צור קשר עם רוני
...Loading...

רוני מוסנזון נלקן

אני מטפלת במגע ומורה בשיטת מריון רוזן.

זכיתי ללמוד עם מריון רוזן בשנים האחרונות לחייה, וכן עם מורים רבים מאירופה וארצות הברית, מתלמידיה הישירים. הוכשרתי כמטפלת ולאחר מכן כמורה בבית הספר הפיני וממשיכה את הכשרתי כמורה בכירה. בנוסף, למדתי פסיכותרפיה ובודהיזם במכון דמות עם איאן ריס במשך שנים רבות (ועדיין לומדת איתו), גשטלט באוניברסיטת תל אביב, קורס סופרוייזרים בפסיכותרפיה גופנית, וכעת אני בשנה השלישית של הכשרה באנליזה ביואנרגטית. 

אני מטפלת ומדריכה בקליניקה פרטית בירושלים ובתל אביב. מובילה את ההכשרה בשיטת רוזן בארץ ומלמדת בסדנאות מבוא והעמקה. 

על שיטת רוזן תוכלו לקרוא באתר כאן וכאן

ברקע שלי אני באה מתחום התיאטרון. למדתי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובמשך שנים רבות יצרתי בתיאטרון בובות במסגרת תיאטרון הקרון. כתבתי, עיצבתי והופעתי עם הצגות בארץ ובחו"ל. כתבתי ביחד עם מרית בן ישראל את הספר "חפץ לב – יסודות תיאטרון הבובות האמנותי" (הוצאת כרמל, 2009) ואני עדיין מלמדת בחממה של תיאטרון הקרון – קורס הסבה לאמנים מתחומים שונים המעוניינים ליצור תיאטרון בובות אמנותי לילדים. החממה תומכת באמנים בתהליכי יצירה וגילוי השפה האישית והייחודית שלהם – עבורי זהו מקום בו האמנות והטיפול נפגשים. 

לכאורה המעבר מתיאטרון בובות לטיפול במגע הוא שינוי גדול. למעשה, הידיים שהנפישו והביעו רגשות, מקשיבות עכשיו לעולם הרגשי והנפשי של המטופלים. הטיפול ממשיך את החיפוש שהניע אותי מאז ומתמיד להבין מה מאפשר צמיחה, התפתחות ושינוי באדם, מעבר מהידוע והמוכר אל מה שמעבר לתפיסה הרגילה.

בטיפול אני מקשיבה באמצעות הידיים לשינויים המתרחשים בגוף המטופל. הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. כאשר הגוף (האדם בגופו) מרגיש שמקשיבים לו באופן עמוק ויסודי, מתאפשרים שינויים בתפיסה המורגלת, המתח השרירי הכרוני מתרפה ומתרכך ונשימה טבעית ממלאת את הגוף. המטופלים חווים הקלה פיזית ונפשית ובאופן אורגני מתרחש שינוי בתפיסת העולם – במלוא מובן המילה. 

שיטת רוזן נחשבת ל-bodywork ולא לפסיכותרפיה. עם זאת, מכל השיטות לטיפול במגע, עם שילוב של שיחה וקשר, היא נוגעת בדיוק בגוף-נפש. אני מאמינה שהטיפול בשיטת רוזן הוא התנסות חשובה ביותר עבור כל מטפל בפסיכותרפיה גופנית.


מריון רוזן בוידאו:

 Marion Rosen and the Rosen Method

Marion Rosen: Mapping your emtions

Interview with Marion Rosen - 2006

Rosen Method Bodywork

קישור למאמרים שכתבתי

מאמר על שיטת רוזן ב"קול הנטורופתיה", נובמבר 2010, עמ' 9-13: https://docs.wixstatic.com/ugd/a848dd_58a19e6cad5e43bca9f6f6a746626df3.pdf

להבין דרך הגוף - פוסט אורח בבלוג "עיר האושר" של מרית בן ישראל: http://wp.me/pSKif-h2y

