צור קשר עם רוני
...Loading...

רוני מוסנזון נלקן

סדנת המבוא הקרובה: 

מגע, קשב, קשר - סדנת מבוא בשיטת רוזן

ב-26-27 באפריל בירושלים במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם

פרטים כאן

אני מטפלת במגע ומורה בשיטת מריון רוזן.

זכיתי ללמוד עם מריון רוזן בשנים האחרונות לחייה, וכן עם מורים רבים מאירופה וארצות הברית, מתלמידיה הישירים. הוכשרתי כמטפלת ולאחר מכן כמורה בבית הספר הפיני וממשיכה את הכשרתי כמורה בכירה. בנוסף, למדתי פסיכותרפיה ובודהיזם במכון דמות עם איאן ריס במשך שנים רבות (ועדיין לומדת איתו), גשטלט באוניברסיטת תל אביב, קורס סופרוייזרים בפסיכותרפיה גופנית, וכעת אני בשנה השלישית של הכשרה באנליזה ביואנרגטית. 

אני מטפלת ומדריכה בקליניקה פרטית בירושלים ובתל אביב. מובילה את ההכשרה בשיטת רוזן בארץ ומלמדת בסדנאות מבוא והעמקה. 

על שיטת רוזן תוכלו לקרוא באתר כאן וכאן

ברקע שלי אני באה מתחום התיאטרון. למדתי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובמשך שנים רבות יצרתי בתיאטרון בובות במסגרת תיאטרון הקרון. כתבתי, עיצבתי והופעתי עם הצגות בארץ ובחו"ל. כתבתי ביחד עם מרית בן ישראל את הספר "חפץ לב – יסודות תיאטרון הבובות האמנותי" (הוצאת כרמל, 2009) ואני עדיין מלמדת בחממה של תיאטרון הקרון – קורס הסבה לאמנים מתחומים שונים המעוניינים ליצור תיאטרון בובות אמנותי לילדים. החממה תומכת באמנים בתהליכי יצירה וגילוי השפה האישית והייחודית שלהם – עבורי זהו מקום בו האמנות והטיפול נפגשים. 

לכאורה המעבר מתיאטרון בובות לטיפול במגע הוא שינוי גדול. למעשה, הידיים שהנפישו והביעו רגשות, מקשיבות עכשיו לעולם הרגשי והנפשי של המטופלים. הטיפול ממשיך את החיפוש שהניע אותי מאז ומתמיד להבין מה מאפשר צמיחה, התפתחות ושינוי באדם, מעבר מהידוע והמוכר אל מה שמעבר לתפיסה הרגילה.

בטיפול אני מקשיבה באמצעות הידיים לשינויים המתרחשים בגוף המטופל. הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. כאשר הגוף (האדם בגופו) מרגיש שמקשיבים לו באופן עמוק ויסודי, מתאפשרים שינויים בתפיסה המורגלת, המתח השרירי הכרוני מתרפה ומתרכך ונשימה טבעית ממלאת את הגוף. המטופלים חווים הקלה פיזית ונפשית ובאופן אורגני מתרחש שינוי בתפיסת העולם – במלוא מובן המילה. 

שיטת רוזן נחשבת ל-bodywork ולא לפסיכותרפיה. עם זאת, מכל השיטות לטיפול במגע, עם שילוב של שיחה וקשר, היא נוגעת בדיוק בגוף-נפש. אני מאמינה שהטיפול בשיטת רוזן הוא התנסות חשובה ביותר עבור כל מטפל בפסיכותרפיה גופנית.

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 


מריון רוזן בוידאו:

 Marion Rosen and the Rosen Method

Marion Rosen: Mapping your emtions

Interview with Marion Rosen - 2006

Rosen Method Bodywork

קישור למאמרים שכתבתי

מאמר על שיטת רוזן ב"קול הנטורופתיה", נובמבר 2010, עמ' 9-13: https://docs.wixstatic.com/ugd/a848dd_58a19e6cad5e43bca9f6f6a746626df3.pdf

להבין דרך הגוף - פוסט אורח בבלוג "עיר האושר" של מרית בן ישראל: http://wp.me/pSKif-h2y

- ניסיון מקצועי: מטפלת ומורה מוסמכת בשיטת רוזן

- פירוט ההכשרה המקצועית: 

  • תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (4 שנים)
  • הוכשרתי כמטפלת בשיטת רוזן (4 שנות הכשרה כולל התמחות) ולאחר מכן כמורה (3 שנות הכשרה נוספות) בבית הספר הפיני וממשיכה את הכשרתי כמורה בכירה. 
  • למדתי פסיכותרפיה ובודהיזם במכון דמות עם איאן ריס (3 שנים) (ועדיין לומדת איתו בקבוצה פרטית מזה כ-10 שנים)
  • גשטלט באוניברסיטת תל אביב (שנתיים)
  • קורס סופרוייזרים בפסיכותרפיה גופנית (שנה אחת, בניהול אורית קלפיש)
  • כעת אני בשנה השלישית (מתוך 4) של הכשרה באנליזה ביואנרגטית (בהנהלת ענת גיחון)

 - מחיר (מחירים שונים לטיפול, הדרכה ולסדנאות השונות)

 - תחת ביטוח מקצועי: כן

 - תחת הדרכה מקצועית: כן

 - חבר איגוד - לא 


וידאו

תעודות

ארועים

אל הלא מודע דרך מגע – מבוא לטיפול בשיטת רוזן
בהנחיית רוני מוסנזון נלקן
ב"מקום  של יוגה", קיבוץ עין שמר (ליד פרדס חנה - כרכור)
שישי-שבת 23-24 בפברואר 2018
שעות: שישי 10:30-16:30, שבת 9:00-15:00
עלות: בהרשמה מוקדמת עד 9.2.18 800 ₪. מחיר מלא: 960 ₪
לחברי הפורטל הנחה נוספת של 5%

בסדנה נכיר שיטת טיפול עדינה ועוצמתית, המשלבת מגע רגיש ותקשורת מילולית ומקשרת בין הגוף והרגש. נתבונן בגוף וננסה להקשיב למה שהוא מספר מעבר למילים: מה הרגשות שהוא מבטא? מה העמדות הנפשיות שהוא מחזיק? נלמד לפגוש את המתח השרירי והנשימה באמצעות המגע ולחפש קשר עם המטופל במקום בו הוא מחזיק את עצמו בגופו, ועם ההרפייה לאפשר לרגשות ולתכנים שהמתח מסתיר לעלות אל המודעות.

המגע המיוחד של שיטת רוזן הוא כלי טיפולי המאפשר להרגיש יותר שלמים עם עצמנו ומחוברים למי שאנחנו באמת. הוא מאפשר להפחית את המתח והשלכותיו על איכות חיינו ולחדש חיוניות ותנועה חופשית. זהו כלי חשוב לטיפול, התפתחות אישית והעשרה למטפלים בשיטות טיפול גוף-נפש ופסיכותרפיה גופנית.

