צור קשר עם אורית
...Loading...

אורית לואיס

אני אשה, אמא ומטפלת.

אוהבת ומתרגשת להיות בחוויה עמוקה ומהותית עם אדם אחר בחדר הטיפולים.

להקשיב בראשי, להכיל בליבי ובגופי, להסתקרן לגביו, לראות אותו, להאיר את האור על מי שהוא באמת, לשמוח בו, לא מפחדת מהפחד, לא כועסת על הכעס, להיות נוכחת באמת, להרגיש אהבה עמוקה.

דרך היכולות האלו מתאפשר גם למטופל במהלך התהליך להכיר ולהיות בקשר עם כל החלקים שבו, וצעד צעד לעבור יחד דרך משותפת ואמיצה בקשר מרפא.

בתהליך הזה טמונה הכרה והתמודדויות עם קשיים וכאבים לצד גילויים מרגשים של דיוק, עוצמה ואיכויות נסתרות.

מישהו היה שם עבורי כשלא דמיינתי שזה אפשרי.

היום להיות שם עבורך זו זכות גדולה בשבילי

מזמינה בחום לשיחת תיאום

אורית

054-4261771

❤️

טיפול פרטני בבוגרים בקליניקה | ליווי קשישים ומתמודדי נפש בתהליכי איסוף ועיבוד רגשי בביתם | טיפול מוזל במסגרת קליניקה קהילתית | טיפול און ליין 

תעודות

בלוג

משאבים בימי קורונה - אורית לואיס
תאריך: 23/5/2020 11:02:00

בעת המשבר הנוכחי, בו הקרקע מתערערת, מציאות פיזית ונפשית חדשה ולא מוכרת "מתהפכת" עלינו לפתע אנחנו נדרשים "לסגל" את עצמנו ולתפקד במהירות בכל רבדי החיים הגלויים והסמויים.

להחזיק את עצמנו ולשרוד את התקופה, שנוסף להיותה מטלטלת ברבדים העמוקים ביותר, גם אין לה תאריך תפוגה והאור שבקצה המנהרה יותר מעונן מבהיר.

ממש בתחילה לקראת סוף מרץ, אחרי כשבוע של שוק שמתי לב שאני מחפשת עוגנים בעבר. מחפשת בטחון, בטחון במשהו מוכר. מצאתי את עצמי מפשפשת וקוראת טקסטים שכתבתי פעם, תולה ציור שציירתי וחיכה למקומו לא מעט זמן. במרחב הכללי, צצו תוכניות נוסטלגיות בטלוויזיה (זהו-זה ועוד.. זה קצת מסגיר את גילי אבל מילא..). היה בזה משהו מנחם ונעים שעצם קיומו איפשר מרחב נשימה אחר, ידוע בטוח ומרגיע.

בין עבודה מעטה, עוגנים, מטלות יומיות וצריכת חדשות מבוקרת מאוד, נוצרו כיסי זמן לא מבוטלים (מסתבר שהימים מאוד ארוכים) שהאוטומט הפרטי שלי שואב אותי לתוכם באכזריות אל אזור בהייה וחוסר ריכוז.

**פאוזה**

חוזרת בזמן; השנה 1991; מלחמת המפרץ;

אני בשנה ד' בלימודי עיצוב גרפי במכללה בחיפה. שנה אחרונה בלימודים, עסוקים מעל הראש בפרויקטים אישיים. בפעם הראשונה ששמעתי טילים מעל ראשי. למיטב זכרוני -הושבתנו חודש מהלימודים, משגרת החיים. הסתובבנו ברחובות כמו זומבים עם קופסאות קרטון חומות לכל מקרה.

הייתי משותקת.

עבר הזמן וחזרנו לספסל הלימודים, לסיום השנה. במיוחד זכור לי פרויקט ענק של קמפיין לחברות יין ובירות שנקטע, וחזרנו אליו בתום המלחמה. קשה לי לתאר במילים, אך אני זוכרת ממש בגופי את החוויה המופתעת וההמומה שחוויתי מול פרויקט אחד מסויים מדהים ביופיו שיצרה אחת הסטודנטיות שלמדה איתי, בנוסף לאחד שכבר התחילה קודם.

לא הצלחתי להבין איך בתקופה רווית המתח שהייתה זה היה אפשרי לה.