- ניסיון מקצועי: מטפלת ומורה מוסמכת בשיטת רוזן

- פירוט ההכשרה המקצועית: 

  • תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (4 שנים)
  • הוכשרתי כמטפלת בשיטת רוזן (4 שנות הכשרה כולל התמחות) ולאחר מכן כמורה (3 שנות הכשרה נוספות) בבית הספר הפיני וממשיכה את הכשרתי כמורה בכירה. 
  • למדתי פסיכותרפיה ובודהיזם במכון דמות עם איאן ריס (3 שנים) (ועדיין לומדת איתו בקבוצה פרטית מזה כ-10 שנים)
  • גשטלט באוניברסיטת תל אביב (שנתיים)
  • קורס סופרוייזרים בפסיכותרפיה גופנית (שנה אחת, בניהול אורית קלפיש)
  • כעת אני בשנה השלישית (מתוך 4) של הכשרה באנליזה ביואנרגטית (בהנהלת ענת גיחון)

 - מחיר (מחירים שונים לטיפול, הדרכה ולסדנאות השונות)

 - תחת ביטוח מקצועי: כן

 - תחת הדרכה מקצועית: כן

 - חבר איגוד - לא 


וידאו

תעודות

ארועים

אל הלא מודע דרך מגע – מבוא לטיפול בשיטת רוזן
בהנחיית רוני מוסנזון נלקן
ב"מקום  של יוגה", קיבוץ עין שמר (ליד פרדס חנה - כרכור)
שישי-שבת 23-24 בפברואר 2018
שעות: שישי 10:30-16:30, שבת 9:00-15:00
עלות: בהרשמה מוקדמת עד 9.2.18 800 ₪. מחיר מלא: 960 ₪
לחברי הפורטל הנחה נוספת של 5%

בסדנה נכיר שיטת טיפול עדינה ועוצמתית, המשלבת מגע רגיש ותקשורת מילולית ומקשרת בין הגוף והרגש. נתבונן בגוף וננסה להקשיב למה שהוא מספר מעבר למילים: מה הרגשות שהוא מבטא? מה העמדות הנפשיות שהוא מחזיק? נלמד לפגוש את המתח השרירי והנשימה באמצעות המגע ולחפש קשר עם המטופל במקום בו הוא מחזיק את עצמו בגופו, ועם ההרפייה לאפשר לרגשות ולתכנים שהמתח מסתיר לעלות אל המודעות.

המגע המיוחד של שיטת רוזן הוא כלי טיפולי המאפשר להרגיש יותר שלמים עם עצמנו ומחוברים למי שאנחנו באמת. הוא מאפשר להפחית את המתח והשלכותיו על איכות חיינו ולחדש חיוניות ותנועה חופשית. זהו כלי חשוב לטיפול, התפתחות אישית והעשרה למטפלים בשיטות טיפול גוף-נפש ופסיכותרפיה גופנית.

מריון רוזן, פיזיותרפיסטית שעבדה עם תלמידיו של קרל יונג הגדירה את השיטה כ"גישה אל הלא-מודע דרך מגע"
"גישתה של מריון רוזן מציעה דרכים למדיטציה-ביחסים באמצעות מגע מיומן. היא קשורה בבירור לשיטות מוקדמות יותר של טיפול גוף-נפש, ובעיקר לעבודתו של רייך, שיטות המתירות לאני העמוק יותר של האדם להתגלות על ידי עזרה בהמסת "שריון האופי". "
מתוך ההקדמה לספרה של מריון רוזן "שיטת רוזן לטיפול במגע – גישה אל התת-מודע דרך מגע" (הוצאת אח)מאת ד"ר קלאודיו נראנג'ו, מחבר "אופי ונוירוזה: השקפה אינטגרטיבית"

עוד על שיטת רוזן כאן

 