מריון רוזן, פיזיותרפיסטית שעבדה עם תלמידיו של קרל יונג הגדירה את השיטה כ"גישה אל הלא-מודע דרך מגע"
"גישתה של מריון רוזן מציעה דרכים למדיטציה-ביחסים באמצעות מגע מיומן. היא קשורה בבירור לשיטות מוקדמות יותר של טיפול גוף-נפש, ובעיקר לעבודתו של רייך, שיטות המתירות לאני העמוק יותר של האדם להתגלות על ידי עזרה בהמסת "שריון האופי". "
מתוך ההקדמה לספרה של מריון רוזן "שיטת רוזן לטיפול במגע – גישה אל התת-מודע דרך מגע" (הוצאת אח)מאת ד"ר קלאודיו נראנג'ו, מחבר "אופי ונוירוזה: השקפה אינטגרטיבית"

עוד על שיטת רוזן כאן

 

מנחה: רוני מוסנזון נלקן, מטפלת ומורה בשיטת רוזן. מטפלת בקליניקה פרטית בירושלים ובתל אביב. למדה עם מריון רוזן ועם מורים בכירים מאירופה וארצות הברית. מלמדת בארץ ובאירופה. עוד על רוני כאן

לקראת הסדנה יתקיים ערב הכרות ב"מקום של יוגה" בעין שמר ביום ראשון 21.1.18 בשעה 19:30. פרטים נוספים כאן

תלמידים מספרים: 

יש משהו עדין ועמוק כל כך בשיטה הזו... כמטפלת גוף-נפש לא נתקלתי בגישה כזו מיוחדת עד כה. רוני היא מורה קשובה מאד, רגישה מאד וחכמה מאד. מסורה לשיטה ולתלמידות ולתלמידים בעדינות אין קץ ובנכונות רבה...

אלנה בפסמילני, מטפלת וואטסו

בשיטת רוזן מצאתי את החיבור שרציתי כמטופלת, וחיפשתי להעניק כמטפלת... כמורה מנוסה בעצמי, אם כי מתחום אחר, מצאתי ברוני מורה באופן שלא מצאתי אצל אחרים - מישהי בעלת הבחנה חודרת ומלאה באמפטיה גם יחד, מישהי המאפשרת ומקבלת כמו גם דורשת, מובילה תמיד אל הצעד הפנימי הבא. 

אורה פין, מחנכת וולדורף, מטפלת בקרניוסקרל ומתמחה בשיטת רוזן

הגעתי לשיטת רוזן באקראי. מצאתי דרך של טיפול ומגע שמתחברים למעמקים... רוני היא מטפלת מדהימה עם רגישויות מיוחדות, אינטואיציות חדות והבנה עמוקה למצבו של המטופל... טיפול בשיטת רוזן הוא הרפתקאה והוא אמנות... האמת הפנימית של המטפל פוגשת את האמת הפנימית של המטופל. 

דבורית בן שאול, אמנית, מטפלת גוף הוליסטית

החלטתי להגיע לסדנה בשיטת מריון רוזן בהתחלה על מנת לחוות חוויה אישית לשם התפתחות, צמיחה ועניין... תוך כדי התמדה בסדנאות ההכשרה, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי... ההכשרה בשיטת מריון רוזן בעצם הכשירה אותי להיות האדם שאני, להיות מי שאני...

כרמית בלום, מטפלת בשיטת רוזן, שנה שלישית בלימודי פסיכותרפיה גופנית התייחסותית, מורה לפילטיס, ממובילות שיטת רוזן בישראל.

רוני מוסנזון נלקן - מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים.

 לכרטיס של רוני לחץ כאן 

בלוג

במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 4/9/2017 13:38:00

שלום וברוכים הבאים,

אני נרגשת להתחיל לכתוב כאן, כתיבה למרחב הגלוי לעיניכם, בשונה מכתיבה למגירה נסתרת מהעין. אם אתם קוראים עכשיו את המילים האלה, אני מושיטה את ידי לשלום ושמחה שאתם שם.

בשנים האחרונות אני מטפלת במגע בשיטת רוזן, עבודה של נוכחות, הקשבה ודו-שיח דרך מגע. העבודה מרתקת באופן שהיא מתייחסת, מקשרת, מגשרת, נוגעת במרקם המורכב של גוף-נפש-רוח. הגעתי אליה בהמשך למסע ארוך של חיפוש בתחומי רוח, אמנות, נפש. מסע גילוי שנובע מתוך שאלות ותהיות ומעלה שאלות רבות נוספות. הייתי רוצה לשתף בהן כאן לא כתיאוריה ורעיונות אלא כשיח הנובע מתוך הנסיון והחוויות האישיות שלי.

בתקווה שהבלוג יהיה מרחב לשאלות ושיתוף, להשראה.

במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף?

התשובה כל כך עשירה ומורכבת. השאלה נפתחת ונפקחת ככל שהעבודה במגע מתפתחת.

ולמה בכלל לגעת בגוף?

תשובה אישית לגמרי: הידיים הובילו אותי. הידיים תמיד היו עבורי החלק המביע והתקשורתי. גם כשהמילים לא היו זמינות, כשהתביישתי, כשלא ידעתי. במשך שנים רבות יצרתי בתיאטרון בובות. כאשר הלבשתי לראשונה בובה על כף ידי התבוננתי בה - ולפתע נבהלתי. היא רעדה ונשמה. לקח לי רגע להבין שהיא רועדת ונושמת משום שאני רועדת ונושמת. דרך הבובה קלטתי את החיים שבי, החיים הסוערים והשקטים, הבוטים והעדינים. כך למדתי לעקוב אחר הבובות הלבושות על כפות ידי, לגלות דרכן את החיוניות שלי ולשתף בה את הקהל דרך תיווך הבובה. לימדתי את התלמידים שלי הנפשה כקשר ותקשורת עם עצמם ועם הקהל במשך כ-25 שנה בבית הספר לתיאטרון חזותי ובמקומות נוספים. בשנים האחרונות השלתי את הבובות לגמרי ועבדתי עם התלמידים עם כפות ידיים חשופות.

אלא שבשלב כלשהו נהר האש שהופיע בדרכים שונות באגדות שסיפרתי הפך מדימוי למציאות. מצאתי עצמי נאבקת על חיי הגוף וחיי הנפש במשפחה הקטנה והיקרה שלי. נאלצתי לבקוע מהביצה, למשש את הכאב, להביט בו בעיניים חשופות, בלא תיווך.

וכשהלהבות שכחו מעט, אמרתי לעצמי, בוודאי יש משהו כזה שאני יכולה ללמוד – לגעת בכאב בידיים שלי, להיות עם אדם אחר בסבל שלו.

שאלתי סביבי והופניתי לשיטות שונות של טיפולי אנרגיה, הילינג ועוד. הרגשתי שהגעתי הביתה כאשר בלימודי שיטת רוזן ניתנה לי הנחייה להקשיב לגוף באמצעות הידיים. הנחתי את הידיים על גוף הפרטנרית שעמה תירגלתי והקשבתי. הרעיון קסם לי, אך הידיים לא שמעו כלום. מה זאת אומרת ידיים מקשיבות? מקשיבות למה? נזכרתי בהמשך האגדה, המעשייה הרוסית שבחרתי לספר על שום שמה המסתורי "לך לא אדע לאן, הבא לא אדע מה": אחרי שהגיבור עובר את נהר האש הוא מגיע אל מקום-לא-מקום, שם הוא אמור למצוא "לא-אדע-מה". זו המשימה הקשה והמסוכנת ביותר, שהוא יכול לה רק בזכות נחישות והתמדה. אז התמדתי. המשכתי להקשיב בלי לדעת למה. בלי להבין. בלי לשמוע. ולאט לאט, מתוך ה-לא-יודעת התחילו להופיע סימנים. הידיים החלו להבחין בשינויים החלים בגוף תוך כדי המגע, תוך כדי השיחה. ועולם שלם התגלה, עולם של תקשורת עם הגוף מעבר למילים, מעבר לידוע.

על העולם הזה אני רוצה לכתוב כאן, לשתף בנסיון ובתובנות ובעיקר להעלות שאלות. מה קורה כשנוגעים בגוף? מה מאפשר המגע הישיר בגוף? מה מאפשר (או מגביל) טיפול שמתמקד במגע לעומת טיפול בפסיכותרפיה גופנית שבו המגע הוא חלק מסך אפשרויות שונות של קשר?...

בתמצית, אותה שאלה שהתחלתי בה: במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף?

פוסט ראשון שרובו שאלות.

