צור קשר
...Loading...

אהבה עצמית היא פוליאמורית!

אתמול חשבתי על המושגים - till death do us part, ו- always forever.

ואז חשבתי - מערכת היחסים שלנו עם עצמנו היא היחידה שבה המשפטים האלה מתקיימים.

ואז חשבתי - אולי מערכת היחסים הבאמת מונוגמית שלנו היא עם עצמנו. עד שהמוות יפריד בינינו וזה.
ואז חשבתי - בעצם, מערכת היחסים שלנו עם עצמנו זה הדבר הכי פוליאמורי שיש!
אנחנו בקשרים שונים, משתנים ומתפתחים עם כל מני חלקים בתוכנו.
כועסות ורבות עם חלקם לפעמים, חומלים ומקרבים ומכילים את חלקם בעיתים אחרות. לאחד שמים גבולות, לשני לפעמים לא.
לכל צד בנו יש דפוסים משלו, ואיתם הוא בא לקשר מול כמה צדדים אחרים שלנו. חלקם מתענגים אלה עם אלה, וחלקם לא סובלים אחד את השני.
בסופו של יום אנחנו משתדלות לא ללכת לישון כועסים על אף צד בנו, גם אם הוא מסובב את הגב. ולפעמים אנחנו עוד כועסות והצד הזה ילך לישון על הספה.
והקנאה, הו הקנאה - כמה חלקים בנו מקנאים בחלקים אחרים.
ואז חשבתי עוד - הקשרים שלנו עם עצמנו הם על כל קשת סוגי מערכות היחסים (כולל הורה-ילד.ה ואחרות, אבל נשים אותן בצד). ממונוגמיה, דרך קשרים א-מונוגמיים שונים, ובהחלט בהחלט גם בגידות. רובנו בוגדים סדרתיים בחלק מהקשרים שלנו עם עצמנו.
בהקשר הזה, ממש כדאי שבכל מערכות היחסים שלנו עם עצמנו תהיה כמה שיותר היכרות ושקיפות.
מדיניות של הסתרות או don't ask don't tell בין חלקים שונים בנו - יהיו חוסר המודעות, ההכחשות, ההדחקות, הטראומות, הקשיים והפחדים להתבונן פנימה.
עם זאת, ככל שיותר "מטאמורים" של חלקים שונים בנו יכירו אחד את השניה, ככל שנדע יותר פרטים על כמה שיותר קשרים בתוך עצמנו, ככל שנצא מכמה שיותר ארונות פנימיים - כך נכיר יותר טוב את עצמנו בכנות, בחשיפות, ובפגיעות שיאפשרו לנו לצמוח.
לפעמים בתהליך הצמיחה אנחנו נפרדות מהרבה קשרים בין חלקים שבנו. כל מני קשרים לא מיטיבים ואף מתעללים, לא מדויקים, או לא בטיימינג הנכון לנו. לפעמים החלקים האלה ישנו צורה לקשר אחר, בלי האלמנטים שחיבלו בהם. לפעמים הם לא ייפגשו יותר לעולם, ולפעמים נראה אותם בחגים.
בחלק ממערכות היחסים שבנו נמשיך לפגוע בעצמנו (בואו, לפעמים אנחנו פאקינג עושים לעצמנו גזלייטינג), ולפעמים נמשיך להיפגע מעצמנו - ונהפוך לקורבן ומקרבן של החלקים שלנו עצמנו. שניהם קורבנות המלחמה הפנימית.
עד שנלמד להיפרד מהם. באומץ, בלי חרדת נטישה, בלי פחד לאבד, עם הבנה, חמלה ורצון להמשיך הלאה, ועם כלים וצידה לדרך.
כדי לעשות את כל אלה, דרוש לנו להרגיש בטוחות - שאנחנו פה כדי להיות עבור עצמנו גם ברגעים המכוערים והחלשים שלנו, ושאנחנו פה כדי להעצים את עצמנו. וגם שאנחנו פה לעשות כלים, לשטוף את הבית ולהוריד את הזבל. כל יום. זהו בטחון עצמי.
דרוש לנו אמון - שאנחנו רוצים להיטיב בקשרים בתוכנו, שלא נעזוב את עצמנו כשקשה או מאתגר, שנעבור את זה עם עצמנו יחד, שנהיה בביחד גם כשלבד, שאנחנו יכולות ומסוגלים לצמוח יחד עם עצמנו. זוהי אמונה עצמית.
דרושה לנו עבודה על הקשרים - להבין את הטריגרים, הטראומות והדפוסים של המפגש בין החלקים שבנו, להרגיע, להביא תקשורת מקרבת, ללכת לטיפול זוגי עם עצמנו כשצריך, ללכת עם עצמנו לסדנאות ולהקריא לעצמנו ספרים. לשנות דינאמיקות פנימיות ולהשתנות. זוהי עבודה/צמיחה/התפתחות עצמית.
וככל שיהיה לנו ובנו את כל אלה - נהיה מוכנות באמת להיפרד ממערכות היחסים המזיקות שלנו עם עצמנו, למצוא דרכים לעשות תהליכי שלום בקשרים בתוכנו, ומשם להעצים את כל הקשרים בתוכנו. להעצים את כל החלקים. זוהי אהבה עצמית.
אהבה עצמית היא פוליאמורית שכזו: כמה שיותר חלקים בי מרגישים שהם איתי בקשר מיטיב ומצמיח, וכמה שיותר מהם מרגישים ראויים ואהובים על ידי (ולכן מרגישים אהובים וראויים בפני עצמם) - כי יש בי מספיק אהבה לכולם. לכל כולי.

בלוגים נוספים