מנחה: רוני מוסנזון נלקן, מטפלת ומורה בשיטת רוזן. מטפלת בקליניקה פרטית בירושלים ובתל אביב. למדה עם מריון רוזן ועם מורים בכירים מאירופה וארצות הברית. מלמדת בארץ ובאירופה. עוד על רוני כאן

לקראת הסדנה יתקיים ערב הכרות ב"מקום של יוגה" בעין שמר ביום ראשון 21.1.18 בשעה 19:30. פרטים נוספים כאן

תלמידים מספרים: 

יש משהו עדין ועמוק כל כך בשיטה הזו... כמטפלת גוף-נפש לא נתקלתי בגישה כזו מיוחדת עד כה. רוני היא מורה קשובה מאד, רגישה מאד וחכמה מאד. מסורה לשיטה ולתלמידות ולתלמידים בעדינות אין קץ ובנכונות רבה...

אלנה בפסמילני, מטפלת וואטסו

בשיטת רוזן מצאתי את החיבור שרציתי כמטופלת, וחיפשתי להעניק כמטפלת... כמורה מנוסה בעצמי, אם כי מתחום אחר, מצאתי ברוני מורה באופן שלא מצאתי אצל אחרים - מישהי בעלת הבחנה חודרת ומלאה באמפטיה גם יחד, מישהי המאפשרת ומקבלת כמו גם דורשת, מובילה תמיד אל הצעד הפנימי הבא. 

אורה פין, מחנכת וולדורף, מטפלת בקרניוסקרל ומתמחה בשיטת רוזן

הגעתי לשיטת רוזן באקראי. מצאתי דרך של טיפול ומגע שמתחברים למעמקים... רוני היא מטפלת מדהימה עם רגישויות מיוחדות, אינטואיציות חדות והבנה עמוקה למצבו של המטופל... טיפול בשיטת רוזן הוא הרפתקאה והוא אמנות... האמת הפנימית של המטפל פוגשת את האמת הפנימית של המטופל. 

דבורית בן שאול, אמנית, מטפלת גוף הוליסטית

החלטתי להגיע לסדנה בשיטת מריון רוזן בהתחלה על מנת לחוות חוויה אישית לשם התפתחות, צמיחה ועניין... תוך כדי התמדה בסדנאות ההכשרה, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי... ההכשרה בשיטת מריון רוזן בעצם הכשירה אותי להיות האדם שאני, להיות מי שאני...

כרמית בלום, מטפלת בשיטת רוזן, שנה שלישית בלימודי פסיכותרפיה גופנית התייחסותית, מורה לפילטיס, ממובילות שיטת רוזן בישראל.

רוני מוסנזון נלקן - מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים.

 לכרטיס של רוני לחץ כאן 

בלוג

במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 4/9/2017 13:38:00

שלום וברוכים הבאים,

אני נרגשת להתחיל לכתוב כאן, כתיבה למרחב הגלוי לעיניכם, בשונה מכתיבה למגירה נסתרת מהעין. אם אתם קוראים עכשיו את המילים האלה, אני מושיטה את ידי לשלום ושמחה שאתם שם.

בשנים האחרונות אני מטפלת במגע בשיטת רוזן, עבודה של נוכחות, הקשבה ודו-שיח דרך מגע. העבודה מרתקת באופן שהיא מתייחסת, מקשרת, מגשרת, נוגעת במרקם המורכב של גוף-נפש-רוח. הגעתי אליה בהמשך למסע ארוך של חיפוש בתחומי רוח, אמנות, נפש. מסע גילוי שנובע מתוך שאלות ותהיות ומעלה שאלות רבות נוספות. הייתי רוצה לשתף בהן כאן לא כתיאוריה ורעיונות אלא כשיח הנובע מתוך הנסיון והחוויות האישיות שלי.

בתקווה שהבלוג יהיה מרחב לשאלות ושיתוף, להשראה.

במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף?

התשובה כל כך עשירה ומורכבת. השאלה נפתחת ונפקחת ככל שהעבודה במגע מתפתחת.

ולמה בכלל לגעת בגוף?

