שהם דואגים להשמיע לי בכל חג, שבת, אירוע, דווקא היא זו שתעזור לי למצוא זוגיות?

הדאגה שלהם מעיקה עלי, היא יושבת עלי כמו סלע על החזה ולא מאפשרת לי לנשום.

אני מרגישה שאני מאכזבת את ההורים שלי ואת הדודות שלי ואת כול העולם.

דיי!,  אז אני רווקה, אין לי זוגיות.

אבל מה זה מבטל את כל ההצלחות שלי?

למה לא מפרגנים לי על התואר השני שסיימתי בהצלחה? או על הקידום שקיבלתי? או על הדירה שרכשתי כשהייתי בת 29, על זה אף אחד לא מפרגן לי?!

כאילו להיות נשואה זה מה שיעשה אותי לטובה יותר?

את יודעת שאת טובה?היום?, השבוע?, החודש? שאלתי.

שקט שכיווץ לי את הבטן שרר במרחב החדר.

אני מניחה שכן , או שאולי לא?

אני לא יודעת, האמת.

אני שומעת שאת לא יודעת מה את מרגישה ואולי גם לא יודעת אם את טובה, אמרתי.

היא אישרה.

אני בגדול לא יודעת רוב הזמן.

מרוב שרציתי להצליח בפן המקצועי  שכחתי כמה דברים בדרך, אותי בין היתר.

מתי שכחת אותך?, את יודעת? שאלתי.

כן, נראה לי, היא אמרה.

לפני 5 שנים וחצי. הייתי במערכת יחסים ,היינו לקראת חתונה. אני הייתי בסוף התואר הראשון שלי.

הכל היה טוב  ונעים.היה לנו בטוח ומוכר יחד.

ואז איש ההיי טק האהוב שלי קיבל הצעה לעשות רילוקיישן לברלין, לשלוש שנים.

ההצעה הגיעה בזמן הכי לא נכון, גרנו יחד שנתיים, אני במכללה, עסוקה עם הלימודים שלי, כאשר אנחנו יודעים שבסוף התואר שלי נתחתן.

 זה פשוט היה לא צפוי ולא הסתדר לי עם התכניות שרקמנו שנינו.

פחדתי לנסוע, רציתי להישאר בארץ, להתחיל לעבוד , להתמקצע בתחומי, להתחתן, לעבור לדירה אחרת. אבל גם רציתי את זה איתו. הייתי מבולבלת.

אז הוא החליט ,בשביל שנינו.

הוא נסע.

נסע, והשאיר אותי כאן. לבד. עם הדירה, הכלבה שלנו, וחור בלב.

משהו בי נסע איתו. אולי האמונה, אולי האהבה, אולי הביטחון.

לא יודעת לדייק, אבל אני יודעת בוודאות, כשהוא נסע משהו בי הלך לאיבוד.

 הוא נסע והשאיר אותי לבד אחרי שש שנים של זוגיות , כל מה שנשאר לי זה מחשבות של:

אולי אני לא מספיק טובה.

אולי אני לא כזו מוצלחת כמו שחשבתי שאני.

אני לא מאמינה לעצמי ואני לא מאמינה לאף אחד, גם לא לבחורים הטובים שיש.

היא  חכמה, אינטליגנטית, רהוטה, שנונה, מצחיקה, גופה  נינוח, פניה ילדיות ויפות.

יש לה  מבט חכם בעיניים. של אחת שיודעת.

איזה מוזר חשבתי לי, היא נראית כ"כ יודעת, היא באמת יודעת, היא מנהלת שיחה בצורה מדהימה, מחוברת לרגש שלה, החשיבה שלה מדוייקת, הכל לכאורה מסודר אצלה בחיים למראית עין, והיא מרגישה שהיא לא יודעת כלום.

אם הכל היה אפשרי , מה היית רוצה לדעת עכשיו, שאלתי.

מה קורה עם האקס שלי היא שלפה במהרה.

הרגשתי כיווץ בלב  וקושי לנשום, אני זוכרת שחייכתי אליה . ועלתה בי מבוכה.

באמת.? שאלתי אותה.

כן!, באמת,  היא ענתה.

תמיד רציתי לדעת מה היה שם, אף פעם זה לא באמת דובר ביננו, הוא נסע ואני נשארתי פה.