פתיחה לדיאלוג, לשיח, לשיתוף. בתוכי ו-מקווה – איתכם.

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

מה הגוף שלי מספר? - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 23/9/2017 21:15:00

אני ישנה. כבר שנים, ועוד שנים רבות. מאה שנים, נצח, עד שיבוא הנסיך. לא בטוחה שרוצה שיבוא. עדיף כך. ישנה, לא רואה, לא שומעת, לא יודעת. לא נראית, לא נשמעת, לא נודעת. לא מתה, ישנה. נושמת במידה הנחוצה, לא יותר, לא פחות. כמה נשימה כבר צריך כדי לשרוד?

אני סבך קוצים. תידקרו אם תתקרבו. אל תנסו! אין סיכוי שתדעו מי אני, מי מעבר לי. אני גדר לא חיה. לא תגעו בי, לא תתקרבו, לא תשערו. אין כאן איש. אין כאן אף אחד. אין מעבר. סכנה.

אני הנסיך. נחוש להגיע ליפהפיה הנמה. בתנועה גדולה אגיע אליה, בנשיקה אעיר אותה. החסר שלה מניע אותי. אבל אני לא מוצא. כבר שנים מסתובב סחור סחור, מתקרב ומתרחק, מאה שנים לפחות. היאוש לעתים אורב.

כל אלה עמדות נפשיות שיכולות לבוא לידי ביטוי בגוף. כשאני מניחה את ידי על הגוף בטיפול ומקשיבה אני מרגישה את האופנים השונים, המיוחדים והיצירתיים שהאדם המטופל מחזיק בעצמו בגופו. לעתים קרובות עולים בי דימויים. אני מקשיבה להם, הם מספרים סיפור. במה אני נוגעת כשנוגעת בגוף, שאלתי בבלוג הקודם. הנה נסיון נוסף לשתף ולתהות:

בטיפול במגע אני מקשיבה באמצעות כפות ידי למתח השרירי ולתנועת הנשימה, שמה לב למקומות בהם השריר מתוח, מכווץ, עוצר נשימה ולמקומות בהם השריר מגיב, חיוני והנשימה חופשית. המתח השרירי מגן עלינו מצד אחד, ומגביל אותנו מהצד השני. לדוגמא: אם נפגעתי ו"נשבר לי הלב" יתכן שאכווץ את החזה, אכנס אותו פנימה. כך אני מגינה על הלב השבור, אך ההחזקה גם מגבילה את היכולת להושיט זרועות בחופשיות ובשמחה למי ומה שאני רוצה... בעת הפגיעה ההגנה נחוצה. אך אם הפגיעה חלפה והגוף ממשיך להחזיק בכיווץ, הוא מפנה משאבים רבים להגנה, מותש ואינו חופשי לנוע באופן מותאם.

באופן אופטימאלי הגוף היה אמור לנשום במלואו, לרוחב, לאורך, לעומק. לאפשר לנו לנוע בחופשיות בעולם, מביעים ויצירתיים, מחוברים לעצמנו, לסביבה וליקום. הה... כך באופן אידאלי. אלא שהמערכת הגופנית והנפשית שלנו, גם עם החיים המיטיבים ביותר, עוברת טלטלות ושיבושים. אירועים טראומתיים שקשה לנו להכיל ברגע התרחשותם גורמים לשרירים להתכווץ על מנת שלא נרגיש, על מנת להגן מפגיעה. לעתים ארועים או מצבים מתמשכים כאלה קרו החל מראשית חיינו והגוף הגיב הרבה לפני שהיו לנו מילים לבטא מה אנו מרגישים. הגוף מחזיק חוויות אלה ללא מילים. מבלי דעת, מחזיק חלקים של עצמנו מבודדים, מודחקים, לא מורגשים. מנותקים מעצמנו.

כשאני מניחה את ידי על הגוף בטיפול ומקשיבה אני יכולה לשים לב לפער או לקשר בין הנשימה העצורה לבין התנועה העדינה של השריר. אני מקשיבה לדקויות ושמה לב שכל שריר תפוס באופן אחר ומסויים. השריר יכול להיות מוחזק אך עדיין חיוני במידת מה, או קשה כמו אבן. יתכן שיש בשריר רצון להנגע ולהשתחרר, או שהוא ממש מנותק. והנה, אני כבר קולטת ומתבטאת דרך דימויים. אני מניחה שכל מטפל קולט ומבטא את ההקשבה הבסיסית הזו באופנים שנובעים מתוך עולמו הפנימי. אני קולטת, באופן שבו השריר מוחזק, תמונה של דמויות ומצבים, דרמה וקונפליקט בין כוחות תנועה וכוחות עצירה. הניואנסים הפיזיים מספרים לי על האופן שבו המטופלים מחזיקים בתוכם חלקים מבודדים, אבודים. לעתים מצטיירות לי תמונות כמו אלה שתיארתי למעלה, היפהפיה שרק רוצה לישון עוד ועוד, שלא יתקרבו ולא יגעו בה; הגוף המתחזה לסבך קוצים דוקרני, הודף, לא אנושי. ואולי שלגיה בארון זכוכית. שלא כמו היפהפיה הנמה, רואים אותה, ממש כאן קרובה, אך כאשר מושיטים יד נתקלים בארון הזכוכית.

טווח הדימויים של התנתקות עצמנו מעצמנו יכול להיות רחב מאוד. ממדוזה שהופכת את המתבונן בה לאבן, ואז אתקל במגע בגוף מאובן, לא נושם, לא זז, כביכול לא קיים, מנותק מהחיות באופן קשה ביותר. דרך הגיבורים בסיפורי העם הרוסיים שבמנוסתם מהמלך האכזרי מתחפשים לסירה ומשוט על הנחל, או לקדרה וכף על הכיריים או למיני חפצים דוממים אחרים, אך ברגע חלוף הסכנה חוזרים חזרה לדמותם האנושית, ועד הדימוי של שפן בסיפור של פו הדוב שאומר מעבר לדלת "אני לא בבית", אבל הידיים המקשיבות לגוף מרגישות אותו חי, נושם, חמים ומתוק, מקשיב לי בחזרה מצידו מעבר לדלת ומאוד מאוד שם.  

דרך הדימויים בטיפול אנחנו מתקרבים, המטופלים ואני, להכיר בסיפור המוחזק בגוף, לחוש אותו, וכך לעתים מתגלה בחירה אחרת, סיפור חדש.

מה הגוף שלי מספר? מה מוחזק בו באמצעות השרירים מעבר להכרה? מה היה משתנה אם לא הייתי מתאמצת כל כך להחזיק חלקי עצמי מבודדים? מי אני עם כל החלקים שלי?

מי אני?

זו השאלה. הכיוון לחיפוש מעבר לידוע. הדרך בטיפול, בחיים. מסע לגילוי עצמי.

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 



השד בבקבוק: סיפור מתח - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 6/1/2018 13:59:00

השבוע נזכרתי בעוד סיפור שהייתי מספרת במשך שנים רבות בתיאטרון. לראשונה עיבדתי אותו להצגה בסוף שנות השמונים ביחד עם רחל ברקמן דנגור, חברתי היקרה שנפטרה מסרטן הקיץ. אני מקדישה את הבלוג הזה לך, רוחלה. לאומץ ולרצון לחיות עם כל הכאבים והסבל הקשים מנשוא. התמונה שאני מעלה כאן היא של דגי זהב בבריכה בהוסטל בתל השומר. צילמתי אותה כשבילינו שם ביחד בשקט ואהבה כמה ימים לפני שעברת מן העולם. היא מתקשרת גם לסיפור שלנו, הדייג והשד. עיבוד מתוך אלף לילה ולילה. לך, שחרזדה שסיפרה סיפורים כדי לעכב את הדין, עד שכבר לא יכלה. לחברתי שליוותה אותי בדפדוף הדפים של חיי.