תשובה אישית לגמרי: הידיים הובילו אותי. הידיים תמיד היו עבורי החלק המביע והתקשורתי. גם כשהמילים לא היו זמינות, כשהתביישתי, כשלא ידעתי. במשך שנים רבות יצרתי בתיאטרון בובות. כאשר הלבשתי לראשונה בובה על כף ידי התבוננתי בה - ולפתע נבהלתי. היא רעדה ונשמה. לקח לי רגע להבין שהיא רועדת ונושמת משום שאני רועדת ונושמת. דרך הבובה קלטתי את החיים שבי, החיים הסוערים והשקטים, הבוטים והעדינים. כך למדתי לעקוב אחר הבובות הלבושות על כפות ידי, לגלות דרכן את החיוניות שלי ולשתף בה את הקהל דרך תיווך הבובה. לימדתי את התלמידים שלי הנפשה כקשר ותקשורת עם עצמם ועם הקהל במשך כ-25 שנה בבית הספר לתיאטרון חזותי ובמקומות נוספים. בשנים האחרונות השלתי את הבובות לגמרי ועבדתי עם התלמידים עם כפות ידיים חשופות.

אלא שבשלב כלשהו נהר האש שהופיע בדרכים שונות באגדות שסיפרתי הפך מדימוי למציאות. מצאתי עצמי נאבקת על חיי הגוף וחיי הנפש במשפחה הקטנה והיקרה שלי. נאלצתי לבקוע מהביצה, למשש את הכאב, להביט בו בעיניים חשופות, בלא תיווך.

וכשהלהבות שכחו מעט, אמרתי לעצמי, בוודאי יש משהו כזה שאני יכולה ללמוד – לגעת בכאב בידיים שלי, להיות עם אדם אחר בסבל שלו.

שאלתי סביבי והופניתי לשיטות שונות של טיפולי אנרגיה, הילינג ועוד. הרגשתי שהגעתי הביתה כאשר בלימודי שיטת רוזן ניתנה לי הנחייה להקשיב לגוף באמצעות הידיים. הנחתי את הידיים על גוף הפרטנרית שעמה תירגלתי והקשבתי. הרעיון קסם לי, אך הידיים לא שמעו כלום. מה זאת אומרת ידיים מקשיבות? מקשיבות למה? נזכרתי בהמשך האגדה, המעשייה הרוסית שבחרתי לספר על שום שמה המסתורי "לך לא אדע לאן, הבא לא אדע מה": אחרי שהגיבור עובר את נהר האש הוא מגיע אל מקום-לא-מקום, שם הוא אמור למצוא "לא-אדע-מה". זו המשימה הקשה והמסוכנת ביותר, שהוא יכול לה רק בזכות נחישות והתמדה. אז התמדתי. המשכתי להקשיב בלי לדעת למה. בלי להבין. בלי לשמוע. ולאט לאט, מתוך ה-לא-יודעת התחילו להופיע סימנים. הידיים החלו להבחין בשינויים החלים בגוף תוך כדי המגע, תוך כדי השיחה. ועולם שלם התגלה, עולם של תקשורת עם הגוף מעבר למילים, מעבר לידוע.

על העולם הזה אני רוצה לכתוב כאן, לשתף בנסיון ובתובנות ובעיקר להעלות שאלות. מה קורה כשנוגעים בגוף? מה מאפשר המגע הישיר בגוף? מה מאפשר (או מגביל) טיפול שמתמקד במגע לעומת טיפול בפסיכותרפיה גופנית שבו המגע הוא חלק מסך אפשרויות שונות של קשר?...

בתמצית, אותה שאלה שהתחלתי בה: במה אני נוגעת כשאני נוגעת בגוף?

פוסט ראשון שרובו שאלות.

פתיחה לדיאלוג, לשיח, לשיתוף. בתוכי ו-מקווה – איתכם.

לכרטיס של רוני לחץ כאן

אני מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים.

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת ומורה בשיטת רוזן לטיפול במגע. 