**אז איך זה קשור להיום?**

מתוך זמני "הבהייה" שחוויתי פתאום הבזיק בי הזיכרון הזה, כמה קינאתי בה אז, על היכולת להיות יצירתית בזמן כה מתוח ולא פשוט. אז כן, לכל אחד מאיתנו יש מנגנונים ודפוסים שונים, שפועלים אוטומטית, ועוזרים לנו לשרוד מצבי לחץ ומשבר בדרכים שונות. אין טובים יותר, וטובים פחות, הם פשוט שונים כפי שאנחנו שונים. השפע שנוצר באינטרנט, כתוצאה מאנשים ,שהדרך שלהם לצלוח את הזמן הזה, הייתה בעשיה מרובה, אפשרה לי לבחור להפוך את התקופה למשמעותית ומפרה בלמידה מסוגים שונים שפתאום הייתה מאוד נגישה.

וכן גם יצרתי לעצמי פרויקט תיעודי קטן שעדיין אינני יודעת לאן יפתח.

מה הפך את התקופה הזו למשמעותית עבוכך?

תודה שהייתם

אורית

לכרטיס של אורית

#אפקטקורונה_100

על אלימות פנימית ופילוסופיית ה''התמקדות'' - אורית לואיס
תאריך: 5/7/2020 18:25:00

קורה לי הרבה שממש בא לי לכתוב משהו, שעולה בי צורך לספר משהו מחוויה פנימית, מתובנה שהתבהרה, לשתף התרגשות עמוקה. לעיתים זה לחברה טובה שמכירה את הביפנוכו שלי מאוד קרוב, וזה פשוט יחסית, כי זה מקום בטוח. ולעיתים זה משהו שבא לי לשתף בפורום רחב יותר, כמו פה, ואז מתחיל מחול שדים.

נהיה לי מן בלבול שכזה, שום דבר לא מרגיש לי מספיק מדויק, פתאום התנועה לבטא החוצה לעולם את מה שכל כך ברור לי בפנים מייצרת תחושה ומילים, שזה בטח לא יעניין אף אחד, שיחשבו עלי כל מיני דברים לא מחמיאים וכו. ובום! התנועה נעצרת. ואחרי שהיא נעצרת לרגע, היא משנה כיוון וממשיכה. בבת אחת, במקום שהכיוון יהיה החוצה לעולם, לחיבור ולשיתוף, לשיח, להפריה הדדית, לאינטראקציה - היא פונה פנימה בפול פאוור באופן ששולל את הערך של הדברים, מבטל את תוכנם בשלל טיעונים אגרסיביים. רפרטואר פנימי עשיר נמצא שם מימים ימימה. מוחק את עצם הדברים, או ליתר דיוק את ערכם, וגם את העצמי שמתוכו הם נובעים.

מדובר באלימות פנימית -

לאחרונה, אני מתעמקת בתאוריית/פילוסופיית "ההתמקדות" שהגה יוג'ין ג'נדלין. לעת עתה, העוצמה של האישור האינסופי לכל מה שקורה בתוכי היא מרחב של ריפוי, של התגלות מזוקקת ומהותית שרק מתרחבת עוד ועוד.

מצרפת קטע שתרגמתי ומאוד נגע בי, בהקשר לקולות פנימיים ביקורתיים וחוסמים. רובנו חיים עם חלקים כאלו, לעיתים חיים שלמים, לעיתים אף מגדירים אותם כ"אני". יש והם מנהלים אותנו ואיננו שמים לב לכך. עד שמגיעה נקודה שבה יתעורר רצון בשינוי עמוק באיזשהו תחום בחיים (יכול להיות אישי, מקצועי, זוגי או אפילו גופני) וניתקל בקושי או מספר קשיים לממש אותו. כדי ליצור שינוי אנחנו צריכים מרווח התבוננות, מרחב מאפשר, תומך ובטוח, ועוד מישהו איתנו שמהדהד לנו ואיתנו את שנגלה בתהליך. האפשרות שלנו לפגוש ולנהל מערכת יחסים (קבלה רדיקלית = מושג מתוך פילוסופיית ההתמקדות) עם כל החלקים שבנו באמת ברובד העמוק ביותר, מתוך הבנה, אפשור והסכמה (rightness) מאוד מנחמת רכה ומרגיעה. נוצרת תנועה חופשית וסיטואציה חדשה.

מפי יוג'ין ג'נדלין (תרגום שלי לראיון שבו הוא מסביר):

"פוקוסינג היא בעצם שני דברים: זו המודעות למקום העמוק שבנו, והאפשרות לעזור למשהו אחר להיות מודע למקום העמוק בתוכו. ממנו, כאשר הגוף מביא תחושת חיים כאן ועכשיו, זה תמיד בהווה (שמכיל את העבר כמובן). התחושה היא תחושה של עכשיו אני מרגיש את העבר, ועכשיו אני מרגיש את ההווה. למקום הזה יש צדק או (בתרגום חופשי שלי למלה שלו ( rightness ) היות נכון/צודק גופני. כמו הנשימה וכמו כל תהליך גופני. יחד עם זאת, יש בו את הסיטואציה החדשה/האדם החדש, כאן, ואז מגיע צעד חדש נוסף, וגם להם יש את "ההיות הנכון" שלהם.