קצת מאחור, אולי אפילו מחכה לו. שיחזור.

שמעתי שהייתה לו זוגיות, אני לא יודעת מה איתו היום. איפה הוא נמצא ומה הוא עושה.

אני מרגישה ששם יהיו לי תשובות.

חודש לאחר מכן.

נכנסה לחדר הטיפולים ,עם חיוך נבוך. התיישבה על מזרן בשקט.

התיישבתי מולה, בשקט גם כן.

עד שהרימה אלי את עיניה, חייכה ופרצה בבכי שקט.

הוא נשוי, לאותה אחת, הוא התחתן , לפני שנה, היא בהריון.

הבכי עלה וגבר.

ישבתי מולה, כואבת את כאבה. לפתע הרגשתי את הציפייה הגדולה ואת כאב הלב שהיא חווה.

היא חיכתה לו כל השנים שישוב לארץ, שישוב אליה.

הוא נסע כי היא הייתה מבולבלת, הוא החליט בשביל שניהם. ועכשיו הוא עם מישהי אחרת. זה באמת כואב.

בחרתי להמשיך להביט בה, למילים אין מקום עכשיו חשבתי לעצמי.

הרגשתי שהיא בוכה את כל השנים שהמתינה לו, את כל ההצקות של כולם, השאלות והחיטוטים.

את יודעת, אמרה לפתע, אני חושבת שאני אישה מעולה, הייתי חברה מאוד טובה שלו, הקשבתי לו, צחקתי איתו, אהבתי אותו, באמת אהבתי אותו והוא אהב אותי, מאוד.

אני כנראה לא אבין לעולם למה הוא בחר לנסוע ולהחליט בשביל שנינו, למה הוא לא חיכה שאני אעכל את הסיטואציה,ואולי אבחר להצטרף אליו.

אולי פשוט כדאי שאפסיק לחפש תשובות לשאלות שמעולם לא אקבל עליהן תשובות ואמשיך הלאה.

אני מבינה שכל הזמן הזה, חיכיתי לו, השוואתי את כולם אליו, אבל יותר השוואתי את עצמי, היום, למה שהייתי, כשהייתי איתו.

ואני כבר אחרת.

בחרתי בעצמי כשהתחלתי להגיע לכאן לתהליך.

אני יודעת שאני טובה ומוצלחת. אני יפה, ואני בת זוג טובה,  אני חכמה, ויש לי חברים שאוהבים אותי על מי שאני,

 כי אני ראויה, וכי מגיע לי את הטוב ביותר.

נכון הוא בחר ללכת.

אבל כמו שלמדתי כאן. זה לא אומר שכולם ילכו.

אני כן מאמינה בי.

ישבתי מולה מחייכת למול המילים הכ"כ חזקות שאמרה בשצף.

את בהחלט ראויה, ואת בהחלט טובה.

האדם היחיד שיכול לנטוש אותך היום הוא את, את עצמך.

כל עוד את נשארת איתך, את יכולה לעבור הכל.

מאז אותו חג, עברו שנתיים בדיוק.

כיום היא בזוגיות מאושרת, מתמודדת עם אתגרים  אחרים, כאלו שיש במערכת זוגית.

יודעת שהיא טובה וראויה.

כשזו נקודת המוצא שלה, יש לה הרבה יותר שקט לחיות ופניות לחוות אהבה.


הפחד מנטישה – קיים אצל כולנו, אצל חלק מאיתנו יותר ואצל חלק פחות.

אותו  פחד שיעזבו או שייפרדו. שנישאר לבד. 

לעיתים אותו פחד מונע את יצירת קשרים . מונע אינטימיות, אם כבר יש את האומץ להיכנס לקשר תמיד יגיע איזה מהלך לא מודע שיחבל באותו קשר וינציח את האמונה שקיימת בתוכך.

אני לא מספיק טוב/ה.

אני לא ראוי/ה

לא מגיע לי קשר בריא

אני אשאר לבד כל החיים

תמיד יעזבו אותי.

כל אחד מאיתנו מגיב לפחד זה בצורה אחרת, יש את מי שיבחר להכנס למערכות קשרים ולחבל בהן.

יש את מי שימנע מהכרויות  לגמרי.

יש את מי שיבחר פעם כמה חודשים להתנסות שוב בדייט בשביל לומר עשיתי.