סדנת מבוא בשיטת רוזן – פרטים כאן

סדנת העמקה – פרטים כאן

מה הגוף שלי מספר? - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 23/9/2017 21:15:00

אני ישנה. כבר שנים, ועוד שנים רבות. מאה שנים, נצח, עד שיבוא הנסיך. לא בטוחה שרוצה שיבוא. עדיף כך. ישנה, לא רואה, לא שומעת, לא יודעת. לא נראית, לא נשמעת, לא נודעת. לא מתה, ישנה. נושמת במידה הנחוצה, לא יותר, לא פחות. כמה נשימה כבר צריך כדי לשרוד?

אני סבך קוצים. תידקרו אם תתקרבו. אל תנסו! אין סיכוי שתדעו מי אני, מי מעבר לי. אני גדר לא חיה. לא תגעו בי, לא תתקרבו, לא תשערו. אין כאן איש. אין כאן אף אחד. אין מעבר. סכנה.

אני הנסיך. נחוש להגיע ליפהפיה הנמה. בתנועה גדולה אגיע אליה, בנשיקה אעיר אותה. החסר שלה מניע אותי. אבל אני לא מוצא. כבר שנים מסתובב סחור סחור, מתקרב ומתרחק, מאה שנים לפחות. היאוש לעתים אורב.

כל אלה עמדות נפשיות שיכולות לבוא לידי ביטוי בגוף. כשאני מניחה את ידי על הגוף בטיפול ומקשיבה אני מרגישה את האופנים השונים, המיוחדים והיצירתיים שהאדם המטופל מחזיק בעצמו בגופו. לעתים קרובות עולים בי דימויים. אני מקשיבה להם, הם מספרים סיפור. במה אני נוגעת כשנוגעת בגוף, שאלתי בבלוג הקודם. הנה נסיון נוסף לשתף ולתהות:

בטיפול במגע אני מקשיבה באמצעות כפות ידי למתח השרירי ולתנועת הנשימה, שמה לב למקומות בהם השריר מתוח, מכווץ, עוצר נשימה ולמקומות בהם השריר מגיב, חיוני והנשימה חופשית. המתח השרירי מגן עלינו מצד אחד, ומגביל אותנו מהצד השני. לדוגמא: אם נפגעתי ו"נשבר לי הלב" יתכן שאכווץ את החזה, אכנס אותו פנימה. כך אני מגינה על הלב השבור, אך ההחזקה גם מגבילה את היכולת להושיט זרועות בחופשיות ובשמחה למי ומה שאני רוצה... בעת הפגיעה ההגנה נחוצה. אך אם הפגיעה חלפה והגוף ממשיך להחזיק בכיווץ, הוא מפנה משאבים רבים להגנה, מותש ואינו חופשי לנוע באופן מותאם.

באופן אופטימאלי הגוף היה אמור לנשום במלואו, לרוחב, לאורך, לעומק. לאפשר לנו לנוע בחופשיות בעולם, מביעים ויצירתיים, מחוברים לעצמנו, לסביבה וליקום. הה... כך באופן אידאלי. אלא שהמערכת הגופנית והנפשית שלנו, גם עם החיים המיטיבים ביותר, עוברת טלטלות ושיבושים. אירועים טראומתיים שקשה לנו להכיל ברגע התרחשותם גורמים לשרירים להתכווץ על מנת שלא נרגיש, על מנת להגן מפגיעה. לעתים ארועים או מצבים מתמשכים כאלה קרו החל מראשית חיינו והגוף הגיב הרבה לפני שהיו לנו מילים לבטא מה אנו מרגישים. הגוף מחזיק חוויות אלה ללא מילים. מבלי דעת, מחזיק חלקים של עצמנו מבודדים, מודחקים, לא מורגשים. מנותקים מעצמנו.