הסיפור בקצרה בעיבוד שלנו: באותו היום הדייג לא העלה בחכתו דבר, והנה לקראת הערב, דג בקבוק. בקבוק? בשביל מה אני צריך בקבוק, אני רעב, לא צמא! חשב בליבו. חלץ את הפקק והנה יצא מהבקבוק שד ענק וקרא בקול: אני אהרוג אותך!
מה? למה?? קרא הדייג המבוהל.
כי הוצאת אותי מהבקבוק!
רצית להשאר בפנים?
לא, רציתי לצאת!
אז למה אתה רוצה להרוג אותי?? הנה, הוצאתי אותך!
אני אגיד לך למה, אמר השד. לפני שנים רבות, כשהכניסו אותי לתוך הבקבוק צעקתי: הצילו, הצילו, אבל אף אחד לא בא. הצילו, מי שיוציא אותי מהבקבוק אתן לו כסף וזהב! אבל אף אחד לא שמע. מי שיוציא אותי מהבקבוק אתן לו יהלומים ואבנים טובות!! אבל אף אחד לא שם לב אלי... כעסתי כל כך ואמרתי, הראשון שיוציא אותי מהבקבוק, אני... אני אהרוג אותו! וזהו, אתה הוצאת אותי ואני אהרוג אותך.
אמר הדייג הערמומי: אההה, עכשיו אני מבין למה אתה רוצה להרוג אותי, אבל יש משהו אחר שאני לא מבין... איך נכנסת לתוך הבקבוק? אני לא מאמין ששד גדול כמוך יכול להכנס לבקבוק כזה קטן!
אתה לא מאמין לי??? בטח שאני יכול! בלי בעיות! אני אראה לך! אמר השד ונכנס בחזרה לבקבוק. אתה רואה?
אבל הדייג סגר מיד את הבקבוק וזרק אותו בחזרה לים, הרחק הרחק משם...

סיפור מוכר? מוכר היטב. כרוניקה של כעס. כרוניקה של מצוקה.
אם אני מאתרת את הסיפור בגוף שלי, אני מזהה בקלות את השד. הצורך שלא נענה עורר חרדה והפך מכעס לזעם שמתפרץ על הראשון הנקרה בדרכי. זעם כה גדול שאין לו מקום בעולם ואין מי שיכול לשאת אותו. ואכן, אם הוא מאיים לכלות כל דבר העומד בדרכו, מי ירצה בו?
גם את הדייג אני מוצאת בגוף. גם לו יש צרכים, לאכול, להתפרנס, לחזור הביתה בשלום. אם מתפרצים לו שדים מאיימים מבקבוקים הוא חייב למצוא דרך להפטר מהם כדי לשרוד ולהתקיים. גם אם לרגע נכמרים הרחמים על השד, אפשר להבין את הדייג שמציל את חייו בכל מחיר. מאז ומתמיד כשסיפרתי את הסיפור הזה חשתי אי נחת בסיומו. אפשר לומר חרדה קלה, על כך שבעצם השד שוב כלוא בבקבוק והסיפור עלול לחזור על עצמו. הבעייה ממש לא נפתרה. לכאורה הדייג הוא גיבור הסיפור. השד מאיים עליו והמתח הוא בשאלה האם יצליח להגן על עצמו. אבל זה לא כל המתח בסיפור, ממש לא!

איפה אני מזהה את המתח הגדול ביותר? לא בדייג ולא בשד, אלא בבקבוק. המיכל הצר שמחניק בי את השד בפנים. הכלא של כעסי, מכאובי, צרכי, ההזדקקות שאין לה מקום ואין מי שיראה אותה, ישמע, ישים לב. כמה מאמצים אני עושה כדי "לבקבק" את כל זה בתוכי... כמה מתח בבקבוק, כמה מתח להחזיק כך מבודד. כמה סבל. להחזיק הכל בפנים. לדחוק, להדחיק. שלא יצא הכעס, שלא תכנס האכזבה. להגן מפני מה שעלול להתפרץ מבפנים החוצה. להגן מפני החוץ שאינו מסוגל להיות נוכח ולשאת אותי עם כל מה שטמון וטעון בי בפנים. מה אני עושה עם כל העוצמה שבי? מה אני עושה לעזאזל עם הכעס הזה? 

כל עוד יש בקבוק בסיפור הפתרון יהיה תמיד או לכלוא או להתפרץ. האם יכול להיות מצב נפשי שבו מערך הכוחות של דייג, שד ובקבוק משתנה ועובר טרנספורמציה למשהו אחר?

בטיפול במגע אני כמטפלת נוגעת ב"בקבוק" שבגוף המטופל-ת, פוגשת אותו, מכירה בו. פוגשת את מערך ההחזקה השרירית שמכווצת בסרעפת כדי לא לתת לשד לעלות מהבטן לראש. נוגעת ברגליים שהן לעתים צוואר בקבוק בהפוך על הפוך, נמנעות מהקרקע... בצוואר שהוא בוודאי צוואר בקבוק לעת חירום, מחזיק בכח את הצעקה, הנהמה, השאגה, הבכי...  אני פוגשת בידי, בלבי ובנוכחותי את המתחים האלה ומחפשת קשר, תגובה בגוף שרומזת לי: הרגשנו שאת מרגישה אותנו. עוד לפני שהשד מתפרץ מהבקבוק הוא כבר מרגיש שיש שם מישהו. לא רק הדייג שדג אותו ומחזיר לים שוב ושוב. מישהו שמקשיב לו, ששם לב אליו. עוד לפני שהוא יוצא משהו בו מתרכך, מתרצה. ובינתיים הדייג ממתין בסבלנות. הוא מבין שאולי יש לו משהו חדש ללמוד כאן. הוא דוחה את הסיפוק לפתרון מיידי של הבעייה. אני מגשרת בין הדייג והשד. ואז, לרגע הבקבוק נמס. המערך משתנה. משתנה הגוף שהחזיק או-או, או הדייג או השד, או הבקבוק או האימה. והנה הם שם, פנים אל פנים, הדייג והשד.

ו...? האם יתכן המשך חדש לסיפור?

(ו... ו... מה הקשר של כל זה לוילהלם רייך? על כך בבלוג הבא...)

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 


לגעת בשריון: האביר החופשי - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 4/2/2018 08:24:00

בבלוג הקודם התייחסתי אל המתח הפנימי בגוף כ"בקבוק" שמחזיק בתוכו את ה"שד". אפשר לומר שהבקבוק הוא השריון השרירי (הפן הפיזי של השריון הקרקטריולוגי), אחד המושגים המרכזיים של וילהלם רייך*. במובן זה ה"שד" הוא תנועה פנימית וה"בקבוק" עוצר אותו מלצאת החוצה.  ה"שד" יכול להיות כל מיני דברים, הוא יכול להיות תנועה שנובעת ממצוקה אבל גם מהתלהבות. ביטוי של התלהבות גם הוא יכול להיות לפעמים חזק מידי עבור הסביבה. שד משחת, תתנהג יפה! שב בצד בשקט, אל תפריע! והשד מרגיש דחוי. מושפל. מתכנס פנימה, שומר את עצמו קטן, מצומצם, חסר קול. הוא מכווץ את השרירים, עוצר את הנשימה וכך "מבקבק" עצמו. שלא ידחו אותו שוב. עכשיו הוא מוגן מהחוויה הקשה, שאין שם בחוץ מישהו שרואה אותו, שמקבל אותו. אני לא ראוי, אני לא מספיק טוב, אני שד, אומר, ושוכח שהוא בכלל לא שד. הוא התלהבות. או מצוקה. הוא תנועה שרוצה לפרוץ ולהתבטא בעולם. התסכול, הכעס, היאוש, נשארים בפנים. הוא לא מרגיש מה הוא מרגיש. הוא שוכח מי הוא. 