יש את מי שיוצא/ת כמעט כל יום לדייט ומוצא/ת את מה לא נכון לו/ה בפרטנר.

בחן/ני את עצמך בעזרת השאלות הבאות.

האם אני מעז/ה לצאת לדייטים ולהיות אותנטי/ת בהם?

האם אחרי דייט אחד שלא עבד אני לוקח/ת חופש מדייטים?

 יש לי תרשימים בראש על איך קשר צריך להתנהל?

אני שופט/ת ומבקר/ת  על סמך נתונים יבשים?

כשאני יושב/ת בדייט, אני מחפש/ת את הפגמים שיש בו /בה?

כשאני יוצא/ת עם בחור/ה חדש/ה, אני משווה אותו לאקס/ית שלי?

האם אני מרגיש/ה לא ראוי/ה לזוגיות?

האם יש בתוכי אמונה שאני בן/בת זוג לא טובים?

האם אני מפחד/ת מפרידה כבר בתחילת הקשר?

אשמח לתגובות מכם. כאן או באופן פרטי, אם משפטים אלו  יצרו אצלך הזדהות. או פגשו את הסיפור שלך.

לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע  קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.


זוגיות או לא להיות- הבלוג של רוני אריאל -עד
תאריך: 21/5/2017 21:20:00

זוגיות או לא להיות

לעבור את גיל 28 ולמצוא את עצמך ללא זוגיות- אימתן של נשים רבות.

 (28 הוא הגיל הממוצע למיסוד מערכת יחסים במדינת ישראל).

לראות מהצד את כולם נישאים ומקימים בית ומשפחה.

מפחיד, מאיים, וכואב... 

בעיקר כואבים אותם מבטי העצב, הרחמים, והבוז  שיש לסביבה עלייך. 

כ"כ יפה ועדיין לבד?

כמה חוכמה יש בך, איך עדיין לא חטפו אותך?

את בטוח ביקורתית ושיפוטית.

אולי תביעי את דעתך פחות, גברים לא אוהבים נשים חזקות, זה מסרס אותם.

אל תספרי בדייטים הראשונים במה את עוסקת, זה מלחיץ.

תספרי לו עלייך ,אל תתקמצני על מידע.

אל תתני יותר מידי מידע שישאר סקרן.

חשבת על הקפאת ביציות?, אל תחכי עם זה, חברה שלי חיכתה ובסוף נשארה בלי ילדים. (תודה יקרים, באמת, על ההמלצה הכה רגישה).

ועוד כל מיני עצות של עשי ואל תעשי.

בעיקר אל תעשי, אל תנשמי, אל תהיי, תקטיני, תצמצמי, כמה שיותר קטן יותר טוב, תהיי יפה ותחייכי.

אם הוא מדבר שטויות תהנהני בהסכמה ותקללי אותו בלב.

עולם הדייטים בעשור האחרון השתנה.

עולם הדייטים הוא  לא הכרות בקולנוע, מסיבה, דרך מכרים או משפחה, כמו בתקופת ההורים שלנו.

היום הכל  מהיר, זמין, מתקתק מהר, כן כן , לא לא. אבל אם לא, נעביר לפחות לילה יחד (באמת?!).

נעשה הכל כדי לא להרגיש את הבדידות.

התקשרות קיימת אבל פחותה.

יש ווטסאפ, יש סמסים, טינדר, ג'יי דייט, אוקיקיופיד, כמעט ואין שיח, כמעט ולא שומעים קול אנושי.

ומעולם וירטואלי, לקפוץ לדייט, למפגש.

* לא תמיד אותה תמונה שהקלקנו עליה באתר או באפליקציה זה אותו אדם שיגיע.

* לעיתים האדם שיגיע יראה כמו אבא של ההוא מהתמונה

  (בן אדם ,למה לא לשים תמונה מעודכנת?, בסוף זה יתגלה).

* לעיתים נגלה בחור נרקסיסט שאין לו מקום בלב/ראש (חוץ מלעצמו).

* במקרה הטוב הדייט יהיה רווק, במקרה הפחות טוב הוא יהיה נשוי.

   (ויספר לך שהוא בזוגיות פתוחה וזה סבבה לאישתו).

* לפעמים יגיע מישהו שאיבד את הדרך אחרי השירות הצבאי וטרם מצא אותה חזרה.