כשאני מניחה את ידי על הגוף בטיפול ומקשיבה אני יכולה לשים לב לפער או לקשר בין הנשימה העצורה לבין התנועה העדינה של השריר. אני מקשיבה לדקויות ושמה לב שכל שריר תפוס באופן אחר ומסויים. השריר יכול להיות מוחזק אך עדיין חיוני במידת מה, או קשה כמו אבן. יתכן שיש בשריר רצון להנגע ולהשתחרר, או שהוא ממש מנותק. והנה, אני כבר קולטת ומתבטאת דרך דימויים. אני מניחה שכל מטפל קולט ומבטא את ההקשבה הבסיסית הזו באופנים שנובעים מתוך עולמו הפנימי. אני קולטת, באופן שבו השריר מוחזק, תמונה של דמויות ומצבים, דרמה וקונפליקט בין כוחות תנועה וכוחות עצירה. הניואנסים הפיזיים מספרים לי על האופן שבו המטופלים מחזיקים בתוכם חלקים מבודדים, אבודים. לעתים מצטיירות לי תמונות כמו אלה שתיארתי למעלה, היפהפיה שרק רוצה לישון עוד ועוד, שלא יתקרבו ולא יגעו בה; הגוף המתחזה לסבך קוצים דוקרני, הודף, לא אנושי. ואולי שלגיה בארון זכוכית. שלא כמו היפהפיה הנמה, רואים אותה, ממש כאן קרובה, אך כאשר מושיטים יד נתקלים בארון הזכוכית.

טווח הדימויים של התנתקות עצמנו מעצמנו יכול להיות רחב מאוד. ממדוזה שהופכת את המתבונן בה לאבן, ואז אתקל במגע בגוף מאובן, לא נושם, לא זז, כביכול לא קיים, מנותק מהחיות באופן קשה ביותר. דרך הגיבורים בסיפורי העם הרוסיים שבמנוסתם מהמלך האכזרי מתחפשים לסירה ומשוט על הנחל, או לקדרה וכף על הכיריים או למיני חפצים דוממים אחרים, אך ברגע חלוף הסכנה חוזרים חזרה לדמותם האנושית, ועד הדימוי של שפן בסיפור של פו הדוב שאומר מעבר לדלת "אני לא בבית", אבל הידיים המקשיבות לגוף מרגישות אותו חי, נושם, חמים ומתוק, מקשיב לי בחזרה מצידו מעבר לדלת ומאוד מאוד שם.  

דרך הדימויים בטיפול אנחנו מתקרבים, המטופלים ואני, להכיר בסיפור המוחזק בגוף, לחוש אותו, וכך לעתים מתגלה בחירה אחרת, סיפור חדש.

מה הגוף שלי מספר? מה מוחזק בו באמצעות השרירים מעבר להכרה? מה היה משתנה אם לא הייתי מתאמצת כל כך להחזיק חלקי עצמי מבודדים? מי אני עם כל החלקים שלי?

מי אני?

זו השאלה. הכיוון לחיפוש מעבר לידוע. הדרך בטיפול, בחיים. מסע לגילוי עצמי.

למי שמתעניין לפגוש, להכיר ולהתנסות בעבודה המעשית, החוויתית והיצירתית דרך המגע, אני מזמינה אתכם לבוא ללמוד איתנו ב-19-20 באוקטובר, ברידמן ירושלים. הסדנה מתאימה גם למטפלים וגם לעבודת מודעות והתפתחות. יכולה להתאים להעשרה למטפלים בכל סוגי הטיפול. פרטים כאן


לכרטיס של רוני לחץ כאן 

אני מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים.

רוני מוסנזון נלקן: מטפלת ומורה בשיטת רוזן לטיפול במגע. 