זהו תקציר מטפורי של תהליך הווצרות השריון: שילוב של תפיסה גופנית, רגשית, מנטלית ודפוסי התנהגות, אשר מגנים על המהות הפנימית שלנו מפני פגיעה, ומגדירים את האפשרויות וההתנהלות שלנו בעולם גם אם הפגיעה כבר חלפה. כמובן שיכולים להיות תסריטים נוספים ושונים, אבל העקרון דומה.

אני רוצה הפעם לגעת ב"שריון השרירי", לא במושג התיאורטי אלא במעשה, בגוף: האם אפשר לגעת בשריון? איך? מה המגע בשריון מאפשר? ומכיוון שהשד לא מרגיש כל כך נח בבקבוק, אני רוצה לשמח אותו ולהשתמש בדימוי אצילי יותר של אביר ושריון, ולשאול, האם יתכן אביר חופשי??

אביר הוא תואר שניתן על שירות נאמן לממלכה. כך גם השריון הוא סוג של "תשלום" שאנחנו משלמים כדי לשרת את הממלכה-הסביבה שלנו. ציפיות המשפחה והחברה הופכות לערך ואנחנו לומדים להיות נאמנים לו, הפנמה סביבתית נפשית-גופנית שמעצבת את הגוף שלנו. ממש כך. האופן שהגוף שלנו מתעצב מבטא את התנועה והמעצור, את הקונפליקט והדרמה הפנימית.

לפני שנים רבות למדתי עם פיליפ ג'נטי, מאמני התיאטרון החזותי הידועים בצרפת, שהיה מורה בחסד. הוא הציע לקבל השראה לעיצוב בובות מפירות וירקות שכן הצורה שלהם היא תנועה שעצרה. כמו קסם, פתאום יכולתי לראות את הצורה של האגס או התפוח כתנועה.

בדיוק כך, בטיפול במגע, כאשר אני נוגעת בגוף, אני פוגשת את האופן שבו האדם התעצב בגוף שלו, נוגעת בתהליך הצמיחה וההתהוות, בהסטוריה, בסיפור חייו. בתנועת החיים ובעצירתה.

איך נוגעים בצורה שהיא תנועה? איך משחררים את התנועה שעצרה בצורה?

מה הבעיה? בואו נרפה את השרירים ונשחרר את השריון! הבעיה היא שהשריון השרירי הוא חלק ממארג מורכב פיזי-נפשי. גם אם נעסה את השרירים, רוב הסיכויים שבמוקדם או במאוחר הם יחזרו לדפוסי ההחזקה הקודמים. לא באמת מדובר בשריון ברזל שלבוש עלינו מבחוץ. השחרור מהשריון השרירי איננו עניין פשוט ובוודאי שאני כמטפלת לא יכולה "להסיר" אותו עבור אדם אחר. כשאני נוגעת בשריר המכווץ, אני נוגעת באותו זמן בכל מארג התפיסה הרגשית והקוגניטיבית, במערך ההגנה. רוב הסיכויים שאם אגע באופן שמנסה לשנות אותו הגוף יתנגד, יתכווץ יותר, יתעקש להחזיק ולא יתן לי "לפלוש". לעתים קרובות מטופלים אומרים: בא לי לקחת את כל הסבל הזה ולהפתר ממנו. אבל זה לא עובד ככה... אנחנו לא בדיוק נפתרים ממנו וגם לא צריכים! השריון לא מיותר. הוא שמר עלינו, בזכותו שרדנו והגענו עד הלום. יותר מכך, השריון מגביל אך גם מספר על הדרך היצירתית בה התפתחנו, כמו צמח שבדרכו אל האור מתעקם, מתכופף, פורץ גדרות. אין כמעט דבר העומד בפני השאיפה אל האור! השריון הוא אנחנו. באופן שנשמע פרדוקסלי, רק אם מכירים בחשיבות השריון, בהגנה שנתן, באופן היצירתי שהתהווה על מנת לשמור עלינו, רק כך יכול לחול שינוי.

כדי לגעת בשריון אנחנו צריכים לגעת באופן משולב בגוף, במחשבה וברגש, בתוך הקשר. וזה מה שמאפיין את דרכי בטיפול בשיטת רוזן. הטיפול משלב מגע ושיחה. במגע אני פוגשת את המתח השרירי העמוק ומקשיבה לתנועה, לנשימה. כדי לגעת בגוף כתנועה אני צריכה להרחיב את התפיסה שלי עצמי, לתת מקום למה שאני לא יודעת. המגע עצמו שונה מאדם ואדם, מכיוון שלכל אחד יש יחסים ייחודיים עם עצמו בגופו. יש מטופלים שאגע בהם במגע חזק כדי שירגישו את המגע, משום שההחזקה השרירית עמוקה, אצל אחרים המגע יהיה קל ביותר, אחרת ירגישו את המגע כחזק מידי, פולשני. אין מגע אחד נכון. הוא מתגלה מתוך הקשבה והתנסות. דיאלוג במגע. אני מחפשת קשר עם המטופל, שמתבטא כאשר הגוף נענה ומגיב למגע. אני נוגעת מבלי לשנות את המטופל, תומכת עם הידיים במקום בו הוא מחזיק את עצמו, במקום של השריון השרירי. זהו מקום של בדידות. מקום שהאדם החזיק את עצמו בכוחות עצמו כשלא ראו אותו, לא היו איתו. שם אני נמצאת, עם הידיים, בהקשבה. ומחכה. בלי לדעת. מקשיבה ל"שאיפה אל האור" בגוף, לתנועה שנובעת מבפנים, שמתאפשרת מתוך החיות של המטופל. אפשר לומר שהמגע מייצר סוג של מרחב עם איכות אמהית, מקבלת, מכילה ועם זה נוכחת. זהו מפגש במרחב הגוף בלי מילים, ועם מילים שנובעות ממנו. מרחב שנחווה כבטוח, שלא כמו בעבר. בתוכו המטופל מסוגל להרגיש את עצמו, עם המתחים, כפי שהוא. להרפות אל מה שיש. עם ההרפייה מופיעה מבפנים נשימה חופשית ועמה לעתים קרובות עולה גל של רגש המתבטא בתנועה בגוף. האדם מרגיש שמקשיבים לו, שנפגשים איתו, עם הגל. וכאשר משהו נרגע, שלווה חדשה מחלחלת אל הגוף ממקום שונה מהרגיל. התהליך מתפתח, מרגע לרגע, מתוך הקשבה ונוכחות ברגע עצמו. איכות ההקשבה היא חלק משמעותי ממה שמאפשר לבוא בקשר עם הסבך המורכב הזה של השריון.

בשיטת רוזן אנחנו לא עובדים מתוך תיאוריה, אנחנו לא אמורים לנתח את הדברים, לדעת מה בדיוק איפיון השריון שאנחנו פוגשים. זוהי עבודה מעשית, התנסותית. בשביל ללמוד את שיטת רוזן אין צורך ללמוד את התיאוריה של רייך, אבל כשלומדים את רייך, הרקע ברוזן מאפשר להבין על מה הוא מדבר, כי נגענו בשריון. אנחנו מכירים אותו מהנסיון.

ואז? מה קורה כשנוגעים בשריון? האם אביר יכול להיות חופשי?

האמת היא שאני לא יודעת... זו השאלה וכאן החיפוש שלי. מה שאני יכולה להגיד כפי שאני מבינה מנסיוני עד כה: העניין איננו בהסרת השריון, אלא ביחסים חדשים עמו. הכרות עם האפשרויות שלי וגם עם המגבלות. עזיבת המאמץ המיותר להיות מי שאני לא. השאיפה אל האור היא הישר שלי, לא להיות כמו אחרים. משהו מתאוורר בתהליך. אנחנו לומדים להכיר את השריון, לחיות איתו. אנחנו רוקדים עם השריון, מתחבקים ואוהבים עם השריון, הולכים לישון עם השריון. אבל הקשר איתו משתנה, מתפתחים יחסים חדשים בין התנועה הפנימית לבין המעצורים. ואולי זה החופש האפשרי לאביר.