   (הוא עוד מחפש את עצמו).


והייאוש , אויי הייאוש, שמגיע אחרי כל דייט כזה.

כמה תסכול , כמה כעס ובוז עולים למול המין השני.

ואז עולה מתוכך משפט בסגנון של "נמאס לי, עדיף לי להיות לבד, אין לי כוח לכל הדושבגים שיש בחוץ, לא נשארו בחורים טובים, כל הגברים הטובים תפוסים".

לפני שנים עלה בי משפט בסגנון - אני לא בנויה לזה. באמת שלא הייתי, הרגשתי כמו תלמידה בשיעורי נהיגה  שלא מבינה את חוקי הכביש.

את הקודים ההתנהגותיים, את זה שחוזרים ונעלמים, ואז שוב חוזרים, ורגע למה זה לא עובר לשלב השיחה בטלפון? או למה אנחנו לא נפגשים?אני לא יפה או חכמה מספיק?

איך בכלל יכולה להיות אופציה כזו? מה זה המקום הנורא הזה?!

אבל אז, ממש שם, במקום הזה שכבר לא היה בי כוח, קיבלתי החלטה, ההחלטה היתה לעשות בחירה, או להיכנע לתסכול, או לשחרר אותו (אני לא אכנע!!)

אז למדתי לשחרר, להנות, להכיר באמת.

כן נשמע פשוט, בטח עולות בך עכשיו שאלות כמו - "מאיפה לשחרר? איך משחררים? מה מהנה בכלל בלשבת עם מישהו שאני לא מכירה? ולענות על הראיון עבודה המתיש הזה בדיייט ראשון".

כבר עדיף לי לשבת עם פיג'מה על הספה בבית.

 אני  רוצה לספר לך מה קרה אחרי שסיימתי לספר לעצמי סיפורים, כשהגעתי עם לב פתוח ורצון אמיתי להכיר את הבחור שיושב מולי, מבלי שהלבשתי עליו את כל הציפיות שלי. ראיתי שהלב של הצד השני נפתח גם כן.

כשהייתי נקייה משיפוטיות הרגשתי שהצד השני נקי משיפוטיות. ואנחנו יכולים לראות אחד את השנייה.

מרחב התקשורת נפתח, יכולנו לצחוק ולדבר, באמת לתת סיכוי  להכרות להתקיים.

תקשורת אותנטית מביאה איתה קירבה ויכולת ליצור אינטימיות.

גם אם הקשר החזיק דייט אחד , או מספר דייטים, או אפילו חודשיים או שלושה ובסוף זו לא היתה זוגיות חיי, יכולתי להמשיך הלאה, כי ידעתי  שהייתי שם ב-100%.

הייתי אותנטית בתוך הקשר ולרוב גם הצד השני.

כשיש בחירה מודעת להניח בצד את המחשבות של מה יהיה?, איך יהיה?, יש את היכולת להתחבר לחלקים  הנינוחים ולהיות בהנאה.

והרי את הכי יפה כשנוח לך –אז תהני, תצחקי, תאכלי, תשתי תדברי, תנשמי, (בעיקר תנשמי) ותהיי את.

וזכרי ,

כמו שאת מרגישה אם הוא נוכח בדייט. גם הוא מרגיש את הנוכחות שלך.

כשאת עסוקה במחשבות על מה יהיה מחר, הוא מרגיש שאת לא איתו. הוא מרגיש שאת עסוקה בעצמך.

את היית מתקשרת למישהו שעסוק בעצמו כשהוא יושב איתך?

אז איך לשחרר, איך להנות מהכרות, איך להקליל את מצב הרוח ולצאת בנינוחות

אכתוב בבלוג הבא 

בלוג זה כתוב לנשים אך מתייחס לשני המינים.

וכן כתוב בבלוג זה על מערכת יחסים בין אישה לגבר אך מתייחס גם לקהילה הלהטבית.

רוני אריאל עד

כל אחד יכול ליצור זוגיות  


 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.



קלילות בדייטים- הבלוג של רוני אריאל -עד
תאריך: 28/6/2017 11:27:00

הגיע הרגע ,החלטנו, אנחנו רוצים זוגיות, חדשה, יש לנו קול שקורא בבטן , אני מוכן, קדימה לדרך.

ואז אנחנו פוגשים את המציאות..

