צור קשר
...Loading...

לחבק את הכאב זה לאפשר את העוצמה

חבקו את הכאב שלכןם, בחייאת.
תמיד תמיד חבקו את הכאב.
לא משנה האם הוא בא או לא בא לכן בזמן המתאים, ואיך אתם מרגישים כלפיו. לא תמיד יש צורך בדיאלוג.
לא משנה אם אתן לבד או במערכות יחסים. לפעמים יש מי שיחבקו אתכם ולפעמים לא.
לא משנה מה הבודהיזם או האקזיסטנציאליזם או פרויד או יונג אומרים על זה. עזבו עכשיו מהניתוח של המיינד.
לא משנה מה עולם הטיפול ועולם האימון אומרים על זה, וכמה אתן נאחזים בו לצורך או שלא לצורך, ומה המקור שלו. עזבו אתכם מחפירות.
לא משנה אם הוא מתמשך ועוצמתי, או שהוא רק מוציא קצת את הראש פתאום כמו חילזון בסתיו.
לא משנה אם אתם מרגישים כאובים וקורבניים, או עוצמתיות ומלאות חיות ועם תחושת ראויות מהממת.
לא משנה אם החיים שלכן בזבל, או שאתם סופר מאושרים ומסופקות.
כאב פיזי או רגשי עולה. הוא היה שם תמיד, והוא ימשיך להיות שם. הוא חלק בלתי-נמנע מהחיים.
וכל עוד לא נראה ונחבק אותו ונכיר בו, כל עוד נתעלם ממנו וננסה להתעלות מעליו בלי להתבונן בו ממקום של חמלה, או כל עוד נאחוז בו מתוך אשמה, בושה וקורבנות (זה לא חיבוק, זה כלא) - הוא ימשיך לנדנד, הוא לא ישתחרר. תשומי, הכאב הזה.
אז חבקו את הכאב שלכםן. בלי לשאול שאלות. שאלות, ניתוחים, תובנות - אחר-כך.
קודם כל לראות אותו לרגע, לשהות, לשאול אותו מה הוא צריך עכשיו ולכמה זמן, ולחבק - כדי שתוכלו לשחרר אותו הלאה. כדי שהוא ירצה ללכת.
וככל שנוכל לשחרר את הכאב בזמנו המתאים ובאהבה, נוכל לאפשר ולהביא את העוצמה.
לחבק את עצמנו זה לחבק את עוצמתנו.
זהו. ככה פשוט.
כדי להנכיח את החיבוק - אני עושה את זה הרבה בגוף. מחבקת את עצמי, ממש פיזית, לשניה או דקה או רבע שעה. כך החיבוק נטמע פנימה. אני שם עבור עצמי בנוכחות מלאה.
חיבוק עצמי פיזי הוא מפגש מכיל ומלא בחמלה ואהבה עם עצמנו, בכל-כך הרבה רבדים.
לחבק את עצמנו זה לחבק את עוצמתנו.
ממש ממליצה לנסות.

בלוגים נוספים