נזכרתי בתפילה הזאת, שאפשר לקרוא לה "תפילת האביר החופשי"...

אֵלִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,

אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

ואם כבר מדברים על אבירים, ממש מתבקש שאכתוב בבלוג הבא סיפור אהבה. המשך יבוא!...

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 


רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

*למי שמעוניין להרחיב בנושא הקרקטר על פי רייך אני ממליצה לקרוא מאמרים של ענת גיחון בפורטל: כאן, כאן, וכאן



סיפור אהבה - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 17/3/2018 22:43:00

כשהייתי בת 16 התאהבתי בפעם הראשונה. טוב, לא בדיוק, הייתי כבר מאוהבת בגן חובה, אבל מגיל 16 אני זוכרת את רגע ההתאהבות עצמו. רגע הטרנספורמציה מצפרדע לנסיך או במקרה הזה, מחרגול לנסיך. הוא היה בן חברים של הורי ונראה כמו חרגול. רזה וצר מכף רגל עד ראש. לא יפה, די יבשושי, לא אהיב במיוחד. בשבת אחת באנו לבקר. הוריו הגאים ביקשו שיראה לנו סרט שעשה. החדר הוחשך וצפינו בסרטון מלא רגש ואמונה על יפי הטבע והתשוקה לאלוהים... נמסתי. כשהסרט  נגמר והאור עלה לא הייתי אותו אדם. גופי רעד, מעי המו, עיני נפערו ומולי עמד נסיך יפה תואר.

למרבית האכזבה התהליך לא היה הדדי, כך שבזאת בערך מסתיים הסיפור. אבל הקסם התרחש...

בבלוג הקודם שאלתי מהו השריון והאם ה"אביר" יכול להשתחרר ממנו. תיארתי את השריון השרירי המגן על המהות הפנימית שלנו מפני פגיעה. העליתי אפשרות של יחסים חדשים עם השריון. לא הסרתו, שהרי השריון הוא אנחנו, אלא דרך חדשה להכיר בעצמנו ולחיות עם המגבלות והאפשרויות שלנו.

אבל לפעמים השריון נמס! היום אני רוצה לכתוב על רגעים מסוג נדיר ומיוחד – בחיים וגם בטיפול – שבהם השריון לפתע מתפוגג. נס ברגעי חסד.

נס וחסד בנסיך צפרדע? האמת שלא חשבתי שאכתוב אי פעם על המעשייה הזו, היא ממש לא אחת האהובות עלי... אבל לאחרונה נזכרתי מספר פעמים במוטיב המופיע בה ובמעשיות נוספות שבהן יש טרנספורמציה לנסיך או נסיכה מדוב, חמור, ושאר בעלי חיים, כמו בסיפור המוכר של היפה והחיה. בכולן בצורה זו או אחרת היופי והאצילות הפנימיים של הגיבור או הגיבורה חבויים בתוך כסות חייתית. זה איננו השריון שמדמיינים בהקשר לאביר אבל גם הוא סוג של שריון, מעטה המסתיר את המהות הפנימית. ברגע מסויים, בהקשר לאהבה, המעטה נעלם והנסיך או הנסיכה הפנימיים מתגלים.

הנושא עלה בי כאשר בכמה וכמה טיפולים שמתי לב שברגעים בהם המטופל או המטופלת מרפים ונכנסים למקום עמוק בתוך עצמם, השרירים מתרככים, הנשימה מתמלאת, ו... פתאום אני רואה אותם מוארים, יפהפיים ואהובים. לפעמים זה קורה בסדר הפוך: אני חשה בתוכי אהבה, ואז קולטת מה מתרחש: התרככות, נשימה, ו... יופי.

מריון רוזן כתבה בספרה "שיטת רוזן לטיפול במגע – גישה אל התת-מודע דרך מגע":

"לתומי חשבתי כי הרגשות שעלינו להרגיש הם בעיקר כעס, עצב, שמחה ופחד. אבל יום אחד שמתי לב שכאשר אנשים מעזים להמשיך ולהעמיק את השחרור וההרפיה באיזור הבטן, הם באים במגע עם אהבה שטרם חשו כמוה. מדוע קבור רגש זה כה עמוק בגוף? זהו לדעתי הרגש היקר ביותר שלנו, ואנו כל כך פגיעים סביבו, שאנו מגינים עליו יותר מכול." (עמ' 42)

אנחנו באים לעולם עם האהבה שלנו, עם התנועה הספונטנית לקשר וחיבור. אם התגובה שאנו מקבלים גורמת לנו להרגיש נדחים או מנוצלים, אנחנו חווים פגיעה קשה, כאב, השפלה, אכזבה, חוסר אונים, כעס, זעם. ואלה משפיעים על כל מערך גופנו. השכמות מתקשחות שלא לתת לזרועות להיות מושטות. הידיים נשמטות. החזה מתכווץ. ה"זנב" נכנס בין הרגליים (כיווץ שמרגישים לעתים באיזור הסקרום ועצם הזנב). הגוף כולו נערך שלא לחוות שוב את הפגיעה. אנחנו מסתירים את האהבה שבתוכנו, לא נותנים ולא מקבלים.

מריון ממשיכה וכותבת:

"נראה שזהו הרגש האחרון ש[אנשים] מאפשרים לו לעלות, וזה קורה רק כאשר יש הרפיה מלאה של הבטן והסרעפת גם יחד. על מנת שהסרעפת תוכל לחזור אל טווח התנועה המלא שלה צריך ראשית להתפתח אמון, ואחר כך ויתור. כשזה קורה, גם האהבה מופיעה. זו איננה אהבה כלפי אובייקט מסוים או חוויה מסוימת, אלא האהבה הטבועה באנשים מעצם בריאתם, והיא המתחילה עתה לעלות על פני השטח. אנשים מלאים באהבה, לא משנה מה קרה בחייהם, אך הם לא תמיד מודעים לכך. כאשר הם נפתחים אל אותה אהבה הם נכנסים לממד אחר לחלוטין...." (עמ' 43)

הרגע הזה מרגש מאוד. כשהאהבה עולה היא נוגעת ומשפיעה. שני הצדדים משתנים. כשהסרעפת של האחד משתחררת, היא משפיעה על הסרעפת של השני. נסיכים מופיעים כשהעיניים מתרככות. העיניים מתרככות כשהשריון כולו מתרכך... הדהוד עדין של גוף ונפש בין שני בני אדם. אני יכולה למצוא עצמי כמטפלת מרגישה אהבה גדולה כלפי המטופל או המטופלת שלי. והם מרגישים אהובים. זהו רגע נפלא. האהבה החבויה עולה על פני השטח ופועמת. מאירה. קורנת.

ועם זה יש ברגע-אמת זה גם סיכון. דווקא משום שמדובר במקום כל כך פגיע ורגיש. כשהעיניים נפקחות הן רואות נסיך, נסיכה, אבל כאן עלולה לחול טעות. ברגע שהשריון נמס והעיניים נפקחות לאהבה, המטפל/ת והמטופל/ת עלולים להתבלבל. האהבה מפתה להאמין שמדובר בנו באופן אישי. כמו בכל העברה, לא מדובר בנו. חשוב לזכור זאת בטיפול בכלל, ובוודאי כשמדובר באהבה משום הפגיעות שכרוכה בה. כמטפלים אנחנו חייבים לעמוד בנסיון, לשמור מכל משמר על המטופלים, בכבוד ובהבנה העמוקים ביותר. לאפשר להם מה שאולי לא התאפשר בילדות: להופיע קורנים במלוא יופיים הפנימי, במלוא אהבתם, ולהתקבל. בלי דחייה, בלי התעלמות, בלי ניצול.