לצאת לדייטים, חוויה שיכולה להיות מאיימת, מתישה, מעייפת, מפחידה, מלחיצה, רצינית (ובטח שלא זורמת).

התעסקות סביב מציאת זוגיות מציפה המון תחושות ושאלות.

איך אפשר להתנהל בעולם הדייטים ולהישאר בקלילות, שמחה, אופטימיות, ובעיקר עם לב פתוח?

אלו שאלות שהחזקתי בתוכי בעבר, וכיום מחזיקה ביחד, עם מי שרוצה ליצור זוגיות ועובר תהליך.

שאלות אלו הובילו אותי לחקור את הנושא, למול קבוצת גברים ונשים, בגילאי 24- 45

במרחב הבטוח שיצרנו העלנו את הסוגיה של קלילות בדייטים  שלרוב מורגשת כלא טבעית בדייטים הראשונים.

רובנו יוצאים לדייטים בתחושה שזה לא טבעי, או זורם .

 המפגש בימינו נעשה לרוב , לאחר הכרות באתר הכרויות או אפליקציות שונות ומגוונות,

 גם כשהמפגש נעשה בדרך פרונטלית, במידה והכרתם בבית קפה השכונתי/בר/קולנוע וכו'

 הדייט הראשון תמיד מרגיש כמו מבחן.

איך ברגע האמת להביא את החלקים המצחיקים שבי, אלו הקלילים, השמחים, הזורמים, הפשוטים.

לאן נעלמים החלקים הקלילים כשאני יושבת מול מישהו בדייט?, קורה שם משהו, משהו מוזר.

במהלך חקירת הנושא שמתי לב שכולם דיווחו על העדר אותנטיות, סיפרו שהיא נעלמת כמו קסם  ואת מקומה תופסת הכבדות.

 או כמו שחלקם אמרו שאלות הסבתא.

 במה את/ה עובד/ת ? את/ה אוהב/ת את העבודה שלך?, את/ה מעשן/ת?, את/ה שותה?

אז מה את/ה מספר/ת על עצמך?

(שאלה כללית ותמיד הופכת גם את הצד השני לכבד, שקוע במחשבות, הרי מה ציפית שיענו לך?, יגישו קורות חיים? , שאלה זו בד"כ לוקחת את הנשאל למבוי סתום.

 הרי אני אדם שלם ומלא, מאיפה מתחילים לספר על עצמי?)

התוצאה – כבדות שמועברת ומהדהדת מאחד/ת לשני/ה לאורך כל הדייט.

קלילות?, מה זה? -  אני רוצה להתחיל בשאלות.

הקלילות קיימת בתוכך?

האם את/ה יכול לשיר בקולי קולות ברכב? לרקוד סתם כך כי יש מוזיקה?, האם את/ה נמצא/ת באירוע ואף אחד מקרובייך לא רוקד, תקום/י לרקוד?, לבד, כי פשוט בא לך?

החיים נעימים או כבדים לך?

זוגיות היא מפחידה, קשה וכואבת?  או  מתנה שאפשר לגדול ולצמוח איתה ודרכה?

כשאת/ה מכיר/ה אנשים חדשים את/ה פתוח להכרות, שיח, צחוק או עסוק/ה  בבדיקתם?

בחוויה שלי קלילות היא פנימית, היא יצירת מרחב בטוח ומאפשר בחיצון כי המרחב הוא פתוח ומאפשר בתוכי.

כשאני מאפשרת לעצמי להיות במקום מקבל , ללא שפיטה או ביקורת עצמית וחיצונית, אני יכולה  להיות קלילה.

המפגש עם קלילות מגיע מתוך הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו, באיזה בית גדלתי ומי היא המשפחה שלי? האם הרגשתי ביטחון להביא את החלקים שלי בתוך בית ילדותי?

אני זוכרת את עצמי תמיד בביטחון ובקלילות ויחד עם זאת המון שנים בתחושה של פחד ובדידות, תמיד מוקפת אנשים ומרגישה לבד. מאוד אהבתי אנשים אבל אף פעם הם לא ידעו מה עובר עלי באמת. הקשר היה חד צדדי, כמה שפחות לחשוף את החלקים הפגיעים והרכים שבי.