סדנת מבוא בשיטת רוזן – פרטים כאן

סדנת העמקה – פרטים כאן 

השד בבקבוק: סיפור מתח - הבלוג של רוני מוסנזון נלקן
תאריך: 6/1/2018 13:59:00

השבוע נזכרתי בעוד סיפור שהייתי מספרת במשך שנים רבות בתיאטרון. לראשונה עיבדתי אותו להצגה בסוף שנות השמונים ביחד עם רחל ברקמן דנגור, חברתי היקרה שנפטרה מסרטן הקיץ. אני מקדישה את הבלוג הזה לך, רוחלה. לאומץ ולרצון לחיות עם כל הכאבים והסבל הקשים מנשוא. התמונה שאני מעלה כאן היא של דגי זהב בבריכה בהוסטל בתל השומר. צילמתי אותה כשבילינו שם ביחד בשקט ואהבה כמה ימים לפני שעברת מן העולם. היא מתקשרת גם לסיפור שלנו, הדייג והשד. עיבוד מתוך אלף לילה ולילה. לך, שחרזדה שסיפרה סיפורים כדי לעכב את הדין, עד שכבר לא יכלה. לחברתי שליוותה אותי בדפדוף הדפים של חיי.

הסיפור בקצרה בעיבוד שלנו: באותו היום הדייג לא העלה בחכתו דבר, והנה לקראת הערב, דג בקבוק. בקבוק? בשביל מה אני צריך בקבוק, אני רעב, לא צמא! חשב בליבו. חלץ את הפקק והנה יצא מהבקבוק שד ענק וקרא בקול: אני אהרוג אותך!
מה? למה?? קרא הדייג המבוהל.
כי הוצאת אותי מהבקבוק!
רצית להשאר בפנים?
לא, רציתי לצאת!
אז למה אתה רוצה להרוג אותי?? הנה, הוצאתי אותך!
אני אגיד לך למה, אמר השד. לפני שנים רבות, כשהכניסו אותי לתוך הבקבוק צעקתי: הצילו, הצילו, אבל אף אחד לא בא. הצילו, מי שיוציא אותי מהבקבוק אתן לו כסף וזהב! אבל אף אחד לא שמע. מי שיוציא אותי מהבקבוק אתן לו יהלומים ואבנים טובות!! אבל אף אחד לא שם לב אלי... כעסתי כל כך ואמרתי, הראשון שיוציא אותי מהבקבוק, אני... אני אהרוג אותו! וזהו, אתה הוצאת אותי ואני אהרוג אותך.
אמר הדייג הערמומי: אההה, עכשיו אני מבין למה אתה רוצה להרוג אותי, אבל יש משהו אחר שאני לא מבין... איך נכנסת לתוך הבקבוק? אני לא מאמין ששד גדול כמוך יכול להכנס לבקבוק כזה קטן!
אתה לא מאמין לי??? בטח שאני יכול! בלי בעיות! אני אראה לך! אמר השד ונכנס בחזרה לבקבוק. אתה רואה?
אבל הדייג סגר מיד את הבקבוק וזרק אותו בחזרה לים, הרחק הרחק משם...

סיפור מוכר? מוכר היטב. כרוניקה של כעס. כרוניקה של מצוקה.
אם אני מאתרת את הסיפור בגוף שלי, אני מזהה בקלות את השד. הצורך שלא נענה עורר חרדה והפך מכעס לזעם שמתפרץ על הראשון הנקרה בדרכי. זעם כה גדול שאין לו מקום בעולם ואין מי שיכול לשאת אותו. ואכן, אם הוא מאיים לכלות כל דבר העומד בדרכו, מי ירצה בו?
גם את הדייג אני מוצאת בגוף. גם לו יש צרכים, לאכול, להתפרנס, לחזור הביתה בשלום. אם מתפרצים לו שדים מאיימים מבקבוקים הוא חייב למצוא דרך להפטר מהם כדי לשרוד ולהתקיים. גם אם לרגע נכמרים הרחמים על השד, אפשר להבין את הדייג שמציל את חייו בכל מחיר. מאז ומתמיד כשסיפרתי את הסיפור הזה חשתי אי נחת בסיומו. אפשר לומר חרדה קלה, על כך שבעצם השד שוב כלוא בבקבוק והסיפור עלול לחזור על עצמו. הבעייה ממש לא נפתרה. לכאורה הדייג הוא גיבור הסיפור. השד מאיים עליו והמתח הוא בשאלה האם יצליח להגן על עצמו. אבל זה לא כל המתח בסיפור, ממש לא!