כשהרגע הזה מתרחש באופן בטוח הוא יכול להיות משמעותי ומכונן בתהליך הטיפולי. כשאנחנו מרגישים בטוחים להופיע במלוא יופינו ואהבתנו, אנחנו יכולים לראות יופי גם באחרים. מריון אומרת שגילוי האהבה בתוכנו משפיע על כל הסביבה שלנו. גם אם נחזור אחר כך לדפוסים המוכרים ולמבנה המשוריין, השינוי חל, איכות אחרת מחלחלת. כשמשהו אמיתי נפתח, הדברים כבר לא חוזרים להיות בדיוק כפי שהיו קודם לכן.

יחד עם זה, אם אנחנו לא מוכנים, התהליך לא יקרה. הסרעפת היא ססמוגרף עדין ביותר. היא לא מרפה אם אנחנו חשים בחרדה. היא מגינה עלינו, וטוב שכך. תהליך הרפייה עמוק יכול לקרות רק כאשר יש אמון. לכן יצירת סביבה טיפולית בטוחה היא חלק כה מהותי מהתהליך הטיפולי. אני יוצרת סביבה בטוחה קודם כל כמו בכל סוג של טיפול פסיכותרפי (על אף ששיטת רוזן מוגדרת כ-bodywork ולא כפסיכותרפיה) על ידי סטינג ברור של זמן, מקום ותשלום. שמירה ברורה על גבולות וכללי אתיקה. בכל מצב ורגע המטופל תמיד במרכז ולא אני המטפלת וצרכי. וכמובן, בהקשר לטיפול במגע, הבטחון נובע מהמגע עצמו. המגע משקף לגוף את האופן בו הוא מחזיק ומאפשר למטופל לחוש את עצמו בגופו. המטופל מרגיש שאני שמה לב אליו, שאני איתו עם כל מה שהוא עובר, מקשיבה, חשה, מתעניינת. המגע לא מנסה לשנות את המטופל, הוא לא שיפוטי, וגם לא אישי, רגשי או רגשני. המגע נותן למטופל מרחב להרגיש ולחוות את עצמו, לחוש את עצמו ולא להיות דרוך כלפי, להיות עם עצמו בנוכחותי.
כל אלה מרכיבים את המרחב הבטוח המאפשר העמקה אל מקומות נסתרים, עמוקים ורגישים.

ברגע האהבה יש איכות של אינטימיות עמוקה, קשר וחיבור עם עצמנו, עם האחרים הסובבים אותנו ועם העולם, מה שמעבר לנו. בהקשר הזה מריון רוזן דיברה על "החוט המחבר את התהליך כולו – מהגופני אל הרגשי וממנו אל הרוחני". (עמ' 43)

מה מאפשר את הטרנספורמציה? האם היא יכולה להשאר לנצח? זוהי רק טיפה בתוך נושא עמוק ורחב. המשך יבוא...

שחג האביב יביא עמו אהבה וחופש. 

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 


רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן 

לגעת ברגש - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 21/4/2018 13:31:00

כשהגעתי ללימודי הטיפול במגע בשיטת רוזן הרגשתי שהגעתי הביתה. הרעיון שאפשר לשים לב באמצעות כפות הידיים קסם לי מאוד. לשים לב במלוא מובן המילה: מהלב דרך השכמות, הזרועות ועד כפות הידיים. אני שמה את לבי בידיים, מתבוננת ומקשיבה, חשה בתנועות ובהתרחשויות בגוף, בתנועת הנשימה, במתח השרירי. ומבעד לתחושות הגופניות אני שמה לב לאדם, למי שאני נוגעת בה או בו.

היתה בי מוכנות גדולה ועמוקה להקשיב באופן הזה.

אלא ש... הייתי חוזרת מהסדנאות מותשת. מותשת מכל הרגשות שהתחוללו בחדר הלימוד, מהדרמות של האנשים... בשביל מה צריך את כל הרגשות האלה? למה אי אפשר לדלג עליהם?

משונה לומר, אבל קלטתי שאני לא באמת יודעת מה הם רגשות. זה אמור להיות ברור ומובן מאליו, הרי אני בן-אדם רגיש... אבל למעשה למדתי בחיי לעקוף את הרגשות. למדתי לדעת מה נכון, לחשוב את הדברים. להמנע מדרמות רגשיות. מסיבות שונות לא היה מקום בחיי לרגשות, במיוחד כאלה שנחשבים "שליליים" כמו כעס, קנאה וכד'. אותם לא רק שלא ביטאתי אלא לא הרגשתי.

אבל הם שם, הרגשות. במקום שיש בני אדם יש רגשות. גלויים או חבויים, בוטים או עדינים, סוערים או שקטים. לא הגיוניים, לא מסודרים, לא מאורגנים, לא צפויים. לעיתים צבעוניים ובהירים לעיתים כהים, עכורים, אפלים. רגשות הם חלק מהחיים, הם פרץ חיים, ואם אני רוצה באמת להקשיב לאדם אחר, עלי להיות מוכנה לחוש בהם, לשמוע אותם, כפי שהם, בלי לשנות, להתכחש, להסתיר, לעצור, לעשות אידאליזציה, אינטלקטואליזציה. להרגיש אותם בתוך עצמי, קודם כל. להרגיש אותם בגוף פתוח, לתת לתנועה שלהם מקום, לתת לצבעים שלהם לצבוע, ודרכם לעבור, להמשיך. כמו הגיבור באגדות הרוכב בלילה, בסערה, נכנס אל עובי היער הסבוך, מסתכן, אך לא מוותר וממשיך, בלי לדעת אם יצליח להגיע למחוז חפצו.

מכאן החל תהליך שאני יכולה לקרוא לו הרחבת הקיבולת של הכלי. הגוף שלי למד לשאת יותר תנועות רגש. למדתי להכיר בתנועות בגוף ולסבול אותן, ממש כך. להכיל ולסבול רגשות. להרגיש. וזה היה קשה. רגשות עזים היו עבורי סוף העולם. מי אמר שלא מתים מרגשות?!...
כילדים רגשות לעיתים קרובות אינם מובנים וקשים לשאת. אנחנו צריכים מישהו שיתווך עבורנו, יעזור לנו להכיל אותם, להבין, לווסת, לעכל, לעבור אותם ודרכם. בשביל זה אנחנו צריכים מישהו שמסוגל לשאת את הרגשות של עצמו ושלנו.
יותר מכך, כאשר רגש שלי נחווה כמאיים עבור אחרים הוא מאיים גם עלי, שכן הוא עלול להרחיק ממני את האחרים להם אני זקוקה, לגרום להם לכעוס עלי, לדחות אותי, להתעלם ממני. אני למדתי בילדותי שיש רגשות שמתקבלים ואחרים שלא מתקבלים. קבלתי חיזוקים על היותי קלה, שמחה ועליזה. התרגלתי לכך. ועכשיו, עם התעוררות רגשות נוספים התעוררו גם בושה, חרדת דחייה, פחד וכאב.