את הביטחון העצמי (האמיתי) שלי, בניתי עם השנים, בבגרותי, את האמונה והידיעה שאני טובה וראויה בדיוק כמו שאני, על כל חלקי.

ככל שהביטחון העצמי שלי עלה, כך גם הקלילות שבי הפכה להיות נוכחת, האותנטיות שבי מצאה מקום בטוח להיות.

למדתי להיות קלילה למול הצרכים שלי , הבקשות שלי, הרצונות שלי, השאיפות שלי, החלקים הרכים, הפגיעים שבי.

שחררתי את השליטה, ואת הצורך להתגונן  מפני פגיעה.

אותה קלילות הלכה איתי יד ביד , לתוך עולם ההיכרויות והדייטים.

אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת איך אני רוצה, ועכשיו נלך לדייק את זה במגרש המשחקים-

(זה המשפט שליווה אותי בדרך).

הגעתי לעולם ההכרויות עם ידיעה ברורה לגבי הזוגיות שלי.

איך אני רוצה שתראה מערכת היחסים שלי- הוא החבר הכי טוב שלי ואיש הסוד שלי.

איך אני רוצה את בן הזוג שלי- מהם תכונות האופי והערכים החשובים לי בבן הזוג שלי.

שאר הרשימות נשארו מחוץ למערכת. (מראה, עיסוק, תואר/לא תואר, הכנסה, מעשן/לא מעשן וכו').

רציתי להתחבר לאדם שמולי מבפנים, למי שהוא ולא למה שהוא מייצג .

היכולת לנשום, לצחוק, להקליל ,להתחבר וליצור קשר, התממשה בעולם החיצוני בעקבות תהליך של חיבור ויצירת קשר עם החלקים שיש בעולמי הפנימי.

אלו המפחדים מחשיפה וגילוי אמיתי של חלקים פגיעים שיש בקשר.

ואלו הבטוחים, הקלילים, השמחים, המאמינים.

הדייטים עזרו לי לדייק כל הזמן מה נכון לי מי נכון לי, איך זה נכון לי,

על מה אני מוכנה להתפשר ועל מה לא.

הידיעה שאני טובה וראויה, עם כל החלקים שמרכיבים את הפאזל שנקרא אני.

אם לא הצליח קשר למרות שנפתח לי הלב, ידעתי מבפנים שזה לא אומר כלום על אם אני טובה וראויה או לא , את זה כבר ידעתי.

וכך המשכתי וניסיתי.

עד ש...

לסיכום,

קלילות, הנאה, חיבור, קשר, ודייטים.  מתחיל בביטחון העצמי ובאמונה שיש לנו בעצמנו.

וכמובן ביכולת שלנו לקבל ולאהוב את כל החלקים שיש בתוכנו, את האור והחושך.

לא משנה כמה זה לא עבד עד היום.

משנה מה אנחנו עושים כדי שזה יעבוד מהיום.

לייאוש מאוד קל להיכנס ולמלא אותנו כשהביטחון העצמי שלנו פגוע.

כשהביטחון העצמי שלנו  קיים ונוכח, הייאוש יכול להגיע אבל הוא מתפוגג מאוד מהר.

על ביטחון עצמי אכתוב בבלוג הבא שלי.

רוני אריאל -עד 

כל אחד יכול ליצור זוגיות

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.

ביטחון עצמי במערכות יחסים- הבלוג של רוני אריאל -עד
תאריך: 23/8/2017 14:58:00

ביטחון עצמי

אחד הנושאים המרכזיים בטיפול כשמדובר במערכות יחסים ויצירת זוגיות.

וכן אחד הנושאים המרכזיים בחיינו.

כאשר יש מפגש ראשוני למטרת הכרות (דייט). הביטחון העצמי יכול להיות גבוה.

ככל שהקשר נמשך, מתווספים עוד מפגשים, ההכרות מעמיקה ויש הבנה פנימית שהאדם שמולי מוצא חן בעיני יותר ויותר. כך עולה רמת החרדה, הפחד, החשש, הביקורת העצמית.

הביטחון העצמי פוחת.

עולים בתוכנו תחושות של לא מספיק.

אולי אני לא מספיק טוב עבורה,אולי אני לא מעניין, חכם, מוכשר, קליל.