אם נצליח לעזור לרובד של המודעות הגופנית הזו להיות חופשיה באדם, ושהוא יוכל לדבר מתוך המקום הזה - זה החלק העמוק של ההתמקדות.
אנחנו מנסים לשחרר את האדם לא רק מהאלימות שבחוץ אלא גם מהאלימות הפנימית שהאדם עושה לעצמו."

בנוסף לעבודתי בקליניקה בגישת הביוסינתזה, בקרוב אתחיל את הסטאז' בליווי תהליכים בהתמקדות - מי שסקרן מוזמן להשאיר לי הודעה בפרטי 😊

מזמינה בחום לתהליך משנה חיים

מישהו היה שם עבורי כשלא דמיינתי שזה אפשרי.

היום להיות שם עבורך זו זכות גדולה בשבילי

מזמינה בחום לשיחת תיאום

לכרטיס של אורית

התמקדות – בחירה וקבלת החלטות / קונפליקט
תאריך: 15/11/2020 07:27:02

איך תהליך התמקדותי עוזר בקבלת החלטה?

התבוננות וקשר ישיר שמאפשר מפגש עם הצורך העמוק, ולעיתים הנסתר, הנמצא בכל אחת מהעמדות הנוגעות להחלטה.

בשבילי הוא משול כמו לגרם מדרגות המוביל מטה מטה, אל מרתף הנפש, מקלט הדפוסים וההגנות.

מקום עמוק, מוגן. תחושתי וטרום מילולי שטומן בחובו "משהו" בשבילי – מתנה.

אני מזמינה את הנושא: התלבטות ענקית ומשמעותית שההשלכות בעניינה יהיו מורכבות מאוד לביצוע. הקולות הם לכאן ולכאן, כולם אמיתיים, ראויים וחשובים ביותר.

האימה מורגשת מיד עם הפניית המודעות פנימה לגוף. אי נוחות מורגשת בעוצמה בגוף, תחושה שאינה אופיינית. אני שמה לב שידי השמאלית אוחזת במשהו.

מזמינה את הנושא.

מיד משהו בווליום הגופני נחלש, טיפה נרגע, מתעמעם, כמעט נעלם. אני שמה לב בהפתעה לדימוי של משהו רך כמו חול, שקט מאוד. נעים. מואר וחמים – המסר שלו: אין התלבטות.

שהייה עם החלק הזה מבהירה אישור פנימי. (לגיטימיות לרצון שנמצא שם עבורי, בקשר לנושא). האישור חוזק במסר מזוקק אף יותר, שחזר על עצמו במילה שעלתה: טבעי, זהו צורך טבעי.

הקשר שנוצר עם המקום הזה העלה מיד את הקול האחר (בכל זאת התלבטות, אחרת לא היינו פה 😊) הוא נראה ככדור מקומט עשוי מחומר מתכתי בתוך אזור חשוך, המילה שליוותה אותו היא "את אאוטסיידרית". תחושה של כיווץ.  אני פונה אליו ובודקת מה הוא רוצה עבורי? (כי כמו שאמרנו, לכל עמדה בתוכי יש נקודת מבט צודקת, יש לה צורך עבורי). אני מבינה שהוא שם כדי להגן עלי, מפגיעה, מאכזבה, מכישלון. מתלווה לו אנרגיה מאוד מרחיקה.

אני ב"נוכחות" שלי, כמו אמא, שמה לב, קשובה, מסכימה להם, לשני החלקים שלי, המנוגדים. השהייה הזו יחד מאפשרת להם משהו.

משהו משתנה - החלק הרך והחולי כמו מזמין את הכדור להתקרב אליו, ולרגע החול הנעים והרך זורם אל בין קפלי המתכת ומטשטש מעט את קשיותו.

מתקיים דיאלוג פנימי שיש בו הבנה לגבי שורש הקונפליקט, ההתמודדות עם ההחלטה.

בהמשך עלה כאב חד בעל דימוי של סכין באזור הלב, הוא הפך לילדה קטנה שזקוקה לליטוף והזמנה שהתממשה: לרוץ אל החלק הנעים, הטבעי, המאפשר לרצות, לשמוח, לגדול ולהיות.

הקסם האמיתי הוא הזרימה הטבעית, הפנימית, העמוקה. התהליך קורה מעצמו כשיש לנו את המרחב הפנימי והחיצוני לאפשר לו לקרות.

מזמינה בחום לתהליכי התמקדות ופסיכותרפיה גופנית.