איפה אני מזהה את המתח הגדול ביותר? לא בדייג ולא בשד, אלא בבקבוק. המיכל הצר שמחניק בי את השד בפנים. הכלא של כעסי, מכאובי, צרכי, ההזדקקות שאין לה מקום ואין מי שיראה אותה, ישמע, ישים לב. כמה מאמצים אני עושה כדי "לבקבק" את כל זה בתוכי... כמה מתח בבקבוק, כמה מתח להחזיק כך מבודד. כמה סבל. להחזיק הכל בפנים. לדחוק, להדחיק. שלא יצא הכעס, שלא תכנס האכזבה. להגן מפני מה שעלול להתפרץ מבפנים החוצה. להגן מפני החוץ שאינו מסוגל להיות נוכח ולשאת אותי עם כל מה שטמון וטעון בי בפנים. מה אני עושה עם כל העוצמה שבי? מה אני עושה לעזאזל עם הכעס הזה? 

כל עוד יש בקבוק בסיפור הפתרון יהיה תמיד או לכלוא או להתפרץ. האם יכול להיות מצב נפשי שבו מערך הכוחות של דייג, שד ובקבוק משתנה ועובר טרנספורמציה למשהו אחר?

בטיפול במגע אני כמטפלת נוגעת ב"בקבוק" שבגוף המטופל-ת, פוגשת אותו, מכירה בו. פוגשת את מערך ההחזקה השרירית שמכווצת בסרעפת כדי לא לתת לשד לעלות מהבטן לראש. נוגעת ברגליים שהן לעתים צוואר בקבוק בהפוך על הפוך, נמנעות מהקרקע... בצוואר שהוא בוודאי צוואר בקבוק לעת חירום, מחזיק בכח את הצעקה, הנהמה, השאגה, הבכי...  אני פוגשת בידי, בלבי ובנוכחותי את המתחים האלה ומחפשת קשר, תגובה בגוף שרומזת לי: הרגשנו שאת מרגישה אותנו. עוד לפני שהשד מתפרץ מהבקבוק הוא כבר מרגיש שיש שם מישהו. לא רק הדייג שדג אותו ומחזיר לים שוב ושוב. מישהו שמקשיב לו, ששם לב אליו. עוד לפני שהוא יוצא משהו בו מתרכך, מתרצה. ובינתיים הדייג ממתין בסבלנות. הוא מבין שאולי יש לו משהו חדש ללמוד כאן. הוא דוחה את הסיפוק לפתרון מיידי של הבעייה. אני מגשרת בין הדייג והשד. ואז, לרגע הבקבוק נמס. המערך משתנה. משתנה הגוף שהחזיק או-או, או הדייג או השד, או הבקבוק או האימה. והנה הם שם, פנים אל פנים, הדייג והשד.

ו...? האם יתכן המשך חדש לסיפור?

(ו... ו... מה הקשר של כל זה לוילהלם רייך? על כך בבלוג הבא...)

ב-23-24 בפברואר תתקיים סדנה בה אלמד את הבסיס הפשוט והעוצמתי של המגע המיוחד בשיטת רוזן. הסדנה מיועדת למעוניינים בהכשרה מקצועית כמו גם להעשרה ופתיחה של מימד נוסף למטפלים בפסיכותרפיה גופנית ומטפלי גוף-נפש, ולהתפתחות אישית.

פרטים על הסדנה כאן ועל מפגש הכרות כאן

רוני מוסנזון נלקן - מאמינה בתהליך הנובע מתוך נוכחות והקשבה לעצמי ולמטופל, הקשבה לגוף באמצעות כפות הידיים - הגוף מביע ומדבר מעבר למילים. לכרטיס של רוני לחץ כאן