צור קשר
...Loading...

על תוקפנות ופגיעה, על תחומים אפורים, על לגיטימציה ועל שינוי סדרי עולם

הנושא של לגיטימיות של רגשות, זוויות ראיה והתנהלויות שונות סביב דיכוי ופגיעה, הוא נושא סופר סופר מורכב ורגיש.
יש בהחלט קווים אדומים של פגיעה חד משמעית, שהיא גם מחוץ לחוק וגם מחוץ לגבולות ההסכמה שלנו כחברה - אבל יש הרבה יותר שטח אפור של התנהלות פוגענית מאשר קווים אדומים. יש טווח גדול של מציאות פוגענית שבנויה מרבדים של פרשנויות ורמות מודעות שונות.
ולמרות שאלה תחומים אפורים, ללא ספק מתבצעות פגיעות, והן מורגשות בכל המערכת.
ברמה החברתית אנחנו יכולים.ות במהלך החיים להיות בהרבה מן הפוזיציות.
זוהי המורכבות של החברה האנושית - רשת סבוכה של יחסי כוחות חברתיים ואישיים מתחלפים, גמישים, משתנים ובעלי רבדים שונים. קבוצות בתוך קבוצות, שבחלקן אנו עצמנו ניחשב פריווילגיות ופוגעניים, ובחלקן נהיה שייכימות לקבוצת הדיכוי/מיעוט.
זה תקף גם ברמה האישית - אנחנו רשת סבוכה של דפוסים והתנהלויות שחלקם פוגעניים וחלקם נפגעים, חלקם מדכאים וחלקם מדוכאים, יותר או פחות, ובאופן מתחלף ומגוון של צורות ויחסי כוחות.
יש את הסיפור של כל אחת.ד מאיתנו. את זווית הראיה שלנו, את המחשבות והרגשות שלנו, והגוף שלנו, את הטריגרים והטראומות והניצחונות, והפרשנויות שלנו על-פיהם. את העבר והחינוך שגדלנו על ברכיו, את הקולקטיב והתרבות וההסללות והתבניות שלנו. את הקווים האדומים והשטחים האפורים בתוכנו. את הדפוסים שלנו - שהביאו אותנו עד הלום (תרתי משמע).
ולכל צד יש את הבליינד-ספוטס שלו.ה - הדברים שאנחנו לא רואימות על הצד השני או על המציאות, או על עצמנו. בין אם מתוך הפוגענות ובין אם מתוך הפגיעות.
כל מה שאני כותבת - מתוך ניסיון של להיות בהרבה מן הצדדים...
איך במורכבות הזו של התחום האפור, גם ברמה החברתית וגם ברמה הבינאישית - איך אפשר לדעת באמת מי צודק ומי לא צודקת, מה נכון ולא נכון? ובכל זאת - הרי הפגיעה שם!
איך אפשר להתנהל בתוך מציאות לא אבסולוטית ודיסוננסית כזו של תחום אפור?
מי קובע.ת מה זו פגיעה, מהם הקווים האדומים והגבולות? מתי הפגיעה היא חד משמעית או נתונה לפרשנות? מתי בכוונת זדון ומתי היא לא מודעת? והאם כל זה משנה?
מה בין פגיעה גופנית ומינית לפגיעה רגשית? מי מהן נחשבת חציית גבול אדום, ומי בתחום האפור ולמה?
מי מחליט.ה מה גבולות לקיחת האחריות בשני הצדדים, ברמה האישית וברמה הקולקטיבית?
מהן קבוצות השייכות שלי של הצד המדוכא ו/או הצד הפריווילגי, האם אני משוייכת אליהן אוטומטית בכל דעותי ומעשי, והאם אני מייצגת אותן בכל שיח?
מה מועיל ומה ביכולת של איזה צד לעשות את ההסברה, ההתקרבות, הגישור?
מתי הזמן לדיון ומתי הזמן לשתוק ולהקשיב?
מתי ואיזו תוקפנות נחשבת לגיטימית ומתי לא - מהצד של התוקף, או מהצד של הנתקף בדרך להצבת הגבול שלו.ה?
ומה מידת הסבלנות, ההכלה, ההכרה, הסליחה שלנו להתנהלות לא מיטיבה מתוך הדפוסים הפוגעניים, או מתוך טעויות וחוסר מודעות, או מתוך הכאב והדיכוי והקורבנות?
מה מידת ההכלה של התנהלות פוגענית כלפי חוץ, ומה מידת ההכלה של התנהלות פוגענית כלפי פנים?
אוף כמה זה מורכב!!!
תשמעו, כל הכבוד לנו שבתוך התסבוכת הזו אנחנו מצליחימות לשרוד קשרים בינאישיים וקהילתיים.
עוד יותר כל הכבוד לנו שאנחנו מנסים ולפעמים גם מצליחות לעשות זאת בצורה יותר מיטיבה ואפקטיבית, ואיכשהו לשנות קצת סדרי עולם.

בלוגים נוספים