כשלמדתי להבחין ולקבל את תנועות הרגש בתוכי, התחלתי להבחין בהן גם בגוף המטופלים. עם הזמן שמתי לב שאני פוגשת בקליניקה מגוון וטווח גדול יותר ויותר של רגשות.
אני מביאה כאן שני מהלכים טיפוליים קצרים לדוגמא. הם לא לקוחים מטיפול אחד אלא משלבים כמה מהלכים אופייניים מטיפולים שונים:

דוגמא ראשונה:

ר. שוכב על הגב. היד שלי מונחת מתחת לגב התחתון. אני מבחינה שהשרירים הזוקפים מתוחים ושהגב אינו מונח על המיטה, כאילו הוא עושה מאמץ לא להתקרב אל היד שלי.
אני: (מפנה תשומת לב למקום המתוח) אני מרגישה כאן המון מתח. כאילו אתה נמנע מלהניח את הגב על המיטה, על היד שלי.  
ר.: (חש את עצמו וקולט) כן, עכשיו אני שם לב. אני מפחד להרפות. אני מרגיש את זה גם בגב וגם ברגליים.
אני: מה יקרה אם תרפה?
ר.: אני... ארגיש.
אני: תרגיש? מה?
ר.: אני ארגיש משהו... אולי זה אפילו משהו... נעים.
אני: משהו נעים?
ר.: כן, לא יודע מה...
(לא עולה משהו מסויים, ואני לא דוחפת לדעת. מחכה, לא רוצה להטיל השערות משלי, מתעניינת מה עוד יעלה מתוכו. חשה בתנועות המתרחשות באיזור השריר המחזיק, כאילו הגוף בוחן משהו. היד שלי מקשיבה לתנועות בלי להתערב, נוכחת במה שקורה. זהו רגע של דו-שיח גופני. ואז פתאום הוא אומר)
ר.: קורה משהו שאני לא מכיר. אני... אני מחזיק כי... אולי אני ארפה ולא יהיה שם אף אחד... ופתאום אני מבין שאני יכול להרפות לאט לאט ולהרגיש אם היד שלך שם. לא בבת אחת. לאט לאט.
אני: (שמה לב שהפנים שלו מתרככות וקורנות) זה מרגיש משמעותי. מה קורה?
ר.: חשבתי איך יהיה לצאת מכאן ככה, מוכן להרגיש... (חיוך מאיר)

דוגמא שניה:

מ. מספרת על ארוע שקרה השבוע. הקול רגוע, מאורגן, מאופק. הידיים שלי מונחות באיזור הכתפיים והצוואר ואני מרגישה שם המון מתח. אני משקפת לה את זה:
אני: כשאת מספרת הקול שלך נשמע רגוע אבל כאן (מסמנת את המתח בצוואר עם המגע
יש המון מתח. אני תוהה מה עוד יש כאן.
מ.: אני לא רוצה לבכות. בכיתי כבר מספיק השבוע.
אני: כן, מרגיש שאת מאוד מתאמצת כאן (שוב מסמנת במגע) לא לבכות.
מ.: (בטון כועס
כמה אפשר לבכות??
אני: כמה? (שרירי הצוואר מתאמצים עוד יותר. אני מעבירה יד ומקשיבה לסרעפת, היא מתוחה, משתתפת במאמץ. אני לא אומרת הרבה, נשארת עם השאלה כמה אפשר לבכות. ועולה בי: מי אומר כמה אפשר לבכות, מי מרשה לך או לא מרשה לך לבכות?... כפות הידיים שלי נמצאות איתה, לא לוחצות עליה, מחכות בסבלנות. עולה בי תמונה של ילדה כועסת בגן ילדים)
אני: את יודעת, עולה בי תמונה של ילדה כועסת בגן, שנשארת לשבת עם התיק שלה על הגב ולא מוכנה להוריד אותו. (אני מקשיבה, האם הגוף מגיב? כן, יש שינוי במתח, שרירי הצוואר מתכווצים ומתרפים לסירוגין, נשימה מהירה יותר בחזה, ואז אני רואה דמעה אחת בזווית העין.)
אני: הגוף מגיב. מה קורה?
מ.: (בטון חי ומלא רגש) אני כל כך כועסת! (עוד דמעות... תנועה גדולה עוברת בגוף) אני כועסת ולא נותנת לעצמי לכעוס וכועסת על עצמי שאני כועסת. אוף, כמה זה מעייף. (נשימה גדולה עוברת בגוף. היא צוחקת...)

רגשות מתבטאים בתנועה בגוף, או בעצירתה. מגוון תנועות הביטוי והעצירה, כמגוון הרגשות. הם אינם מיקשה אחת, לכל רגש יש תנועה שונה. לעיתים קרובות מטופלים אומרים שהם רוצים להשתחרר מהרגשות. להשתחרר? להרגיש זה משחרר. לתת לתנועה לעבור בגוף. רגש הוא תגובה. הוא מספר משהו בדרכו הלא-מילולית. דרך הרגשות אנחנו יכולים להבין מה קורה לנו, בחוץ, בפנים. כאן התיווך שהיינו צריכים כילדים, ולא תמיד היה לנו. כשאנחנו "תופסים" שלא בסדר להרגיש, נוצרים רגשות משניים של בושה, אשמה, פחד, אכזבה מעצמנו, אפילו יאוש. הם עוצרים את תנועת הרגשות הבסיסיים, מדכאים, מדחיקים, עוקפים, מתעלמים וכו'. אלא שהרגש לא נעלם, הוא נשאר שם, כלוא.

כשאני נוגעת בגוף אני נוגעת ברגש. באמצעות המגע נותנת אישור ומרחב מוגן לתנועה. במרחב הזה יש מקום לתנועה להשתנות, כמו גל, כמו קרחון שנמס, כמו אדמה שמתרככת עם הגשם, כמו מעין נובע... מתנועת העצירה המורגלת, אל תנועה חדשה. כשהגוף מתרכך הרגש משתנה. הבנה חדשה נולדת דרך השינוי הגופני.

את שיטת רוזן לומדים דרך לימוד עצמנו. אם לא הייתי קולטת את הקושי שלי עם רגשות ולומדת קודם כל להקשיב להם בתוך עצמי, לא הייתי מסוגלת להקשיב לרגשות המטופלים. היכולת שלי כמטפלת מתפתחת ככל שאני מתפתחת באופן אישי... בדרך הלימוד כל אחד נפגש עם המאפיינים והנטיות שלו ועמם הוא מתמודד. מעבר לטכניקה אנחנו לומדים להיות נוכחים, רגישים וקשובים לעצמנו ולאחרים, ומתוך כך להבין באופן ישיר וחוויתי את הקשר בין הגוף והרגש/נפש. לכן לימוד שיטת רוזן הוא דרך להתפתחות אישית ומקצועית עבור כל אדם ומטפל.

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה מתוך נסיון לברר ולהבין במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף. המגע ברגש דרך הגוף הוא אחד ההיבטים החשובים בעבודה הזו, שאני לא מפסיקה ללמוד ולהבין עוד ועוד.

למתעניינים להכיר וללמוד את שיטת רוזן לטיפול במגע: 

סדנת מבוא בירושלים  

ב-26-27 באפריל, במקום מיוחד וקסום בלב עין כרם 

פרטים כאן

למי שמעוניין בסדנאות העמקה ועדיין לא השתתף בסדנת מבוא, זוהי הזדמנות אחרונה לפני סדנת הקיץ!

אני מלמדת גם בשתי סדנאות העמקה עם מורות בכירות שמביאות זוויות ואיכויות מיוחדות לטיפול:

סדנת העמקה קיץ  17-21 ביוני עם סופיה סגל, מורה בכירה מצרפת. סופיה עובדת בשיטת רוזן עם נזירים בודהיסטים, מביאה עומק ונוכחות לעבודה. פרטים כאן

סדנת העמקה סתו 14-18 באוקטובר עם אייבי גרין, פסיכולוגית, מורה לשיטת אלכסנדר ומורה בכירה בשיטת רוזן מניו יורק. אייבי מביאה פרספקטיבה פסיכולוגית ונירולוגית על מערכת הגוף-נפש. פרטים כאן 

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת במגע ומורה לשיטת רוזן.  מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. 

לכרטיס של רוני לחץ כאן