הביטחון העצמי צונח כמו מנייה כושלת, השאלות והתהיות שעולות לא מוכרות לנו, בד"כ תחושת הביטחון מורגשת בתוכנו, אבל עכשיו, כשיש פוטנציאל לקשר משמעותי יש הצפה של שאלות שלא נעים לנו איתן.

במפגשים ראשונים אנחנו יכולים לראות את הביטחון העצמי בשיאו.

אנחנו באים "לבדוק" את הצד השני. אין רגשות, ו/או רצון ליצור קרבה מהלב. רק לגשש ולראות אם בא לנו להמשיך.

"שם אני משחק אותה, אמר לי מטופל בעבר. קל לי אני יודע לדבר, אני חלקלק, איש מכירות.

אני לא חייב כלום לאף אחת בדייט הראשון".

ככל שהקשר מעמיק הפחד עולה וגובר, לפעמים יש מין תחושה שהוא משתלט עלינו.

כשהלב מתחיל להיפתח, להקשר, לרצות. תפישת המציאות שלנו לגבי עצמנו וגם לגבי הקשר משתנה.

בכל אחד מאיתנו קיימים חלקים שמחזיקים פחד, חשש, חוסר ביטחון עצמי.

השאלה היא

מי מנהל את מי?, אני אותם או הם אותי?

ביטחון עצמי הוא שריר שאפשר לפתח.

תהליך של יצירת ביטחון עצמי וחזרה לבית הפנימי שלנו מלמד אותנו בראש ובראשונה להיות בקבלה עצמית.

הכלים שאנחנו לומדים בתהליך זה הם לקבל את מי שאני על כל החלקים המרכיבים את האישיות שלי.

להשלים עם סיפור החיים שלי, שדרכו הפכתי להיות מי שאני כיום.

ככל שנהיה שלמים ובטוחים באהבה ובקבלה שיש בנו לעצמנו נזמן לחיינו אנשים שנמצאים במצב תודעתי דומה.

אחת מהתובנות שמגיעות בתהליך זה:

כשיש לי את הדרך לתת לעצמי יש לי את הדרך לתת לאחר.

מתוך מקום של כבוד וביטחון, שיתוף וחברות.

כל עוד אנחנו לא נמצאים במקום של ביטחון וקבלה עצמית יש צורך (שלעיתים לא מובן לנו) לקבל ולהיות מוזנים מאהבתו של האחר.

ובכך נוצרת תלות לצרכים הבסיסיים ביותר שלנו.

(אהבתו של האחר יכולה להיות גם חלק מהסביבה לאו דווקא מבן/בת הזוג).

תלות זו יוצרת מצב של רעב תמידי לאהבה ותשומת לב מהאחר.

כאשר היא אינה מסופקת עולים בנו רגשות של כעס עמוק,האשמה,תסכול, עלבון , פחד, חרדה, עצב תהומי.

אם אני אנסה לדמות את התלות אז היא כמו מפלצת שיושבת בתוכנו. כאשר היא לא מקבלת את מבוקשת היא מפחידה. היא תעשה הכל על מנת לספק את הצורך.

תשתמש בכל הכלים שיש ברשותה על מנת להשיג את מבוקשה.

בניית הביטחון העצמי

ברגע שנפנים שהעבודה והתהליך ליצירת ביטחון עצמיבתוך מערכת יחסים זוגית הם באחריותנו בלבד

 נוכל לצאת למסע לעבר יצירת מערכת יחסים זוגית

שבסיסה היא חברות, תקשורת, קלילות, אותנטיות, אהבה, כנות, פשטות.

וכך נוכל ליצור בתוך מערכת היחסים את הערכים החשובים לנו.

הגבולות הפנימיים שלנו יהיו ברורים ויציבים.

היכולת לתקשר גם בעיתות משבר ומצוקה תגדל.

היות והביטחון והאהבה העצמית נוכחת בתוכי.

ההבנה שאני הבית שלי.

ולתוך הבית שלי אני מכניס רק מי ומה שאני בוחר.

בבלוג הבא אכתוב על תלות רגשית

שלכם, רוני אריאל עד

כל אחד יכול ליצור זוגיות  

 לכרטיס האישי שלי 

רוני אריאל עד - מובילה תהליכי זוגיות -מאמינה באהבה ובכך שכל אחד יכול ליצור זוגיות מטיבה ומדוייקת. השפע קיים, אנחנו צריכים אך ורק לבחור לאן להביט.